עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    5 פסח בהימאליה - הדלאי לאמה והשאלה היהודית

    13 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 09:22

    הדלאי לאמה והשאלה היהודית

    בבקר שלמחרת ליל הסדר, יצאנו מדהרמסאלה, ידידיי האמריקנים הצעירים ואני, לפגוש את הדלאי לאמה ב"ארמונו" במקלאוד גנג'. הצעירים היו נרגשים לקראת הפגישה וכל הדרך תכננו את השאלות שיפנו לדלאי לאמה. אני הייתי שקוע בהרהורים על הנסיבות המיוחדות שאליהן אני נקלע בטיול, ותהיתי אם ניתן לגלות בהן איזושהי תבנית, ואם כן, כיצד משתלבת בתבנית אפשרית כזאת, הפגישה הקרובה? 

    הגענו אל חצר ה"ארמון" – נווה קיט מעץ בלב היער, צבוע בצבע ירוק פסטל – ומייד נוכחנו בסידורי הביטחון הקפדניים. חיילים חמושים שמרו על הגדרות ועל השערים, וכל מי שהיה לו אישור להיכנס עבר בדיקה ביטחונית וחיפוש מדוקדק בכליו. קבוצת הטיבטים הקשוחים שהייתה לפנינו בתור – אנשי שירותי הביטחון שעמדו לצאת למשימה כלשהי – עברו בדיקה גופנית קפדנית לגילוי כלי נשק מוסתרים. אנחנו לא נבדקנו גופנית, אך התבקשנו למסור כל דבר העלול להוות סיכון, ואני מסרתי את מקל הנדודים שלי ואת האולר שנשאתי עמי, שהופקדו למשמרת בשער.

    מזכיר צעיר הוליך אותנו דרך החצרות אל חדר ההמתנה. ההתרגשות לקראת הפגישה עם האישיות הנעלה גברה, וידידיי האמריקנים התווכחו ביניהם מי חשוב יותר – יוברט המפרי, סגן נשיא ארה"ב שברך אותם ביציאה למשימתם? סגן נשיא הודו שקיבל את פניהם? או הדלאי לאמה?  

    אחרי המתנה קצרה הופיע הדלאי לאמה, שהיה אז איש צעיר ובלתי ידוע בעולם, מלווה על ידי מתורגמן. הוא לבש גלימת נזיר בודהיסטי ארגמנית, לרגליו גרב גרביים שחורים, ונעל סנדלים הדומים ל"סנדלים תנכיים". לעיניו הרכיב משקפי ראייה במסגרת מתכת דקה, וראשו המגולח היה גלוי. ניגשנו אליו אחד, אחד, והוא קבל את פנינו בפשטות ובחביבות, לחץ לכל אחד מאתנו את היד ושאל אותנו לשמנו ולארץ מוצאנו. אני הייתי אחרון בשורה, כראוי לאורח שהצטרף לחבורה, וכאשר שמע שאני מישראל, תפס את ידי בשתי ידיו ולחץ אותה שוב ושוב, מניע אותה למעלה ולמטה בחיוך רחב, כשהוא חוזר ואומר "ישראל, ישראל". היה זה הקדימון להתעניינות שגילה בישראל מאוחר יותר בשיחתנו. 

    נכנסנו בעקבות מארחנו אל חדר לא גדול במיוחד, שכל קירותיו היו מכוסים בארונות מלאים בספרים ובתשמישי קדושה. הריהוט היה כבד במקצת, אך פשוט יחסית ועשוי בטוב טעם, והשרה הרגשת נוחות, בדומה לאווירה שהשרה הדלאי לאמה עצמו.   כשהתיישבנו היה רגע של שתיקת מבוכה, ואז דני אזר עוז ושאל לדעתו של הדלאי לאמה על המתרחש בווייטנאם. לאחר מספר שאלות נוספות של ידידיי הצעירים ותשובות קצרות של המארח הנכבד, השתררה שוב שתיקה.  

    עד לאותו רגע לא דיברתי, והעדפתי להתבונן ולהקשיב. אולם, כשראיתי שהשתיקה מתארכת, הפניתי אל הדלאי לאמה שאלה בנושא אמונה.

    "הבודהיזם", אמרתי, "גורס שכל ההוויה היא ריק (שוניטה – Shunyata) אין סופי.

    בריק אינסופי אין הבחנה בין ישויות נפרדות. כל ההבחנות האמפיריות נעלמות, כולל ההבחנה בין אדם לאל, והכל הוא אינסוף אחד של 'אין'.

    כיצד אם כן, ניתן ליישב את הסתירה שבין תפיסה זו לבין הפרקטיקה הרווחת בבתי התפילה הבודהיסטים, שבהם מתפללים לבודהה כאל?"

    הדלאי לאמה השיב שקיימים הבדלים ברמה הרוחנית בין בני האדם, ובשלבים הראשונים, בהם אין תופשים את המופשט, זקוקים לאל מוחשי. התפתח בינינו דיון על מהותה של ההוויה, על אפשרות האדם להגיע אל האמת המוחלטת ועל הדרכים להשגת נירוואנה. כמו כן דנו בהבדלים בתפישה הדתית-פילוסופית בין הבודהיזם לאסכולת אדוואיטה ודאנטה בהינדואיזם.  

    למרות שהדלאי לאמה היה רק בארבע שנים מבוגר ממני, רחשתי לו כבוד רב. הוא היה מנהיג גולה צעיר, אך שבע ניסיון, שמגיל חמש ישב על כס הדלאי לאמה. מאז הכיבוש הסיני ב-1950, ניסה להמשיך ולקיים בכל זאת את שלטון המסורת בטיבט, עד שההרס השיטתי של התרבות והמנזרים הטיבטים בידי הכובש הזר, אילצו אותו בשנת 1959, לגלות מטיבט להודו.  

    בשלב מסוים נוכחתי שאני מנהל עם  הדלאי לאמה שיחה פרטית, ו"גונב את ההצגה" מהצעירים שהסכימו לצרף אותי לראיון שיועד להם. החלטתי לחדול מטיעוניי, על מנת לאפשר להם לחזור לשיחה, אולם אז חלה תפנית מפתיעה. הדלאי לאמה הוא שניצל את ההפוגה ושאל אותי:

    "אתם היהודים חזרתם לישראל אחרי כמעט אלפיים שנה. כיצד הצלחתם לשמור על זהותכם היהודית במשך תקופה כה ארוכה של שהות בגלות?" 

    לדעתי, הייתה זו נקודת המפתח להבנת התעניינותו בישראל. כמנהיג של קהילה טיבטית גולה, ושל עמו הטיבטי הנתון תחת שלטון דיכוי סיני והשפעה תרבותית סינית, השאלה כיצד לשמר את הזהות הלאומית הייחודית של העם הטיבטי הייתה שאלה קרדינאלית.  

    "המושג 'יהדות' הוא מורכב ביותר", ניסיתי לענות לו כמיטב יכולתי. "הוא מגלם בתוכו הן את האמונה הדתית והן את הזהות הלאומית".

    סקרתי בקצרה את תולדות רדיפות היהודים בגולה, הקמת הגיטאות ויצירת המוסדות הקהילתיים, והדגשתי את חשיבות השמירה על המנהגים הדתיים והכמיהה לציון, בשימור הזהות היהודית.  

    אינני היסטוריון ואינני יודע עד כמה ההסברים שלי תאמו את דעתם של היסטוריונים מקצועיים. גם אינני יודע אם מצא הדלאי לאמה בדבריי רמז מעשי כלשהו הניתן ליישום בסיטואציה שלו כמנהיג גולה. בכל אופן היה נראה לי שהוא היה מרוצה מן השיחה, ובפרידה שוב לחץ את ידי בחמימות.

    לאחר שליווה אותנו החוצה, עמד על מרפסת ה"ארמון" והתיר לנו לצלם אותו. 

    התמונה של הדלאי לאמה שצילמתי אז בשחור לבן, הצהיבה מרוב שנים, אך בכל פעם שאני מביט בה, היא מזכירה לי את הפגישה אתו ואת החוויה הייחודית של ליל הסדר בדהרמסאלה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/10 13:53:

      צטט: עמנב 2010-04-08 12:26:28

      תודה, יעל.

      למרות שראיתי וחוויתי רבות בחיי, לא הצלחתי להבחין בתבנית, ועדיין אני תוהה אם היא בכלל קיימת.

      כל טוב, עמוס.

       

      אולי כל המסעות שלך- ההגעה למקום חדש בכל פעם, ההיכרות עם תרבויות ואנשים חדשים בכל פעם, ההליכה במסלולים חדשים בכל פעם...זה כשלעצמו הוא סוג של תבנית שמאפיינת את חייך

       

        8/4/10 12:28:

      צטט: פרמינה דאסה 2010-04-08 10:55:07


      הסיפור שלך מרתק.

      האיש הזה מרתק והנכונות שלו להשאר פתוח לעולם היא מדהימה....

      לא פלא שסיפור מדינת היהודים מענין אותו.....

      כולי תקווה עבורו ועבור בני העם שלו,שהם יחזרו לימים שבהם חיו בשלום על אדמתם.

      תודה, טלי.

      גם אני מאחל לו ולעמו חיי עצמאות ושלוה, אך הריאליסטי שבי מפקפק אם זה אכן יקרה בקרוב.

      כל טוב, עמוס.

       

        8/4/10 12:26:

      צטט: יעל מ 2010-04-07 15:12:47

      עמוס, עוד סיפור/חוויה מעניינת !

      קראתי בכיף. 

      כנראה שיש תבנית מסוימת בכל המתרחש בחיינו, צריך רק להבחין בה...?

      תודה, יעל.

      למרות שראיתי וחוויתי רבות בחיי, לא הצלחתי להבחין בתבנית, ועדיין אני תוהה אם היא בכלל קיימת.

      כל טוב, עמוס.

       

        8/4/10 10:55:


      הסיפור שלך מרתק.

      האיש הזה מרתק והנכונות שלו להשאר פתוח לעולם היא מדהימה....

      לא פלא שסיפור מדינת היהודים מענין אותו.....

      כולי תקווה עבורו ועבור בני העם שלו,שהם יחזרו לימים שבהם חיו בשלום על אדמתם.

        7/4/10 15:12:

      עמוס, עוד סיפור/חוויה מעניינת !

      קראתי בכיף. 

      כנראה שיש תבנית מסוימת בכל המתרחש בחיינו, צריך רק להבחין בה...?

        5/4/10 19:39:

      צטט: שיווה 2010-04-05 19:25:36


      אני בטוחה שהדאלי למה נכון

      להיום, כבר לא מתרגש כל כך לפגוש ישראליקריצה

      הכל השתנה מאז, גם ביתו שגדל והעצים

      עדיין צריפים ירוקים.

      וגם נהירת הישראלים לביתו וברכתו.

      חוויה

      מסכי, ריקי, אך זהו יתרונה של הראשוניות.

      לא חזרתי מאז אל הדלאי לאמה, אך אני נוצר את זיכרון החוויה.

      כל טוב, עמוס.

       

        5/4/10 19:25:


      אני בטוחה שהדאלי למה נכון

      להיום, כבר לא מתרגש כל כך לפגוש ישראליקריצה

      הכל השתנה מאז, גם ביתו שגדל והעצים

      עדיין צריפים ירוקים.

      וגם נהירת הישראלים לביתו וברכתו.

      חוויה

        5/4/10 09:36:

      צטט: יסינראל 2010-04-05 05:06:51


      תודה, "עמנב", על הדיבור הפנימי ועל השיתוף בחוויה ובדיאלוג.

      זה מסוג המפגשים שמהדהדים את המפגש הבין-דתי שבספר "הכוזרי" של יהודה הלוי. אלא שעם האמונות במזרח אין לנו קונפליקט, וזה מרחיב את הלב ולא רק את הראש.

      תודה לכן, "יסינראל".

      זו מחמאה גדולה לדור בכפיפה אחת עם "הכוזרי", ולו רק בהשוואה זמנית ונקודתית.

      קדמה למפגש עם הדלאי לאמה, פגישה בין-דתית אחרת, עם כומר אנגליקני בעיר קנגרה, אותה תיארתי בחלק השלישי של "פסח בהימאליה" - אם הנושא מעניין מישהי מכן.

      חג שמח, עמוס.

       

        5/4/10 05:06:


      תודה, "עמנב", על הדיבור הפנימי ועל השיתוף בחוויה ובדיאלוג.

      זה מסוג המפגשים שמהדהדים את המפגש הבין-דתי שבספר "הכוזרי" של יהודה הלוי. אלא שעם האמונות במזרח אין לנו קונפליקט, וזה מרחיב את הלב ולא רק את הראש.

        1/4/10 08:36:

      צטט: גרייס ל 2010-04-01 04:50:57

      מרתקים חייך ,סיפור יפה ,

      תודה, גרייס.

      אכן חוויתי מספר חוויות מרתקות בחיי, והטיול הראשון להודו היה אולי החוויה המרתקת ביותר.

      מועדים לשמחה, עמוס.

       

        1/4/10 04:50:
      מרתקים חייך ,סיפור יפה ,
        31/3/10 16:32:

      צטט: sherry refael 2010-03-31 13:34:40


      מרתק

       עמוס יקרה תודה ששיתפת

       *חג שמח

      שלך שרי

      תודה, שרי.

      חשבתי שלמרות שעברו למעלה מ-40 שנה, מי שהיהדות והחגים היהודיים חשובים לו, יוכל למצוא עניין בסיפור.

      חג שמח גם לך.

       

        31/3/10 13:34:


      מרתק

       עמוס יקרה תודה ששיתפת

       *חג שמח

      שלך שרי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין