עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    מדינה בלהבות

    5 תגובות   יום ראשון, 18/4/10, 08:46

     

    יום העצמאות כבר הפך מזמן ל"יום המנגל". החל מיאיר ניצני ששר יחד עם גני תמיר את "שיפודי פודי פודי" ועד גרילים חשמליים עם טלווזיה ניידת צמודה לשעשוע הטבח המנפנף, ענני העשן וניחוחות הבשר עולים מכל עבר. תובנות על - המנגל - הבשר והתופעה.

     

    נכון , יום העצמאות הוא "יום המנגל" הרשמי, אבל גם בשאר השנה, ישראלים לא בוחלים בניפנוף.

    יש החושבים שזה לא ביג דיל - קצת פחמים, קצת בשר, ויאללה, לדחוף לפיתה. הם טועים. מנגל הוא תורה שלמה, ולהלן עיקריה.

    1. הממנגל. איכשהו יש קשר ישיר בין זה שכל השנה ידחף את אשתו למטבח, לבין העובדה שידחף אותה כמה שיותר רחוק מהמנגל. אולי לדעתו "מקומה של האישה במטבח" אבל מנגל זה משהו אחר. זו עבודה "לגברים". אז הוא ילבש את גופיית הסבא שלו, שפעם היתה לבנה ועכשיו היא משהו באפור כהה, יגיע עם ציוד מלא, ידע יותר טוב מכולם איך להדליק את המנגל (רצוי עם התכופפות חושפת חריץ סטייל אינסטלטור) ואחר כך ייעלב אם לא תאכלו את כל  עשרים קילו הבשר שהוא עמל עליהם זמן רב. גירסת המהדרין מוסיפה לציוד החובה גם סיגריה בזווית הפה.
    2. המנגל - כל שנה העיתונים מלאים בכתבות צרכנות ובהם יש השוואות בין גריל פחמים, גריל גז או גריל חשמלי. הצתה ידנית, הצתה אלקטרונית, מקום להניח את כל המלקחיים, רשת מחומר שהובא מהחלל או מנגנון שמנגן "התקווה" , הכל יש. והכל פונקציה של מחיר. בסופו של דבר מה שמנצח בדרך כלל הוא הגריל ההוא שזרוק בבגאז' של האוטו, זה שהרשת שלו השחירה כבר מזמן, אבל זה מה שמוסיף את כל הטעם..
    3. התוספות - שעליהם אמונה כמובן האישה, תוך כדי שהיא צורחת "אור! תפסיק להרביץ לליטל!". זה כולל הוצאת סלטים מוכנים מקופסאות קנויות, ופיזורם בצלחות (באמת למה?), פתיחת שימורי מלפפונים, והצבה של בקבוקי קולה על שולחן פיקניק עטוף בניילון. המצטיינות מצליחות לערום פיתות בלי שהערמה תקרוס לתוך סלט הכרוב.
    4. הכלל אומר- לא משנה כמה אוכל תביאו, הילדים תמיד ירצו משהו מה"גזלן" שנמצא בפאתי היער/חורש/אי תנועה, ומוכר ארטיק בעשרה שקלים לקרחון.
    5. הילדים - אבא עסוק עם הבשר, אמא עם הסלטים. הילדים? הם עסוקים בלהזיק לעצמם בדרך כלל, אם זה על ידי הליכה לאיבוד בין שאר החוגגים, אם זה בנפילה מאיזה עץ, אם זה בנשיכה של איזה יצור על ארבע (או על מספר רגליים אחר שנע בין אפס לשמונה), ואם זה ב"אמא!!! תגידי לו!!!". אחר כך הם יטענו שהם רעבים ולא מסוגלים לחכות לאוכל, יאכלו שני ביסים מהפיתה (ללא הבשר) ויטענו ש"לא בא לי יותר". הפעם הבאה שהם יהיו רעבים זה שניה אחרי שתגיעו הביתה הרוסים מעייפות.
    6. המאורגנים - הם יגיעו מוקדם, עם כל מה שצריך, כולל דברים שבחיים לא היית חושב עליהם - כמו - חבל לקשירה בין העצים כדי "לכבוש טריטוריה", גריל משוכלל, פטנטים לגחלים מוצלחים במיוחד ולבעירה קלה, ואפילו... מלחיה ופלפלת. ככה שרק אצלם ניתן לשמוע "שירה מותק, תעבירי את העלי דפנה". הם ההפך של קבוצת "החלטוריסטים".
    7. החלטוריסטים - אלה שבכלל לא חשבו לצאת, אבל האישה לחצה, הילדים נדנדו, אז טוב, יאללה נזוז. הם יגלו רק כשיגיעו שאין להם חומר בעירה, או שהביאו בשר קפוא לגמרי, ויבלו חצי מהזמן בלבקש טובות מה"מאורגנים" שיושבים לצידם. הם גם אלה שיגלו שלא ממש נשאר מקום, ולכן במקרה הטוב הם יתיישבו על אי תנועה, ובמקרה הפחות טוב (לאחרים) הם ילכו בשיטת "הכרסום הזוחל", ידחפו לאיזה פינה, ולאט לאט ינסו  לכבוש שטחים נוספים.
    8. הסנובים - מודה, שייכת לקבוצה הזו. אין סיכוי שאני אסתובב באיזה יער על נעלי עקב, אשב על נמלים ואוכל משהו ללא סכו"ם. אז בשבילי ובשביל אנשים כמוני הומצא מושג ה"ברביקיו" שהוא אותו אוכל כמו "מנגל" אבל על רצפה ישרה, בדרך כלל נניח רחבה ליד בריכה, כשטבחים צחי מדים עומלים בפינה רחוקה על הגריל , והמנות מוגשות בצלחות חרסינה על שולחנות עטויי מפות מגוהצות, בידי מלצרים (רצוי חתיכים) ליד כוס יין טוב.
    9. ה"קצת פחות סנובים אבל עדיין לא יורדים אל העם" - אלה שמשלבים את שתי השיטות. אמנם בלי בית מלון ובריכה, אבל גג פרטי או גינה פרטית, ריהוט גן, מוסיקה עדינה, וגריל ביתי, עם קבוצת חברים או אורחים נבחרים, ו"הופ, אנחנו אותנטיים".
    10. מסעדות הגריל - מנסות להיות כמו בדרום אמריקה. רק  בלי הבשר המשובח, המחירים הזולים והיחס הידידותי. אין שום דמיון בינם לבין "מנגל" כתופעה חברתית. איך אפשר להשוות ישיבה במסעדה לישיבה על תל נמלים, בשמש או תחת עץ אומלל ששבעים איש נדחפים תחתיו, תוך נשימת ענני עשן ותהייה מתי ייפלו סופית מכנסיו של האיש המנפנף?

     

    נ.ב. קרניבור אמיתי לא יאכל תוספות. זה בזבוז מקום בבטן, ובעיקר - חילול הקודש.

     

    נ.ב. 2 - בתמונה- גריל בגודל חצי חדר, בחווה בארגנטינה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: טונקס 2010-04-21 08:07:33


      ראיתי לא מזמן תמונה של פרה. היא קרסה בדרך לשחיטה ושכבה חסרת אונים. מלגזן דחף אותה באמצעות הכף של המלגזה אל קיר והרים אותה כחפץ באוויר. לא היה לה אפילו כוח לגעות. זה המנגל שאתם אוכלים. וכן, בשר זה נורא טעים, זה נכון. אבל להנאה יש מחיר בחיי ייסוריים נוראיים ובדם.

      "יום אחד בני אדם יסתכלו על רצח של בעלי חיים כמו שאנו רואים היום רצח של בני אדם" - ליאונרדו דה וינצ'י

       

      :-(

       

        21/4/10 08:07:


      ראיתי לא מזמן תמונה של פרה. היא קרסה בדרך לשחיטה ושכבה חסרת אונים. מלגזן דחף אותה באמצעות הכף של המלגזה אל קיר והרים אותה כחפץ באוויר. לא היה לה אפילו כוח לגעות. זה המנגל שאתם אוכלים. וכן, בשר זה נורא טעים, זה נכון. אבל להנאה יש מחיר בחיי ייסוריים נוראיים ובדם.

      "יום אחד בני אדם יסתכלו על רצח של בעלי חיים כמו שאנו רואים היום רצח של בני אדם" - ליאונרדו דה וינצ'י

        20/4/10 19:30:


      נכון, מדוייק וכל שאר הסופרלטיבים, אך אם זאת את מחמיצה חלק אותנטי מן הישראליות (אף שאת מחשיבה את עצמך לסנובית/פלצנית).

      עוד מס' שנים לא יישארו יערות/חופי ים/ שמורות טבע, אז כדאי ש'תחווי' זאת כל עוד אפשר.

      חג שמח!

      צטט: המומלצים בע"מ 2010-04-19 21:02:05


      פוסט בונבון. מדוייק.

       

       

      תודה וחג שמח!!!
        19/4/10 21:02:

      פוסט בונבון. מדוייק.