עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    לכל אחד יש משהו (השכנה ואני)

    4 תגובות   יום שבת, 8/5/10, 11:12


    לכל אחד יש משהו שהוא סוחב

    לרובנו יש יותר ממשהו אחד, ואנו צריכים ללמוד איך להיות איתו

    כי הוא חזק המשהו הזה.

     

    לפני כשניה החלטתי לכתוב על משהו, לא נפשי, יותר חיצוני, שנמצא

    בקרבתי והפך לפנימי משמעותי ומאד לא פשוט להתמודדות.

     

    אני לא יודע כמה זה יהיה מעניין לקריאה, מעולם לא כתבתי ככה על זה

    ובטח שלא שירים. אבל אולי הכתיבה תתן לי משהו חדש

    בקשר לעניין הזה.

     

    זה משונה שאני מרגיש קצת עילג, כי בדרך כלל

    כשאני ניגש לכתיבה איני מרגיש ככה, אז אפשר לומר שאני נהנה

    כרגע מהחידוש. אבל, לצערי מדובר במשהו שאינו נושא לצחוק.

     

    לפני כ10 שנים עברתי לגור בדירה שנרכשה ע"י משפחתי,

    אחרי חיפושים רבים נמצאה הדירה שלא הייתה יקרה מדי והייתה

    שווה ללא ספק את ההשקעה. על כך אני יודע יש להיות אסיר תודה,

    זהו פרט מאד דומיננטי שבלעדי קיומו אולי לא הייתי יכול לעסוק

    במוזיקה כפי שאני עוסק היום.

     

    מה שלא ידעתי הוא שמעבר לקיר הצמוד לדירתי יש אשה מבוגרת

    הנוהגת להאזין לטלביזיה בווליום חזק. ולא ידעתי שזה גם קורה

    מאד מוקדם בבוקר ובאופן קבוע. ולא ידעתי שהאקוסטיקה בבנין

    שבו אני גר כנראה מאד רגישה (לפחות לטעמי, אבל אני לא חושב שאני

    לבד בדעה הזו) וזה יוצר מצב שהבסים,הינו הטונים הנמוכים,יוצרים

    כנראה סוג של רעד והם עיקר הבעיה.

     

    מה שיש זה סוג של מלמול טורדני מעבר לקיר שבשעה שהווליום

    מעבר לקיר גבוה שומעים המהום כבד ובנוסף לכך שומעים די טוב

    את הדיבור, המוזיקה או כל מה שזה לא יהיה.

     

    אני חייב לכתוב, למרות שאני ממש לא רוצה להכפיש את שכנתי

    ואני עומד לכתוב דברים לא לגמרי בזכותה, אני רוצה לומר

    אין לי שום כוונה להפוך אותה לרעה. לה יש החיים שלה והצרכים שלה

    והיא לא אשמה אם היא לא שומעת טוב או אם האקוסטיקה לא מוצלחת.

    אני גם יודע שבסופו של דבר שום דבר טוב לא יוצא מאנרגיה של כעס.

     

    אבל התקציר הוא שלאורך השנים, אני תחילה ביקשתי וזה לא עזר

    וניסיתי להפעיל רשויות וזה כמובן לא עזר, כי אין פה עבירה משום סוג,

    אחכ הייתה תקופה שהייתי לא הכי נחמד, זה היה מחוסר אונים,

    אבל לא עברתי על החוק. התחושה החזקה הייתה שאני ניצב מול

    אשה אמנם מבוגרת אבל ללא ספק לא חלושה, אשה שלא ממש מתייחסת

    לסבלי, אולי אפילו צוחקת עלי (כך חשתי בתחילה), ולא בוחלת במילים,

    היא קיללה אותי לא פעם ואפילו נקטה באמצעים ונדליסטיים..זה הפך

    לזמן מה לסוג של מלחמה.

     

    המצער הוא שדי בהתחלה חשתי שפה יש עסק עם מישהי קשה במיוחד,

    לא רק שלא תהיה הבנה אלא אולי היא אפילו מתחממת מהמלחמה

    ונהנית מזה. יש כאלה אנשים. לא פעם כאבתי את חוסר המזל שלי, וגם

    את הרגישות שלי לענין כולו. צריך להבין שאני חוויתי וחווה את הענין הזה

    מדי יום במשך שנים לא מעטות כבר.

     

    תחילה זה היה חזק מאד, אחר כך בעקבות מלחמותיי (בשלב מסויים גם

    שוחחתי עם ביתה ללא תוצאות של ממש) הטון נחלש אבל הרגישות

    שלי לצערי הייתה כבר מוגדלת ועדיין זה לא העלים את המלמול הטורדני.

     

    קצת כמו סוג של עינוי סיני אבל בתוך ביתי. כמה טוב היה לו זה פשוט

    לא היה. אנושי לחוש את זה אבל כמובן כמובן שאני לא מאחל לה כל

    רע. אני פשוט כואב את המצב.

     

    הגיע איש ובנה לי קיר אקוסטי בדירה לאורך הקיר הנ"ל. זה אולי

    הקטין במידת מה, אבל לא פתר. אני ישן עם אטמים. למשל היום

    בבוקר (שבת) התעוררתי ב8:00 מהמלמול. מסביב שקט, אבל

    המלמול של המוזיקה חודר מהקיר ועובר גם לחדר השינה.

    שמתי אטמים והבסים עדיין מעט חדרו, אז שמתי על האטמים אזניות

    וככה המשכתי לשכב ולנמנם עם האטמים ועם מרסדס סוסה הנפלאה

    באזניות.

     

    יש כמה מוזיקאים שלא יודעים אבל הם מאד דרמטיים בלוחמה שלי

    כנגד המלמול. הם חשובים לא פחות כלוחמים מאשר כמוזיקאים נפלאים.

     

    ניל יאנג, מרסדס סוסה, סטיבי וונדר, הנק מובלי, לאחרונה קצת אלניס

    מוריסט. כל הכבוד להם:)

     

    כשסובלים ממשהו כזה במשך כל כך הרבה זמן, מוכרחים ללמוד

    להתמודד איתו בטוב וזה מה שאני מנסה. אני מבין את השכנה ואת

    רצונה ומצר על כך שכנראה היא לא הטיפוס להתחשב. יודע שמעצבים

    לא יצא כלום.

     

    את הקושי לעזוב את הדירה קשה לי להסביר. אני התמקמתי פה, זה

    הבית שלי, קשה לי לחשוב על לעזוב ועל מה שכרוך בזה. עכשיו ספציפית

    שקט מסביב (11:07) וכמה שזה נהדר. אולי גם אני לא הכי נורמלי שאני

    מתמודד עם זה כל כך הרבה זמן.

     

    פתאום חשבתי אולי אכתוב פוסטים שיעזרו לי להתמודד, יש לזה פוטנציאל,

    יש לזה פוטנציאל לאיבוד קוראים חח.

     

    בקיצור מדובר במשהו שהוא באמת לא נושא לבדיחות אבל רצוי להתבדח

    עליו מדי פעם. אני לא מכריז על עצמי כקדוש מעונה, כצודק, כטוב. אני רק

    רציתי לכתוב קצת על הקושי שלי, שהוא לא משהו עדין ומינורי. הוא משהו

    שלא הייתי מאחל תכלס לאף אחד.

     

    אבל אני חושב אולי לרובנו יש משהו כזה, טורדני יומיומי, חנווני פולשני,

    שהיינו שמחים להפטר אבל זה לא בדיוק קורה.

     

    אם קראתם עד פה אני מודה לכם מאד ומקווה שלא שיעממתי

    אני לא מאחל לה כל רע, אבל חבל מאד שהיא לא הטיפוס להתחשב, להבין

     

     

    שתהיה לכם שבת שקטה:)

    דורון

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/10 21:28:

      תודה לכם!
        8/5/10 23:33:

      נשמע מחרפן ביותר.

      אולי תנסה את הכיוון ההפוך, להתידד איתה, להפוך למישהו שעוזר לה במשהו ואז שווה ללכת לקראתו.

      זו כמובן עצה מרחוק, שלא בטוח שהיא מעשית ובטח קשה ולא יודעת אם אני הייתי מסוגלת לעשות את זה, אבל אולי זה יכול להשתלם.

        8/5/10 22:29:


      מי צריך שכנים??

      מזדהה= כוכב

        8/5/10 11:41:

      שיהיו לך רק ימים שקטים בהשוואה למצב הנוכחי.

      כל כך מבין אותך,גם בבית בו גדלתי היתה שכנה מבוגרת 

      ,סבתה של זמרת ידועה מאד,ששמעה רדיו וטלויזיה בקול מאד מאד רם.

       

      כל הבנין[3 קומות] העיר לה ,נדמה לי שדברו עם בנה או אחת מבנותיה

      וזה קצת עזר.השתדלנו להיות עדינים ואדיבים אבל עמדנו על שלנו.

       

      שבת קסומה איש יקר.