הערב נודע לי שאריה לובה אליאב ז"ל נפטר , ההכרות שלי עם לובה וטניה רעייתו החלה בערך לפני כ 18 שנה, וזאת במסגרת עבודתי כדוור שלו. לובה היה מאותם האנשים הגדולים ויצירתיים שתמיד הסתכל עליך בגובה העיניים, הגאוותנות ושררה היו רחוקים מהאיש החביב הזה. תמיד היה מברך לשלום עם הרייש המתגלגלת שלו, תמיד נחמד, תמיד מחייך, כל כך ממלכתי וכל כך עממי וכמה ענווה. לובה אליאב היה לטעמי אדם שלא זכה לכבוד הראוי לו מהפוליטיקה הישראלית, נפלא הדבר מבינתי שאדם כל כך מחונן וישר לא זכה להגיע לכס הנשיאות של מדינת ישראל, ממש פיספוס, ובמיוחד לאור אישיותם של נשיאים אחרים. להגדיר את לובה כפוליטיקאי בלבד זהו חטא לדעתי,לובה היה קודם כל אדם(ישר,מכובד,ומכבד). הוא היה הוגה דעות (שכבר לפני 35 שנה ראה את הבעיתיות של השטחים,וקרא להפרחת הנגב). הוא היה מחבר/סופר וכתב כ 15 ספרים (את "לב חדש ורוח חדשה" הוא העניק לי כמתנת חג ב 1998). לובה היה מחנך בבתי ספר בבתי כלא ובמכללות. לובה אף התנדב כאח בבית חולים הדסה בתל-אביב. הוא היה בעל נאמן לטניה היקרה (שסיפור הכרותם על ספינת המעפילים פורסם מזמן), ואב וסב נערץ,ואפילו סבא רבא לנין. לובה היה איש עשיה ציונית וחברתית, שעשה וקרא לקירוב לבבות, וסגירת פערים חברתיים, ושוב פעל להפרחת הנגב (ניצנה/חלוצה) , וכמובן לובה היה איש צבא ,בתחילה התנדב להגנה.בזמן מלחמת העולם השנייה שירת כתותחן בצבא הבריטי כנגד הצורר הנאצי בין השנים 1941-1945. אחר כך חזר להגנה/מוסד ופיקד על ספינות מעפילים.בזמן מלחמת השיחרור שירת בחזית ירושלים, והועבר לשרת בחיל הים ועד 1949 זכה לדרגת סגן אלוף והשתחרר. אחר כך הוא שירת כראש המחלקה להתישבות של הסוכנות,במבצע קדש 1956 הוא סייע בחילוץ והעלאתם של יהודי פורט סעיד.הוא התפטר לאחר מלחמת ששת הימים בשל חילוקי דעות לגבי השטחים. הוא חזר וכיהן כסגן שר במשרד הקליטה 1968-1969, ב 1970 נבחר למזכ"ל מפלגת העבודה. ושוב התפטר,כתב את "ארץ הצבי",ואת "השחף" שהעתונות סירבה/חששה לפרסם ורק לאחר מלחמת כיפור הבינו את המשל..אחר כך רץ ונבחר בסיעות קטנות,אחר כך נכשל בבחירות,וחזר למפלגת העבודה כח"כ בשנת 1987. לובה זכה להכרת כבוד בשנת 1988 בעת שזכה בפרס ישראל על תרומה לחברה. ובשנת 2003 בפרס בן גוריון על מימוש חזון ב"ג והפרחת הנגב (העיר ערד/חלוצה) בשנת 2005 זכה להשיא משואה בטקס יום העצמאות. ובשנת 2009 זכבה בתואר ד"ר של כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן. בשנים האחרונות הוא נחלש, מפאת גילו, אבל בשנה האחרונה הוא נפגע במחלה , תחילה אבד כושר הדיבור של האיש (שתמיד היה תענוג לשמוע) וגם אז החיוך לא מש מפניו ,ובחודשים האחרונים הוא היה מאושפז בבית חולים,עד שנפטר הערב י"ז בסיון התש"ע 30/05/2010 בגיל 89 , יהיה זיכרו ברוך. |
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה דניאל
זה כבוד גדול להכיר אדם שכזה, ממש לגעת ביסודות שעליה קמה המדינה
מזכרת בעלת משמעות...
חבל רק שאנשים בעלי ערכים נדחקים החוצה ופנימה נכנסים בעיקר אנשים עם מרפקים.
תודה מחרוזת.
אגב בזכותך נברתי בערמת הספרים שלי, ואני מתקן הספר הוא "לב חדש ורוח חדשה" של לובה אליאב ז"ל כמובן.
הספר ניתן לי ב 1998 ויש לי הקדשה של לובה .
זכית. הכרות עם איש נדיר, משכמו ומעלה.
האם יש לך גם הקדשה על הספר שהעניק לך?
באמת מלח הארץ
ויפה יפה שהזכרת אותו וכתבת עליו
יפה כל הכבוד
}{שטוטית
יהי זיכרו ברוך:-(
אולי אילו לא היה מתפטר פני הפוליטיקה שלנו והמנהיגים היו ניראים אחרת.
חושבת שאם יש מישהו שראוי להקדיש לו יום זיכרון לאומי פעם בשנה- זה לו.
עצוב, כל כך עצוב..
איש מזן נדיר.
אישיותו מהלכת הקסם תחסר מאוד בנוף הארץ...
יפה שפועלו של לובה אליאב צויין כאן.
אכן איש ראוי ובעיקר מנהיג צנוע מזן הולך ונכחד.
יהי זיכרו ברוך.
2 X - בעירא עם שורות הפתיחה והסיום
היום כולם מעדיפים - מלח אטלנטי מפונפן.
מסכימה עם האנשים שדברו עלההחמצה שהוא לא זכה להיות נשיא,לובה היה בעייני בעיקר איש אמיץ,
הוא בא מהממסד, איש מאפ"י והיה לו את האומץ אחרי האופוריה של ששת הימים לקום ולכתוב את ארץ הצבי.
ההחמצההיא בעיקר שלנו, שאין שום קשר ביןם אדם זה ל"נבחרי הציבור" היום.
אדם יקר ומופלא ..
אכן הקדיש את חייו לחברה .
ראוי להנצחת זיכרו ותרומתו הרבה
לחברה הישראלית ולמדינתנו.
אין ספק שהיה יחיד ומיוחד, מישהו לשאת אליו עיניים.
גם בעיני זו החמצה שהוא לא היה נשיא.
במיוחד כשחושבים על אלה שכן
עצוב לי.
הטלביזיה, ככה אומרים אנשי התקשורת, אוהבים תופעות מיוחדות להציג.
אז למה לא נהפך לובה אליאב לסלב תקשורתי?
לובה אליאב ניפטר כי אין מקום לאנשים כמוהו בתרבות החדשה שנוצרה.
היה איש טוב יהי זכרו ברוך
כל הטובים הולכים.
לובה היה אדם של פשטות והגינות,
אדם אמיץ שהלך עם האמת שלו עד הסוף.
בעל יושרה נדירה.
כפי שנאמר מעלי:
"היכן מוצאים עוד אנשים כמו האיש ההוא"....
יהי זכרו ברוך.
*