עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "קרוקודיל דנדי" בפראג

    20 תגובות   יום ראשון, 6/6/10, 10:51


    קרוקודיל דנדי בפראג

    "קרוקודיל דנדי", אמר האיש הגבוה שעמד בדרכי.

    "??" הרמתי אליו ראשי בפליאה, לא בדיוק מבין את המתרחש.

    "לא ראית את הסרט?", הוא גחן לעברי ושערו הארוך והמאפיר מחליק וצונח משני עברי ראשו, מתחת למגבעת העור שחבש. עיניו היו כחולות בהירות ומעין טבעת לבנה סבבה את אישוניו, ולולא הריח שנדף מפיו, הייתי חושב שמבטו מעיד על טירוף.

    "כן", עניתי, כמעט נחנק מהבל האלכוהול שאפף אותי.

    "אני, אוסטרליה, אותו גודל", אמר באנגלית עילגת.

    ואכן, במבט בוחן, היה דמיון מסוים בין הגבר המגודל לבין הגיבור האגדי של הסרט האוסטרלי.

    "כן", אמרתי, "אתה באמת דומה לו".

    העיניים הכחולות התרוממו למקומן הטבעי אי שם מעליי, והשיכור שכבר אמר את שלו, המשיך בדרכו.

    עמדנו עם עוד זוג חברים, בפתחה של חנות מזכרות קטנה ומטריפה, באחת החצרות הקורצות לתייר העולה במעלה כיכר ווצלב -  היעד הראשון בביקורנו הראשון בפראג.

    "מה אתה מדבר אתו?", אמר לי חברי, "אתה לא רואה שהוא שיכור?"

    "בוודאי שאני רואה, קשה שלא להבחין", עניתי, "אבל הוא בכל זאת בן אדם, ואני נוהג להשיב למי שפונה אלי".

    החצר הייתה ירוקה ומוצלת. מן הרחוב ניתן היה להבחין בשלט לבן גדול שהכריז באותיות צבעוניות "מזכרות מקוריות", שלצידו ניצבה ביצה לבנה ענקית, מעוטרת בציור של תרנגול בשלל צבעי אדום, צהוב וכחול, וכן בדמות מצוירת של נערה בלבוש צ'כי מסורתי, המזמינה להיכנס לחנות.

    נכנסנו.

      

    החנות הייתה ריקה מקונים, ורק מוכרת צעירה ישבה בה. הזנו את עינינו בציורים הגדולים של הדמויות הצ'כיות על הקירות, ובציורים העדינים על הביצים המצוירות, שהיו עיקר מרכולתה של החנות. ביצים בצבעים שונים ובגדלים שונים מילאו את המדפים, לצד כלים "של פעם", והרבה מפות ומפיות מעשה תחרה. עינינו לא שבעו מן היופי והטעם הטוב שאפיינו את כל המוצגים בחנות.

    במרכז החנות עמד דוכן רחב עמוס לעייפה בסלסלות קלועות, מלאות ביצים מצוירות בשלל צבעים, ובקצהו הנשען אל הקיר, ניצבה ביצה ענקית, מצוירת בצבעי שחור, אדום, צהוב ולבן. התפעלתי ממה שרואות עיניי וצילמתי מספר תמונות למזכרת.

      

    בעודינו מסתכלים סביבנו, נכנס "קרוקודיל דנדי" לחנות והחל מדבר אל המוכרת. התרשמנו שהוא בעל החנות, ואולי המוכרת היא בתו – היה דמיון מסוים בתווי הפנים. כשהבחין בי ובמצלמה שבידי, נפנה אלי והציע לצלם אותי על רקע מוצגי החנות. השבתי באדיבות שאין צורך, שכבר צילמתי.

    הגבר המגודל הרים את קולו והתעקש לצלם אותי בכל זאת. לא נתתי דין וחשבון לעצמי מדוע, אך המשכתי לסרב, וארבעתנו שמנו פעמינו אל הדלת. בשלב זה עבר השיכור לצעקות לעברנו בצ'כית, בכעס ובהתלהבות, ורק הוא והמוכרת יודעים בדיוק מה הוא אמר.

      

    אנחנו יצאנו מן החנות ומן החצר, וחזרנו בשלום אל הכיכר. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/10 10:17:

      צטט: טסה נמוך 2010-06-12 09:04:03

      שיכור, שיכור - אבל לעצב את הכניסה לחנות הוא יודע...

      תודה.

      גם את הכניסה וגם בפנים.

       

        12/6/10 09:04:
      שיכור, שיכור - אבל לעצב את הכניסה לחנות הוא יודע...
        10/6/10 00:20:

      צטט: Lola Bar 2010-06-09 21:36:22


      סיפור משעשע על הליכות אנשים בכל מקום בו דורכת רגלינו וגם על מוזרויות.

      אתה רצית להיות אדיב ומנומס והוא החזיר לך בדרכו :)

      קרוקודיל דנדי היה סרט מאד יפה ורומנטי ועיניו הכחולות והיפות של השחקן זכורות לי היטב.

       

      פראג היא אחד המקומות שעדיין לא ביקרתי בה ומאד הייתי רוצה לראות אותה.

       

      תודה עמוס ולך תאמין בלטיפות :)

      לולה

       

       

      תןדה, לולה.

      אם נבואת הלטיפה תתממש, ואם את תגשימי את הביקור החסר בפראג, מי יודע, אנו עוד עשויים להיפגש על גשר קרל.

      כל טוב, עמוס.

       

        9/6/10 21:36:


      סיפור משעשע על הליכות אנשים בכל מקום בו דורכת רגלינו וגם על מוזרויות.

      אתה רצית להיות אדיב ומנומס והוא החזיר לך בדרכו :)

      קרוקודיל דנדי היה סרט מאד יפה ורומנטי ועיניו הכחולות והיפות של השחקן זכורות לי היטב.

       

      פראג היא אחד המקומות שעדיין לא ביקרתי בה ומאד הייתי רוצה לראות אותה.

       

      תודה עמוס ולך תאמין בלטיפות :)

      לולה

       

       

        9/6/10 15:55:

      צטט: גרייס ל 2010-06-09 15:32:50

      ספור מקסים לא הייתי בפראג שמעתי שהיא נפלאה,והחנות לקוחה מהאגדות,יפה,,דנדי בפראג מצחיק,,

      תודה, גרייס.

      גם אנחנו לא ביקרנו, רק דיברנו על פראג שנים רבות, אך כשטיילנו בה, נהנינו בה מכל רגע.

      יש על גשר קארל פסל, שנאמר עליו (איך לא!), שכל מי שמלטף אותו, חזקה עליו שיחזור לפראג.

      ליטפתי.

      כל טוב, עמוס.

       

        9/6/10 15:32:
      ספור מקסים לא הייתי בפראג שמעתי שהיא נפלאה,והחנות לקוחה מהאגדות,יפה,,דנדי בפראג מצחיק,,
        8/6/10 07:19:

      צטט: מיכלנ. 2010-06-08 00:43:58

      תודה על החוויה שהעברת כאן, 

      סיפור רגיש ועצוב משהו על תהילה דוהה..

      הציורים היו מה שאנחנו קוראים כאן

      ציור עממי דקורטיבי או Folk Painting

      ולהרבה ממדינות אירופה, איפיון משלהן.

       

      תודה, מיכל, וברוכה הבאה.

      זה אכן היה ציור עממי במיטבו, אך לצערי, בשל התקרית, לא מיצינו את הביקור.

      כל טוב, עמוס.

       

      תודה על החוויה שהעברת כאן, 

      סיפור רגיש ועצוב משהו על תהילה דוהה..

      הציורים היו מה שאנחנו קוראים כאן

      ציור עממי דקורטיבי או Folk Painting

      ולהרבה ממדינות אירופה, איפיון משלהן.

       

        7/6/10 09:08:

      צטט: e.sh 2010-06-07 06:47:44


      נהדר

      תודה, וברוך הבא.

       

        7/6/10 06:47:

      נהדר
        7/6/10 00:14:

      צטט: כרמל100 2010-06-06 22:32:53

      עמוס סיפור משעשע.

      ניתן היה לחוש את הבל פיו:))

      עד כמה משכנע.

      החנות מדהימה.

      והבצים מיוחדות במינן קשה להתעלם

       מהמבחר הרחב המצוייר ביד אומן על קליפתן.

      והעיקר שלא נמצא מתורגמן לדנדי:))

      תודה.

      תודה, כרמל, על על הערותייך.

      אין תמה, שנפש אמן כמו שלך מתפעלת מהאמנות העממית שבאה לידי ביטוי בחנות המקסימה ההיא, שמומלצת לביקור בכל לב, למרות התקרית.

      כל טוב, עמוס.

       

        7/6/10 00:10:

      צטט: עמיר E 2010-06-06 21:47:35

      זה נכון, תמיד משתלם להיות אדיב וקשוב לכל אחד
      בגבולות מוכרים. טוב שחזרת בשלום וחזרת לכתוב.

       

      תודה, עמיר. ותודה שאתה חוזר לקרוא את שאני כותב.

      שבוע טוב, עמוס.

        7/6/10 00:09:

      צטט: עדידוש :) 2010-06-06 20:13:56

      בכל הסיפור היפה הזה בלטה לי רגישותך האין סופית לאדם באשר הוא...

      ישר כוח!  

      תודה, עדידוש.

      כפי שוודאי הבחנת, הגיע גם אצלי הרגע שסבלנותי פקעה.

      כל טוב, עמוס.

       

        6/6/10 22:32:

      עמוס סיפור משעשע.

      ניתן היה לחוש את הבל פיו:))

      עד כמה משכנע.

      החנות מדהימה.

      והבצים מיוחדות במינן קשה להתעלם

       מהמבחר הרחב המצוייר ביד אומן על קליפתן.

      והעיקר שלא נמצא מתורגמן לדנדי:))

      תודה.

        6/6/10 21:47:
      זה נכון, תמיד משתלם להיות אדיב וקשוב לכל אחד
      בגבולות מוכרים. טוב שחזרת בשלום וחזרת לכתוב.
        6/6/10 20:13:

      בכל הסיפור היפה הזה בלטה לי רגישותך האין סופית לאדם באשר הוא...

      ישר כוח!  

        6/6/10 15:02:

      צטט: שיווה 2010-06-06 14:05:13


      אולי באמת הוא קרוקודיל דנדי

      לך תדע?חיוך

      סיפור חמוד

      תודה, ריקי.

      אם היה קרוקודיל באמת, היה בולע אותי כשכעס!

      שבוע טוב, עמוס.

       

        6/6/10 14:05:


      אולי באמת הוא קרוקודיל דנדי

      לך תדע?חיוך

      סיפור חמוד

        6/6/10 11:19:

      צטט: יעל מ 2010-06-06 11:11:11

      היי, אני ראיתי את הסרט לפני כמה שנים טובות... אני רק זוכרת שזה היה סרט טוב!

      החנות שנראית בתמונה ממש קסומה ומיוחדת. אני מתה על חנויות כאלה, שנראות כמו שיצאו מתוך ספר אגדות, וגם אוהבת את היצירתיות שיש בביצים מקושטות, למרות שבארץ כמעט לא רואים ביצים כאלה (אם אינני טועה, זה מקושר לחג הפסחא של הנוצרים).

      עמוס, מאוד נחמד!

        

      תודה, יעלי,

      הסרט "קרוקודיל דנדי" היה באמת טוב - מעבר לפעולה ולהרפתקה, התפתח בו גם רומן כמעט בלתי אפשרי, וקרוקודיל דנדי הגיע בעטיו גם לניו יורק.

      החנות הייתה באמת מקסימה, לכן אזכרתי בהקשר שלה גם סרט נוסף - "חנות קטנה ומטריפה", אלא ששם היו צמחים טורפים ולא ביצי פסחא מצוירות - סרט בעל דמיון מטורף.

      אם לא היית בפראג, ולא ביקרת בחנות, אני ממליץ!

      כל טוב, עמוס.

       

        6/6/10 11:11:

      היי, אני ראיתי את הסרט לפני כמה שנים טובות... אני רק זוכרת שזה היה סרט טוב!

      החנות שנראית בתמונה ממש קסומה ומיוחדת. אני מתה על חנויות כאלה, שנראות כמו שיצאו מתוך ספר אגדות, וגם אוהבת את היצירתיות שיש בביצים מקושטות, למרות שבארץ כמעט לא רואים ביצים כאלה (אם אינני טועה, זה מקושר לחג הפסחא של הנוצרים).

      עמוס, מאוד נחמד!

        

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין