יצירה ואהבה
פוסטים אחרונים
- במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015 11/4/15
- עספור? כבר לא 22/11/11
- כתיבה יוצרת - סדנאות 10/11/11
- קופסא שחורה 6/10/11
- שעת האפס - החג של החגים 7/8/11
- החווה ללא הנחש 31/7/11
בית - פוסט מצולם
|
תגובות אחרונות
-
נעמה לי
בתגובה על במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015
-
HayaWeisshaus
בתגובה על פאולה רגו - בשבח הפשטות הישירה
-
mzukan
בתגובה על מקלחות ביזנטיות
-
PremEstrela
בתגובה על כתיבה יוצרת - סדנאות
-
מרדכי סיקרון
בתגובה על קירות מדברים
-
mzukan
בתגובה על בנות ויונים
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמבוגרת לצעירה אומר לך שתמיד יש בעיות וקשיים
וכאן תיעדתי אחת מהן ותו לא,
ועצם הצילום הביא לי שמחת עשייה...
מה שאני מתחילה להבין סוף-סוף
זה שגם כשיש ימים לא כל כך יפים
אפשר וצריך לנסות להתענג על חלקים מהם,
כי ימים ממש-ממש יפים אין בהכרח בנמצא...
לשם ההגינות: יש לך ממה לפחד! אף אחד לא הפציר שזה קל וחולף לידך...
בתור הרצליינית מדופלמת שלא חוותה שום מטח וכדומה.. (מבינה, לפחות משתדלת)
אבל היי! למרות הכל יצאת לתעד! ואלוהים פה . . . על המשמרת....
ימים יפים לך יותר מאלו!!!
חיממת את לבי,
אבל אני חייבת, לשם ההגינות,
לספר במלוא היושר שאני פחדנית מדופלמת...
תודה לך על הפירגון וההסבר היפה!
יש את אלו שחיים את תופת החיים של עצמם
ויש שחיים את תופת המציאות!
ויש את אלה שמתעדים את רגעי השטות
שמחר בבוקר לא יזכרו שהפריימים סתם נצורים
בתוך מצלמה דיגיטלית ביתית
ויש את אלה שיתעדו את המציאות
ולמרות שהיא קשה מנשוא, כל פריים
והעומק שלו...
אלו פריימים וסיפור שנועדים לאנשים כמוני
שיצמידו לי את המציאות שאני לא חיה בה
(אבל לחלוטין חלק ממנה)
ואת עושה את זה בגבורה!
את גיבורה!
*
מתנצלת על הרפלקס החשדני של יוצר שלא מבינים אותו...
תודה!
(ועכשיו בתחושה קומוניקטיבית יותר)
לא הבנת אותי אם כך.
הביטוי "הבית פריך" הוא פנינה.
צילומים אכזריים (נו...זו שפתי לעיתים) הם צילומים קטלניים.
ברור מאליו שהמציאות אכזרית מיותר להסביר, אני התייחסתי
לצילומים. עבודה טובה מאד.
:)
כן. פריך. ולא. הצילומים לא אכזריים. המציאות אכזרית. הצילומים רק מתעדים. הם מעבר לטוב ולרע במובן הזה...
תודה!
הבית נהיה פריך.
צילומים אכזריים.
:)
תודה!!!
נכון
תודה
ממש לא פתאום, כל כך ברור ומובן.
כתיבה חודרת נימים.
אכן כך. כל המלחמה הזאת היתה הזויה וגרמה לי להבין שמה שגודלתי עליו השתנה למשהו אחר שלא אהבתי.
קפצתי לבקר יום אחד בתל אביב וראיתי ציבור שחי את חייו ללא שינוי, כשאצלנו הכל היה מסוייט...
ליד המקלטים הציבוריים התנהלו מלחמות של כנופיות ואיש לא טרח לברר מה קורה לתושבים הרגילים...
שום גורם מוניציפלי או ממשלתי או בטחוני לא עמד לרשות התושבים...
היו ימים שההפגזות היו כה תכופות שנשארתי ללא אוכל בבית...
הציבור המבוסס עזב את העיר, והנותרים מאחור היו בודדים מופקרים...
הדו-קיום שכה התגאתי עליו בעיר מולדתי - שונה ללא הכר...
נפרדתי מהרבה אשליות באותו קיץ.
לצערי
בדרך לא דרך במהלך המלחמה יצא לי לשוחח דווקא עם הקשישים והנכים באזור חיפה והקריות שבגלל מצבם הפיזי נבצר מהם מלהגיע למקלטים או למחסה של ממש. אין טעם להרבות במילים: הפקרנו אותם. ואין הבדל בין הפקרת חיילים בחזית לבין קשישים או נכים בעורף.
תודה! (האומץ הוא פוזה ידועה של פחדנים)
אהבתי
כיכבתי
איזו אמיצה את לצלם בלב האירועים!
תודה שאתה מעריך את מה שהבאתי כזיכרון שמין הראוי לזוכרו כך ולא אחרת
תודה לך על הפירגון...
אהבתי את הכתיבה ואת המסר שבסוף שכמו טווה בטיח את כל הפיצוצים
לא נעים להיזכר בתקופה הזו, אבל אם כבר להיזכר אז כך, כמו שאת כותבת..
איזה יופי התחברו לך מילים לעוד מילים ולתמונות
וסיפרו לנו סיפור ישראלי שהיה והווה ויהיה
תודה!
יש לך נטייה שובת לב ומרנינה
לשים לב לדברים החשובים ביותר.
תודה נרגשת
*
ומושג הבית הפך להיות פריך יותר ונחוץ יותר
ומרחב הפגיעות התרחב.
כתבת מדויק.
לא שיתפתי אתכם בהתנבאות על חיסולה של ישראל
אלא בחווייה אישית שעברתי כולל צילומים מאותה חווייה.
תודה על התייחסותך...
תודה על ההתייחסות ועל התוספת לנושא שהעליתי...
מתחת לצוק
אתה חי
מתחת לצוק
ואתה מודע לזה.
עם זאת,
אתה חורש את הדונמים שלך,
מקפיד לתקן כל חור בגג,
מרשה לילדים לשחק ולרוץ
ובלילה אתה מתרוח במיטתך
כמו לא היה שם.
אך לפעמים
בקיץ, אחר-הצהרים,
אתה נשען על החרמש
ונושא אליו עיניים,
מביט
בדיוק אל המקום
שבו אומרים
כי יסדק.
באותו הלילה
אולי
תשכב ער,
מחכה
למפולת סלעים.
וכשתבוא הנפילה
לא תתפלא
אלא
תפשיל שרוולים,
ותתחיל לסקל
את החלקה הירוקה
שמתחת לצוק
- ככל שיתירו החיים.
אולב האוגה
וגם יואב
תודה. הבטתי בתמונות וככה כתבתי בשטף
ללא עריכה כפי שיצא... שמחה שאהבת.
כתבת מעולה..