עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ירח אשכולית

    ארכיון

    0

    תחילתו של כל רשע הוא במתח של 15 וולט

    10 תגובות   יום שישי , 23/4/10, 14:44

    שש עשרה שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, מצא את עצמו סטנלי מילגרם, מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ייל, טרוד בסוגיה מהותית. האם השואה יכולה לחזור על עצמה, ובאילו נסיבות?

    הגישה הרווחת באותה העת תלתה את התרחשותה של השואה במאפייניהם האישיותיים של הגרמנים, אשר חונכו בחברה מחמירה וקפדנית וכן פיתחו נטייה גבוהה לציית לסמכות. מילגרם, לעומת זאת, האמין שדווקא המאפיינים הנסיבתיים והמצביים, ולא האישיותיים הם אלה שגרמו להם לציית לאותה סמכות הרסנית, ולהיות אחראים למותם של מיליונים.

    את ניסויו המפורסם והשנוי במחלוקת ערך מילגרם בשנת 1961, לפני שחוקי האתיקה נכנסו למשחק והרסו לנו את כל הכיף. הניסוי הוצג לנבדק כמחקר שבוחן השפעת עונשים על למידה, והוטל עליו תפקיד של "מורה", אשר צריך ללמד צמדי מילים את הנבדק הנוסף ("התלמיד"), אשר הושב בחדר הסמוך. במידה והתלמיד טעה בתשובותיו, נדרש הנבדק להעניש אותו בשוק חשמלי, החל מעוצמה ראשונית של 15 וולט, בתוספת מצטברת של 15 וולט נוספים עם כל תשובה שגויה. מה שהנבדק לא ידע, זה שהניסוי אינו בוחן למידה אלא את ציותו לסמכות; שהתלמיד שיושב בחדר הסמוך הוא שחקן; ושהשוקים החשמליים שהוא נדרש לתת כמובן אינם אמיתיים.

    מילגרם מצא, שיותר מ-60% מכלל הנבדקים המשיכו לתת שוקים חשמליים עד למתח המקסימלי של 450 וולט פטאליים, בשונה מהתחזית שניבאה שרק אחוז אחד (פתולוגיה של סדיזם באוכלוסיה) יעשה זאת.

    במקרים רבים, חוו הנבדקים מצוקה ואי נוחות כאשר שמעו את צעקותיו של "התלמיד" ותחנוניו להפסיק את השוקים החשמליים. עם זאת, כשהם פנו לנסיין בבקשה להפסיק את הניסוי, זה הבהיר להם בצורה מונוטונית וסמכותית שלא יאונה נזק בלתי הפיך ל"תלמיד", ושהאחריות על ההשלכות מוטלת על הנסיין ולא על הנבדק. באורח פלא רבים מהנבדקים בחרו להמשיך בניסוי, ולהעלות את עוצמת מכות החשמל.

    ממצאי הניסוי עוררו סערה רבה בארצות הברית, ואף שוחזרו עם תוצאות דומות במדינות נוספות בעולם. המסקנה הייתה מטרידה- לא מדובר רק במאפיינים אישיותיים שמאפשרים לאדם להישאב למעגל של רוע והתנערות מאחריות. בנסיבות הנכונות ובקונטקסט המתאים- כל אדם מסוגל להיות הרסני.

     

    תופעה דומה כינה הפסיכולוג האמריקאי פיליפ זימברדו בשם "אפקט לוציפר". כשם שהשטן עצמו הוא מלאך שנפל, כך גם בני אדם "טובים" שנקלעים לנסיבות כאלה או אחרות- מועדים להתנהגות שלילית ואפילו הרסנית.

    את אותו "אפקט לוציפר" הדגים זימברדו בניסוי חברתי לא פחות שנוי במחלוקת, אותו הוא ערך בשנת 1971 באוניברסיטת סטנפורד. הניסוי זכה לשם "ניסוי כלא סטנפורד", ומטרתו הייתה לערוך סימולציה של חיי כלא, על מנת ללמוד מתוכה על השפעת חיי הכליאה על האסירים והסוהרים.

    מתוך המועמדים להשתתף בניסוי, נבחרו בקפידה 24 סטודנטים, אשר עברו סדרה של הערכות פסיכולוגיות ונמצאו נורמטיביים, בריאים ויציבים פסיכולוגית. מרתף המחלקה לפסיכולוגיה שופץ מחדש והפך לבית כלא מאולתר, והסטודנטים המשתתפים חולקו בצורה אקראית לחלוטין לשתי קבוצות- אסירים וסוהרים.

    על מנת לדמות את הסיטואציה בדיוק המרבי, הגיעו ה"סוהרים" אל בתיהם של ה"אסירים" בניידות, לבושים מדים. הם ביצעו מאסר מדומה, כפתו אותם באזיקים והסיעו אותם אל מעונם החדש בכלא סטנפורד.

    לא עבר זמן רב, עד שדינמיקת הכוחות בניסוי נתנה את אותותיה, והסוהרים החלו להתעלל באסירים. הם אילצו אותם לבצע מטלות משפילות (כמו ניקוי אסלות בידיים חשופות), הפשיטו אותם, התיזו עליהם תרסיס צורב ואפילו השפילו אותם מינית. האסירים הראשונים נכנסו למצוקה והחלו להתמוטט אחרי 36 שעות בלבד, והמצב החמיר מיום ליום. על אף שבמקור תוכנן הניסוי להמשך שבועיים, הבין זימברדו שהדברים יצאו מכלל שליטה ונאלץ להפסיק אותו אחרי שישה ימים בלבד.

    ושוב, גם כאן כוחה של הסיטואציה הכריע. ניסוי הכלא של זימברדו הדגים בצורה מטרידה לא פחות שלא היו אלה תכונות אופי או מאפייני אישיות של אותם "סוהרים" שגרמו להם להתעמר בחלשים מהם, אלא שעצם הצבתם של אנשים נורמטיביים בסיטואציה שאינה נורמטיבית הוא זה שעיצב את התנהגותם.

    אותו ניסוי כלא מאולתר קיבל מימד נוסף בשנת 2004, בעקבות התפוצצות תקשורתית של פרשת ההתעללויות של חיילים אמריקאים באסירים בכלא אבו גראייב שבעיראק. אותם חיילים אמריקאים תיעדו את עצמם מתעמרים באסירים ומציבים אותם בסיטואציות מיניות משפילות כגון הפשטה, כפיתה למיטה, דימוי של מין אוראלי או אנאלי וכדומה. התמונות הקשות הודלפו לתקשורת, ועוררו שאלות רבות. צבא ארצות הברית תלה את האשמה באותם "תפוחים רקובים" שביצעו את ההתעללויות, ואילו זימברדו, שנקרא לסנגר על החיילים המתעללים, שוב טען שמדובר בעניין נסיבתי, ושכל אחד יכל לבצע את אותם המעשים אילו נקלע לאותה הסיטואציה.  

     

    כמובן שקשה לדבר על ציות אבסורדי לסמכות מבלי להזכיר את "סקוט", גבר אנונימי אשר נהג להתקשר לסניפי מקדונלנדס, להציג את עצמו כקצין משטרה, ולגרום לאנשים לעשות דברים שלא יעלו על הדעת. באפריל 2004 תועדה אחת משיחות הטלפון האלה בסניף מקדונלדס שבקנטאקי, והשלכותיה המזעזעות נתפסו במצלמות האבטחה.

    "סקוט" הציג את עצמו כקצין משטרה, ותיאר באוזני סגנית מנהל הסניף, ג'ין סאמרס, תיאור חיצוני של אחת העובדות שלה, בטענה שזו חשודה בגניבת סמים וכסף. לאחר מכן, הורה "סקוט" לסאמרס לקחת את הנערה אל משרד הסניף, להפשיט אותה ולערוך עליה חיפוש גופני. למרות תחנוניה של הנערה בת ה-18, סירבה סאמרס להקשיב לה או לאפשר לה להתלבש ולעזוב, וצייתה ללא עוררין לאותו גבר זר שקולו הסמכותי בקע מתוך השפופרת.

    ההוראה הבאה ש"סקוט" נתן לסאמרס היתה להכניס אל המשרד את ארוסה, וולטר, אשר ציית אף הוא לדבריו של "סקוט", והמשיך בסדרת מעשים משפילים, כבקשתו של האלמוני. הוא תלש את הסינר השחור בו התכסתה הנערה, הותיר אותה ערומה, ותיאר באוזני "סקוט" את גופה. בהמשך הוא הורה לה לרקוד עם ידיה על ראשה, לקפץ במקום, היכה אותה על אחוריה ("עד שיאדימו"), נגע בגופה, ואף הכריח אותה, לדרישתו של "סקוט", לבצע בו מין אוראלי.

    בשלב מאוחר יותר, נכנס אל החדר שרת הסניף תומס סימס, אשר נדרש להחליף את וולטר בהשגחתו על הנערה. כשהרים סימס את השפופרת ושמע את דרישותיו של "סקוט" הוא סרב לציית לו, הלביש את הנערה וחיבק אותה, ורק בשלב זה התפוצצה בועת הציות, והאפיזודה ההזויה הגיעה אל קיצה.  

    "לאנשים יש נטייה לחשוב שישנו קו בין הטוב לרע, כשהם בצד הטוב, ואחרים בצד הרע. אני יודע שהקו הזה הוא גמיש וחדיר", אמר זימברדו באחת מהרצאותיו. הרוע אינו בהכרח אישיותי או פתולוגי, ולא אופייני רק ל"תפוחים הרקובים" של החברה. הוא נמצא בתוך כל אחד מאיתנו, ויכול להתעורר כשהנסיבות מאפשרות. הרוע הוא בציות עיוור ובהימנעות מנקיטת פעולה. הרוע הוא בהקטנת ראש, בהליכה אחרי העדר ובוויתור על אחריות אישית. הרוע הוא בנאלי ויומיומי, וכל אחד מסוגל לחולל אותו כשהנסיבות מאפשרות. אני חושבת שהמודעות לכך היא ערך עליון.  אמנם זה הרבה יותר פשוט לראות את הדברים בצורה דיכוטומית, ולהפריד באופן ברור בין טוב לרע, אך המציאות היא עניין משולב והפכפך. חשוב לא לשכוח, שגם השטן עצמו היה פעם מלאך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/5/10 02:34:

       הרוע הוא בנאלי ויומיומי, וכל אחד מסוגל לחולל אותו כשהנסיבות מאפשרות. אני חושבת שהמודעות לכך היא ערך עליון. אמנם זה הרבה יותר פשוט לראות את הדברים בצורה דיכוטומית, ולהפריד באופן ברור בין טוב לרע, אך המציאות היא עניין משולב והפכפך. חשוב לא לשכוח, שגם השטן עצמו היה פעם מלאך.

       

      ולכן עבודת מחקר זו

      מביאה את הקוראים בה

      להסתכלות מודעת

      אכן ערך עליון

      עכשיו. אולי בעתיד

      יפעלו בזה ההיגיון

       

      נפלא

      חשיבה טובהחיוך 

       

        2/5/10 12:21:

      גם אנחנו איננו מחוסנים, למרות היותנו "עם סגולה".

      בשירות המילואים שלי עצרתי לפחות פעמיים התעמרות של חיילי צה"ל בחסרי ישע - שבויים, עצורים - ללא פעולת התגרות מצדם.

      יישר כח על העלאת הנושא החשוב לדיון.

        26/4/10 01:09:
      פוסט מחשמל
        24/4/10 20:42:
      לא מזמן הייתה גרסה עדכנית של הניסוי, כשהטלוויזיה הצרפתית שידרה שעשועון חד פעמי בו אנשים חישמלו אחרים לשם המשחק
        24/4/10 18:33:

      מסכים לגמרי. לבן האדם אין מושג איזה פעולות הוא מסוגל לעשות בנסיבות מסוימות.

      אנחנו רגילים לחשוב מה"רציו" ועל פיו לשקול ולהחליט, אבל ברגע שאנו בתוך הסיטואציה עצמה - דברים עשויים להשתנות עד ללא הכר. לשקר, לבגוד, לגרום סבל, לבזוז, לגנוב, להרוג - הכל יושב בתוך כל אחד מאיתנו ורוב הזמן לא יוצא החוצה.

      אלוהים ידע מה הוא עושה כשהגה את עשרת הדיברות. 

        24/4/10 01:36:


      ראיתי את הוידאו עם השוקים החשמליים

       

      אפקט "לוציפר" לא פסח על התנהגותינו כלפי הפלסטינים ב-43 השנה האחרונות

      השיא= "עופרת יצוקה"

       

      מגיע לך ללא ספק כוכב על המאמר החשוב

        24/4/10 00:28:


      כמו שכבר כתבו לפני -

      אין נושא חשוב יותר מזה ותודה רבה על הדרך בה העלת אותו .

        23/4/10 19:56:

      אחד הפוסטים שבשבילם שווה להיות חבר בדמרקר. קשה במיוחד להבין את ההתאכזרות לחסרי ישע כמו בעלי חיים או ילדים.האם יש לזה הסבר ?

        23/4/10 19:47:

      וואו. אחד הפוסטים והסרטונים והמציאות העצובים ביותר...
      (הלוואי והייתי קוראת את זה ביום אחר ולא בשישי בערב,
      אפילו שזה לא חדש לי ומכירה את הניסויים שדברת עליהם,
      לא ידעתי על המקרה הזה של מקדונלד'ס והסרטון מעביר את האמת בצורה נקייה כ"כ. נורא.)
      הזוי אבל תודה.

      ותהיי בטוחה שאפיץ את זה הלאה והלאה והלאה...

        23/4/10 16:17:

      הרוע הוא בנאלי ויומיומי. בכל אחד מאיתנו קיים פוטנציאל להרע בנסיבות מסויימות.

       

      צפיתי בכל הסרטון ביו טיוב בחלחלה, תוך שאני שואלת את עצמי איך הייתי אני נוהגת בנסיבות.

       

      פוסט חשוב מאוד מאוד ומעורר הרבה מחשבה.