עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    שתיקה בדרך לקשמיר

    16 תגובות   יום שבת, 22/5/10, 09:39

    שתיקה בדרך לקשמיר

     מעלתה של ההתבוננות שהיא נעדרת מילים א. אפלפלד.

    יצאנו מן המנהרה החצובה בהר, עצרנו במפרץ חנייה בצדי הדרך וצפינו על השלג שמסביב. עמק קשמיר הפרוש למרגלותינו נראה כמו ארץ מן האגדות! בתי הכפרים נראו כמו קופסאות גפרורים והאנשים כמו נמלים. השדות יצרו שטיח ססגוני בצבעי ירוק צהוב וחום, ופה ושם ביתרו אותו פסי כסף של נחלים, והתנוצצו בו צורות כסף מגוונות של אגמים קטנים וגדולים. העיר סרינגר, שבנויה על שני אגמים, ומתנוססות מעליה שתי גבעות, נראתה גם היא אפופה ערפל אגדי של מסתורין.

    שני נהגי המשאית שהסיעו אותי כטרמפיסט, עמדו לידי במכנסי פיג'מה, שומרים את המכנסיים "הטובים" להופעה בעיר. למרות שידעתי מראש שאכשל, ניסיתי לחלוק עמם את התפעלותי מן המראות שנגלו לעיניי. הנהגים היו שתקנים גדולים מטבעם, וגם ביניהם לא הרבו לדבר. השפה היחידה שדיברו הייתה שפת המקום - קשמירי - וגם מעט המילים בשפת הינדי שרכשתי במסעי, לא ממש הועילו לי לתקשר אתם. וכך, בשתיקה מתמשכת, ביליתי יומיים בחברתם – עד שהגענו למצפור. למרות חוסר היכולת שלי לתקשר עם הנהגים, הם היו חביבים אליי וחלקו אתי מפתם. גם הנסיעה שעברה בשתיקה, לא נעדרה אירועים שנשארו חרותים בזיכרון.  

    התבוננתי בדרך לקשמיר והוקסמתי ממנה. לאחר שעזבנו את המישור, נסענו בעלייה מתמשכת. היינו מגיעים למעבר הרים אחד ומייד נגלה לעינינו ההר הבא. למראה כל פסגה מושלגת חדשה היו הנהגים מצמידים ידיים לחזה ומחווים אנג'לי של כבוד לאלוהי ההר. כשעשה זאת הנהג המחליף, לא הייתה לי בעיה. אולם, כשהנהג התורן היה עוזב את ההגה כדי להחוות אנג'לי, קשה לומר שלא חששתי. 

    לקראת ערב, בתום יום הנסיעה הראשון, הגענו אל מחנה אהלים של חברת מע"ץ ההודית (PWD – Public Works Department). לנהגים שלי היו

    חברים בין העובדים, ואנו הלכנו לבלות את הלילה במחנה. הייתי רגיל לישון באהל עוד מימי השירות בסדיר ובמילואים, ובמהלך מסעי בהודו גם ישנתי לא פעם תחת כיפת השמים, כך שלא צפיתי שום בעיה בשינה באחד מאהלי המחנה. אולם עד מהרה נוכחתי בטעותי.

    לאחר ארוחת ערב של נאן - סוג של פיתה/לחם, ואלו גובי – גולש של כרובית ותפוחי אדמה, הלכנו לאהל לישון. היה זה אוהל שאכלס כ-50 איש, כולם פועלים שעבדו קשה בכבישים באותו יום. מקלחת לא הייתה וכולנו הלכנו לישון מיוזעים, ללא רחצה. כולם חלצו נעליים, ו"חגיגת" הריח חרגה מעבר ליכולתי לתאר.

    כשהצלחתי סוף, סוף, להתגבר על סלידתי מן הסירחון וניסיתי לישון, היה עליי להסתגל לנחרות. קשה לישון גם במחיצת נוחר אחד, על אחת כמה וכמה, כשכמות הנחרות מוכפלת פי 50! בקושי עצמתי עין כל הלילה.  

    השכם בבקר יצאנו לדרכנו, וזמן קצר אחר כך, החל לרדת גשם סוחף. היה קשה לראות את הנוף - הגשם יצר מעין מסך לפני המשאית, עם ראות של מטרים ספורים בלבד לפנים. כך נסענו, כשהקולות היחידים שנשמעו היו רעש המנוע, ורעש הגשם הניתך על גג המשאית.    

    כעבור כשעה, ירדנו באחד ממעברי ההרים ונסענו לאורכו של נחל שוצף. הגשם נחלש, ומרחוק נראתה שיירה גדולה. התקרבנו לאטנו, ואז נאלצנו גם אנו להצטרף אל השיירה. במרחק של קילומטר בערך מלפנינו, יצרו הגשמים מפולת אדמה שחסמה את הכביש. הצטרפתי אל הנהגים והלכנו בדממה לראות מה קרה. הפינוי של העפר מן הכביש נעשה בעבודת כפיים. בהעדר כלים כבדים, אנשים פינו במעדרים ובאתים את המפולת - ולנו לא נותר אלא לחכות. המשכנו בדרכנו רק כעבור שמונה שעות. 

    "יופי שלא מן העולם הזה!", אמרתי באנגלית לנהגים "שלי", מבלי לצפות לתגובה מהם, בעודינו צופים בפסגות המושלגות מסביב, ובעמק שמתחתינו.

    "אנחנו מתפעלים מן היופי הזה כל פעם מחדש", אמר לי הנהג הראשי, היותר גבוה והמבוגר מבין השניים. "לכן אנו עוצרים פה כל פעם שאנחנו מגיעים הנה".

    נותרתי פעור פה למספר שניות.

    "אתה מדבר אנגלית?"

    "כן".

    "אז למה לא דברת אתי כל הדרך?"

    "העדפתי להתבונן ולהפנים".  

    התברר שהשתיקה מעצימה לפעמים את החוויות, ואפילו מאפשרת חוויות משותפות.      

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/12 18:43:
      תודה, מרב. הדרך היתה מדהימה, והשתיקה התאימה לנסיבות. שבוע טוב, עמוס.
        13/10/12 15:52:

      איזה סיפור מדהים.

      יפה השתיקה לחכמים,,,,,,,

        27/5/10 00:50:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-05-27 00:16:46

      סוף סוף המאורות חזרו אל הבית. אני משאירה כאן אחד למקרה של הפסקת חשמל (:-

      תודה, ניצה.

      אכן היה ליקוי  מאורות ממושך. כנראה קשור להבטחה שלהם להכניס שיפורים באתר.

       

      סוף סוף המאורות חזרו אל הבית. אני משאירה כאן אחד למקרה של הפסקת חשמל (:-
        26/5/10 08:20:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-05-26 03:49:20

      היי, אני חדשה בענייני הודו, בעצם ירוקה לגמרי.

      אשמח לקרוא עוד. בכל פעם אני מגלה שאנשים שמתארים טיול או מסע במזרח, מעלים דברים שמשקלם הסגולי הרבה יותר עמוק מתיאור פני הדברים הנראים על פני השטח. 

      תמיד צצה איזו תובנה צנועה, איזו מחשבה בהירה. סוג של  ערך מוסף מפתיע בפשטותו מונח בין הדברים הללו באופן טבעי.

       

      תודה על כך.

       

      אשוב לכאן להעניק תשורת אור קטנה ובענתיים אלך לבקר בגלריה שלך. 

      ניצה

       

      תודה, ניצה, וברוכה הבאה.

      כל טוב, עמוס.

       

      היי, אני חדשה בענייני הודו, בעצם ירוקה לגמרי.

      אשמח לקרוא עוד. בכל פעם אני מגלה שאנשים שמתארים טיול או מסע במזרח, מעלים דברים שמשקלם הסגולי הרבה יותר עמוק מתיאור פני הדברים הנראים על פני השטח. 

      תמיד צצה איזו תובנה צנועה, איזו מחשבה בהירה. סוג של  ערך מוסף מפתיע בפשטותו מונח בין הדברים הללו באופן טבעי.

       

      תודה על כך.

       

      אשוב לכאן להעניק תשורת אור קטנה ובענתיים אלך לבקר בגלריה שלך. 

      ניצה

       

        24/5/10 17:36:

      צטט: יעל מ 2010-05-24 11:09:17

      איזה תלאות עברת שם (האוהל והגשם וכו')!! ממש כמו מסע הישרדות!

      אבל זה כנראה היה שווה את זה בשביל לראות את המקום הנפלא (ראיתי את התמונות ששמת בגלרייה, תמונות מאוד מיוחדות).

      ובקשר לשתיקה...אני דווקא מתחברת לשקט:)

      תודה, יעל.

      כשיצאתי מהארץ, יצאתי ל"טיול". בדיעבד התברר שזה היה "מסע", ולאו דוקא מסע ישרדות. המסע הגיאוגרפי, שהתמשך מעבר למתוכנן, כלל מרכיבים לא מעטים של מסע רוחני, מסע אל תוך הנפש פנימה, ואל מרחבי האין-סוף של היקום.

      כל טוב, עמוס. 

       

        24/5/10 11:09:

      איזה תלאות עברת שם (האוהל והגשם וכו')!! ממש כמו מסע הישרדות!

      אבל זה כנראה היה שווה את זה בשביל לראות את המקום הנפלא (ראיתי את התמונות ששמת בגלרייה, תמונות מאוד מיוחדות).

      ובקשר לשתיקה...אני דווקא מתחברת לשקט:)

        23/5/10 00:02:

      צטט: שיווה 2010-05-22 20:59:39


      כתוב נהדר עמוס

      החייאת לי את המראות

      ואת השתיקות.

      הנופים עוצרי הנשימה

      והנסיעות על  סף תהום

      תודה, ריקי.

      אם הסיפור מעורר בך ריגוש, זה שכרי בכל עמלי.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        22/5/10 20:59:


      כתוב נהדר עמוס

      החייאת לי את המראות

      ואת השתיקות.

      הנופים עוצרי הנשימה

      והנסיעות על  סף תהום

        22/5/10 19:50:

      צטט: אילנה אדנר 2010-05-22 18:50:02


      הרבה משפטים נאמרו על השתיקה. אני כשלעצמי נזכרתי בשיר היפה הזה

       

      http://www.youtube.com/watch?v=n03g8nsaBro

       

      ואני כמובן נזכרת גם בסרט

      THE CHOSEN

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ixz_3SRTAPY

       

      שבו יש קטע בו הבחור מספר על השתיקה שגזר עליו אביו, וכמה הוא למד בתוכה ותוך כדי השתיקה הזו.

       

      טרם הגעתי לקשמיר, אבל אולי..

      תודה, אילנה.

      המתיני עם הנסיעה....

      כל טוב,עמוס.

       

        22/5/10 18:50:


      הרבה משפטים נאמרו על השתיקה. אני כשלעצמי נזכרתי בשיר היפה הזה

       

      http://www.youtube.com/watch?v=n03g8nsaBro

       

      ואני כמובן נזכרת גם בסרט

      THE CHOSEN

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ixz_3SRTAPY

       

      שבו יש קטע בו הבחור מספר על השתיקה שגזר עליו אביו, וכמה הוא למד בתוכה ותוך כדי השתיקה הזו.

       

      טרם הגעתי לקשמיר, אבל אולי..

        22/5/10 18:48:

      צטט: גרייס ל 2010-05-22 18:33:44

      נשמע קסום,חבל ארץ שלא ביקרתי  בו,וכן שתיקות לפעמים שוות זהב,יפה עמוס,

      תודה, גרייס.

      ממליץ לחכות כרגע עם תכנון הנסיעה לקשמיר - "קצת" לא בטוח, והרבה לא נעים.

      כל טוב, עמוס.

       

        22/5/10 18:33:
      נשמע קסום,חבל ארץ שלא ביקרתי  בו,וכן שתיקות לפעמים שוות זהב,יפה עמוס,
        22/5/10 13:15:

      צטט: עמיר E 2010-05-22 12:01:07

      נפלא כרגיל עמוס.

      קשמיר, חבל ארץ קסום ולא קל לטייל בו.

      תודה, עמיר. אכן לא קל לטייל כיום בקשמיר.

      חזרתי לסרינגאר בשנת 2000, לצורך עבודת הדוקטוראט, וחוץ מן האגם והלוטוסים, כלום לא נראה אותו הדבר. חיילים חמושים הסתובבו ברחובות, ובכל צומת הייתה עמדה מבוצרת. החיילים חבשו קסדות וחגרו אפוד, עם מחסנית ב"הכנס", ואני מקווה שלא עם כדור בקנה.

      די לנו במראות דומים משלנו - אין צורך לחפשם בקשמיר.

       

        22/5/10 12:01:

      נפלא כרגיל עמוס.

      קשמיר, חבל ארץ קסום ולא קל לטייל בו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין