עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    ארכיון

    דין פריטה

    2 תגובות   יום שבת, 8/5/10, 18:57


    חייב לכתוב, מבלי לחשוב, לירות מילים על דף נטול הגנה. המרוץ אחר הזמן האבוד מכלה, שורף ומפיל אותי. אני מתכסה בשמיכה ומביט בתקרה, מחפש סיפורים בין הסדקים. מפנה מבטי אל עבר המנורה – השמש הבוערת שלי – ותוהה מתי יגיע קיצה. אומר לעצמי "צא החוצה, לך לים, שטוף את לכלוך המחנק הזה מעליך". רגליים כמשקולות.  

    הטלוויזיה בוהה בי ,דוממת, קטנה מלהושיע. חברה בוגדנית היא, חלולת מבט.

    הינה הגיטרה, אשת  הגימורים המושלמים. היא מביטה בי, מזמינה אותי אליה שוב, לפרוט את נפשי מעליי.

    הצליל הראשון מעיף אותי החוצה מהחלון, אל תוך שדה  קוצני אשר היה לכתם זהבהב בתוך עולם צר מלהכיל נפש אבודה. אני רואה שם ילד, לבוש במכנס קצר, רץ נגד הרוח, מתעלם משריטות אשר מכסות את רגליו עם כל צעד, מתעלם מעננים קודרים אשר מתאספים מעליו. עיניו עצומות. אני זוכר אותו. הוא חולם שהוא עף. ריצה כמעוף הציפור. הילד מועד על סלע. הגלגל ממשיך במסלולו הרגיל, מנער אותו מעליו... 
    מיתר נקרע, זיכרון נבלע, שמש שרופה מתנפצת על הרצפה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/10 19:19:


      מצוין!

      האיש שכיבה את השמש

        9/5/10 12:11:

      רואה את ההשראה ואוהבת את מה שעשית עם זה !

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין