עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    הנבלים באים, הנבלים באים!

    3 תגובות   יום חמישי, 27/5/10, 09:47

    כל סרט בו מתחולל מאבק בין טוב לרע, יגיד לכם שחובה להשקיע בבד-גאי מוצלח לא פחות מאשר בגיבור נערץ ואהוב. כזה שיהווה קונטרה לחבר'ה הטובים, שנתעב ונרצה בתבוסתו לא פחות מאשר בניצחונו של יריבו. אבל השנה נדמה שטרנד חדש, הפוך על הפוך, יכה במסכים. קבלו את הנבלים!

     

    שני סרטי אנימציה של האולפנים הגדולים שאינם פיקסאר, ינסו ללקט כמה שיותר ילדים ובני נוער אל האולמות בהם הם מוקרנים. האחד הוא "Despicable Me” בו ידבב סטיב קארל את דמותו של גרו, נבל-על אשר רוצה לגנוב את הירח, אבל נאלץ לשמש כשמרטף לשלוש בנות. השני הוא “Megamind” אשר נקרא על שם הדמות הראשית בו, ארכי-נבל בקולו של וויל פארל אשר מנסה לחסל את אויבו העיקש דמויי סופרמן, המכונה מטרומן. הצוות של הסרט הראשון כולל גם את ג'ייסון סיגל, ראסל ברנד, וויל ארנט, דני מקברייד ושאר מצחיקנים, לצד קריסטן וויג וג'ולי אנדרוז. בסרט האחר תוכלו להינות מקולותיהם של בראד פיט כגיבור העל, טינה פיי ככתבת חדשות וג'ונה היל בתפקיד השמנמן הקבוע שלו, אפילו שמדובר בסרט אנימציה.

     

    המשותף לשני הסרטים הוא ששניהם ינסו להפוך את היוצרות, באמצעות נשק זהה. שני הקומיקאים הגדולים של ארה”ב לוהקו לשני התפקידים הראשיים, בניסיון ברור להפוך את האיש הרע לדמות אותה ניתן לחבב. גרו יצטרף ודאי לגלות צדדים רכים בשמרטפות, בעוד מגה-מיינד מוצג בטריילר כלא-יוצלח חביב אשר רק מנסה להוציא את האוויר לגיבור העל הנפוח של העיר שלו. הוסיפו לשניהם טאץ' של לוזריות כובשת והרי לכם פרוטגוניסט שהוא בעצם נבל קומיקס הרוצה להרע לעולם. בסרטי אנימציה ילדותיים משהו, אחד קיצי ואחד המיועד לנובמבר, תקופת החגים בארה”ב.

    את המגמה ניתן לזהות אפילו בטקסי האוסקר האחרונים. האקדמיה האמריקאית לקולנוע נגועה אף היא בסימפטיה לאיש הרע וייעדה את פרס שחקן המשנה הטוב של השנה לנבלים. חבייר בארדם ב"ארץ קשוחה” ב-2007, אליו ניתן להוסיף את הזכייה של דניאל דיי לואיס באותו השנה על גילומה של מפלצת אדם בסרט "זה ייגמר בדם”. בשנת 2008 היה זה הית' לדג'ר המנוח, אשר גילם נבל קומיקס מובהק בדמות הג'וקר של גותהם, שהביא כבוד לסרט "האביר האפל". ומיהו זוכה האוסקר האחרון? כריסטוף וולץ, אשר גילם את הבלש הנאצי המצמרר בסרטו של טרנטינו "ממזרים חסרי מנוח". סליחה, “ממזרים חסרי כבוד".

     

    אני לא טוען שמדובר בתופעה חדשה, בקולנוע לעולם אין זה כך. חיבה למנוולים תמיד הייתה להוליווד, מספיק להיזכר בחניבעל לקטר, או אפילו בפרדי קרוגר. העניין הוא כזה – אם את שנות האלפיים עד כה ניתן לאפיין באמצעות טרנד גיבורי העל שהשתלט לחלוטין על העונה הקיצית, הרי שעכשיו מסתמן היפוך מסויים באופנה. אפשר לומר שאמריקה חיפשה ושיוועה לגיבור שיציל אותה, יש שיגידו בימי ממשל בוש בעיקר. אחרי שעוד נשיא סלבריטי הצטרף לפנתיאון, גייזר חדש הצפרץ מתת-המודע הקולקטיבי של האומה הינקית. האמריקאים צריכים עכשיו מישהו לשנוא. אין בין-לאדן, המלחמה בעיראק היא בלוף, הרוסים הם לא מה שהיו פעם. החלק השואף לאיזון ולהרמוניה באותו תת-מודע, מחפש מטרות חדשות או סתם פורק תסכולים.

     

    אל הטרנד הנ"ל ניתן להוסיף את הנושא המשלים שנמצא גם הוא במודה – פירוק המיתוסים. זה התחיל עם "באטמן מתחיל" באמצע העשור הקודם. למרות שגם כאן ישנם כמובן סרטים שהקדימו אותו בהרבה ואינני טוען שהוא המציא משהו חדש, אבל נדמה שמאז נראו על המסך המון סרטים המתחקים אחר המקור של גיבורים ידועים. “רובין הוד" של רידלי סקוט הוא הדוגמה האחרונה, כאשר במקרה שלו הסיפור מבדר כפליים – אילולא היה סיפור בריאותו של רובין הוד, היה אמור להיות לפי התסריט המקורי סרט שהופך את השריף מנוטינגהאם לפרוטגוניסט ומציג את הוד כפורע החוק שהוא. והנה, עם סרט שאמור להיות סרט קיץ, נחשף הלך הרוח הנוכחי של קברניטי עיר הסרטים. או שתגרמו לאלילים לדמם, או שתוכיחו שגם לרעים יש רגשות וצלם אנוש. מוטיב מעניין אשר שווה לעקוב אחריו, במיוחד עם במאים גדולים יחברו לפרוייקטים מעין אלה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/6/10 09:13:

      צטט: yatz57 2010-06-01 17:53:55

      חובה להזכיר בהקשר הזה את סדרת הקאלט של (מי אם לא) ג'וס וודון -

      Dr. Horrible's Sing-Along Blog

      מ-2008, שבה הגיבור (פטריק ניל האריס האליל) הוא סופר-נבל פתטי למדי, המתלבט בין שאיפתו להוכיח את עצמו ולהתקבל ע"י הרשעים "הרציניים" לבין אהבתו למחבקת עצים זכה וטהורה. גיבור-העל שכנגדו (נתן פיליון השולתתת!!111) הוא בריון שחצן, שעבורו המלחמה ברשע היא בעיקר דרך לספק את יצריו האפלים (כולל קיצור הדרך אל מיטותיהן של המעריצות הנפעמות - כולל המחבקת דנן).

       

      אם להסתכל על זה מהזוית הפוליטית: אולי אמריקה של אחרי עידן בוש והפלישה לעירק מתחילה להפנים סוף-סוף את מעמדה כאיש הרע, ומנסה לחפש את נקודות האור במצב? מעניין מתי אנחנו נגיע סוף-סוף להכרה הזאת...

       

      סדרה מעולה, מודה שנזכרתי בה רק איזה יום-יומיים אחרי שכבר העלתי את הפוסט.

      ג'וס ווידון מקדים את זמנו, כהרגלו.

       

      הפרשנות שלך מעניינת, למרות שהאומה הינקית גאה מדי לדעתי. אולי היוצרים והאמנים שלה פחות.

      ובקשר לישראל, אני חושב שטרילוגייתסרטי לבנון מהשנים האחרונות הן הדרך הכי פחות טובה להגיד את מה שהיא רוצה להגיד, כך באופן ישיר ככל האפשר, ומצפה בקוצר רוח לאיזה סרט שיביא אותה באלגוריה חריפה על המצב. רק ככה אנשים קולטים באמת, דווקא בדרך עקיפה המסר מחליק בגרון יותר בקלות וללא התנגדות.

        1/6/10 17:53:
      חובה להזכיר בהקשר הזה את סדרת הקאלט של (מי אם לא) ג'וס וודון -

      Dr. Horrible's Sing-Along Blog

      מ-2008, שבה הגיבור (פטריק ניל האריס האליל) הוא סופר-נבל פתטי למדי, המתלבט בין שאיפתו להוכיח את עצמו ולהתקבל ע"י הרשעים "הרציניים" לבין אהבתו למחבקת עצים זכה וטהורה. גיבור-העל שכנגדו (נתן פיליון השולתתת!!111) הוא בריון שחצן, שעבורו המלחמה ברשע היא בעיקר דרך לספק את יצריו האפלים (כולל קיצור הדרך אל מיטותיהן של המעריצות הנפעמות - כולל המחבקת דנן).

       

      אם להסתכל על זה מהזוית הפוליטית: אולי אמריקה של אחרי עידן בוש והפלישה לעירק מתחילה להפנים סוף-סוף את מעמדה כאיש הרע, ומנסה לחפש את נקודות האור במצב? מעניין מתי אנחנו נגיע סוף-סוף להכרה הזאת...

        28/5/10 18:07:

      תענוג לקרוא ביקורת מהסוג הזה, שעומד מאחוריה ידע רחב וכתיבה רהוטה.

       

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים