עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    A Walk in the Park ( צילומים חדשים)

    27 תגובות   יום רביעי, 24/3/10, 18:31

    אמנם עוברת תקופה קשה עכשיו ( כנראה שפלוטו התנגש ביופיטר שבדיוק נכנס לבית האהבה שלי או משהו כזה) אבל בכל זאת הצלחתי לגרד עצמי כדי לצאת לצלם. אז הנה חם הישר מהמכבש בפינה לשיפוטכם

    תל אביב מרץ 2010

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     





















     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/10 22:01:


      צילומים נפלאים.

      מלאים את הרגשות שלך.

      נוגה, קודר ואפור.

      כמו שאני אוהבת... :-)

        24/4/10 10:57:
      אכן
        23/4/10 23:51:
      יופי של תמונות, זו ההולגה, נכון?
        30/3/10 16:43:

      קודר אך מקסים..
        30/3/10 11:30:

      צטט: קליוסטרו 2010-03-29 15:16:47

      נפלא

       

       

      תודה!

        30/3/10 11:30:

      צטט: תשע נשמות 2010-03-28 12:19:38

      צטט: y.a. 2010-03-28 00:45:08


      אהבתי את התצלום העשירי, הצורה של הסלעים הכבולים בגדר התייל והמנועים מהמגע עם הים, עושה אסוציאציה לפסל של בתולת הים הדנית, אך בגרסה פצועה ומדפרסת...שיהיה רק טוב!

       

      מעניין, אותי דווקא משכה תמונה אחת לפני. תמונה מספר 9

      מכל התמונות שבאמת רובן מעולות, חדרה אל ליבי בעוצמת הניכור שלה התמונה עם התייל - ריקה, שוממת וכואבת.

      מן הסתם הקונטקסט הוא זה שיצר אצלי את התחושה הזאת, ואולי עוד כמה דברים בתת מודע שאליהם אני לא מודע.

      ואם במודעות עסקינן דניאלה, אולי כמה מילים שכתבתי (אשר באמת דורשות העמקה ולא רפרוף) ישפרו את מצב רוחך בבלוג שלי.

      הפוסט נקרא "נמצא איזור כלל לא רחוק..." מקווה שיפתח בך נקודה אשר תאיר מעט

      יריב (תשע נשמות)

       

      מעניין באמת כי בתגובות לפניכך החבר ארמנד טען שדווקא פחות מתחבר לתמונה הזו ואני גם מבינה למה.. אוף בלבלתם אותי עכשיו

      :)

        29/3/10 15:16:

      נפלא

       

        28/3/10 12:19:

      צטט: y.a. 2010-03-28 00:45:08


      אהבתי את התצלום העשירי, הצורה של הסלעים הכבולים בגדר התייל והמנועים מהמגע עם הים, עושה אסוציאציה לפסל של בתולת הים הדנית, אך בגרסה פצועה ומדפרסת...שיהיה רק טוב!

       

      מעניין, אותי דווקא משכה תמונה אחת לפני. תמונה מספר 9

      מכל התמונות שבאמת רובן מעולות, חדרה אל ליבי בעוצמת הניכור שלה התמונה עם התייל - ריקה, שוממת וכואבת.

      מן הסתם הקונטקסט הוא זה שיצר אצלי את התחושה הזאת, ואולי עוד כמה דברים בתת מודע שאליהם אני לא מודע.

      ואם במודעות עסקינן דניאלה, אולי כמה מילים שכתבתי (אשר באמת דורשות העמקה ולא רפרוף) ישפרו את מצב רוחך בבלוג שלי.

      הפוסט נקרא "נמצא איזור כלל לא רחוק..." מקווה שיפתח בך נקודה אשר תאיר מעט

      יריב (תשע נשמות)

        28/3/10 10:16:

      צטט: ARMAND 2010-03-28 09:28:51

      שחור לבן זה תמיד מאוד "חזק"

      ומדגיש כל ניגוד וקוטביות ומתחים באשר הם...

      מאוד אהבתי את כל הצילומים

      מלבד האחד עם החוט תייל (הקונצרטינה) שנראה לי מעט לא שייך למשפחה זו

      כנראה קונטצייות אישיות שלי כגבר ששירת בצבא...

      זה פשוט ישר לוקח אותי ל"כיוונים" אחרים... ספציפיים

      ואילו שאר התמונות יכולות להתפרשן בכיוונים רבים ומופשטים לחלוטין...

       

       אתה צודק. את הצילום הזה צילמתי ואחכ הוספתי לחברה האחרים כי ככה אני מרגישה.. אולי הצילום הוא ישיר מידי וברור מדי ובאמת לוקח לכיוון מאוד ספציפי אבל הוא עדיין צולם באותה נגלה ולכן שמתי אותו כאן. כנראה שאם הייתי מציגה משהו מהצילומים הללו בגלריה נניח לא הייתי מכניסה אותו. כאן אני מרשה לעצמי. עוד הכל מאוד גולמי. אפילו התמונות לא מרוטשות מאבק..

        28/3/10 10:10:

      צטט: roza y aureola 2010-03-28 09:22:09

      מקסים

       תודה :)

       

        28/3/10 10:09:

      צטט: y.a. 2010-03-28 00:45:08


      אהבתי את התצלום העשירי, הצורה של הסלעים הכבולים בגדר התייל והמנועים מהמגע עם הים, עושה אסוציאציה לפסל של בתולת הים הדנית, אך בגרסה פצועה ומדפרסת...שיהיה רק טוב!

       תודה! ידעתי שזה מזכיר לי משהו אבל לא ידעתי מה.. אולי לא את בתולת הים הדנית..למרות שראיתי אותה בגיל 10 אז אולי בכל זאת.. בכל מקרה פירוש מעניין.

       

        28/3/10 09:28:

      שחור לבן זה תמיד מאוד "חזק"

      ומדגיש כל ניגוד וקוטביות ומתחים באשר הם...

      מאוד אהבתי את כל הצילומים

      מלבד האחד עם החוט תייל (הקונצרטינה) שנראה לי מעט לא שייך למשפחה זו

      כנראה קונטצייות אישיות שלי כגבר ששירת בצבא...

      זה פשוט ישר לוקח אותי ל"כיוונים" אחרים... ספציפיים

      ואילו שאר התמונות יכולות להתפרשן בכיוונים רבים ומופשטים לחלוטין...

        28/3/10 09:22:
      מקסים
        28/3/10 00:45:

      אהבתי את התצלום העשירי, הצורה של הסלעים הכבולים בגדר התייל והמנועים מהמגע עם הים, עושה אסוציאציה לפסל של בתולת הים הדנית, אך בגרסה פצועה ומדפרסת...שיהיה רק טוב!
        26/3/10 14:17:

      צטט: Dafna's 2010-03-26 10:45:49


      אמנם עוברת תקופה קשה עכשיו


      אומנות היא מראה של המציאות. הפריימים מאד אלימים אך עם זאת מלאים בשקט פנימי.

      מעניין איך יצאו צילומים באותו לוקיישן, כשהכותרת תהיי "אמנם עוברת תקופה שמחה עכשיו ..." תמים

       דפנה כשאני באמת מאושרת אז אני לא מצלמת רגוע

       

      האלימות אגב נובעת ממשחקים של אור וצל. גם אני חושבת שחלק מהפריימים אלימים. הייתי אומרת אלימות אצורה. אלימות עצמית.. זה מוזר כי אני זוכרת שכשראיתי את התעורכה של פרנצסקה וודמן בפעם הראשונה ( שאליה הגעתי במקרה, בלונדון לפני שנים רבות) והרגשתי שהצילומיים ממש אלימים וחשבתי בכלל משום מה שגבר צילם אותם ולא אישה ובכלל לא תארתי לעצמי כשהסתובבתי בין הצילומים שמדובר בצילום עצמי של בחורה בת 20 . רק לאחר שהתברר לי שמדובר באישה שמצלמת עצמה הבנתי שהאלימות היא בעצם עצמית.
        26/3/10 14:04:

      צטט: מישקה הנמר 2010-03-25 16:30:21


      דניאלה ,זה בסדר גמור , גם אם לא מומלץ, להרגיש לפעמים עצב,

       אבל את כבר יודעת שכך או כך או כך זה חולף ובאים להם רגשות אחרים.

      בוכה ---רגוע

       חג שמח יקירה ,הצילומים כמו תמיד אכן יפים ועצובים.

       

       חג שמח עודד :)

      ותודה רבה.אני תקועה עם התחושה הזו כבר חודשיים..מקווה שזה יעבור מתישהו

       

        26/3/10 10:45:


      אמנם עוברת תקופה קשה עכשיו


      אומנות היא מראה של המציאות. הפריימים מאד אלימים אך עם זאת מלאים בשקט פנימי.

      מעניין איך יצאו צילומים באותו לוקיישן, כשהכותרת תהיי "אמנם עוברת תקופה שמחה עכשיו ..." תמים

        25/3/10 16:30:


      דניאלה ,זה בסדר גמור , גם אם לא מומלץ, להרגיש לפעמים עצב,

       אבל את כבר יודעת שכך או כך או כך זה חולף ובאים להם רגשות אחרים.

      בוכה ---רגוע

       חג שמח יקירה ,הצילומים כמו תמיד אכן יפים ועצובים.

        25/3/10 14:34:

      יצא עצוב.. כל תמונה שלי היא הרי פורטרט עצמי, אני לא יכולה להתכחש לאיך שאני מרגישה גם אם אני רוצה מאוד וזה בא לידי ביטוי גם בצילום

      תודה מותק, אל תהיי עצובה :)

        25/3/10 14:00:

      מה יהיה? עשית לי עצוב.

       

      יפה כל כך

        25/3/10 13:45:

      מדויק :) כל הכבוד על הזיהוי

      תודה רבה שרון

        25/3/10 12:40:


      דניאלה בגן העצמאות

      יופי של צילומים משובחים

       

        25/3/10 08:48:

      צטט: טלונה 2010-03-24 19:48:12


      הנוגות בכל פינה

      עדין

      צמא

      כמהה

      מרגש

      מופלא

      טולה

      :)

       איזה יופי.. תודה טל!

       

        25/3/10 08:45:

      צטט: אמיר אשר 2010-03-24 19:34:34

      עבודות יפות

       תודה רבה אמיר

       

        24/3/10 19:48:


      הנוגות בכל פינה

      עדין

      צמא

      כמהה

      מרגש

      מופלא

      טולה

      :)

        24/3/10 19:34:
      עבודות יפות