עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    נו, ראית כבר את אליס?

    15 תגובות   יום חמישי, 8/4/10, 01:35

    אליס?

    Who the Fuck is Alice?

     

    אה, אליס. של טים ברטון. לא, לא ראיתי. למה? לא מעוניין. למה? כי זה סרט של טים ברטון? מה יש לי נגד טים ברטון? הו, זה כבר סיפור ארוך...

     

    זו דוגמה לשיחה שאני מנהל בכל יום בשבועיים-שלושה האחרונים, לפעמים מספר פעמים. כל מי שמכיר אותי ויודע על עיסוקיי, הפנה אליי את השאלה אשר בכותרת הפוסט. “אליס בארץ הפלאות" הפך ל"אווטאר" החדש. זה הסרט לראות, זה הסרט עליו כולם מדברים. אבל אותי הוא לא מעניין אפילו ברמת הקוריוז.

     

    נכון, ג'וני דפ בתפקיד הכובען המטורף נשמע כמו רעיון מדליק. אבל נראה כמו כל דמות אחרת מסרט של טים ברטון. אני לא מדבר על שיתופי הפעולה הרבים של השניים. המון במאים בוחרים להם שחקן שהם סומכים עליו ומשתדלים לעבוד איתו כמה שיותר. הבעיה בשותפות הספציפית הזו היא שכל הדמויות שדפ גילם אצל ברטון, בכישרון רב, הן אותה דמות. ובאופן כללי, כך גם כל דמות אחרת. כאשר אבקש מכם לדמיין את הגיבור החריג שאיש לא מבין, המכוסה באיפור לבן וצללית מסביב לעיניהם המסתירות כאב רב – את מי תדמיינו? את אדוארד ידי-מספריים? הפינגווין מ"באטמן חוזר"? סוויני טוד? ווילי וונקה? איכבוד קריין מ"סליפי הולו"? אולי "ביטלג'וס"? או בעצם את הכובען? ובטח שכחתי לפחות עוד כמה.

     

    מבחינתי, מהרגע בו טים ברטון הופקד על האדפטציה, אליס לא גרה כאן יותר. משום שמהכירותי עם הבמאי, כבוד למקור הוא ערך שנמצא במקום האחרי אחרון אצלו. הרי מדובר ביוצר שהודה, בשיא החשיבות העצמית, שמעולם לא קרא חוברת קומיקס בחייו. אבל הייתה לו החוצפה לביים שני סרטים על איש העטלף. לפי הבנתי מאנשים שראו את "אליס" (רובם מאוד התאכזבו, אגב) מדובר בגרסה די משוחררת מכבלי המקור. אסתכן בהרגזה ואגיד שאני מוכן להמר שברטון לא קרא את ספר המופת של לואיס קרול. ספר שנכתב, כפי שכולנו יודעים, רק כדי לשמש כבסיס יצירתי לדרור האמנותי ולגאונות הויזואלית של ברטון, או אלה שהוא משוכנע משום מה שיש ברשותו. כי למי אכפת בכלל מהמקור, כאשר אפשר לצפות בחזון של ברטון?

     

    כולם מזכירים לי שבסרטים של טים ברטון יש דמיון. אך לדעתי, הדמיון היחיד שקיים בסרטיו הוא הדמיון בין סרט אחד למשנהו. לבנאדם יש שטאנץ כל-כך שבלוני, שלקרוא לו אמן בעל חזון מבקע אותי מצחוק. צפו ביוטיוב הראשון שהתקנתי בראש הפוסט, אשר חושף באופן מדוייק למדי (אך לא מספיק מצחיק) את "הנוסחה הסודית של טים ברטון".

     

    עכשיו, נניח שהנוסחה הזו הייתה באמת שלו. נגיד שהיה מזן הבמאים שממחזרים את עצמם לעייפה, אחרי שהמציאו קולנוע שמזוהה עימם לחלוטין. כמו אלמודובר למשל. לו היה המצב דומה במקרה ברטון, הייתי עוזב אותו במנוחה בתור במאי שמשעמם אותי. שהתבלבל לחלוטין בהבנתו את מושג האוטר. אבל ברטון לא המציא שום כלום ופיסל את כל הקריירה שלו מזיעה של אחרים. תשאלו את קווין סמית' ביוטיוב השני שהדבקתי בראש הפוסט.

     

    לא מדובר בגנב מהסוג הסימפטי. לא בטרנטינו שהוא חקיין מוצהר, אבל כזה שהופך (סרטי) זבל לזהב קולנועי. אפילו לא בוודי אלן שכל סרט שלו נראה כמו התפארות בעובדה שראה סרט אחר, טוב יותר, של יוצר מוכשר יותר (נגיד, ברגמן במקרה של ”אהבה ומלחמה”). ברטון הוא גנב מהסוג הנאלח ביותר. כזה שכל-כך מבסוט מעצמו ומסוגר בבועת האמן המיוסר והאקסצנטרי שלו, עד כי הוא אינו מסוגל לראות מבעד לעכירות כי השקרים שלו לא עובדים על אף אחד. טוב, בעצם, עליי לא. אני מתנצל בפני מעריציו של נסיך הגוטיקה המתקתקה, אני לא אומר שאתם חיים בשקר, אבל לפחות תדעו את האמת.

     

     

    הביטו בציור הזה. כל-כך אפל, מורבידי, חמודי. הלא כן?

     

    בוודאי תתפלאו לשמוע שהצייר שחתום עליו הוא אדוארד גורי. אדם שקיים החל משנת 1925 ושיצירותיו מפורסמות מאז תחילת שנות החמישים, בעוד טים שלנו נולד רק בסופן. אתם יותר ממוזמנים לגלריה שלו, אחלה אמן. האם ברטון הודה אי פעם שהוא מושפע מהצייר, שלא לומר העתיק במדוייק את כל הסגנון שלו וניכס אותו לעצמו? התשובה היא "לא". או במילים אחרות - שקר גדול ושמן. אני מנחש שברטון בכלל לא שמע על הצייר, או לצורך העניין, על כל אמן אחר מלבדו.

     

    הנה דוגמה נוספת – מי חתום על "הסיוט שלפני חג המולד"? איזה שם יגידו 98% מהאנשים כאשר תשאלו אותם מי ביים את הסרט? טים ברטון, כמובן. מי אשכרה ביים את הסרט? הנרי סליק. מי כתב את התסריט? קרוליין תומפסון. ומה עשה ברטון? כתב סיפור קצר באותו השם, הגיש אותו לעיבודו של מייקל מקדואל ושרבט כמה ציורים של אדוארד גורי בצידי הדף, כאיורים של הדמויות הראשיות. אבל לא הייתה לו שום בעיה לרשום את השם שלו בענק על כרזת הסרט, ואף לקרוא לו "Tim Burton's The Nightmare Before Christmas”. לברטון גם לא הייתה בעיה לייצר סרט כמעט זהה בעצמו, "חתונת הרפאים". סרט אשר הוכיח מעל לכל ספק מאיפה הגיע הכישרון ב"הסיוט שלפני", בזמן שלקהל לא היה אכפת. כאשר יצא "קורליין" בשנה שעברה, עוד אנימציית סטופ-מושן מורבידית של סליק המוכשר, כל מי שדיברתי איתו על הסרט הופתע לגלות שאין לטים ברטון שום קשר אליו. עד כדי כך קועקע ה"סגנון" שלו בתודעה הקולקטיבית. ללא שום קשר לעובדה שהסגנון הוא של סליק ודי ברור לפי סדר התרחשות הדברים מי העתיק ממי ולמה.

     

    האמת, דווקא יש לברטון סרטים שאהבתי. "סליפי הולו" היה לא רע וגם "Pee-wee's Big Adventure”. על האחרים אל תדברו איתי. את כולם אפשר למקם על הסקאלה שבין "סביר" ל"אויש נו באמת!”. איני לא מתכחש ליכולות מסויימות שיש לו כבמאי, כמו עין לעריכה או האופן שבו הוא מתאם בין מעצבי תלבושות, תאורה ותפאורה. אבל אני לא סובל אותו כמספר סיפורים, וזו הסיבה המרכזית מבחינתי לצפות בסרט. רק אח
    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/10 14:47:

      דוקא פה אני לא חושבת שזה ענין של בגרות.

      אבל אתה יודע מה, שכחתי שאתה ינוקא.

      אתה לא ראית את הסרטים האלה על הרצף שהם נוצרו.

      עדיין,וסליחה על ההתעקשות, קשה לי להבין איך נשארים אדישים לסרט הזה.

       

      וואלה, שכחתי מ"ביטלג'וס"- עוד סרט נפלא.

       

      טוב, אני אפסיק להציק.אתה לא באמת חייב:-)

       

      סיס, לא הכל צריכים להבין חיוך

      את בטוחה שאינך מפריזה בחשיבותו של "אד ווד"? מקובל עליי. ואם כך אני נמצא עם ברטון במצב דומה לזה בו אני שרוי עם אלמודובר - ראיתי את כל הסרטים החשובים שלהם מלבד אחד ("דבר אליה") וגם מדגם מייצג מכל התקופות של האחרים. על סמך מה שראיתי, אני לא מעוניין לצפות ביצירות נוספות. אני ממש בספק שדווקא "אד ווד" ישנה את דעתי, או אפילו רק יספק לי צפייה מהנה, אבל כנראה שלא אדע. לפחות לא בעתיד הקרוב..

       

        12/4/10 20:42:

      צטט: אורון שמיר 2010-04-12 14:02:30

      צטט: Soul Sista 2010-04-11 21:23:27

      צטט: אורון שמיר 2010-04-11 18:10:31


      ובכל זאת, אני לא אקל עליך.

      מה עמדתך לגבי "אד ווד"?

       

       

      מצטער, לא ראיתי...

      אני מנחש שהייתי מקטלג גם אותו איפשהו בין סתמי לקשקוש מוחלט, משום שגם הוא עוסק בג'וני דפ המגלם את החריג שאף אחד לא מבין. אבל לא יכול לדעת בוודאות, וכנראה שלעולם לא אדע.

      וואו.עכשיו הפתעת אותי.

      אני רוצה להזכיר לך ש"אד ווד" נעשה הרבה לפני ריבוי דמויות החריג של ג'וני דפ (גם אם לא היה הראשון).

       

      איך אתה יכול להשאר אדיש לדמותו של מרטין לנדאו-בלה לוגוסי שם?

       

      אורון, זה לא "עוד סרט טים בארטוני" אופייני....

      ניחא, עשיתי לעצמי חשק לראות אותו שוב:-)

       

       

       נחמד להפתיע לפעמים חיוך

      טוב, אם זה לרעה אז פחות.

      לדעתי "אד ווד" נעשה באמצע שנות התשעים, כלומר אחרי ביטלגו'ס, הבאטמנים, ידי-מספריים. ג'וני דפ או לא, הקונספט כבר נשחק עד דק. מאידך, זה לא שראית את הסרטים הללו בתאריך בו יצאו, הייתי עולל באמצע שנות התשעים.

      העניין הוא שלמרות חיבתי להוליווד של ההיא, מעולם לא הצלחתי לגרום לעצמי לחשק לצפות בו, בטח לא באותה הקלות שבה עשית זאת לעצמך ובטח ובטח מבלי להתעלם מהעובדה הפשוטה שאני לא רוצה לראות יותר סרטים של ברטון, מכל הסוגים.

      אולי יום אחד אתבגר...

       

       דוקא פה אני לא חושבת שזה ענין של בגרות.

      אבל אתה יודע מה, שכחתי שאתה ינוקא.

      אתה לא ראית את הסרטים האלה על הרצף שהם נוצרו.

      עדיין,וסליחה על ההתעקשות, קשה לי להבין איך נשארים אדישים לסרט הזה.

       

      וואלה, שכחתי מ"ביטלג'וס"- עוד סרט נפלא.

       

      טוב, אני אפסיק להציק.אתה לא באמת חייב:-)

        12/4/10 14:02:

      צטט: Soul Sista 2010-04-11 21:23:27

      צטט: אורון שמיר 2010-04-11 18:10:31


      ובכל זאת, אני לא אקל עליך.

      מה עמדתך לגבי "אד ווד"?

       

       

      מצטער, לא ראיתי...

      אני מנחש שהייתי מקטלג גם אותו איפשהו בין סתמי לקשקוש מוחלט, משום שגם הוא עוסק בג'וני דפ המגלם את החריג שאף אחד לא מבין. אבל לא יכול לדעת בוודאות, וכנראה שלעולם לא אדע.

      וואו.עכשיו הפתעת אותי.

      אני רוצה להזכיר לך ש"אד ווד" נעשה הרבה לפני ריבוי דמויות החריג של ג'וני דפ (גם אם לא היה הראשון).

       

      איך אתה יכול להשאר אדיש לדמותו של מרטין לנדאו-בלה לוגוסי שם?

       

      אורון, זה לא "עוד סרט טים בארטוני" אופייני....

      ניחא, עשיתי לעצמי חשק לראות אותו שוב:-)

       

       

       נחמד להפתיע לפעמים חיוך

      טוב, אם זה לרעה אז פחות.

      לדעתי "אד ווד" נעשה באמצע שנות התשעים, כלומר אחרי ביטלגו'ס, הבאטמנים, ידי-מספריים. ג'וני דפ או לא, הקונספט כבר נשחק עד דק. מאידך, זה לא שראית את הסרטים הללו בתאריך בו יצאו, הייתי עולל באמצע שנות התשעים.

      העניין הוא שלמרות חיבתי להוליווד של ההיא, מעולם לא הצלחתי לגרום לעצמי לחשק לצפות בו, בטח לא באותה הקלות שבה עשית זאת לעצמך ובטח ובטח מבלי להתעלם מהעובדה הפשוטה שאני לא רוצה לראות יותר סרטים של ברטון, מכל הסוגים.

      אולי יום אחד אתבגר...

        11/4/10 21:23:

      צטט: אורון שמיר 2010-04-11 18:10:31


      ובכל זאת, אני לא אקל עליך.

      מה עמדתך לגבי "אד ווד"?

       

       

      מצטער, לא ראיתי...

      אני מנחש שהייתי מקטלג גם אותו איפשהו בין סתמי לקשקוש מוחלט, משום שגם הוא עוסק בג'וני דפ המגלם את החריג שאף אחד לא מבין. אבל לא יכול לדעת בוודאות, וכנראה שלעולם לא אדע.

      וואו.עכשיו הפתעת אותי.

      אני רוצה להזכיר לך ש"אד ווד" נעשה הרבה לפני ריבוי דמויות החריג של ג'וני דפ (גם אם לא היה הראשון).

       

      איך אתה יכול להשאר אדיש לדמותו של מרטין לנדאו-בלה לוגוסי שם?

       

      אורון, זה לא "עוד סרט טים בארטוני" אופייני....

      ניחא, עשיתי לעצמי חשק לראות אותו שוב:-)

       

        11/4/10 18:10:

      ובכל זאת, אני לא אקל עליך.

      מה עמדתך לגבי "אד ווד"?

       

       

      מצטער, לא ראיתי...

      אני מנחש שהייתי מקטלג גם אותו איפשהו בין סתמי לקשקוש מוחלט, משום שגם הוא עוסק בג'וני דפ המגלם את החריג שאף אחד לא מבין. אבל לא יכול לדעת בוודאות, וכנראה שלעולם לא אדע.

        11/4/10 11:52:

      צטט: אורון שמיר 2010-04-11 09:16:55

      צטט: Soul Sista 2010-04-10 16:44:36

      וואו ידידי, כשאתה שונא אתה שונא!

      האמת שלא קראתי את הטור הזה שלך עד עכשיו כי אני עדיין חוככת בדעתי לראות את הסרט ולא רציתי לקלקל לעצמי.

      עכשיו אני מגלה שבכלל לא ראית אותו:-)

       

      מה אני אגיד לך, עם חלק מהדברים אני מסכימה בצער רב.

      אני לא שותפה לסלידה שלך.למעשה, מאד אהבתי את ברטון פעם.

       

      אני לא חושבת שאפשר לבטל את היצירתיות והדמיון הרב שברטון הביא לסרטיו.

       

      הדוגמה להעתקה שלו בדמות הציור שהבאת לא מפריעה לי.השפעה זה לא דבר רע.

       

      הבעיה העיקרית עם ברטון היא שהוא לקח פניה לא נכונה כבר לפני כמה שנים.

       

      הוא חייב להפסיק לעשות עיבודים ליצירות אחרות.

       

      בעיני "המספריים של אדוארד"  ו"אד ווד" הם סרטים נפלאים.

       

      גם את "סליפי הולו" אהבתי ואני חייבת לומר שלמרות שזה עיבוד, "סוויני טוד" היה לא רע בעיני.

       

      אגב, אני חושבת שזה די ידוע ש"הסיוט שלפני חג המולד" זה של הנרי סליק.לפחות למי שקצת מתעניין בקולנוע.

       

      יכול להיות שברטון הוא one trick pony.יכול להיות שכבר אין לו שום דבר משלו להגיד לנו.

       

      במקרה הזה, הקרבה ל"אווטאר" והעיבוד לקלאסיקה שעובדה כבר פעמים רבות והיא נכס צאן ברזל עבור רבים, כנראה כבר הפך אותו לבלתי נסבל עבור הציבור.

       

      באופן אישי, אני עדיין מקווה שהוא יחזור לעשות קולנוע משלו.

       

      אגב, אני מאד אוהבת את באטמן שלו...כן, אני מאלה.

       

      אני משתדל לא לשנוא הרבה, למרות שזה מאוד קל לי... אבל ברטון הוא מקרה מיוחד.

      השפעה זה לא דבר רע, אם מודים שהיא כזו. הדוגמה שמביא קווין סמית' היא רק אחת מיני רבות - ברטון פשוט לא חושב שקיים איש מלבדו בעולם הקולנוע והאמנות, כך נדמה לי. לכן מוזר כפליים שהוא רק מעבד.

      אבל גם המעריצים הכי מעריצים שלו, אלא שדיברתי איתם, מסכימים איתך - אם אין לו מה להגיד, שיסתום, העיקר די לאדפטציות.

      מסכים איתך שהקרבה לספקטקל של "אווטאר" יצר את ההשוואה הלא הכרחית, מה גם ששמעתי מאנשים שהתלת של "אליס" נראה מזוייף... כי בניגוד לאווטאר הוא לא צולם בתלת-מימד, אלא הומר. אשפוט בעצמי את "התנגשות הטיטאנים" השבוע, עוד סרט שצולם רגיל והאולפן שלו החליט שבתלת הוא יעשה יותר כסף.

       

      וכן, נו, באטמן, זו נקודה רגישה אצלי. אני מקפיד להפריד ולקרוא לסרטיו של ברטון Buttman חיוך

       

      ובכל זאת, אני לא אקל עליך.

      מה עמדתך לגבי "אד ווד"?

        11/4/10 09:22:

      צטט: קלרינה 2010-04-10 21:50:45


      גם אני לא ראיתי את הסרט אבל ממה שהבנתי , הבעיתיות של הסרט נובעת מהעובדה שהוא פשוט הוסיף עוד כרך לסיפור של לואיס קרול ולמעשה הפך את הסיפור לטרילוגיה, ולמעשה זה לא ממש "סרט"- כלומר כן, זה מצולם ומשוחק, אבל אין כאן ערך מוסף, ואסביר. בסרט "הוק", רובין וויליאמס הוא אדם בן זמננו , וחוזר לילדותו מגלה שהוא פיטר פן. יש כאן אדפטציה קולנועית ,לנושא הילדות,כלומר יש ריחוק בזמן, הילדות היא כמעט ארכאולוגיה פרטית.

      עד כמה שאני מבינה ברטון שינה את ארץ הפלאות עצמה , במקום לשנות את המציאות מחוץ למחוזות הפנטזיה.(זמן ועידן שחולפים למשל, בעוד ארץ הפלאות נשארת נאמנה לחוקיה האבסורדיים, אבל איפה האבסורד לעומת מלחמות, כמו למשל האריה, מכשפה וארון הבגדים.  כשהילדים עוברים מלונדון המופצצת לילדותם המיתולוגית, לא הפרטית.טוב, אולי הסתבכתי 

       

      דווקא לא הסתבכת, נדמה לי שהבנתי ושעלית על הנקודה שמציקה לי באדפטציה כושלת (של כל במאי) - להתכתב עם יצירה אחרת, קודמת, אפשר בכמה דרכים. יש דיון עקר, אשר רק מאזכר את היצירה או חלקים ממנה מבלי להבין את המשמעות. ויש התכתבות פורה יותר, בה העיבוד הוא וריאציה אשר מוסיפה נקודת מבט או תובנה לסאבטקסט של המקור.

      במקרה הראשון, גם הצלחה היא כישלון. כלומר, דיון עקר הוא דיון עקר, מוצלח ככל שיהיה.

      במקרה השני, אפשר להיכשל, כמו טרי גיליאם ב"האחים גרים", אבל לקבל ח"ח. אבל אפשר גם להצליח, כמו אותו טרי גיליאם ב"12 קופים" שמתכתב עם "ורטיגו" של היצ'קוק וגם "המזח" של כריס מרקר באופן יוצא דופן.

       

      (אני קצת במצב רוח טרי גיליאם כי עוד לא נרגעתי מהדוקטור פרנאסוס...)

        11/4/10 09:16:

      צטט: Soul Sista 2010-04-10 16:44:36

      וואו ידידי, כשאתה שונא אתה שונא!

      האמת שלא קראתי את הטור הזה שלך עד עכשיו כי אני עדיין חוככת בדעתי לראות את הסרט ולא רציתי לקלקל לעצמי.

      עכשיו אני מגלה שבכלל לא ראית אותו:-)

       

      מה אני אגיד לך, עם חלק מהדברים אני מסכימה בצער רב.

      אני לא שותפה לסלידה שלך.למעשה, מאד אהבתי את ברטון פעם.

       

      אני לא חושבת שאפשר לבטל את היצירתיות והדמיון הרב שברטון הביא לסרטיו.

       

      הדוגמה להעתקה שלו בדמות הציור שהבאת לא מפריעה לי.השפעה זה לא דבר רע.

       

      הבעיה העיקרית עם ברטון היא שהוא לקח פניה לא נכונה כבר לפני כמה שנים.

       

      הוא חייב להפסיק לעשות עיבודים ליצירות אחרות.

       

      בעיני "המספריים של אדוארד"  ו"אד ווד" הם סרטים נפלאים.

       

      גם את "סליפי הולו" אהבתי ואני חייבת לומר שלמרות שזה עיבוד, "סוויני טוד" היה לא רע בעיני.

       

      אגב, אני חושבת שזה די ידוע ש"הסיוט שלפני חג המולד" זה של הנרי סליק.לפחות למי שקצת מתעניין בקולנוע.

       

      יכול להיות שברטון הוא one trick pony.יכול להיות שכבר אין לו שום דבר משלו להגיד לנו.

       

      במקרה הזה, הקרבה ל"אווטאר" והעיבוד לקלאסיקה שעובדה כבר פעמים רבות והיא נכס צאן ברזל עבור רבים, כנראה כבר הפך אותו לבלתי נסבל עבור הציבור.

       

      באופן אישי, אני עדיין מקווה שהוא יחזור לעשות קולנוע משלו.

       

      אגב, אני מאד אוהבת את באטמן שלו...כן, אני מאלה.

       

      אני משתדל לא לשנוא הרבה, למרות שזה מאוד קל לי... אבל ברטון הוא מקרה מיוחד.

      השפעה זה לא דבר רע, אם מודים שהיא כזו. הדוגמה שמביא קווין סמית' היא רק אחת מיני רבות - ברטון פשוט לא חושב שקיים איש מלבדו בעולם הקולנוע והאמנות, כך נדמה לי. לכן מוזר כפליים שהוא רק מעבד.

      אבל גם המעריצים הכי מעריצים שלו, אלא שדיברתי איתם, מסכימים איתך - אם אין לו מה להגיד, שיסתום, העיקר די לאדפטציות.

      מסכים איתך שהקרבה לספקטקל של "אווטאר" יצר את ההשוואה הלא הכרחית, מה גם ששמעתי מאנשים שהתלת של "אליס" נראה מזוייף... כי בניגוד לאווטאר הוא לא צולם בתלת-מימד, אלא הומר. אשפוט בעצמי את "התנגשות הטיטאנים" השבוע, עוד סרט שצולם רגיל והאולפן שלו החליט שבתלת הוא יעשה יותר כסף.

       

      וכן, נו, באטמן, זו נקודה רגישה אצלי. אני מקפיד להפריד ולקרוא לסרטיו של ברטון Buttman חיוך

        11/4/10 09:10:

      צטט: שנ"ג 2010-04-10 12:53:40

      סוף, סוף מישהו שלא מסונוור מהערת ברטון העיוורת ותודה על הטור -הועשרתי.

      לדעתי, האיש עושה סרטים משעממים להחריד כבר שנים (אגב, השניים היחידים שאני אהבתי הם "המספריים של אדאורד" ו"סליפי הולו") ולא אסלח לו על מה שעולל לווילי וונקה. האיש במו ידיו לקח את אחד הספרים הרגישים והעמוקים שנכתבו לילדים ובעשר אצבעותיו ינק את כל הנשמה מהסיפור (מה גם שהיתה לסיפור גרסא ממש מוצלחת עם ג'ין וילדר). 

      בעניין אליס, בושה ונכלמת, צפיתי ביצירה...כל התחלואים שציינת הופיעו וגרוע מכך, כי ברטון לא רק שהתעלם מהסיפור המקורי (שאין לומר, היה די מוצלח-בכל זאת, קלאסיקה). לא, הוא הגדיל לעשות ודחף פנימה כל מיתולוגיה ששמע עליה עד שברגע נתון, לא רק שלא היתה זו יותר אליס של לואיס קרול, אלא שהיא הפכה לז'אן דארק (עם השריון והכל). בי נשבעתי, לעולם לא אלך לעיבודים ספרותיים נוספים של טים ברטון!!!

       

      שירה 

       

       

       

      ברוכה הבאה למחתרת חיוך

      עניין העיבודים הוא אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בעיניי כלפיי האיש - אם הוא כה מלא דמיון, מדוע כל סרטיו האחרונים הן אדפטציות? יכול להיות שנגמרו לו הרעיונות ה"מקוריים"?

      בהצלחה עם הנדר, מאחל לך שלא תרחיבי אותו לשבועה דומה לשלי האוסרת לראות כל סרט של ברטון, ולא רק עיבודים. להגביל את עצמך מבחינה קולנועית זה נורא, אך לפעמים הכרחי...

        10/4/10 23:46:

       

      ראיתי , התאכזבתי  ... מה גם הזמרת צווחת בפסקול ( :) )

      כחובבת עלילותיו של  לואיס קרול ( הוא בטח מתהפך בקברו ) וגם כי אווטר בעיני הרבה ,הרבה יותר שווה!

      בקיצור, הסרט לא משו ,וגם טים , למרות שהמספרים של אדוארד בעיני סרט יפה

      אבל,

      שונא = מילה קשה :)

        10/4/10 21:50:


      גם אני לא ראיתי את הסרט אבל ממה שהבנתי , הבעיתיות של הסרט נובעת מהעובדה שהוא פשוט הוסיף עוד כרך לסיפור של לואיס קרול ולמעשה הפך את הסיפור לטרילוגיה, ולמעשה זה לא ממש "סרט"- כלומר כן, זה מצולם ומשוחק, אבל אין כאן ערך מוסף, ואסביר. בסרט "הוק", רובין וויליאמס הוא אדם בן זמננו , וחוזר לילדותו מגלה שהוא פיטר פן. יש כאן אדפטציה קולנועית ,לנושא הילדות,כלומר יש ריחוק בזמן, הילדות היא כמעט ארכאולוגיה פרטית.

      עד כמה שאני מבינה ברטון שינה את ארץ הפלאות עצמה , במקום לשנות את המציאות מחוץ למחוזות הפנטזיה.(זמן ועידן שחולפים למשל, בעוד ארץ הפלאות נשארת נאמנה לחוקיה האבסורדיים, אבל איפה האבסורד לעומת מלחמות, כמו למשל האריה, מכשפה וארון הבגדים.  כשהילדים עוברים מלונדון המופצצת לילדותם המיתולוגית, לא הפרטית.טוב, אולי הסתבכתי 

        10/4/10 16:44:

      וואו ידידי, כשאתה שונא אתה שונא!

      האמת שלא קראתי את הטור הזה שלך עד עכשיו כי אני עדיין חוככת בדעתי לראות את הסרט ולא רציתי לקלקל לעצמי.

      עכשיו אני מגלה שבכלל לא ראית אותו:-)

       

      מה אני אגיד לך, עם חלק מהדברים אני מסכימה בצער רב.

      אני לא שותפה לסלידה שלך.למעשה, מאד אהבתי את ברטון פעם.

       

      אני לא חושבת שאפשר לבטל את היצירתיות והדמיון הרב שברטון הביא לסרטיו.

       

      הדוגמה להעתקה שלו בדמות הציור שהבאת לא מפריעה לי.השפעה זה לא דבר רע.

       

      הבעיה העיקרית עם ברטון היא שהוא לקח פניה לא נכונה כבר לפני כמה שנים.

       

      הוא חייב להפסיק לעשות עיבודים ליצירות אחרות.

       

      בעיני "המספריים של אדוארד"  ו"אד ווד" הם סרטים נפלאים.

       

      גם את "סליפי הולו" אהבתי ואני חייבת לומר שלמרות שזה עיבוד, "סוויני טוד" היה לא רע בעיני.

       

      אגב, אני חושבת שזה די ידוע ש"הסיוט שלפני חג המולד" זה של הנרי סליק.לפחות למי שקצת מתעניין בקולנוע.

       

      יכול להיות שברטון הוא one trick pony.יכול להיות שכבר אין לו שום דבר משלו להגיד לנו.

       

      במקרה הזה, הקרבה ל"אווטאר" והעיבוד לקלאסיקה שעובדה כבר פעמים רבות והיא נכס צאן ברזל עבור רבים, כנראה כבר הפך אותו לבלתי נסבל עבור הציבור.

       

      באופן אישי, אני עדיין מקווה שהוא יחזור לעשות קולנוע משלו.

       

      אגב, אני מאד אוהבת את באטמן שלו...כן, אני מאלה.

        10/4/10 12:53:

      סוף, סוף מישהו שלא מסונוור מהערת ברטון העיוורת ותודה על הטור -הועשרתי.

      לדעתי, האיש עושה סרטים משעממים להחריד כבר שנים (אגב, השניים היחידים שאני אהבתי הם "המספריים של אדאורד" ו"סליפי הולו") ולא אסלח לו על מה שעולל לווילי וונקה. האיש במו ידיו לקח את אחד הספרים הרגישים והעמוקים שנכתבו לילדים ובעשר אצבעותיו ינק את כל הנשמה מהסיפור (מה גם שהיתה לסיפור גרסא ממש מוצלחת עם ג'ין וילדר). 

      בעניין אליס, בושה ונכלמת, צפיתי ביצירה...כל התחלואים שציינת הופיעו וגרוע מכך, כי ברטון לא רק שהתעלם מהסיפור המקורי (שאין לומר, היה די מוצלח-בכל זאת, קלאסיקה). לא, הוא הגדיל לעשות ודחף פנימה כל מיתולוגיה ששמע עליה עד שברגע נתון, לא רק שלא היתה זו יותר אליס של לואיס קרול, אלא שהיא הפכה לז'אן דארק (עם השריון והכל). בי נשבעתי, לעולם לא אלך לעיבודים ספרותיים נוספים של טים ברטון!!!

       

      שירה 

       

       

        9/4/10 18:40:

      צטט: מודרניסט 2010-04-09 15:07:39

      בקיצור, כתבת ביקורת ארכנית וקטלנית על סרט שלא ראית. מקצועיות משהו משהו, אין מה להגיד (:

       

      בדיוק כשחשבתי שאני לא יכול להיות מובן יותר...

      זו אינה ביקורת, כי אם טור "למה אני שונא את טים ברטון" שמתחשק לי לכתוב כבר המון זמן, ואשר מסביר בדיוק למה לא תהיה ביקורת שלי על הסרט (כיוון שאני לא אצפה בו). אין כאן שום קשר למקצוענות, להיפך. זהו פוסט אישי (שאינו ביקורת, ודאי שלא מקצועית), בבלוג אישי.

      מה גם שאינני מבקר סרט שלא ראיתי. למרות שיש כאלה שאני בטוח שאוכל חיוך

       

      נ.ב.

      מה זה "ארכנית"?

        9/4/10 15:07:
      בקיצור, כתבת ביקורת ארכנית וקטלנית על סרט שלא ראית. מקצועיות משהו משהו, אין מה להגיד (:

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים