עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    עד שהגיע הערב ההוא...

    12 תגובות   יום ראשון, 18/4/10, 19:54

    הכל התחיל בהתערבות מטופשת.

    סיון, החבר שלי דאז אמר לי "בואי נראה מי אוכל הכי הרבה קרמבואים".

    אחרי 30 קרמבואים, קיבלתי בחילה נוראית.

    הוא לא הפסיק ב-50...

    מאותו יום לא אכלתי קרמבו שנים.

     

    עד שהגיע דנדן.

    הוא היה השכן שכולן רצו שיהיה להן.

    גבוה, חתיך, עם חיוך מדהים.

     

    הוא תמיד היה פוגש אותי בכניסה לבניין התל אביבי ותמיד עם קרמבו ביד.

    "רוצה ביס?", היה שואל ואני שרק להסתכל על קרמבו עשה לי רע, סירבתי בנימוס.

     

    גם במכולת מתחת לבית, ידעו שדנדן אוהב קרמבו.

    הוא היה הלקוח מספר אחת שלהם. לקרמבו.

     

    כמעט ולא דיברנו, רק חייכנו.

    אי אפשר היה שלא לחייך אליו.

     

    עד שהגיע הערב ההוא.

    אני חוזרת הביתה מבילוי ושומעת קול בכי נוראי בחנייה.

    מציצה לראות מי זה ורואה את דנדן, שוכב על הרצפה, בוכה.

     

    לא ידעתי מה לומר ואם לגשת.

    אבל לא יכולתי ללכת.

    פתאום הוא קלט את המבט שלי וקרא לי לבוא.

     

    "איבדתי את החבר הכי טוב שלי", אמר. "נהרג בעזה במילואים".

     

    ואני, לא ידעתי מה לומר. רק הבטתי בו.

    הוא הביט בי חזרה ולחש "נגמר לי הקרמבו"...

     

    עליתי איתו לדירה שלו.

    הכנסתי אותו למיטה ואמרתי לו "חכה".

     

    המכולת הייתה סגורה. יצאתי לחפש לדנדן קרמבו.

     

    אחרי שעה, חזרתי. עם חבילה מלאה בקרמבואים.

     

    דנדן חייך אליי ואז סיפר לי את הכל על החבר שלו, שנהרג.

    על ההיכרות שלהם מילדות, על הנתק כשנסע למזרח, על האהבה המשותפת לקרמבואים.

     

    "אני לא יכולה לגעת בקרמבו", אמרתי.

     

    "את חייבת לספר לי למה", אמר.

     

    "פעם התערבתי עם חבר שלי מי אוכל יותר קרמבואים. אתה בטח יכול לנחש מי ניצח".

     

    "סיון ניצח", הוא אמר. " הוא תמיד אהב קרמבו. גם כשהוא הלך למילואים, הוא היה לוקח איתו חבילת קרמבואים ומתערב עם החבר'ה."

     


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      כל כך אופייני לנו לאהוב קרמבואים. זו אהבה שלנו, כי קרמבו הוא נכס ישראלי בכל התקופות לגדולים ולקטנים*רגשת אותי קרין. מש שלומך יקרה? הבלוג שלך יפהפה, מאיר עיניים.
        26/4/10 11:02:
      מלח הארץ +קרמבו+
        22/4/10 09:20:
      העולם קטן הרבה יותר מכפי שאנו חושבים. לצערנו זה מתבטא גם בשכול.
        21/4/10 22:08:
      קרם-בו עצוב.
        20/4/10 22:53:

      צטט: אורית ע. 2010-04-20 10:56:02


      הסיפור הזה העביר בי צמצמורת וכאב מפלח בסופו,

      אחרי שהיה כתוב "בקלילות" מבטיחה לסוף טוב

      למרות הכותרת שהבהירה שפשוט זה לא יהיה.

       

      אני שותפה לכאבך,

      העולם שלנו כה קטן כך שאי אפשר לדעת מנין זהיבוא או איך....

       

       כן, תודה לך

       

        20/4/10 12:58:

      נוגע.....
        20/4/10 11:21:

      איזו דרך הזויה לשמוע חדשות כ"כ קשות.מעניין איך הגורל האכזר זימן לך שותף לצער.
        20/4/10 10:56:


      הסיפור הזה העביר בי צמצמורת וכאב מפלח בסופו,

      אחרי שהיה כתוב "בקלילות" מבטיחה לסוף טוב

      למרות הכותרת שהבהירה שפשוט זה לא יהיה.

       

      אני שותפה לכאבך,

      העולם שלנו כה קטן כך שאי אפשר לדעת מנין זהיבוא או איך....

       

        20/4/10 00:09:

      צטט: ayal adiri 2010-04-18 21:55:12


      סיפור שבסופו צמרמורת בגב

      מקווה שאף אחד מאיתנו לא ידע יותר צער כזה

      למרות שאני יודע שזו סתם משאלה שלא ממש תתקיים

       

       

      תודה...
        18/4/10 21:55:


      סיפור שבסופו צמרמורת בגב

      מקווה שאף אחד מאיתנו לא ידע יותר צער כזה

      למרות שאני יודע שזו סתם משאלה שלא ממש תתקיים

        18/4/10 21:20:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-04-18 20:43:51

      הסיפור הכבייכול קליל מעצים את הכאב.

       

      כן. ככה זה
        18/4/10 20:43:
      הסיפור הכבייכול קליל מעצים את הכאב.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרין אלדאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין