עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פחד גבהים

    14 תגובות   יום שישי , 30/4/10, 16:04

    פחד גבהים

    בטיול של המכון למדריכי חו"ל, למדבר יהודה ביקרנו בעין גדי ובנחל דוד. מים זורמים וצמחייה ירוקה באמצע המדבר – אואזיס, נאת מדבר, ממש פלא! משם טיפסנו במעלה ההר לעבר אתר כנעני עתיק.

    הלכתי מאחוריה במעלה השביל, וככל שהתקרבנו לעבר המצוק, הבחנתי שהיא מאטה את צעדיה.

    "את בסדר?" שאלתי.

    "לא, נורמן, אני פוחדת".

    "ממה את פוחדת, לינדה?"

    "מהמצוק הזה. יש לי פחד גבהים!" ענתה.

    "אתה לא פוחד?"

    "קצת", אמרתי לאות הזדהות.

    מאז שהגענו למכון, ברחוב חזקיהו בירושלים, לקראת פתיחת שנת הלימודים תשכ"ו, שמתי עין על לינדה. אני הגעתי כנציג יחיד מסניף "יהודה הצעיר" בניו יורק. יתר חבריי לתנועה הגיעו מערים אחרות בארה"ב, ולא הכרתי אותם קודם לכן.

    הייתי כבר בן עשרים, מבוגר מהם בשנה-שנתיים, ונתפסתי על ידם כמעין "אח בוגר", והם בחרו בי לייצג אותם בוועדות החניכים של המכון. הבנות בקבוצה שלי לא היו מושכות בעיניי, אך הרגשתי משיכה דווקא אל לינדה, מתנועת בית"ר.

      

    לינדה, כשמה כן היא – יפהפייה. בחורה לא גבוהה וביישנית, בעלת שער בלונדיני ארוך ופנים עגולים, עדינים ויפים. נמשכתי אליה גם מבחינה גופנית, כמובן, אך בעיקר נמשכתי אל עדינות נפשה. הרגשתי שביישנותה תואמת את הביישנות הטבעית שלי, שעליה הצלחתי לחפות בפעילותי החברתית. הביישנות היא שמנעה ממני לנסות "להתחיל" אתה, אך חיפשתי את קרבתה והיו לנו הרבה שיחות נפש.

      

    התקרבנו אל המצוק – קיר ישר וגבוה שהיתמר מולנו, ובמרכזו "מדף" עם שביל צר ללא מעקה, ותהום של כמה עשרות מטרים מתחתיו. המורה עברי הלך בראש, וחלק מן החניכים כבר עברו את השביל הצר בעקבותיו.

    לינדה התיישבה על האדמה והחלה להתייפח. כל דברי ההרגעה שלי ושל חברותיה, היו לריק. ככל שהמשיכה לבכות הלך בכייה וגבר, והפך להיסטריה. גור המדריך הבחין בבעיה שנוצרה, הגיע אל לינדה וניסה להרגיעה.

    גור היה בחור צעיר לאחר שירות צבאי, ובעל תואר ראשון מן האוניברסיטה העברית בירושלים. במכון הוא שימש כמדריך חברתי ומורה להיסטוריה של מדינת ישראל. הכרתי אותו היטב, מישיבות ועדת התרבות שהייתי חבר בה. הוא ידע שפות והיה מתרגם על פי הצורך את דברי החברים – אנגלית ליוצאי הארצות דוברות האנגלית, צרפתית – לחברים מצרפת, ועברית – עבור החניכים שהגיעו מדרום אמריקה.

    אני נזקקתי לשירותיו גם באופן אישי. בפנימייה ברחוב יהושע בן נון, במיטה לידי, ישן בחור בשם זאב, הנציג של "יהודה הצעיר" מסניף דאלאס בטקסס. הוא היה סטודנט בן תשע עשרה, גבוה, בעל כתפיים רחבות, ו"טונות" של בטחון עצמי. הייתה לו הצלחה רבה בקרב הבנות, ולא פעם היה מביא מישהי לבלות אתו בחדר, מבלי להתחשב באחרים, כאילו היה זה חדרו הפרטי.

    אני לא הסתדרתי אתו - הוא היה בלגניסט ללא תקנה. את בגדיו לא קיפל, והם היו זרוקים על מיטתו וסביבה באי סדר מוחלט. מעולם לא סידר את המיטה שלו והיא נשארה הפוכה כל הזמן. כשכל פניותיי אליו לא הועילו, פניתי אל גור המדריך שגר אתנו בפנימייה, שיעיר לו על אי-הסדר. גם גור היה חסר אונים איתו. הקריאות לסדר של גור ושל טובה - אם הבית - לא הועילו, אך בשל מיטה סתורה עוד לא סולק אף חניך מהמכון, במיוחד לא חניך כה בולט כמו זאב. 

    נאלצתי להתגבר על סלידתי ממנו ומאי-הסדר שלו.

    גור חיבק את כתפיה הרוטטות של לינדה ואמר:

    "תראי, לינדה, זה קלי קלות, יותר ממחצית הקבוצה כבר עברה!".

    ולינדה בשלה, ממשיכה להתייפח בהיסטריה.

    "הייתי שולח אתך בחזרה, אך אין לי עם מי, ובשלב הזה החזרה לבד היא בלתי אפשרית", הוסיף גור.

    "אני לא יכולה, גור, אני מתה מפחד!", אמרה לינדה מבעד ליפחותיה.

    "או קיי", אמר גור, "אני אחכה פה אתך עד שכולם יעברו בשלום, ואז נראה מה נעשה".

    גור הורה לנו להמשיך לעבור את המצוק, ואני נשארתי אחרון. גור ביקש ממני להשאיר אותו לבד עם לינדה.

    כשהתחלתי ללכת בשביל הצר, הפניתי עוד מבט לעברם, תוהה כיצד הבעיה תיפתר. ראיתי שגור כל הזמן ממשיך לדבר על לבה של לינדה, ידו על כתפה וראשו סמוך לראשה.

      

    כשעברתי לצידו השני של המצוק ראיתי מראה שמילא את ליבי פליאה. לינדה וגור קמו ממקומם, גור אחז בידה של לינדה, והתקדם אתה לאט אל עבר המצוק, כשפניה מופנים אל קיר הסלע.

    "איך הוא הצליח?" זרקתי לחלל האוויר.

    "נראה אם אמנם הצליח", אמר מישהו לידי.

    כולנו ציפינו לראות כיצד הסיפור יסתיים.

    גור הגיע עם לינדה אל שביל המצוק והעמיד אותה כשפניה אל הקיר. הוא נעמד מאחוריה והצמיד את ידיו אל הקיר משני עבריה, בגובה הכתפיים, וגופו צמוד אל גופה מאחור. לאט, לאט, החלו לזוז, רגל ויד אחרי רגל ויד, כשלינדה כל הזמן מוגנת מאחור, ואינה רואה כלל את השביל ואת התהום שמתחתיו.

      

    עמדנו בדומייה מוחלטת וצפינו בדריכות בדרמה, עד שהם הגיעו לקצה המצוק. כשלינדה הסתובבה אלינו, פרצנו כולנו במחיאות כפיים סוערות. לינדה הביישנית לא ידעה היכן לקבור את עצמה - מעולם לא עמדה במרכז תשומת הלב.

    ראשונה חיבקה ונישקה אותה רנדי, חברתה הקנדית, ואחריה בנות רבות אחרות. חיכיתי בסבלנות לתורי.

    ***

    לפני כשנה, חגגנו את יום השנה הארבעים לנישואינו. אנחנו גרים בניו יורק עם שניים מבנינו. את ארבעת נכדינו שגרים בניו יורק, אנחנו רואים כל שבוע. את חמשת הנכדים האחרים אנו רואים פעמיים בשנה בלבד - שני בנינו הבוגרים התאהבו בישראל ו"עשו עלייה". הם כיום חברי קיבוץ עין גדי, וכשאנחנו מבקרים אותם, אנחנו לא מחמיצים טיול רגוע בנחל דוד, עם היעלים ושפני הסלע, ולא מחמיצים גם הצצה אל עבר המצוק ההוא.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/10 09:52:

      צטט: יעל מ 2010-05-03 09:05:00

      מצטרפת לרוח התגובות. באמת סיפור מקסים!

      ואני כיעל לא מפחדת ממקומות גבוהים או מצוקים:)

      תודה, יעלי.

      אני דווקא פוחד, אך מתגבר - לא זאת הגבורה האמיתית?

      כל טוב, עמוס.

       

        3/5/10 09:05:

      מצטרפת לרוח התגובות. באמת סיפור מקסים!

      ואני כיעל לא מפחדת ממקומות גבוהים או מצוקים:)

        3/5/10 07:56:

      צטט: OCN 2010-05-02 17:53:03


      עמנב , קראתי את כל הסיפור לא הבנתי איך בסוף א ת ה דווקא הצלחת לתפוס אותה ולהתחתן איתה.

      ולעזאעזל מי הי צריך את המצוק הזה??חיוך אם לא הייתם הולכים עליו היא כבר הייתה שלך ממזמן לא? והמדריך לא  היה צריך לא לתפוס אותה ולא לנגוע בה. נו נו נו למדריך והידד לך שתפסת אותה

      אוסי

      כיכבתי אוף למה לי זה לא קרה?????

      בוכה

      תודה, אוסי.

      אוף למה לי זה לא קרה?????

       

      כל אחד והמזל שלו.

      כל טוב, עמוס.

        2/5/10 17:53:


      עמנדב , קראתי את כל הסיפור לא הבנתי איך בסוף א ת ה דווקא הצלחת לתפוס אותה ולהתחתן איתה.

      ולעזאעזל מי הי צריך את המצוק הזה??חיוך אם לא הייתם הולכים עליו היא כבר הייתה שלך ממזמן לא? והמדריך לא  היה צריך לא לתפוס אותה ולא לנגוע בה. נו נו נו למדריך והידד לך שתפסת אותה

      אוסי

      כיכבתי אוף למה לי זה לא קרה?????

      בוכה

        1/5/10 23:14:

      צטט: שיווה 2010-05-01 23:09:14


      חמוד חמוד עמוס

      כל כך מתאים לי עם

      מי שדימיתי שאתה הואחיוך

      עוד הרבה שנים מאושרות ובריאות

      קודם כל, תודה על האיחולים, ריקי.

      האמנם זיהית אותי בסיפור?

      כל טוב, עמוס.

       

        1/5/10 23:09:


      חמוד חמוד עמוס

      כל כך מתאים לי עם

      מי שדימיתי שאתה הואחיוך

      עוד הרבה שנים מאושרות ובריאות

        1/5/10 22:42:

      צטט: עדידוש :) 2010-05-01 19:40:09

      סיפור מקסים עמוס, נהניתי לקרוא.

      אהבתי ששילבת את אהבת הארץ ונופיה :))

      שבוע טוב! 

      תודה, עדידוש.

      אהבת א"י קודמת אצלי לאהבת הודו, וכל ארץ אחרת.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        1/5/10 19:40:

      סיפור מקסים עמוס, נהניתי לקרוא.

      אהבתי ששילבת את אהבת הארץ ונופיה :))

      שבוע טוב! 

        1/5/10 19:08:

      צטט: פרמינה דאסה 2010-05-01 18:49:14


      נהניתי לקרוא....

      תודה עמוס.

      תודה, טלי.

      הנאת הקורא היא אחד הסיפוקים של הכותב.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        1/5/10 19:06:

      צטט: Design4U 2010-05-01 18:35:03

      סיפור יפה

      תודה, מיכל.

        1/5/10 18:49:


      נהניתי לקרוא....

      תודה עמוס.

        1/5/10 18:35:
      סיפור יפה
        1/5/10 16:25:

      צטט: יגאל גודקוב> 2010-05-01 14:43:36


      סיפור מחמם לב.

      תודה לך 

      תודה, יגאל.

       

        1/5/10 14:43:


      סיפור מחמם לב.

      תודה לך 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין