בתחילת שבוע שעבר הוצבתי ע"י מנהלי האירוע של בתים מבפנים 2010 בת"א, בבית יוסי ונש, לתומי חשבתי שמדובר באדם אחד, אך התברר לי שמדובר בזוג  נש ברואיק (האדריכל בין השניים) ויוסי,שפתחו את ביתם לפני כולם, הבית שממוקם בשוק היווני של יפו, ברחוב שמעיה, ונבנה כולו בידי השניים, וזאת במקום בו שכן מחסן.

כבר בכניסה מבחינים בדלת היפה וישנה, שהובאה מבר ישן אותו עיצב נש.

בהמשך מבחינים כיצד נחפרה קומת הכניסה בכדי להעניק לחלל גובה של 4.40 מטר בכדי להכיל במקום 2 קומות, קומה בת 50 מ"ר למטה, וקומה בת 30 מ"ר למעלה על פרקט עץ.המדרגות המובילות אל הקומה השנייה בעלות מעקה שנוצר ממשוט אמיתי של סירה. 

בסלון הקט ישנם ספות עור רכות, ושולחן מיוחד שעוצב ממשחק ילדים.. 

במטבחון הקטן מוצב, דלפק עץ רחב, שמולבש על עמוד בטון שהוא השריד היחיד למחסן ששכן פה.באחד מהחדרים ישנה מנורה שנבנתה מכרטיסי מחשב בצבע ירוק.בבית ישנם 2 חדרי שינה,חדר טיפולים,חדר עבודה,סלון קטנטן,שירותים ומקום רחצה קטנים, מחסן,הספק מדהים למקום המצומצם במ"ר.. 

חלק מריצפת הכניסה רוצפה באבנים וחלקי מרצפות ושבריהן שנמצאו על חופה של יפו,חלק מהרהיטים נוצרו מתריסי עץ ישנים, אין ספק שאצל נש לא זורקים שום דבר ישן...

כבר שהגעתי למקום בשבת בצהרים, נדהמתי מכמות הממתינים מחוץ לבית, מה שהתברר לי זה שהבית יכול להכיל 5-7 אנשים בכל פעם מחדש, ועקב כך נוצר צוואר בקבוק שגורם לתור, בנוסף המבקרים נדרשו להסיר את נעליהם בכניסה לבית בכדי לא לגרום נזק לריצפת הפרקט, וכך נראתה הכניסה לבית כמיני מסגד...

נכנסתי לתפקיד הש.ג., ולעיתים קצת נסחפתי, וגלשו פנימה אפילו 20 איש .. אבל לאט לאט נכנסתי לתפקיד, והמשמעת נשמרה, וגם התור בשמש הקופחת בחוץ (הצעה שלי להבא להציב יריעת ניילון בכניסה לבתים לא מוצלים).

להערכתי בזמן שהייתי בבית (כשעתיים וחצי) עברו דרך הבית כ  300-400 איש, כך שבכלל הזמן ביקרו במקום כ 1500 איש.

התגובות למראה הבית היו של התפעלות והערכה, ואני כבר מלא הערכה לאנשים שפותחים את מעונם בפני מאות ואלפים ביומיים דחוסים, אין ספק שצריך הרבה אומץ בשביל זה.

תמונה 1: התור.

תמונה 2: הדלת.

תמונה 3: המשוט.

תמונה 4: הקומות.

תמונה 5: הדלפק. 

 חלק א

 http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1581556