עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    האם קולנוע הוא עסק כלכלי?

    11 תגובות   יום שני, 15/3/10, 22:30

    כאמור, שבוע עמוס עובר עליי ויש שיגידו שהוא בקושי התחיל...

    אתמול בצהריים הלכתי לאיבוד בגני התערוכה, לרגל מסיבת עיתונאים שהתקיימה עם אחד מן המפיקים של "אווטאר", ג'ון לנדאו. ברזומה שלו אפשר למצוא גם את "טיטאניק" ומאידך את "מותק, הילדים התכווצו". לנדאו הוזמן לכנס בנושא שיווק רב ערוצי, כאורח של חברת מטריקס. מלבד השם, שום קשר לקולנוע. העובדה שבחדר נכחו יותר עיתונאי כלכלה מאשר אנשי קולנוע מובנת בהתחשב באכסניה ובאירוע, אבל גרמה לי להרגיש שלא בנוח. ואני גם ככה לא מוצא את עצמי במסיבות עיתונאים. אגב, אם אתם חושבים שעיתונאים יודעים לחגוג, בואו אספר לכם משהו על המסיבות האלה כביכול - אפילו מוזיקה אין בהן! חיוך

     

    חששותיי הפכו למציאות כאשר נוכחתי לדעת כי לנדאו הוא יותר איש עסקים מאשר איש קולנוע. לצופים הוא קרא "צרכנים" לסרט "מוצר" והסביר על האחריות הגדולה שיש לו כלפיי הלקוחות שלו. ההשוואה הזו תמיד הייתה קלוקלת בעיניי, שהרי סרט הוא מוצר שאתה משלם מראש מבלי לצפות בו ואין לך יכולת להחליף או להדכות עליו. אבל ניחא. זה המפיק, הוא אחראי לענייני הכספים. הבמאי הוא זה שאחראי לאמנות הקולנוע. אבל אני חושב שלא כך הדבר. שהבעיה רצינית יותר. לכן המצאתי את התגית "הקולנוע לאן?", שתלווה מעתה פוסטים העוסקים בנושא שמטריד אותי עד מאוד - האם גם הקולנוע הולך לעזאזל כמו כל אותם דברים שאין להם יותר מקום בעולמנו הקפיטליסטי? כמו ערכים, אידאולוגיה,רומנטיקה, נוסטלגיה, או הנאה מהדברים הקטנים. כי אם כל מה שמפיק יכול לדבר עליו זה על הטכנולוגיה החדשה שעוזרת לו לספר סיפור, כאשר ברור לכולנו שהסיפור הוא ממש לא הצד החזק של "אווטאר"- הקולנוע בבעיה. כאשר הבמאי/תסריטאי של הסרט עסוק יותר בלהמציא מצלמות מלחדד את התסריט - אני בבעיה. כי פאקינג אהבתי את הסרט הזה ונהנתי ממנו כחוויה קולנועית, אבל איך אני אמור לסנגר עליו?

     

    עכשיו קראו רגע את כותרת הפוסט. אתם חרדים כמוני לגורל האמנות השביעית, או שבכלל מצאתם אותה שאלה פיננסית, שמשמעותה "האם יש כסף לעשות מקולנוע והאם כדאי לי להיכנס לעסקים הללו?". בחרו את המחנה שלכם, על המלחמה אכריז בקרוב...

     

    ובכל זאת, לג'ון לנדאו היו כמה אמירות מעניינות. לא ממש על קולנוע, אבל בהחלט ליד ומסביב... התפרסם אתמול בעכבר העיר אונליין:

     

     

    היום בצהריים נערכה בגני התערוכה בתל-אביב מסיבת עיתונאים בהשתתפות ג'ון לנדאו, אחד המפיקים של "אווטאר". לנדאו הגיע לארץ בסוף השבוע כאורח חברת "Matrix” והשתתף כדובר המרכזי בכנס בנושא שיווק רב ערוצי שעורכת החברה. במטריקס, שקרויה כך בזכות הסרט המפורסם, הסבירו כי לנדאו הגיע לארץ לנאום בכנס הנ"ל משום שהסרט שהפיק, אשר הפך לתופעה עולמית עצומת היקף בכל הנוגע למכירת כרטיסים, הראה איך לוקחים טכנולוגיה ומביאים בעזרתה בשורה לעולם של צרכנים שכבר ראו הכל.

     

    לנדאו, שהפיק לג'יימס קמרון גם את "טיטאניק", סיפר כי לפי דעתו, מה שהשתנה בין "טיטאניק" ל"אווטאר" היא היכולת לספר סיפורים שטרם סופרו בעבר. "הטכנולוגיה היא האמצעי ולא המטרה. חיכינו שהטכנולוגיה תתפתח ותאפשר לנו לספר את הסיפור. לפעמים אנשים משתמשים בה ללא מטרה, אבל צריך להבין מה מנסים לעשות. יש לנו אחריות כלפיי הלקוחות שלנו. הם לא רוצים טכנולוגיה חסרת ערך. הם מחפשים משמעות ותכלית. התגובה הכי מתגמלת ששמעתי על אווטאר, הייתה כאשר מישהו ניגש אליי ואמר שזהו הסרט הראשון שגרם לו לשכוח מהטכנולוגיה, באמצעות טכנולוגיה.” אמר לנדאו.

     

    לפי חזונו של לנדאו, אין שום סיבה לעשות סרט שאינו תלת מימדי יותר. "למה לעשות סרט שחור-לבן כשיש צבע?" הוא מתריס. "יש לנו סרטים בסטריאו (סאונד תלת מימדי) כבר שנים. זה שואב את הצופה אל תוך הסרט. אני חושב שכל הסרטים יהיו בתלת מימד מעתה. בכל הז'אנרים. אם לדמיין את “תנאים של חיבה", אחד הסרטים האהובים עליי, בטכנולוגיה התלת-מימדית, הרי שלסצינות יהיה אימפקט רגשי חזק יותר. גם הסלולארי, הטלוויזיה, מסך המחשב – כולם יהיו בתלת. בטווח הארוך יהיה צריך להיפתר מהמשקפיים הייעודיות, אך בטווח הקצר יש לגרום להן להיות נגישות ואהודות יותר. חיבור USB, או משקפיים מעוצבות ואישיות לכל צופה, הם רק כמה מהרעיונות".

     

    כאשר נאמר לו שרוב תעשיית בקולנוע הישראלית הינה מבוססת ארט-האוס, ענה לנדאו בנחרצות "גם להם מגיע. גם לסרטים הקטנים והאמנותיים. הטכנולוגיה רק תלך ותעשה זולה וזמינה יותר". בכלל, נדמה שהמפיק אינו רואה הבדל ניכר בין ז'אנרים, אלא את הגרעין הסיפורי, וטוען כי הוא פועל מתוך תשוקה ולמען הקהל. "הכרה בסרט לא צריכה להישפט על ידי פרסי האוסקר, אלא על ידי התגובה של האנשים שצפו בסרט" הוא אמר וחשף כי ההפסד של "אווטאר" ל"מטען הכאב" בזירה האוסקרית בשבוע שעבר, עדיין צורם לו במעט. לנדאו הרחיב: "בסך הכל הרגשתי נהדר בליל האוסקר. באנו כמנצחים ויצאנו מנצחים. אווטאר הוא סרט להמונים, לא ל-6000 חברי אקדמיה. רק להיות מועמד עם סרט כמוהו נותן הרגשה מדהימה. האכזבה היחידה שלי היא ששאר אנשי הצוות לא זכו בפרסים (הסרט זכה באוסקרים על צילום, אפקטים ועיצוב אמנותי), כיוון שזהו פרוייקט בקנה מידה אדיר שעמלו עליו המון אנשים".

     

    לנדאו המשיך לתקוף את האקדמיה האמריקאית לקולנוע: ""אווטאר" יצר קנאה. ההצלחה שלו הייתה עצומה ולא כולם בהוליווד חיבקו אותה. אני חושב שהאקדמיה צריכה להתאים את עצמה לתקופה הנוכחית. אלו זמנים שונים. יש המון טקסים ופרסים קטנים לפני האוסקר ואני חושש שהטקס עצמו ייאבד את יוקרתו. לא צריך עשרה מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, מספיקים חמישה. והאוסקר צריך להתקיים ב-27 בינואר, אחרי פרסי גלובוס הזהב. אחרי הטקס ג'ים (קמרון) חייך אליי ואמר שאנחנו צריכים לעבוד קשה יותר בפעם הבאה".

     

    הפעם הבאה, לדידו של לנדאו, קרובה מאוד אך פרויקטים רבים מונחים על השולחן. "אווטאר 2" הוא אופציה סבירה, אך כמוהו גם עיבוד לנובלה גרפית יפנית בשם "Battle Angel". לנדאו החמיא לבמאי שלו ואמר שקמרון עשה שני סיקוולים בקריירה ("שובו של הנוסע השמיני" ו-"שליחות קטלנית 2") ובשניהם התעלה על המקור. הוא סיכם בנימה חיובית: "אשמח לבוא לצלם בישראל ביום מן הימים, אך הסיפור הוא שמכתיב את הלוקיישן, ולא להיפך. אנחנו נמשיך לעשות סרטים כדי לגעת, לבדר, לרגש ולהלהיב את הקהל הרחב, שיעזוב את האולם וירצה לצייץ בטוויטר".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/3/10 00:29:

      צטט: sarahmse 2010-03-27 22:09:59


      אני חושבת שזו תהיה התכחשות שלא להסכים לכך שהקולנוע הוא בסופו של יום עסק כלכלי, ואני לא חושבת שיש בזה משהו רע בהכרח.

      אדרבה, "הכדאיות הכלכלית" היא זו שגורמת למכונה לדפוק, או במילים אחרות לקולנוע להיות מה שהוא: ציבורי, נגיש, ורבגוני.... אחרת הקולנוע היה מיועד לעשירון עליון, והוא לא היה זוכה למעמד שהוא זוכה לו היום.

      כמובן, שזה לא אומר שה"כסף" צריך לבוא על חשבון התוכן, הערכים או האידיאולוגיה. גם אם אתה גורס שהם מזמן אבדו מעולמנו, הרשה לי לתקן אותך- הם עוד פה, קיימים, חיים ובועטים.... הם נמצאים בכל מקום, בקרב העם. המפיק בסך הכל התאים את עצמו לאווירת האירוע שתיארת, ודיבר בשפה שלהם. בעיניי זו תהיה התחנחנות להתכחש לתג המחיר שמוצמד לסרט.

      בכל אופן, נהניתי בהחלט לקרוא את הפוסט שלך ;-)

      שיהיה שבוע מעולה!

       

       

       תודה על התגובה, אבל אני חושש שתאלצי לקרוא לי גם מתכחש וגם מתחנחן...

      "קולנוע" הוא מילה מאוד גדולה. אם כוונתך לקולנוע המיינסטרים ההוליוודי, אין ספק שהוא מונע משיקולים כלכליים ותו לא. אבל אם כוללת בתוך זה גם את הקולנוע הקוריאני/סקנדינבי/ווטאברי בהגדרה שלך, אני מאוד רחוק מלהסכים. ובעיניי זה שהקולנוע הפך לעסק כלכלי/תחרותי/מצליחני עושה לו רע, רע מאוד. ניקח נושא פעוט כמו ניסיון קבלה של סטודנט לפסטיבל כלשהו. שיעשה דוקומנטרי על נושא שמעניין אותו? חלילה. הרבה יותר יותר כדאי לעשות סרט על סבלו של העם הפלסטיני. זה מוכר. ושימוש במילים כמו "כדאי" או "מוכר" בהקשר של אמנות נראים לי מגוחכים.

       

      בעניין תג המחיר וכו', גם מפה אני לא רואה שום דבר חיובי שנולד מכך. להפך. ההצלחה של "פעילות על טבעית" (סרט מחורבן ברמות, אגב) הפכה למודל כלכלי שעוד ינסו לחקות בעתיד. זה רק יצור עוד ועוד שכפולים למשהו שהיה איום ונורא מלכתחילה. ובעניין "המכונה שדופקת" וכל עניין הקולנוע לעם - הרשי לי שוב להיכנע לתגובה האלרגית שלי למילים הקשורות לתעשייה ומכניקה בכל הנוגע למדיום שהוא גם אמנות, ולא רק בידור.

      שבוע טוב בחזרה.

        27/3/10 22:09:


      אני חושבת שזו תהיה התכחשות שלא להסכים לכך שהקולנוע הוא בסופו של יום עסק כלכלי, ואני לא חושבת שיש בזה משהו רע בהכרח.

      אדרבה, "הכדאיות הכלכלית" היא זו שגורמת למכונה לדפוק, או במילים אחרות לקולנוע להיות מה שהוא: ציבורי, נגיש, ורבגוני.... אחרת הקולנוע היה מיועד לעשירון עליון, והוא לא היה זוכה למעמד שהוא זוכה לו היום.

      כמובן, שזה לא אומר שה"כסף" צריך לבוא על חשבון התוכן, הערכים או האידיאולוגיה. גם אם אתה גורס שהם מזמן אבדו מעולמנו, הרשה לי לתקן אותך- הם עוד פה, קיימים, חיים ובועטים.... הם נמצאים בכל מקום, בקרב העם. המפיק בסך הכל התאים את עצמו לאווירת האירוע שתיארת, ודיבר בשפה שלהם. בעיניי זו תהיה התחנחנות להתכחש לתג המחיר שמוצמד לסרט.

      בכל אופן, נהניתי בהחלט לקרוא את הפוסט שלך ;-)

      שיהיה שבוע מעולה!

       

        20/3/10 18:39:

      צטט: אורון שמיר 2010-03-19 09:09:10

      צטט: אלעד זבירו 2010-03-17 21:44:17

      שתי הערות: 

      1. אווטאר הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לסרט בו יש להבחין בין הצורה לתוכן, ובעוד התסריט אכן ברמה נמוכה מאוד, מאידך הישגו הויזואלי של קמרון הוא פורץ דרך, מופלא ומהפכני, לכן לדעתי אין המדובר כאן על סתירה שעליך ליישב אלא על הבחנה שעליך להבחין.

      2. קופולאה, סקורסזי, ספילברג (יש שיאמרו גם לוקאס), רידלי סקוט, רון הווארד, ג'יימס קמרון, קובריק, היצ'קוק (שגם לו הייתה הרפתקת תלת מימד, אם אינני טועה) ואפילו צ'פלין, הוכיחו בעבר שאפשר ליצור קולנוע גם "אומנותי" וגם "מסחרי", האם אומנות ימי הביניים שנוצרה בחצרות פטרונים עשירים פחותה בעניך כוון שהייתה "מסחרית"? האם ליצירות אומנות קלאסית ומודרנית אין ערך מסחרי? 

       

      שתי תגובות:

      1. אני משוכנע מעל לכל צל של ספק, שאם תראה את התסריט של "אווטאר" למקצוענים, מביני עניין או מומחים בתחום - כולם ישמחו להסביר לי איזה יופי של תסריט מונח לפנייך, עבור סרט אקשן לילדים. לעניות דעתי, התסריט של אווטאר הוא ברמה גבוהה או בינונית-גבוהה בהתייחס לז'אנר בו הוא פועל. ולהבחין, או להפריד, בין צורה לתוכן בסרט שכל מה שהתסריט שלו עושה הוא לבסס קונפליקט ואז להוביל מסצינה גרנדיוזית אחת לשניה - זה לא משהו שאני חושב שצריך לעשות. להיפך. שני האלמנטים משרתים היטב זה את זה.

      2. כמובן שאפשר ליצור קולנוע אמנותי שהוא גם מסחרי. אם רק מתכוונים לכך. אם לא תתכוונן לשילוב, באיזשהו יחס, של השניים - אין שום סיכוי שזה יקרה בטעות או מעצמו. הבעיה שלי היא היעדר הכוונה. היא שנדמה לי שהמניע היחיד (ה-י-ח-י-ד) של יוצרי הסרטים בהוליווד הוא הפיכת כסף לעוד כסף. בקשר לאמנות קלאסית/ימי הביניימית/מודרנית, אני מניח שזה תלוי יצירה. אם תיתן דוגמאות ספציפיות, אוכל להגיב.

       מסכים איתך לגבי התקווה שיוצרי סרטים הוליוודים יצרו סרטים בעלי ערך קולנועי ואומנותי ולא סרטים שמטרתם היחידה היא למקסם רווחים.

       

      לגבי אווטאר, כל שאני אומר הוא שבבואנו לבקר את הסרט אפשר להבחין בין אלמנטים שונים בסרט בביקורת זו, לעניות דעתי הישגו הויזואלי של קמרון הוא אדיר גם ללא הטכנולוגיה, משמע גם בצפייה דו מימדית בסרט הישגו בבניית עולם ויזואלי עשיר ומופלא אינו פוחת, לפיכך אמרתי שאני מסכים איתך שהצפייה בסרט גורמת גם לצופה הביקורתי הנאה רבה, וזה נהנה מאיכות ההישג הויזואלי של קמרון כשהוא מנתק אותו מעלילת הסרט, שאנו מסכימים, אינה מתעלה באיכותה על מותחן אקשן לבני נעורים. דוגמה נוספת להפרדה ביקורתית אחרת שעשיתי, כשצפיתי בסרטו האחרון של טרנטינו " ממזרים חסרי כבוד", נהנתי מאוד מבקיאותו של האחרון בעולם הקולנוע, מהמחוות האינטר-טקסטואליות הכה רבות שביצע, ובשליטתו הרמה באומנות עשיית הקולנוע, אל אף שלא אהבתי את ה"קרקס" שעשה טרנטינו מ"סיפור השואה" בסרט.

       

       

       

        19/3/10 17:29:

      צטט: אורון שמיר 2010-03-19 09:01:15

      צטט: snoopsnoop 2010-03-17 15:49:33

      ממש עצוב שזה ככה ושאפילו הקולנוע הפך לדבר כל כך מסחרי

      אני זוכרת תקופות שהייתי מתרגשת ללכת לקלונוע שזה היה דבר קסום לפני שהסרט הפך להיות רק דרך לעשות עוד ועוד כסף או לקדם את ה 15 דקות פרסומות שלפניו.

      אני זוכרת שהייתי נשארת בכיסא ומערערת בסרט שראיתי והיה לוקח לי כמה דקות להשתחרר מהחוויה.

      מהסרט אווטאר לא נהניתי אפילו בכלל והדבר היחיד שהשארתי מאחוריי היו המשקפיים המגוכחות ו90 שקלים.

      אבל עדיין יש נקודות אור כי עדיין יש סרטים שנוגעים באמת בדרך כלל אלו סרטים דלי תקציב כמו fish tank,bluberry nights או פרשס אבל עדיין יש סרטים שגורמים לך לשבת במקום ולערער כמה דקות וזה לא הסרטים הגדולים עם המשקפיים.

       

       

      גם אני זוכר תקופות של קסם בהליכה (או נסיעה, במקרה של מי שגדל בצפון הארץ) לבית הקולנוע. ניסיתי להימנע מנוסטלגיה חיוך

      נדמה לי שממש לשם בדיוק, לימי החוויה שביציאה עצמה, כיוונו בעלי סינמה סיטי החדש בראשון לציון, עליו כתבתי בפוסט אחר.

       

      לגביי ההבדלים בין הסרטים המשאירים בכסאות לבין המהנים או המבדרים יותר - את מבינה שלנדאו לא רואה הבדל? מבחינתו כל הסרטים, ללא הבדל תקציב, סוגה או ווטאבר - כולם צריכים להיות בתלת-מימד. דמייני את אמא של פרשס משליכה עליה חפצים שכמעט ופוגעים בקהל... זה החזון.

      דרך אגב, אני תמיד (אלא אם כן אני נורא נורא מאוד ממהר לאנשהו), נשאר לשבת עד סוף הקרדיטים. חלק מהחוויה, כפי שציינת.

       

       

       

      יש סרטים שממש לא מוכנים להיות ב3D וטוב שכך...

      אני ממש לא נגד הטכנולוגיה אבל אם כבר עושים סרט אז לפחות שיהיה לו תוכן ולא רק אפקטים.....

      ואין כמו להישאר בקרדיטים ולהקשיב לשיר בסיום אבל כשהסרט לא נגע לך בשום צורה והרגשת שביזבזת את הזמן בקולנוע ומרגיש פרייאר(ראה מקרה אווטאר) אז אתה ממהר לשירותים(כי החליטו שאין יותר הפסקות בסרטים) בבושת פנים....

      אז אם כל הכבוד כנראה שכסף זה לא הכל! אפילו שלנדאו עשה המון מהסרט השטחי הזה

        19/3/10 09:09:

      צטט: אלעד זבירו 2010-03-17 21:44:17

      שתי הערות: 

      1. אווטאר הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לסרט בו יש להבחין בין הצורה לתוכן, ובעוד התסריט אכן ברמה נמוכה מאוד, מאידך הישגו הויזואלי של קמרון הוא פורץ דרך, מופלא ומהפכני, לכן לדעתי אין המדובר כאן על סתירה שעליך ליישב אלא על הבחנה שעליך להבחין.

      2. קופולאה, סקורסזי, ספילברג (יש שיאמרו גם לוקאס), רידלי סקוט, רון הווארד, ג'יימס קמרון, קובריק, היצ'קוק (שגם לו הייתה הרפתקת תלת מימד, אם אינני טועה) ואפילו צ'פלין, הוכיחו בעבר שאפשר ליצור קולנוע גם "אומנותי" וגם "מסחרי", האם אומנות ימי הביניים שנוצרה בחצרות פטרונים עשירים פחותה בעניך כוון שהייתה "מסחרית"? האם ליצירות אומנות קלאסית ומודרנית אין ערך מסחרי? 

       

      שתי תגובות:

      1. אני משוכנע מעל לכל צל של ספק, שאם תראה את התסריט של "אווטאר" למקצוענים, מביני עניין או מומחים בתחום - כולם ישמחו להסביר לי איזה יופי של תסריט מונח לפנייך, עבור סרט אקשן לילדים. לעניות דעתי, התסריט של אווטאר הוא ברמה גבוהה או בינונית-גבוהה בהתייחס לז'אנר בו הוא פועל. ולהבחין, או להפריד, בין צורה לתוכן בסרט שכל מה שהתסריט שלו עושה הוא לבסס קונפליקט ואז להוביל מסצינה גרנדיוזית אחת לשניה - זה לא משהו שאני חושב שצריך לעשות. להיפך. שני האלמנטים משרתים היטב זה את זה.

      2. כמובן שאפשר ליצור קולנוע אמנותי שהוא גם מסחרי. אם רק מתכוונים לכך. אם לא תתכוונן לשילוב, באיזשהו יחס, של השניים - אין שום סיכוי שזה יקרה בטעות או מעצמו. הבעיה שלי היא היעדר הכוונה. היא שנדמה לי שהמניע היחיד (ה-י-ח-י-ד) של יוצרי הסרטים בהוליווד הוא הפיכת כסף לעוד כסף. בקשר לאמנות קלאסית/ימי הביניימית/מודרנית, אני מניח שזה תלוי יצירה. אם תיתן דוגמאות ספציפיות, אוכל להגיב.

        19/3/10 09:03:

      צטט: travelperu2010 2010-03-17 17:00:29

      TRAVEL PERU 's ideal location in South America offers one of the most diverse environments around the world. In Peru it is possible to find 84 of the 117 life zones, including the Amazon, the deepest canyon in the world, the highest navigable lake, beautiful nevados, and sunny beaches all year round.

       

       

      http://latikaperutravel.com

       

       הו, שלום בוט נחמד.

      אני מבין שאתה מפרו אבל קורא עברית שוטף. מרשים.

      כן, ודאי שאבוא לארצך. יום נפלא. להת'.

       

      (ליאת זד, היש מה לעשות נגד דברים כאלה?)

        19/3/10 09:01:

      צטט: snoopsnoop 2010-03-17 15:49:33

      ממש עצוב שזה ככה ושאפילו הקולנוע הפך לדבר כל כך מסחרי

      אני זוכרת תקופות שהייתי מתרגשת ללכת לקלונוע שזה היה דבר קסום לפני שהסרט הפך להיות רק דרך לעשות עוד ועוד כסף או לקדם את ה 15 דקות פרסומות שלפניו.

      אני זוכרת שהייתי נשארת בכיסא ומערערת בסרט שראיתי והיה לוקח לי כמה דקות להשתחרר מהחוויה.

      מהסרט אווטאר לא נהניתי אפילו בכלל והדבר היחיד שהשארתי מאחוריי היו המשקפיים המגוכחות ו90 שקלים.

      אבל עדיין יש נקודות אור כי עדיין יש סרטים שנוגעים באמת בדרך כלל אלו סרטים דלי תקציב כמו fish tank,bluberry nights או פרשס אבל עדיין יש סרטים שגורמים לך לשבת במקום ולערער כמה דקות וזה לא הסרטים הגדולים עם המשקפיים.

       

       

      גם אני זוכר תקופות של קסם בהליכה (או נסיעה, במקרה של מי שגדל בצפון הארץ) לבית הקולנוע. ניסיתי להימנע מנוסטלגיה חיוך

      נדמה לי שממש לשם בדיוק, לימי החוויה שביציאה עצמה, כיוונו בעלי סינמה סיטי החדש בראשון לציון, עליו כתבתי בפוסט אחר.

       

      לגביי ההבדלים בין הסרטים המשאירים בכסאות לבין המהנים או המבדרים יותר - את מבינה שלנדאו לא רואה הבדל? מבחינתו כל הסרטים, ללא הבדל תקציב, סוגה או ווטאבר - כולם צריכים להיות בתלת-מימד. דמייני את אמא של פרשס משליכה עליה חפצים שכמעט ופוגעים בקהל... זה החזון.

      דרך אגב, אני תמיד (אלא אם כן אני נורא נורא מאוד ממהר לאנשהו), נשאר לשבת עד סוף הקרדיטים. חלק מהחוויה, כפי שציינת.

       

        17/3/10 21:44:

      שתי הערות: 

      1. אווטאר הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לסרט בו יש להבחין בין הצורה לתוכן, ובעוד התסריט אכן ברמה נמוכה מאוד, מאידך הישגו הויזואלי של קמרון הוא פורץ דרך, מופלא ומהפכני, לכן לדעתי אין המדובר כאן על סתירה שעליך ליישב אלא על הבחנה שעליך להבחין.

      2. קופולאה, סקורסזי, ספילברג (יש שיאמרו גם לוקאס), רידלי סקוט, רון הווארד, ג'יימס קמרון, קובריק, היצ'קוק (שגם לו הייתה הרפתקת תלת מימד, אם אינני טועה) ואפילו צ'פלין, הוכיחו בעבר שאפשר ליצור קולנוע גם "אומנותי" וגם "מסחרי", האם אומנות ימי הביניים שנוצרה בחצרות פטרונים עשירים פחותה בעניך כוון שהייתה "מסחרית"? האם ליצירות אומנות קלאסית ומודרנית אין ערך מסחרי? 

        17/3/10 17:00:

      TRAVEL PERU 's ideal location in South America offers one of the most diverse environments around the world. In Peru it is possible to find 84 of the 117 life zones, including the Amazon, the deepest canyon in the world, the highest navigable lake, beautiful nevados, and sunny beaches all year round.

       

       

      http://latikaperutravel.com

        17/3/10 15:49:

      ממש עצוב שזה ככה ושאפילו הקולנוע הפך לדבר כל כך מסחרי

      אני זוכרת תקופות שהייתי מתרגשת ללכת לקלונוע שזה היה דבר קסום לפני שהסרט הפך להיות רק דרך לעשות עוד ועוד כסף או לקדם את ה 15 דקות פרסומות שלפניו.

      אני זוכרת שהייתי נשארת בכיסא ומערערת בסרט שראיתי והיה לוקח לי כמה דקות להשתחרר מהחוויה.

      מהסרט אווטאר לא נהניתי אפילו בכלל והדבר היחיד שהשארתי מאחוריי היו המשקפיים המגוכחות ו90 שקלים.

      אבל עדיין יש נקודות אור כי עדיין יש סרטים שנוגעים באמת בדרך כלל אלו סרטים דלי תקציב כמו fish tank,bluberry nights או פרשס אבל עדיין יש סרטים שגורמים לך לשבת במקום ולערער כמה דקות וזה לא הסרטים הגדולים עם המשקפיים.

       

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים