עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    *food! Forward! food!

    2 תגובות   יום שני, 24/5/10, 11:35
     

    ברומא, אכול כמו רומאי. ובבתי המלון בחו"ל אכול כמו תייר (ואל תשכח להשוות למלונות בישראל). אז נסעתי, קמתי בבוקר מוקדם, אכלתי (מעט מאד) והעבאתי רשמים על - אוכל במלונות בחו"ל או "איך להוציא את המקסימום מקרואסון אחד וכוס מיץ".

     

    יכול להיות שיש מלונות שבהם יש ארוחות כמו ארוחות הבוקר בישראל. לנו פשוט אין כסף למלונות כאלה, שהשם שלהם בדרך כלל מתחיל באות "ה" ונשמעים כמו שם המשפחה של פאריס הילטון.

    אז האוכל בחו"ל יכול להיות הרבה דברים. משעמם הוא לא.

    יש את האוכל באירופה -

    החל ממלונות באגמים שכוחי אל, במחירים יחסית זולים (נניח שמונים יורו לשלושה בחדר)  - בלי מעלית, בלי מזגן, ועם בעל בית בן שמונים, שבהם "ארוחה קונטיננטלית" היא הסטנדרט ומטה - כלומר כמה פרוסות לחם, כמה פרוסות נקניק, כמה פרוסות גבינה צהובה, ריבה, חמאה קשה למריחה, קרקרים בשקית (שבדרך כלל השתמשנו בהם להאכלת ברווזים בפארק), ובמקרה הממש נדיב - גם קצת ליפתן פירות, מהסוג שאצלנו קונים בקופסאות שימורים  - אלה עם הדובדבנים הזרחניים, שמכילים תשעים אחוז אננס. השתיה היא תמיד קפה או תה בלבד. על שוקו הם לא שמעו, גם על מיץ לא. כלומר, במקרה הנדיב יש מיץ. בכוסית של יין. מזוגה מראש, ללא אפשרות מילוי. באחד המלונות שימשה קופסה אחת של מיץ, למזיגה לכל יושבי ארוחת הבוקר, והוחזקה בידיה של זקנה רגזנית שלא ממש היה כדאי לבקש ממנה תוספת. מצד שני לפעמים הם יצירתיים - כשראינו פעם שיש רק מי סודה לשתיה, ביקשנו מהמלצר פשוט מי ברז. אז הוא כנראה פתח סודה, חיכה שיצאו הגזים ונתן לנו בתור "מים". מה שהוא שכח זה שמים שיצאו מהם הגזים הם גועל נפש בטעם של תרופה.

    במקומות נדיבים יותר (ויקרים יותר) כמו במרכזי ערים כמו מינכן או רומא, יהיו קצת יותר לארג'ים וישימו גם כמה מאפים בסגנון "קרואסון" קטנים, ואפילו ביצים קשות (!). הבעיה - הם לא ממלאים. מה שנגמר נגמר. במקרה כזה צריך לקום בשש בבוקר בשביל להצליח לשים יד על ביצה קשה.

    במקומות כאלה גם יהיו בדרך כלל כמה יוגורטים וחופן גרנולה.

    במקומות משקיענים ממש יש גם דבש, ממרח שוקולד (מוקצב) וגבינת "פילדלפיה" או משולשי גבינה מעושנת. (הזכרתי כבר שזה מוקצב?)

     

    אנגליה היא היוצאת דופן - במלון ממוצע ששכן בתוך בית בתוך שורה של בתים שנראו בדיוק אותו דבר, הם הכינו טוסטים משולשים (ואפילו תקעו אותם במתקן מתאים), ביצים רכות, סלט, פטריות מוקפצות וכמה רצועות חזיר. למי שלא רצה את החזיר הם פשוט הוציאו אותו, אבל לא שמו שום דבר במקום. הטוסט היה טעים במיוחד, ואני זוכרת שאפילו החמאה והריבה לא התנגדו להמרח עליו. כמה שאני זוכרת אפשר היה אפילו לקבל תוספת.

     

    על ברזיל כבר כתבתי - בטור אחר, לכן אזכיר בקיצור את ארוחות הבוקר המופלאות של המלון בסלבדור (4 כוכבים, די יקר בגלל שזה היה בתקופת הקרנבל), שהכיל שולחנות מלאים במאפים מלוחים, מתוקים, סלטים, סופגניות קטנות, מוסים מסוגים שונים כולל מחלב ממותק מדהים, קילומטרים של פירות אקזוטיים, והשיא - עמדת הבייאנה שעמדה וטיגנה טפיוקה, מעדן שעליו בכיתי בעבר, כי הוא בלתי ניתן להשגה בארץ. פנקייק טפיוקה ממולא בנקניק וגבינה, או הגרסא המתוקה, מקופל ומכוסה בחלב מרוכז וקוקוס. לבכות, פשוט לבכות. גם במיצים לא היה חסר, של תפוזים, של פירות טרופיים, וגם של הגועל נפש המתקרא "קאז'ו" שגם אותו כבר ציינתי בעבר.

     

    גם לצרפת יש נקודת אור - אמנם ארוחות הבוקר קמצניות כמו בשאר אירופה, ואפילו יותר, אבל השוקו.. אך.. שוקו חם, מתוק ומרוכז, בתוך כוס ענקית. אין כמו ראשון בבוקר, לקום לאט (בשש בבוקר בגלל הכנסיות המחורבנות), לרדת לחדר האוכל שתמיד עמוס בריהוט עתיק, לדרוך על שטיחים עמוקים, לשמוע את הצרפתית, שהיא השפה הכי סקסית בעולם, ולשתות את השוקו על רקע שמיים שבדרך כלל מעוננים, לפחות בשעות הבוקר. הבעיה איתם היא רק שהבגט שלהם קרנצ'י במידה כזו שכמה שתיזהר, כולך מתמלא בפירורים שלא נעים לנער על השטיחים היפים שלהם.

     

    ארצות הברית - מתחלקת לשני סוגי ארוחת בוקר - המתוקה והמוגזמת.

    המתוקה, נתקלנו בה בכמה מקומות - מכילה כל דבר מתוק. כלומר מבחר אינסופי של עוגות ועוגיות ומאפים ולחמים, יחד עם ריבה וחמאה. זהו. אין שום דבר מלוח, שום דבר חמוץ, שום דבר שאינו עשוי עם סוכר. וזה הולך עם קפה ענק.

    הסוג השני הוא הדיינרים של השלוש וחצי דולר. הם מכניסים את "ישרוטל" ודומיו לכיס הקטן. בשלושה וחצי דולר אתה מקבל הר של צלחות (הם יודעים שלא כדאי שמלוח ומתוק יהיו יחד), ובופה חופשי של כל מה שאתה יכול להעלות על הדעת - חוץ מגבינות. אלוהים יודע למה לא גבינות. אבל כל השאר - בכמויות מטורפות - מאפים מתוקים, מלוחים ,סלטים, בשרים, ביצים, מטוגנים, ירקות בכמויות ומכל סוג והלאה, וכשאתה כבר הולך למות, והמלצרית, שמתנהגת בדרך כלל כמו אמא פולניה, נותנת לך קערית ומפנה אותך למכונת הגלידה, שממנה אתה לוקח כמה שתרצה, ומוסיף את כל התוספות שנמצאות ליד - שוקולדים, פירות, אגוזים וכו'. המצחיק הוא שהשתיה באה בנפרד, ועולה כדולר וחצי, כמעט חצי מעלות כל הארוחה.

    הסוג הנוסף הוא ארוחות הבוקר בניו יורק. אין כאלה. כלומר, לא במלונות. במלון בניו יורק, ששוב, איננו הילטון, אתה מקבל רק לינה. אם יש לך מזל, המזגן עובד, אם יש לך ממש מזל, הוא גם לא מרעיש ולא מתמוטט עליך באמצע הלילה. אבל היי, זו ניו יורק!.

    אז אתה קם בבוקר, יורד לתחנת הרכבת "פן סטיישן" או כל אחת אחרת, ומגלה עולם שלם של אפשרויות לארוחת בוקר. הטעימה והזולה בהן - לקנות לחמניה טריה במעדניה, לבקש שימרחו חמאה, ולשבת על אחד הספסלים, לראות את אמריקה עוברת לך מול העיניים. מעדן.

     

    קלאבים - מילה נרדפת ל"תורכיה".

    טוב, המושג "הכל כלול" הופך לחוויה מטורפת של אכילה 24 שעות ביממה ונשנושים באמצע. כך שמצאנו את עצמנו אוכלים פעמיים באותו יום ארוחת ערב (זה התחיל מזה שחלק מאיתנו היו רעבים ואחד לא. אז הלכנו רק אנחנו, אכלנו ארוחת ערב כולל מנה ראשונה, עיקרית, קינוח ונשנושים, ואז האחד שלא אכל החליט שהוא רעב ושאולי נארח לו חברה כדי שלא יאכל לבד. אז אמרנו "נו טוב, כבר אכלנו אבל ניקח משהו קטן כדי שלא ישב לבד" ובסוף אכלנו עוד פעם מנה ראשונה, עיקרית וקינוח), מצאנו את עצמנו גם ב"שעת התה" (ואני בכלל שונאת תה) וזה מצחיק מאד שעת תה באמצע חום של ארבעים וחמש מעלות, על שפת הבריכה. אבל העוגיות היו טעימות מאד. אז מה, לא נשתה תה? בטח נשתה. נחנק אבל נשתה. 

    בקלאב שאני הייתי היתה גם פינת מאפיה שהוציאה כל הזמן פיצות ולחמים. אז גם כשסיימנו ארוחה (כאמור, לפעמים ארוחה כפולה) אי אפשר היה לעבור ליד המאפיה ולא לקחת איזה צלחת לחדר., לנשנש. כמה שזה היה טעים..

     

    גם במזרח אירופה , במלונות המארחים ישראלים, כבר למדו את הפטנט, ובמקומות כמו נניח דוברובניק, ארוחת הבוקר גם היא כבר הורכבה מבופה ענק, אם כי זה היה מאד משעשע לראות ישראלים שמנסים להסביר לטבחית באנגלית שהם רוצים "ביצת עין". חלק מהם אשכרה הצביעו על העין שלהם.

     

    ובסוף ,תמיד נתקעים עם החמגשית של "ארקיע".

     

    נ.ב. מישהו פעם הצליח להפריד את הבורקס מהחמגשית בשלמות? מישהו הצליח גם לאכול אותה?

     

    * "אוכל, קדימה אוכל!"

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/10 10:45:

      "גם במזרח אירופה , במלונות המארחים ישראלים, כבר למדו את הפטנט, ובמקומות כמו נניח דוברובניק, ארוחת הבוקר גם היא כבר הורכבה מבופה ענק"

       

      נו ברור. לפני כמה שנים הייתי במלון בבלגיה שהגיש ארוחת בוקר בסגנון ישראלי עשיר (מאוד). הוא היה מטרים ספורים מהבורסה ליהלומים באנטוורפן והיה עמוס כמובן באורחים מישראל...

        24/5/10 20:32:

      סקירה מעמיקה ומשעשעת :)

      בגלל זה אני לרוב מעדיפה לאכול את ארוחות הבוקר בבראסרי או בבית קפה (או להכין לבד)... לרוב ארוחות הבוקר של המלונות לא מספקות.