עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צלופחים? לא עוד!

    21 תגובות   יום ראשון, 25/4/10, 12:09

    צלופחים? לא עוד!

    "מה המטוגנים האלה?", שאל חברי לכיתה שנשאר לארוחת הערב, כשאמי הגישה את האוכל לשולחן.

    "אלה אאלים", אמרתי.

    "מה?"

    "'אאל' זה 'צלופח' בגרמנית".

    "אתם אוכלים צלופחים?", שאל בסלידה.

    "כן! אתם לא?"

    "לא, מעולם לא אכלתי צלופחים", ענה כשהבעת הסלידה לא סרה מפניו. 

    לא בעיית הכשרות הטרידה את חברי, שלא בא מבית דתי. פשוט יצא לצלופח שם רע של מלוכלך וחלקלק, והוא הפך לשם גנאי - סמל של ערמומיות, רמאות וחוסר אמינות. ולא בכדי – הוא אכן חלקלק (slimy)! 

    בימי שבת, אבי ואני היינו יוצאים על האופניים לדוג דגים בנחל התנינים. ברוב המקרים היינו דגים דגי אמנון, שאבי קרא להם "ברשים" – דגי המים המתוקים שהכיר בגרמניה. גם דגי בורי היינו מעלים בחכותינו, וגם קרפיונים שברחו מבריכות הדגים – כולם דגים כשרים למהדרין. אולם לעתים היינו דגים גם דגה בלתי כשרה - שפמנונים וצלופחים, ואמי הייתה מכינה מהם מטעמים. את הצלופחים הייתה מטגנת ואת השפמנונים הייתה משרה בתחמיץ - "מרינדה".  

    אמי לא יכלה לסבול את היצורים החלקלקים - אולי עוד נותרה בה סלידה בלתי מודעת מדגה בלתי כשרה, שספגה בביתה בפולין. אבי הוא שהיה מנקה את השרצים האלה ומכין אותם עבורה.

    "גם אני רוצה לנקות אאלים!", הייתי מבקש.

    "הם חלקים, חזקים וחמקמקים", היה אבי עונה לי. "זו לא עבודה לילדים".

    שלא כמו הדגים, שהיו מגיעים מן הנחל הביתה מותשים, או מתים, לצלופחים ולשפמנונים היה כוח חיות עצום. הם המשיכו להתפתל בכוח גם שעות לאחר שהוצאו מן המים. 

    יום אחד, כשהייתי בן עשר או אחת עשרה, חזרנו מן הדייג, ואבי שפך את הצלופחים מן הסל אל משטח הבטון מתחת לברז שבחצר. באותו יום נעתר לי אבי, ונתן בידי צלופח מהיותר קטנים, לטיפולי. אחזתי בצלופח, וכהרף עין הוא החליק מידי ונפל לאדמה. הרגשתי את הכוח האצור בו ואת חלקלקותו החמקנית.

    "אתה צריך להחזיק בו חזק, חזק", אמר אבי והחזיר לידי את הצלופח, שגרגרי אדמה דבקו בו.

    הפעם הידקתי היטב את אחיזתי ולא נתתי לו להחליק שנית.

    "תחתוך לו את הראש", אמר אבי, ונתן בידי את הסכין.

    חתכתי, וידי קצת רעדה.

    "ועכשיו צריך לפשוט לו את העור".

    "איך?", שאלתי. לא הצלחתי לעקוב בדיוק אחר פעולות פשיטת העור, שביצע אבי בצלופחים. 

    "תחזיק את היד השמאלית קרוב לצוואר החתוך", הראה לי. "ועכשיו תתחיל להפריד ביד ימין את העור מן הבשר".

    נדרשתי להרבה מאד זמן וסבלנות עד שהצלחתי להפריד את טבעת העור סביב צוואר הצלופח, כשהוא ממשיך כל העת להתפתל בידי.

    "צריך להמשיך ולהוריד את העור עוד כלפי מטה", אמר לי אבי, בשעה שהוא כבר הספיק לפשוט את העור מעוד צלופח.

    המשכתי לקלף את העור סביב צוואר הצלופח המתפתל והמכה בזנבו, למרות ראשו הכרות. כשקילפתי פיסת עור מספיק גדולה, אחזתי את הצוואר החשוף ביד שמאל, כפי שראיתי את אבי עושה, ובלי העור הצלופח היה הרבה פחות חלק. את ידי הימנית  כרכתי סביב העור שכבר נקלף, ומשכתי כלפי מטה. העור המתקלף השמיע קול תאנייה, כממאן להיפרד מן הבשר. בחיוך של גאוות ניצחון על פניי, הגשתי לאבי את הצלופח המקולף.

    "יפה מאד. עכשיו גם צריך לנקות אותו", אמר.

    באבחת סכין חתך את הצלופח לאורך בטנו ובמיומנות ניקה אותו מקרביו. שטפנו את הצלופחים מתחת לברז והבאנו אותם לאמי, ובערב נהנינו ממעדן מטוגן, טעים להפליא. 

    הוריי הגיעו ארצה בשנות השלושים, מבתים דתיים וכשרים. כמו חלוצים רבים אחרים, הם השליכו מאחורי גוום את הגלות, ואיתה גם את המסורת היהודית שספגו בבית, על מנת לבנות חיים חדשים בארץ ישראל. אבי אף הגדיל לעשות, ואפשר לומר שהפך לאפיקורוס להכעיס.  

    כשהייתי כבר בן שלוש עשרה, הזמין אותי אבי לצאת לדייג ביום כיפור, אך דחיתי את ההזמנה. מאז שחגגתי בר-מצווה ועליתי לתורה, חל אצלי שינוי ביחס למצוות הדת. לא הפכתי לדתי, אך כיבדתי יותר את מסורת הדת, ולא יכולתי להעלות על דעתי נסיעה באופניים ביום כיפור, למרות שבימינו ברחובות ירושלים, ילדים על אופניים הם אחד ממאפייניו של יום הכיפורים.  

    עד היום, למרות שאני יהודי חילוני, ברור לי שהדת היהודית היא גורם מכריע בהגדרת זהותי הלאומית. אני מקפיד שלא לאכול "פירות ים", אינני מערב בשר עם חלב, ולמרות שאינני בוחן את טיב ההכשר של הבשר שאני אוכל, אני נמנע מלאכול "טרפה".  

    בהשפעת ערך אי-האלימות – "אהימסה" – של התורות ההודיות, אינני יוצא יותר לדייג או לצייד, אך צלופחים לא באים אל פי, בגלל יהדותי.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/10 15:10:

      צטט: עמיר E 2010-04-30 09:54:10

      סיפור טוב. הייתי מקשר יותר בבירור את חלקלקותו של הצלופח עם האמונה, המסורת. בדור אחד קיימת ובשני לא רק על מנת לשוב בדור השלישי. נהניתי .

      תודה, עמיר.

      אני די חלש בענייני האמונה והדת היהודית, אולם, למיטב הבנתי, הצלופח אינו כשר מכיוון שהוא חסר קשקשים.

      אילו היו לו, היה יכול להיות כשר, ואולי היה פחות חלקלק.

      על כל פנים, חלקלקותו והסלידה ממנה איננה נחלת היהודים בלבד, לעניות דעתי.

      כל טוב, עמוס.

       

        30/4/10 09:54:
      סיפור טוב. הייתי מקשר יותר בבירור את חלקלקותו של הצלופח עם האמונה, המסורת. בדור אחד קיימת ובשני לא רק על מנת לשוב בדור השלישי. נהניתי .
        29/4/10 10:16:

      צטט: Design4U 2010-04-28 09:18:19

      תאור מצמרר...

      אני אדישה לדת ואוהבת פירות ים. התאור הפלסטי שלך עורר בי משהו...

      ליצור בעל כוח חיות כזה צריך להניח, הוא כנראה ראוי לכך:)

      תודה, מיכל.

      אם הצלחתי לעורר "משהו", זהו שכרי.

      כל טוב, עמוס.

       

        28/4/10 09:21:

      צטט: עמנב 2010-04-27 22:58:33

      צטט: פרמינה דאסה 2010-04-27 13:13:05


      העיקר שאתה לא צד יותר.

      :)

      תודה, טלי.

      חדלתי להיות צמחוני, אך לא חזרתי לדוג ולצוד - שתי פעילויות שהסבו לי בזמנן, הנאה רבה.

      כל טוב, עמוס. 

       

       

      צוחק

      אני מודה לך

      בשמי ובשם כל הצמחונים האחרים.....

       

       

        28/4/10 09:18:

      תאור מצמרר...

      אני אדישה לדת ואוהבת פירות ים. התאור הפלסטי שלך עורר בי משהו...

      ליצור בעל כוח חיות כזה צריך להניח, הוא כנראה ראוי לכך:)

        27/4/10 23:03:

      צטט: Lola Bar 2010-04-27 18:40:12


      סיפור יפה ועם מוסר השכל.

      למען ההגינות, חייבת להודות שאין לי בעיית כשרות, אבל צלופח לא יצא לי לאכול ולפי התיאור שלו גם לא בא לי עליו :)

       

      אני בעד "תנו לחיות לחיות" ונגד צייד, מצד שני גם לא עברתי לצמחונות.

       

       

      תודה,

      לולה

       

      תודה, לולה.

      נראה לי שאנחנו באותו מחנה ביחס לחיות.

      באשר לצלופח, אם מתעלים מעבר לדימויו השלילי, בשרו טעים מאד. 

       

        27/4/10 22:58:

      צטט: פרמינה דאסה 2010-04-27 13:13:05


      העיקר שאתה לא צד יותר.

      :)

      תודה, טלי.

      חדלתי להיות צמחוני, אך לא חזרתי לדוג ולצוד - שתי פעילויות שהסבו לי בזמנן, הנאה רבה.

      כל טוב, עמוס. 

       

        27/4/10 18:40:


      סיפור יפה ועם מוסר השכל.

      למען ההגינות, חייבת להודות שאין לי בעיית כשרות, אבל צלופח לא יצא לי לאכול ולפי התיאור שלו גם לא בא לי עליו :)

       

      אני בעד "תנו לחיות לחיות" ונגד צייד, מצד שני גם לא עברתי לצמחונות.

       

       

      תודה,

      לולה

       

        27/4/10 13:13:


      העיקר שאתה לא צד יותר.

      :)

        27/4/10 11:00:

      צטט: אילנה אדנר 2010-04-27 10:39:33


      אני לא מרימה ידים בקשר לצלופח:)

      צלצלתי מיד ליודע דבר והנה התשובה:

      לצלופח קשקשים זעירים מתחת לעורו, ולכן אינו כשר...

      וכדי שחלילה לא תהיה התבלבלות (קרי, התבוללות) גמורה, באופן עקרוני, כל מלאכה האסורה ביום שבת, אסורה גם ביום כיפור. רק, כמובן, תוסיף עוד כמה איסורים.

      רכיבת אופניים אסורה בשבת, ולכן...:)

      גם בגיל צעיר יותר לא הולם לרכב על אופניים ביום כיפור.

      את ילדי החרדים לא תראה בין רוכבי האופניים בשבת, או ביום כיפור, כי הם עסוקים בחגיגת קדושת השבת והצום:)

      בוקר טוב ירושלים

      :)))

       

      תודה על תגובתך המפורטת, אילנה. הדמיון עובד אצלך שעות נוספות, ומרחיק ראות, קדימה לעוד דורותחיוך.

      הצלופח אינו כשר על פי דין - הוא נעדר קשקשת לחלוטין - מניסיון!

      אינני יודע אם מותר לרכוב על אופניים ביום כיפור על פי ההלכה. בגיל 13 זה נראה לי בלתי הולם את קדושת החג.

      הילדים בירושלים אכן מנצלים את העדר התנועה לרכיבה, אך אינני זוכר שראיתי ביניהם ילדים ממשפחות חרדיות.

      כל טוב, עמוס.

      את אכן רצינית, אילנה.

      תודה על המידע בקשר לאופניים.

      באשר לצלופח - כשמדובר בקשקשת אצל דגים, מדובר בקשקשים חיצוניים, הדבוקים לעור - כמו אצל הסלמון האהוב עלייך.

      לאחר שמקלפים את הצלופח מעורו, יש בשר ואין צורך להוריד שום קשקשים. מי שקורא למבנה הבשר שמתחת לעור קשקשים - שיקושקש לו.

      כל טוב, עמוס.

       

        27/4/10 10:39:


      אני לא מרימה ידים בקשר לצלופח:)

      צלצלתי מיד ליודע דבר והנה התשובה:

      לצלופח קשקשים זעירים מתחת לעורו, ולכן אינו כשר...

      וכדי שחלילה לא תהיה התבלבלות (קרי, התבוללות) גמורה, באופן עקרוני, כל מלאכה האסורה ביום שבת, אסורה גם ביום כיפור. רק, כמובן, תוסיף עוד כמה איסורים.

      רכיבת אופניים אסורה בשבת, ולכן...:)

      גם בגיל צעיר יותר לא הולם לרכב על אופניים ביום כיפור.

      את ילדי החרדים לא תראה בין רוכבי האופניים בשבת, או ביום כיפור, כי הם עסוקים בחגיגת קדושת השבת והצום:)

      בוקר טוב ירושלים

      :)))

       

      תודה על תגובתך המפורטת, אילנה. הדמיון עובד אצלך שעות נוספות, ומרחיק ראות, קדימה לעוד דורותחיוך.

      הצלופח אינו כשר על פי דין - הוא נעדר קשקשת לחלוטין - מניסיון!

      אינני יודע אם מותר לרכוב על אופניים ביום כיפור על פי ההלכה. בגיל 13 זה נראה לי בלתי הולם את קדושת החג.

      הילדים בירושלים אכן מנצלים את העדר התנועה לרכיבה, אך אינני זוכר שראיתי ביניהם ילדים ממשפחות חרדיות.

      כל טוב, עמוס.

        27/4/10 10:10:

      צטט: אילנה אדנר 2010-04-27 00:25:56


      אז ככה,

       

      עד כמה שידוע לי הצלופח הוא דג כשר, אבל מאחר וקשקשיו קטנים וכמעט בלתי נראים לעין, הוחלט שלא לאכול אותו.

      למרות שאני אוכלת אך ורק כשר, אני מרגישה חייבת להיזעק להגנתו של הצלופח.

      הוא לא 'מכוער' יותר מלמשל הבקלה (ראית פעם כמה הוא מכוער, וראשו גדול וחסר פרופורציות?) או למשל ה- PLAICE (שאת שמו העברית אינני זוכרת).

       

       

      הצלופח הוא דג שבשרו שמן יותר מבשר דגים אחרים, אבל לפי חבריי, הלועסים אותו בכיף....בשרו טעים.

       

       

      הבעיה בהריגת דגים היא שכל אחד הורג אותם כפי שהוא רוצה, תוך התעלמות מוחלטת מכללים ברורים הנוגעים להרג בעלי חיים לשם אכילתם.

      ישנה אפשרות לבחור דרך אחרת מזו של אכילת בשר ודגים, אבל אם האדם מחליט לאכול בשר (וכן. חייבים להרוג בעל חיים לשם כך...), השחיטה הכשרה כבר הוכיחה את עצמה כהומנית יותר, כך שאני לא מרגישה צורך לסנגר עליה...

       

      אישית, למרות שאני לא צמחונית או טבעונית, אני מעדיפה לאכול דגים (סלמון בראש וראשונה!), אבל אני בהחלט מבינה את בני שמתעקש לאכול שוקי עוף. זה טעים.

       

       

      בקשר לרכיבת אופניים בירושלים ודווקא ביום כיפור,

      שמעתי מנער ירושלמי מדוע הוא רוכב על האופניים ביום כיפור:

      'כולם רוכבים על האופניים ביום כיפור, וזה כיף כי הרחובות ריקים ממכוניות'.

       

      אולי סיפורי המסורת לילדיו יהיו:

       

      'אבי סיפר לי שכאשר הוא היה ילד לפני המון המון שנים, הרחובות בישראל היו ריקים מכלי רכב ביום כיפור. אתם מאמינים? כשאני גדלתי, הכיף הכי גדול שלנו היה לרכב על האופניים ביום כיפור'

       

      ואולי ילדיו יספרו לילדיהם:

      'פעם, לפני הרבה הרבה שנים, היה ליהודים איזה יום כזה מיוחד כזה שקראו לו.....'סבא, איך קראו ליום ההוא שלא היו כאילו כלי רכב ברחוב?'

       

      .....

       

       

       

      תודה על תגובתך המפורטת, אילנה. הדמיון עובד אצלך שעות נוספות, ומרחיק ראות, קדימה לעוד דורות.

      הצלופח אינו כשר על פי דין - הוא נעדר קשקשת לחלוטין - מניסיון!

      אינני יודע אם מותר לרכוב על אופניים ביום כיפור על פי ההלכה. בגיל 13 זה נראה לי בלתי הולם את קדושת החג.

      הילדים בירושלים אכן מנצלים את העדר התנועה לרכיבה, אך אינני זוכר שראיתי ביניהם ילדים ממשפחות חרדיות.

      כל טוב, עמוס.

       

        27/4/10 00:25:


      אז ככה,

       

      עד כמה שידוע לי הצלופח הוא דג כשר, אבל מאחר וקשקשיו קטנים וכמעט בלתי נראים לעין, הוחלט שלא לאכול אותו.

      למרות שאני אוכלת אך ורק כשר, אני מרגישה חייבת להיזעק להגנתו של הצלופח.

      הוא לא 'מכוער' יותר מלמשל הבקלה (ראית פעם כמה הוא מכוער, וראשו גדול וחסר פרופורציות?) או למשל ה- PLAICE (שאת שמו העברית אינני זוכרת).

       

       

      הצלופח הוא דג שבשרו שמן יותר מבשר דגים אחרים, אבל לפי חבריי, הלועסים אותו בכיף....בשרו טעים.

       

       

      הבעיה בהריגת דגים היא שכל אחד הורג אותם כפי שהוא רוצה, תוך התעלמות מוחלטת מכללים ברורים הנוגעים להרג בעלי חיים לשם אכילתם.

      ישנה אפשרות לבחור דרך אחרת מזו של אכילת בשר ודגים, אבל אם האדם מחליט לאכול בשר (וכן. חייבים להרוג בעל חיים לשם כך...), השחיטה הכשרה כבר הוכיחה את עצמה כהומנית יותר, כך שאני לא מרגישה צורך לסנגר עליה...

       

      אישית, למרות שאני לא צמחונית או טבעונית, אני מעדיפה לאכול דגים (סלמון בראש וראשונה!), אבל אני בהחלט מבינה את בני שמתעקש לאכול שוקי עוף. זה טעים.

       

       

      בקשר לרכיבת אופניים בירושלים ודווקא ביום כיפור,

      שמעתי מנער ירושלמי מדוע הוא רוכב על האופניים ביום כיפור:

      'כולם רוכבים על האופניים ביום כיפור, וזה כיף כי הרחובות ריקים ממכוניות'.

       

      אולי סיפורי המסורת לילדיו יהיו:

       

      'אבי סיפר לי שכאשר הוא היה ילד לפני המון המון שנים, הרחובות בישראל היו ריקים מכלי רכב ביום כיפור. אתם מאמינים? כשאני גדלתי, הכיף הכי גדול שלנו היה לרכב על האופניים ביום כיפור'

       

      ואולי ילדיו יספרו לילדיהם:

      'פעם, לפני הרבה הרבה שנים, היה ליהודים איזה יום כזה מיוחד כזה שקראו לו.....'סבא, איך קראו ליום ההוא שלא היו כאילו כלי רכב ברחוב?'

       

      .....

       

       

       

        26/4/10 11:55:

      צטט: יעל מ 2010-04-26 10:44:48

      גם לי, בלי קשר לכשרות, נראה לי ממש מגעיל לאכול צלופחים או בכלל לראות כאלה !

      באמת יצא לצלופחים דימוי של יצורים "חלקלקים" במראה וגם באופי...ועדיף להתרחק מטיפוסים כאלה:) 

      תודה, יעל.

      לא בכדי הצלופחים מעוררים סלידה, ולא התעלמתי מכך גם בכתיבה.

      למרות שכיום אינני אוכל אותם, אני עדיין זאכר שטעמם נפלא.

      כל טוב, עמוס.

       

        26/4/10 10:44:

      גם לי, בלי קשר לכשרות, נראה לי ממש מגעיל לאכול צלופחים או בכלל לראות כאלה !

      באמת יצא לצלופחים דימוי של יצורים "חלקלקים" במראה וגם באופי...ועדיף להתרחק מטיפוסים כאלה:) 

        25/4/10 15:40:

      צטט: שיווה 2010-04-25 15:07:11

       

      גם השחיטה הכשרה היא אלימה

      מסכים במאה אחוז, ריקי.

      ראי תגובתי ל"מחשבות שבלב".

      כל טוב, עמוס.

       

        25/4/10 15:38:

      צטט: מחשבות שבלב 2010-04-25 14:28:17


      התיאורים מזעזעים.

      יש שפע וכל טוב

      שבהם נתברכה ארצנו

      מדוע ללכת עמוק כל כך:)))

      נכון שעל טעם וריח לא מתווכחים

      אבל ...בכל זאת..

      מעדיפה פירות שקטפתי מהעץ

      ואוכל רגוע יותר:)

      פוסט מענין!!

      תודה לך,

      כפי שכתבתי, אינני דג וצד יותר.

      הייתה תקופה, אחרי שחזרתי בפעם הראשונה מהודו, שגם אני אכלתי פירות וירקות, וזה החזיק מעמד 7 שנים, ואז כשל כוחי. לא הייתי מספיק "אדוק".

      כל טוב, עמוס.

       

        25/4/10 15:35:

      צטט: יגאל גודקוב> 2010-04-25 13:01:37

      פוסט עמוק.

      תודה לך

      תודה, יגאל וברוך הבא.

       

        25/4/10 15:07:

       

      גם השחיטה הכשרה היא אלימה

        25/4/10 14:28:


      התיאורים מזעזעים.

      יש שפע וכל טוב

      שבהם נתברכה ארצנו

      מדוע ללכת עמוק כל כך:)))

      נכון שעל טעם וריח לא מתווכחים

      אבל ...בכל זאת..

      מעדיפה פירות שקטפתי מהעץ

      ואוכל רגוע יותר:)

      פוסט מענין!!

        25/4/10 13:01:

      פוסט עמוק.

      תודה לך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין