עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אפרודיטי במפרץ אגני

    23 תגובות   יום רביעי, 5/5/10, 09:31

    אפרודיטי – אלת האהבה היוונית

    במפרץ אגני – אל האש ההודי 

    בקר אביבי של יום שישי, יומנו האחרון באי קורפו. ערן, בננו הבכור, שותפי לטיול באי, שכר אופניים ויצא לדווש לבדו בכפרים ההרריים - חופשי, בלי אבא, וזו ההזדמנות עבורי לבקר בטברנה של נייתן במפרץ אגני, שהומלצה באחד מספרי התיירות. 

    מפרץ אגני שוכן בחופו הצפון מזרחי של האי קורפו (קרקירה) ביוון. זהו מפרץ שקט, שנעים לשחות בו, וחופו זרוע אין-ספור צדפים. נעים גם לשבת בו על מרפסת של טברנה אותנטית, ולהנות ממטעמי המטבח היווני ומן הרוח המלוחה הנושבת מן הים.

    נהגתי בזהירות בדרך הצרה והמפותלת המובילה אל המפרץ, ונהניתי מן הנוף ומכרמי הזיתים העתיקים, שרבים כמותם מצויים בכל האי. לפני שהגעתי למפרץ עצמו, עצרתי ליד יוונייה זקנה, שליקטה עלים להכנת תבשיל כפרי כלשהו. ניסיתי לפתח עמה שיחה במעט היוונית שלי, והזקנה היתה מאד סבלנית וסובלנית כלפיי. בסופו של דבר שאלתי על המסעדה של נייתן, וקיבלתי הנחיות הגעה מאד פשוטות – להמשיך ישר הלאה עם הדרך.

    הגענו לאי מייד לאחר הפסח, לפני הפתיחה הרשמית של עונת התיירות. בכל מקום הבחנו בתכונה לקראת פתיחת העונה, וכך היה גם כשהגעתי אל המסעדה של נייתן. את פניי קיבלה צעירה חייכנית, שדיברה אנגלית עילגת, אך הבינה שעליה לשלוח אליי את נייתן.  

    "אנחנו לא פתוחים עדיין", אמר לי נייתן.

    מסביב ניכרה התכונה לקראת הפתיחה. שני צעירים חשופי חזה פינו את מרפסת המסעדה ושטפו את רצפתה. שתי בנות צעירות רחצו את הכסאות ואת השולחנות, ברחבת הצדפים שלפני המסעדה. בתוך המסעדה פיקחה אישה מבוגרת על מירוק המטבח והכנת ארוחה קלה לעובדים. כל עת שיחתנו, לא חדל נייתן לענות לשיחות בטלפון הסלולרי, ולחלק הוראות לאנשי הצוות, שהיו עסוקים מסביב, כמו דבורים בכוורת.

    נייתן הוא צעיר אנגלי רזה, שרירי ופעלתן. בבחרותו טייל ביוון, הגיע לאי קורפו לשבועיים, ונשאר לכל החיים. הוא נשבה בקסמו של האי, ויותר מזה, נשבה בקסמה של בת האי. יום אחד התיישב לאכול בטברנה משפחתית לחוף מפרץ אגני, והלני, בתו הצעירה של בעל המסעדה היתה זו שקיבלה ממנו את הזמנתו. האהבה ניצתה ממבט ראשון, ונייתן נשאר במפרץ אגני. הוא  הודיע לחברת המחשבים בה עבד, שלא יחזור אליהם, והחל לעבוד במסעדה. הזוג הצעיר נישא, ולימים נולדה להם בת מקסימה - אפרודיטי - כשמה של אלת האהבה במיתולוגיה היוונית.

    הוריה של הלני שמחו על חתנם האנגלי, וסמכו עליו בכל. הוא פרסם את המסעדה באתר האינטרנט שהקים, והעסקים פרחו. המסעדה שגשגה והתרחבה, וכיום כולם יודעים שזו "המסעדה של נייתן", וכמעט אין איש זוכר את שמה הרשמי – "טברנה אגני".

    "אנחנו פותחים מחר, ויש עוד עבודה רבה לפנינו", הוסיף נייתן.

    "תראה" אמרתי, "מלבד הביקור במפרץ שלכם, אין לי תכניות נוספות הבקר, אני מוכן לתת יד ולעזור בהכנות".

    "אתה בטוח?" שאל נייתן בספקנות - שער השיבה שלי כנראה לא היה מבטיח מספיק. "אנחנו נשמח על כל יד נוספת", הוסיף לאחר חישוב קצר של האופציות.

    "לעבודה", אמרתי.

    הנחתי את חפציי בתוך המסעדה, פשטתי את החולצה ויצאתי החוצה להצטרף לעובדים. דבר ראשון, הרמנו, נייתן ואני, את הקורה הכבדה שתחמה את הרחבה שלפני המסעדה, והרחקנו אותה כשני מטרים נוספים לכיוון הים, על מנת להגדיל את השטח עבור השולחנות. אחר כך אחזנו במגרפות וגירפנו ויישרנו את השטח, וניקינו אותו מכל הלכלוך שהצטבר בו במהלך העונה המתה. כשנשטפה רצפת המרפסת, סייעתי לצוות בהצבת עציצי הגרניום הגדולים בחזרה במקומם.

    כל אותה עת הסתובבה בחוץ אפרודיטי, בתו הקטנה של נייתן, ובשלב מסוים באה להראות לי צרור פרחים שקטפה בשדה הסמוך, והעניקה לי פרח אחד במתנה. הייתה זו תחילתה של ידידות מופלאה.

    בהפסקה מן העבודה, ישבתי עם אפרודיטי על מדרגת המסעדה, והיא פטפטה אתי. את מרבית דבריה לא הבנתי, אבל עודדתי אותה בחיוכים. כשקראה לנו הלני לבוא לאכול, נתנה אפרודיטי את ידה בידי - כמו שעושה כיום נכדתי הקטנה – ויחד באנו לסעוד את לבנו.

    התיישבנו כולנו ליד שולחן שהורכב ממספר שולחנות, שנערך במרפסת השטופה. על השולחן הועמדו קערות של אוכל יווני פשוט ועממי, אך טעים להפליא: חורייטיקי – סלט כפרי משובח, עם הרבה זיתים שחורים ורצועות גבינת פטה, מתובל בשמן זית בדיוק במידה; עלי גפן ממולאים באורז ובשר; רצועות חזה עוף מתובלות ומטוגנות ; תפוחי אדמה אפויים, בקיצור - מאכלים המגרים את הנחיריים ומפעילים את בלוטות הרוק.

    כולנו העמיסו על צלחותיהם מכל טוב, וכך גם אני, לאחר שניפיתי מן החורייטיקי את הפטה – אף שאינני דתי, אינני מערב בשר וחלב. התענגתי על המאכלים והרגשתי שהרווחתי ביושר את ארוחת החינם.

    כשהגיעה העת לחזור, נפרדתי לשלום מעמיתיי לעבודה, ומנייתן ובני משפחתו - ונתתי חיבוק חם לאפרודיטי. הסתכלתי בסיפוק על המסעדה המתמרקת לקראת הפתיחה, ואיחלתי למשפחה הצלחה רבה בעונה החדשה.

    נפגשתי עם ערן בחנות להשכרת האופניים, בשעה היעודה, ועוד טיילנו מעט, לפני ששמנו פעמינו אל שדה התעופה.  מכתבו של נייתן הגיע בסוף הקיץ, וממנו למדתי שהייתה למפרץ אגני, ול"טברנה אגני", עונה מוצלחת מאד.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/12 23:46:

      צטט: מרב 1956 2012-10-13 14:28:49

      כמו החוויות בהודו

      כך קרה לך גם בקורפו.

      אתה אדם מקסים.

       

      לראשונה נתקלתי והתאהבתי ביוון

      בשפה ובאנשים,

      היה זה בקורפו בשנת 90

      תודה, מרב.

      יוון היא אהבתי השנייה אחרי הודו.

      כל טוב, עמוס.

        13/10/12 14:28:

      כמו החוויות בהודו

      כך קרה לך גם בקורפו.

      אתה אדם מקסים.

       

      לראשונה נתקלתי והתאהבתי ביוון

      בשפה ובאנשים,

      היה זה בקורפו בשנת 90

        9/5/10 17:49:


      איזה יופי של קול, עמוס, ושאר חושים. מהבלוג לרדיו!

      תודה על השיתוף. ויתרתי לרגע על סין לטובת הכחול והלבן והאיטי.  

        9/5/10 15:41:

      תודה, לולה.

      יוון ארץ מקסימה, עם אנשים מקסימים.

      כל אי יווני הוא חוויה, ויש כאלה שהחוויה בהם היא גדולה יותר, כמו סנטוריני, למשל.
      גם המעבר בים בין האיים מספק חוויות לרוב - אולי פעם אכתוב.

      שבוע טוב, עמוס.

        9/5/10 15:19:


      יופי של סיפור עמוס!

      נהניתי מאד מהקריאה, מה עוד שאף פעם לא ביקרתי באי וביוון בכלל, להוציא שהייה בת שבוע באתונה בדרכי לארץ ישראל לפני הרבה שנים.

      היוונים הם עם תוסס, מכניסי אורחים ומלאים חיוניות ושמחתי לראות כיצד השתלבת ואהבת לתת כתף.

      חבל רק שוויתרת על הפטה :)

       

       

      בתודה,

      לולה

       

       

        7/5/10 12:03:

      צטט: Neora 2010-05-07 09:47:06


      זה ההבדל הקטן בין לבא כאורח לבין לעזור ולחוות אחרת את הדברים,

      אחח.. את קורפו אני מכירה מהסיפורים של גרלד דארל, ועכשיו כאן,

       

      תודה לך על קריאה מרתקת !

      תודה, נאורה. ההשתתפות היא באמת חוויה שונה  לחוטין מהצפייה בלבד. 

      עכשיו, אחרי שצירפת אותי אל דארל (איזה כבוד!)  יש לך שתי סיבות לבקר בקורפו.

      גם אני אהבתי מאד את ספרו של דארל - אני מחזיק אותו בספרייתי במקור באנגלית - My Family and Other Animals.

      הביקור ב"ווילה הלבנה", כפי שכתבתי, לא היה חוויה מיוחדת.

      כל טוב, עמוס.

       

        7/5/10 11:55:

      צטט: עמיר E 2010-05-07 09:18:52

      עמוס, האם נכון שהשהות באי הזה יקרה יותר מבאיים אחרים ביוון?
      ואל תדאג, אם אזדמן לשם אמסור ד"ש.

      אינני יודע, עמיר. טיילנו באי לפני 6 שנים והמחירים היו סבירים.

      תודה מראש על הד"ש העתידי.

        7/5/10 09:47:


      זה ההבדל הקטן בין לבא כאורח לבין לעזור ולחוות אחרת את הדברים,

      אחח.. את קורפו אני מכירה מהסיפורים של גרלד דארל, ועכשיו כאן,

       

      תודה לך על קריאה מרתקת !

        7/5/10 09:18:
      עמוס, האם נכון שהשהות באי הזה יקרה יותר מבאיים אחרים ביוון?
      ואל תדאג, אם אזדמן לשם אמסור ד"ש.
        7/5/10 07:36:

      תודה, גרייס.

      האי נהדר. הוא נמצא בתנופת בנייה אדירה, ונקווה שהם מקפידים לא להרוס.

      ביקור שלך יסייע לכלכלת יוון המתמוטטתחיוך.
      כל טוב, עמוס.

        7/5/10 01:30:
      הבטחתי לעצמי לבקר בקורפו בעקבות הספר כמובן של דארל ועכשיו עם קריאת הפוסט אני נחושה  לבקר את האי  מקווה שהוא נפלא כמו בדמיון,,,יפה עמוס,,
        6/5/10 00:11:

      צטט: כרמל100 2010-05-06 00:06:27

      *

      תודה, כרמל.

      אני רואה שהעט שלך התקלקל.

      כל טוב, עמוס.

       

        6/5/10 00:06:
      *
        5/5/10 22:04:

      צטט: sherry refael 2010-05-05 20:34:13


      תאור מקסים *שלך שרי

      תודה, שרי.

       

        5/5/10 20:34:

      תאור מקסים *שלך שרי
        5/5/10 19:07:

      טלי, אני שמח שאני מעורר זכרונות נעימים. אכן אי יפה עם אנשים נעימים, ונהנינו מאד לטייל בו.
      באותו יום שביקרתי במפרץ אגני, כשנפגשתי שוב עם ערן, הלכנו לראות "הווילה הלבנה" - מאכזב, סתם בית (!). על כל פנים, "משפחתי וחיות אחרות" הוא ספר נפלא, שזור בהרבה הומור - החל משם הספר.

      כל טוב, עמוס.

        5/5/10 16:16:


      אני מכירה את האי.....

      הגעתי אליו בעקבות הספרים הנפלאים של ג'ראלנד דארל......

      כשבאתי, הייתי עסוקה בלחפש את הוילות שבו גרה המשפחה.....

      בסופו של דבר פשוט שכחתי מהחיפוש והתמכרתי למקום.

      אי מופלא, יפה להפליא , משנה נופים מקצה לקצה .

      אני מאוד מקווה להגיע לשם מתי שהוא לביקור נוסף.......

      תודה על העלאת הזיכרונות...:)

        5/5/10 14:47:

      צטט: שיווה 2010-05-05 10:52:59


      כתיבתך החזירה אותי לביקורי

      באי רודוס ולינדוס בפסח אשתקד.

      יפה לראות את האי מתעורר לחיים

      ואת ההכנות של המקומיים

      תודה, ריקי.

      ברודוס, אם אינני טועה, היית לא מזמן?

      אני שמח תמיד לחזור ליוון - אם לא בטיסה, לפחות על כנפי הדימיון.

      כל טוב, עמוס.

       

        5/5/10 10:52:


      כתיבתך החזירה אותי לביקורי

      באי רודוס ולינדוס בפסח אשתקד.

      יפה לראות את האי מתעורר לחיים

      ואת ההכנות של המקומיים

        5/5/10 10:26:

      כבר אמרו חכמים קדמונים - אין אדם יכול להיכנס פעניים לאותו נהר!
      אכן, אילנה - אני שונה והמקום השתנה. אפילו אפרודיטי היא כבר בת עשר!

      החוויה היתה אכן חוויה שלמה, חילקתי אותה בעקבות דברייך על המטבח.

      תמיד שמור אצלי מקום בלב למפרץ הנהדר ולאנשים שהיכרתי בו.

      כל טוב, עמוס.

        5/5/10 09:56:

      צטט: עמנב 2010-05-05 09:47:19

      צטט: אילנה אדנר 2010-05-05 09:40:31


      יופי של תיאורים!

       

      מזל שלא הייתי שם. בטח הייתי נכנסת למטבח ונשארת שם במשך כל החופשה:)

       

       

      תודה, אילנה.

      עד היום אני מתקשה להחליט מה הייתה החוויה היותר גדולה - השותפות בעשייה, היחסים עם הילדה בת ה-4, או הארוחה הטעימה.

      כל טוב, עמוס.

       

       

      האם צריך 'להחליט' איזו חוויה גדולה יותר?

      כשקראתי את הטקסט, חשבתי על המקום עצמו, וככזה, הוא מעורר הרבה חוויות בבת אחת והן מתערבבות האחת בשניה.

      גם תלוי ב'אני' שלנו כשאנחנו מבקרים מקום מסויים, והאני הזה, גם אם משתנה, המקום אותו מקום (ובכל זאת לא אותו מקום...בגלל האני...)

       

      אני חושבת על כך הרבה בכל פעם כשאני יורדת לטיול בפארק שליד ביתי, או באחד הפארקים הרבים שיש בעירי, או כשאני הולכת לשפת הים. המקומות הם אותם מקומות, אבל אני לא אותה 'אני'. הרגשות לא אותם רגשות, והחוויות...שונות מפעם לפעם.

       

      מעניין איך היתה חווה את המקום, ואת האנשים, אם היית נוסע אליו שוב.

        5/5/10 09:47:

      צטט: אילנה אדנר 2010-05-05 09:40:31


      יופי של תיאורים!

       

      מזל שלא הייתי שם. בטח הייתי נכנסת למטבח ונשארת שם במשך כל החופשה:)

       

       

      תודה, אילנה.

      עד היום אני מתקשה להחליט מה הייתה החוויה היותר גדולה - השותפות בעשייה, היחסים עם הילדה בת ה-4, או הארוחה הטעימה.

      כל טוב, עמוס.

       

        5/5/10 09:40:


      יופי של תיאורים!

       

      מזל שלא הייתי שם. בטח הייתי נכנסת למטבח ונשארת שם במשך כל החופשה:)

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין