עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    אני? ציני?

    7 תגובות   יום שלישי, 20/4/10, 10:09

    התלבטתי קצת אם להעלות בכלל את הפוסט הזה. מה שבטוח, החלטתי לחכות עד צאת יום הזיכרון. עד אחרי הרגע בו העצב הלאומי מתחלף באחת בשמחה עמית-קיומית, כי הגיע יום העצמאות של מדינת ישראל. סליחה, זה היה קצת ציני. כנראה שזה באמת טבוע בי עמוק מדי. תמיד אמרו לי שאני ציני. לא בגלל שהעיניים שלי מלוכסנות (הן לא), אלא מפני שהדרך בה אני מציג את הדברים נשמעת מזלזלת. אם היה לי שקל על כל פעם שבה הואשמתי בציניות יתר... ובכן, היו לי עכשיו די הרבה שקלים. ואני תמיד חושב לעצמי, אבל לא עונה ולא מגיב בקול רם - אני, ציני?

    אני חושב שזה התחיל בגיל 10, הציניות. היה רגע בו הבנתי שאני יכול להיות תמיד צודק. הרי אם פלטתי שטות מוחלטת, אוכל לטעון לחפותי ואף להסית את ההאשמה בחזרה אל המאשימים, שלא הבינו כי בסך הכל התבדחתי. כי מי שיעלה על דעתו שאני רציני בעניין כזה וכזה, הוא בעצמו נגוע בחוסר רצינות. אולי בעצם זה התחיל עוד קודם. זכורה לי באופן מובהק תחושה המלווה אותי איזה נצח מסויים, כי ברחוב ישנן טעויות. עיוותים במציאות. כמו באיזה מן חידון ילדים נוסח "הציור השבועי לילד", אבל כזה המבקש מן הילדים לגלות היכן הטעות בתמונה. זכורה לי היטב תמונה המציגה צוללן בסביבה תת-ימית, כאשר הבחנתי בין הדגים והאלמוגים שבועות האוויר שיוצאות מפיו נדמות כעושות מסלול היורד למטה במקום למעלה, אל פני הים. מאז אני מחפש את העקום גם בתמונות הנשקפות אליי דרך עיניי ברחוב, בחיים. חביבות עליי במיוחד מודעות שאינן במקומן, כמו זו שלמעלה, הלקוחה מאתרים כמו זה או זה.


    חגיגת האבסורד והאירוניה הזו היא קרקע פוריה לציניות ללבלב בה. אבל אני בכלל לא מרגיש ציני, עוקצני, סרקסטי. להיפך. אני חושב שהמציאות עצמה הפכה כל-כך אירונית ועקומה, עד כי לא נותר לי אלא להתנתק ממנה, לבלות חלקים מהיום במקומות אחרים, המובנים לי יותר. זו הסיבה בגינה אני נחשב בעיניי אחרים "לא מחובר למציאות" ומצהיר על עצמי כעל בן דת האסקיפיזם. הבעיה מתחילה כאשר אני כן מנסה להתחבר, ונרתע. הנה לקט רסיסי מציאות אשר שרטו אותי בחודש האחרון. הסליחה עם כל המעודכנים שמבחינתם מדובר בחדשות בנות חצי שנה ומעלה, בחיי שנתקלתי בהן באיזור פסח, פלוס מינוס שבועיים:

    קרנית גולדווסר פוצחת בקריירה טלוויזיונית.
    אבל אני הציניקן.
    ***
    שלמה ארצי (זמר, בפעם האחרונה שבדקתי) מראיין את הוריי גלעד שליט במוסף החג של פסח.
    ושוב אני הציני כאן.
    ***
    הצגת ילדים על פי סיפור שכתב גלעד שליט זכתה במקום הראשון בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה. לו רק הייתי מעט פחות סרקסטי כדי להבין זאת באמת.
    ***
    אני רואה טלוויזיה, אצל המשפחה (לי אין). משודר פרומו לסדרה בשם "חטופים". לא ראיתי חצי דקה ממנה למעט הקדימונים, אבל הם הספיקו לי לגמרי. אין ספק שאני הרבה יותר מדי ציני בשביל לצפות בזה.
    ***
    נוסע באוטו בחופשת הפסח. מדליק רדיו. נעצר על גלגל"צ. שומע משהו שמציג את עצמו כקמפיין נגד תאונות הדרכים, אבל נשמע כמו כל מסדר הקראות נופלים שנכחתי בו בחיי, אלא שעורכים בבי הספר כדי לצאת ידי חובה. חוט המחשבה נקטע לטובת שיר פופ, מפי בחורה שטוענת כי היא ממש אוהבת שמושכים לה בשיער. אני משתדל מאוד שלא לעשות משהו שייחשד בציניות ושומע את השיר עד תומו.

    ***
    בדרך צפונה אתמול, מודעה ענקית מכריזה: "(חברה סלולרית כלשהי שלא אזכיר את שמה מטעמי לא בא לי)- המשפחה הגדולה בישראל
    ". חושש שמא המשפחה שלי ידרשו ממני דמי שימוש כאשר אגיע צפונה, או יעניקו לי סרטן באוזן.
    ***
    בוהה יחד עם המשפחה בטקס יום העצמאות בטלוויזיה. מרוצה שאני לא בבית כרגע בירושלים, מטר מהר הרצל וכל ההמולה. על המסך - האמרים נוסעים על הבמה. אני נקרע מצחוק. המשפחה סתם מובכת.

    ***

    סידור עבודה לשבוע הקרוב באוזן השלישית מגיע לתיבת המייל. תמונות של אנשים שאני מזהה במעורפל כנבחרי ציבור מקשטות את הימים ובתחתית הדף כתוב כך:
    "ערב יום העצמאות, ספירת מלאי:
    ראש הממשלה, ראש עיריית ירושלים והנשיא לשעבר - בדרך לכלא.
    שר האוצר ושר הבריאות לשעבר - בכלא.
    שר הפנים ושר התשתיות לשעבר - השתחררו מהכלא.
    תחי מדינת ישראל!"
    ***


    תגידו שאני ציני לפרסם כזה פוסט ביום חגה של המדינה. שחסר לי איזה בורג, או בעצם וו, כן - ו' כדי להיות ציוני. שרק בנאדם ציני כמוני יכול למצוא אירוניה ולעג בכל הדברים המקסימים האלה שרשמתי למעלה, ולכן הבעיה אצלי.

    אז אני אגיד, שאני בסך הכל מתאים את עצמי למציאות.

     

    אז אם תסלחו לי, צריך להתארגן למנגל השנתי. אחת המסורות החביבות עליי בלהיות ישראלי, אחת מיני רבות. כי באמת שאני לא כותב מתוך שנאה למדינה או לאזרחיה. את הארץ אני מאוד מחבב וגם את האנשים. פשוט יש לי קצת בעיות עם הפוליטיקה, התחבורה הציבורית וזו שאינה, התרבות על כל גווניה, האקלים, הטלוויזיה... וכמה שבא לי לשנות, אקטיביסט אני לא. יותר מדי ציני בשביל זה, ככל הנראה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/10 23:29:


      הסיטואציות שתיארת, המציאות באמת עולה על כל דמיון. אני יכול לחשוב על עוד כמה מילים מלבד ציניות

      כדי לתאר את מה שרואות עיני, גועל נפש, התבהמות ופשיטת רגל ערכית.

      נכון, יש לאן לברוח, אבל גם כדאי לפעמים דווקא להישיר מבט, לצרוח בקול רם נגד התופעות הללו

      ולא לוותר עד שמישהו יתעורר

        28/4/10 13:45:

      זה לא אתה- זה אנחנו ובגדול- חממה לציניים נותנים להם מידי יום את הדשן המתאים לא פלא שהציקניים פורחים
        21/4/10 13:34:
      אני אעקוב אחריך :-)
        21/4/10 12:12:

      צטט: shuohuo 2010-04-20 19:44:01

      נרשמתי רק כדי לכתוב את התגובה הזאת.

      מה קורה?-- אני מזדהה איתך עם הרגשת הניתוק מהמציאות והחוסר סינכרון שיש לפעמים בין אנשים (גם מאלו שקרובים אליך). זה מעודד ציניות, הדרך ההתמודדות שלי בינתיים היא להתחמק מזה ופשוט לשתוק, כי להיות ציני זה לא פתרון כל כך טוב. זה מביא אותך למקום שלילי (אני כמעט בטוח שאפילו גם מבחינה בריאותית!), בלי לדבר בכלל על איך החברה תושפע מזה או תתפוס את זה. אני דווקא מוצא בהרגשת הניתוק הזאת סוג של נחמה, זה נותן את החופש ואת השקט שאני צריך בשביל באמת לתקשר עם הסביבה, באופן הכי טבעי לי.

       אני אסיים בלומר שאני עוקב אחרי הבלוג שלך לא מעט זמן, ואחרי הרבה ביקורות קולנוע שלא הבנתי למה אני נמשך לקרוא אותן, הפוסט הזה באמת הוכיח לי שאתה לא סתם נמצא אצלי בבוקמארקס! בכל זאת, אפילו נתת לי את החשק להירשם לדה מרקר/עכבר קפה/מרקר קפה(?). אז באמת שאין צורך להיות ציני

       

       וואו, איזו תגובה מחממת לב! תודה נבוך

      אני תמיד אומר שאם על כל 1000 טוקבקי שטנה אקבל אחד מחזק, אמשיך לכתוב לעד.

       

      הצורך להיות ציני הוא כאמור מושרש בי מילדות, אז היה זה הנשק המועדף עליי להתמודד (או לא להתמודד). אבל מתלוות לזה המון בעיות, של חוסר הבנה או תקשורת דווקא, מן הצד השני. כך שפיתרון מושלם זה באמת לא. אני מאוד משתדל בשנים האחרונות למתן, בעיקר בגלל האינטרנט בו אין ציניות והסכנה לא להיות מובן גדולה מתמיד. תודה על החיזוקים, אנסה את הדרך שלך לתקופה מסויימת ונראה איך זה מרגיש חיוך

        21/4/10 12:07:

      צטט: Soul Sista 2010-04-20 11:17:53


      אל תהיה כזה אפולוגטי.

      הצדק איתך:-)

       

       מצטער על הטון המתנצל חיוך

      ואם הצדק איתי, איך זה שכל-כך הרבה אנשים מסרבים להבין אותי לפעמים?

      (לפעמים = פעם ביום)

        20/4/10 19:44:

      נרשמתי רק כדי לכתוב את התגובה הזאת.

      מה קורה?-- אני מזדהה איתך עם הרגשת הניתוק מהמציאות והחוסר סינכרון שיש לפעמים בין אנשים (גם מאלו שקרובים אליך). זה מעודד ציניות, הדרך ההתמודדות שלי בינתיים היא להתחמק מזה ופשוט לשתוק, כי להיות ציני זה לא פתרון כל כך טוב. זה מביא אותך למקום שלילי (אני כמעט בטוח שאפילו גם מבחינה בריאותית!), בלי לדבר בכלל על איך החברה תושפע מזה או תתפוס את זה. אני דווקא מוצא בהרגשת הניתוק הזאת סוג של נחמה, זה נותן את החופש ואת השקט שאני צריך בשביל באמת לתקשר עם הסביבה, באופן הכי טבעי לי.

       אני אסיים בלומר שאני עוקב אחרי הבלוג שלך לא מעט זמן, ואחרי הרבה ביקורות קולנוע שלא הבנתי למה אני נמשך לקרוא אותן, הפוסט הזה באמת הוכיח לי שאתה לא סתם נמצא אצלי בבוקמארקס! בכל זאת, אפילו נתת לי את החשק להירשם לדה מרקר/עכבר קפה/מרקר קפה(?). אז באמת שאין צורך להיות ציני

        20/4/10 11:17:


      אל תהיה כזה אפולוגטי.

      הצדק איתך:-)

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים