עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    חג המצות...(וכל השאר)..

    6 תגובות   יום רביעי, 24/3/10, 08:28
    היום הכל כשר לפסח. האוכל נראה בדיוק אותו דבר, אין חדש. אז זה הזמן לצלול למחוזות הנוסטלגיה, ולחזור שלושים שנה אחורנית, כשלאוכל של פסח, היה טעם של... פסח.

     

    אז היום כשמסתובבים בסופר ומחפשים "אוכל כשר לפסח", מוצאים בדיוק את האוכל של יומיום.

    לפני שלושים שנה, כשהגיל שלי עוד היה חד ספרתי, אפשר היה לזהות את "האוכל של פסח" גם בעיניים עצומות ואף סתום. היו כמה מאפיינים בולטים:

     

    1. גבינות ונקניקים פרוסים - אין. מכיוון שאז היינו קונים את הנקניק והגבינה בחנות מכולת, שהיתה פורסת במכונת הפריסה. היות והיה מסובך להכשיר את המכונה, הפתרון היה - גבינות צהובות ונקניקים בגושים. אם נוסיף לזה את העובדה שפעם נקניק נחשב למותרות, ונאכל במשורה, הרי שלאכול גוש נקניק (שהרי עם  סכין אי אפשר לחתוך דק כמו במכונה) היה מעדן חד שנתי.
    2. מצות מרוחות בשוקולד, שהפכו אחר כך למצות תעשייתיות שבאות עם השוקולד קומפלט.
    3. עוגיות פסח. רבות כבר סופר על האבנים הללו, עשויות קוקוס או בוטנים, שאמורות היו להיות תחליף לעוגיות ביתיות נורמליות. בפועל הם התאימו יותר לסקילת מי שהגיש את זה מההתחלה. היה רק דבר אחד גרוע יותר מהעוגיות הללו ואלה עוגיות ענק, בצורת פרח תחרה אבל עבה במיוחד, בעובי ובמרקם של צמיג, שבאו בשקיות לבנות. על עוגיה אחת אפשר היה להאכיל משפחה.
    4. קציצות. לכל משפחה היה המתכון שלה לקציצות. ההכנות - שבועיים לפני כן לפחות, בקניה מאסיבית של בשר, ואחר כך טחינתו באופן אישי, הוספת התבלינים המשפחתיים (ואם זה משפחה פולנית כמו שלי - אז מלח בלבד), ושפיכת ליטרים של ליטרים לסירי ענק לצורך הטיגון. אחרי שעות עבודה, מטבח מהביל ועשרות כלים מלוכלכים ומשומנים, הוקפאה התוצרת עד פסח, ומאות הקציצות הספיקו, כמו כד השמן בחנוכה, לכל ארוחות הצהרים והערב של השבוע של פסח.
    5. "לחמניות של פסח". זה הדבר היחיד שעד היום נשאר כמו שהיה לפני שלושים שנה, חסר טעם. גם הגרסאות של ה"בורגריות" למיניהם, למשהו שמזכיר לחמנייה שאפשר לדחוף לה המבורגר, הם עצובים ביותר.
    6. הקינוח של ליל הסדר - גם ההגבלה של הכשרות לפסח, גם ההגבלה של משהו שאינו חלבי, ונשארנו עם קינוח אחד - פירות מקופסא. המהדרין (והלא מקפידים ממש) פיצחו גם בוטנים בקליפתם וחיפשו למי יצא ה"משה רבינו" של הבוטן.
    7. חטיפים - בניגוד להיום, לא היה מגוון, ומה שהיה.. נו טוף.. נסיון לעשות "ביסלי" מקמח תפוחי אדמה. לא. זה פשוט לא. והיות ואין ביגלך, ואין פיצוחים, מה כבר נשאר? נכון, לקחת ריבועי מצה, לשים עליהם המון מלח ולאכול בתור חטיף.
    8. בבית אשכנזי אין הרבה אפשרויות לתוספות - איטריות אסור, וה"איטריות" שהיו, היו מזעזעות ונראו כאילו שאנחנו מנסים לאכול סוכריות גומי מלוחות, ואורז אסור, אז מה נשאר? נכון, תפוחי אדמה. ועוד פעם תפוחי אדמה, ולתוספת - עוד תפוחי אדמה. (מקסימום עם איזה לחמניה שעשויה מ.. קמח תפוחי אדמה). יחד עם ביצים קשות לרוב, זה הפך את כולנו לברווזים שצועדים עם יציקה בבטן. (מה הפלא שלא היה לנו חשק ל"עוגיות קוקוס"?)
    9. ועוד מנפלאות המטבח האשכנזי - "חריין" - אותה חזרת בצבע לבן, או בגירסתה  המעורבבת עם סלק - ויוצרת את ה"סחוג " האשכנזי, שתמיד רק דודה אחת היתה אוכלת לתאבון, והשאר היו טועמים בתור ה"מרור" ויורקים בהנאה. אכן, כבר אז השורשים הפולניים נבטו - התענוג שבסבל ("זה בסדר, זה שורף לי, העיקר שאתם נהנים").
    10. מרק. בליל הסדר. תמיד מרק עוף. צח. מקסימום עם שני קניידלך צפים בו. (או שוקעים בו אם הם מכילים יותר מדי קמח מצה). התיבול - כרגיל  - מלח בלבד. רק בגיל שמונה עשרה גיליתי שאפשר להוסיף פלפל שחור וקצת פטרוזיליה, ולהפוך את המים החמים למשהו עם טעם.
    11. החרוסת - תמיד מעדן. לא משהו תעשייתי, ולא קנוי. עד היום, הטעם של תפוחי העץ והיין, במתכון המשפחתי הוותיק שלא זזים ממנו מילימטר. ניסינו פעם להכין את זה סתם ככה בשביל הכיף, בלי קשר לפסח . זה לא זה.
    12. ממתקים - בעיקר שוקולד. של עלית. מהסוג הפשוט. אם קיבלנו "בונבוניירה" והצלחנו לשים עליה יד לפני שהועברה הלאה, זה היה בדרך כלל זו עם ה"שרי" - שוקולד בחוץ, ליקר בפנים, ואזהרה חמורה ש"יכולים להיות חרצנים בפנים". אף פעם לא היו אבל הפחד נשאר.

     

    נ.ב. למה תמיד לליל הסדר מכינים ביצים קשות, ואף פעם אין איזה מקום בהגדה שאומר שצריך לאכול אותן?  (ולא, הבדיחה על טבילת ביצים קשות במי מלח זכר ל... לא חשוב.. לא משעשע).

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: ששת שצ 2010-03-27 22:43:19

      תגידי ילדונת

      מאיפה הוצאת את העניין הזה של הגיל

      אבל חוץ מזה הבאת לי את החיוך לכל הפסח הזה

       

      חג שמח לך

       

       

      תודה על הברכות!

      משום מה ההבדלים בין אז (שנות השמונים) להיום גורמים לי להרגיש קשישה בהרבה ממניין שנותי..

       

        27/3/10 22:43:

      תגידי ילדונת

      מאיפה הוצאת את העניין הזה של הגיל

      אבל חוץ מזה הבאת לי את החיוך לכל הפסח הזה

       

      חג שמח לך


      וואו, זה מרתק לקרוא את התגובות שלכם ואת הזכרונות. כמה שהדברים השתנו, כמה דברים נשארו, וכמה אנחנו מנסים לשמר ואין סיכוי...
        26/3/10 16:49:

      אם  כי  התכנים  נתערבבו,  מה  לעשות-  רחקנו   מימי   נדודי  בני  ישראל   בסיני,

      תמד   אהובה   עלי   מצייה טובה   ודשנה  בפסח,   אגוזים  ושי  הפסח  הנהוג   אצלנו   מיזי  שנה,  כאילו   אפיקומן...הגפילטהפיש  כבר   כל  השנה  על  המדף  בחנות   האוכל,הערכים  התמוססו   והם  נחלת   הכלל.ליל  הסדר, הנחגג  בציבור  של   מאות  אנשים  יחד  בקיבוץ   שלנו -  כהלכתו. חג עם  מקור עתיק  שאף   דת   או  לאום,  אני   חושב, לא  חוגגים   ומציינים,לא  משנה  האמיתות  ההיסטוריות   הכרוכות  בו אלא  המשכיות   תכניו  של   עם. אז  נעלה  על השולחן   צלחת   עם  סמלי  החג  וקרא  ונשיר  בהגדה .מוכרח  להודות  כי  תכנים  נתערבבו להם  ועל   הכשרות  לא  משגיחים   מי  יודע מה,  אולי   מאז  שחזרנו  להיות  עם   ישראל  בארצו   וא קבוצה   גלותית   נרדפת ומתבדלת. 

        26/3/10 15:15:


      שלום, לא אני לא גדלתי בבית אשכנזי אלא בבית ישראלי (טברייני) אז האוכל לא היה טפל אבל היה ממש מיוחד. אני דווקא זוכרת את פשטידת המצות - מצברייט באשכנזית) אותה טיגנו עם שכבת בשר טחון  מתוגן עם בצל לצהריים, עם תערובת גבינה מלוחה בארוחת ערב ולפעמים גם עם סוכר וצימוקים  וקינמון כמעדן. נכון אימי עדיין עושה זאת אבל אנחנו נרתעות מכל הקלוריות והשמן בטיגון ומנסות לא להתקרב לזה, קצת קשה כי כשאימי עושה זה טעים ומזכיר נשכחות.

      מאכל נוסף שאני זוכרת מפסח והיום איני רואה את נכדותי חושבות על זה בכלל זה כוס קקאו עם סוכר ( לא שוקו,, מי ידע מה זה) לתוך כוס זו שברנו מצות ואכלנו בקפית והוספנו מצות ואכלנו בכפית עד שנגמר הקקאו. תארו לכם קקאו שאוכלים לא ששותים.

       

      אך אני אוהבת את החג הזה , בעצם את כל החגים כמעט.

        24/3/10 09:19:


      הזכרת לי נשכחות...

      *