עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    2- פסח בהימאליה - "אני מרחם עליך!"

    5 תגובות   יום שישי , 5/3/10, 00:27

    "אני מרחם עליך!"

    "היכן כבר טיילת?"

    "הייתי במקדשים בטריצ'ור ובטריבנדרום, בקניאקומרי ובמדוראי, בראמשווארם, בצ'ידמברם ובטנג'ור......"

    "אני מרחם עליך!", קטע אותי.

    "מדוע?" שאלתי בפליאה. ציפיתי להתרשמות מכל המקומות הקדושים להינדואים שבהם ביקרתי, ולא לרחמים.

    "אם במקרה אני רוצה להיות באחד המקומות הקדושים", אמר, "במקום במטוס, אני מתיישב בישיבת לוטוס, עוצם את עיניי ומרחף אל המקום. לשם מה לטוס?"

    היתה זו אמירה אופיינית מאד לסוואמי וימלאננדה, המארח שלי. האשרם שלו עמד בצדי הדרך המובילה אל העיר קנגרה, במורדות הנמוכים של הרי ההימאליה ההודים. לא היה באשרם שום סממן חיצוני המושך במיוחד את העין. נכנסתי בשער, ופסעתי לעבר היוגי, שהיה עסוק בהנחת לבנים לקיר במבנה היחיד שבמתחם. הוא היה גבר צעיר, בשנות השלושים הראשונות, להערכתי, בעל שער שחור, חלק וארוך, עיניים שחורות ערניות, ובהן חיוך תמידי. החוויתי לו אנג'לי, בכפות ידיים מוצמדות לפני החזה.

    "נמסטה", אמרתי, "שלום לך".

    "נמסטה", החזיר לי אנג'לי, וחיוך רחב האיר את פניו. "ידעתי שאתה עומד להגיע".

    "איך ידעת?" שאלתי.

    "פשוט ידעתי", ענה.

    "אתה מסוגל לחזות את העתיד?"

    "לא. אולם, אם אני מרגיש בביטחון רב שמשהו יקרה, אני יודע שהוא אכן יקרה, אפילו אם אין הדבר עומד במבחן ההיגיון!"

    היתה זו תחילתה של ידידות ספונטנית, שבדיעבד אני מצר על כך שלא היה לה המשך.


    היוגי הצעיר חגר רק אזור חלציים אדום למותניו, למרות הקור של עמק קנגרה. התברר שאין הוא נוהג ללבוש יותר, ורק בימים קרים במיוחד, היה לפעמים מתעטף בשמיכה.

    "למה באת לקנגרה?" שאל אותי סואמי וימלאננדה, מבלי לחדול לרגע מעבודתו.

    "באתי לחפש יהודים כדי לחגוג אתם את ליל הסדר".

    "יהודים?"

    "כן, יהודים", עניתי. "אתה מכיר יהודים פה בקנגרה?"

    "לא. בקושי שמעתי על הדת הזאת. אבל, בשכונה המזרחית של העיר יש כנסייה נוצרית, וכדאי לך לשאול את הכומר", אמר והמשיך להניח לבני חומר אדומות בקיר שהלך ונבנה.

    המבנה היחיד באשרם היה מבנה מבטון עם רצפה וארבעה עמודים שתמכו בגג שטוח. בין העמודים היו מתוחות יריעות מבד יוטה חום, שהיוו את "קירות הבית". סוואמי וימלאננדה היה עובד כל היום ללא הרף במתחם האשרם שלו, שבו התגורר לבדו, ובונה את קירות הקבע למבנה. בעת שהגעתי אליו, כמעט השלים את בנייתו של הקיר הראשון.

    במרכז ה"חדר" בערה אש תמיד, שסימלה עבור הסוואמי את אגני, אל האש. בערב, כשישבנו מול האש ושוחחנו, זרקתי בלי משים פיסת נייר מגולגלת לתוך האש.

    "מה עשית?" נרעש המארח שלי.

    "מה עשיתי?" שאלתי במלוא התמימות, בלתי מודע כלל ל"חטאי".

    "האש הקדושה הזאת ניזונה רק מחומרים טבעיים, ורק מידי", אמר, "ואסור לאחרים לזרוק לתוכה חומרי בעירה".

    "סליחה, לא ידעתי. אני מבטיח לשמור על קדושתה של האש ולא להשליך יותר לתוכה דבר", שמחתי לסיים את התקרית.


    מארחי סיפר לי שסיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה של כלכותה, ועבד כמנהל של תחנת רכבת בחבל אסם. הוא השתכר יפה מאד, ונחשב לרווק מבוסס ונחשק. בתחנה המבודדת היה לו זמן רב לקרוא - כולל בכתבי הקודש - ולהרהר על עצמו ועל תכלית חייו. בשלב מסוים החליט להתפטר מתפקידו ולפרוש לחיי חיפוש רוחני. הוא אימץ לעצמו שם חדש, אחז במקל הנדודים ובפנכה לקיבוץ נדבות, ושוטט ברחבי צפון הודו. בעיר רישיקש למד תורה מפי גורו ידוע, וכעבור זמן חזר לנדוד, עד שהגיע לעמק קנגרה. בעיר קנגרה נמצאו לו תלמידים וחסידים שהעריצו אותו, ואף תרמו לו את האשרם שבו התגורר.

    בשלב מסוים החליט לצום ולנסות להגיע ל"מהאסמאדהי" - לשחרור ולהארה שאין יותר בעקבותיהם חזרה לחיים הרגילים. הוא צם במשך ימים רבים, אך חסידיו התחננו בפניו שלא ינטוש אותם.

    "מה יהא עלינו? מה נעשה בלעדיך?", חזרו ושנו באוזניו.

    הגורו נעתר להם, וכשאני הגעתי לאשרם, הוא היה ניזון פעם אחת בלבד ביום, מקערת פטריות מבושלות בחלב, ומלבדה, היה שותה הרבה כוסות של צ'אי הודי ממותק. הוא וחסידיו היו מלקטים את הפטריות בעונתן, מייבשים, ושומרים אותן במיכלי פח. הפחים נערמו זה על גבי זה, ליד יריעת היוטה של בצד הצפוני של המבנה, ויצרו מעין קיר - הגנה נוספת מפני הרוח.

    למרות הדיאטה הסגפנית שלו, עורו של הסוואמי היה מתוח וגופו מלא ושרירי, והוא היה מתרוצץ במרץ ללא הפסקה, מעלות החמה ועד רדת החשיכה.

    חזרתי אליו מדהרמסאלה וסיפרתי לו כיצד חגגתי בסופו של דבר את החג. נעמה לי חברתו של סוואמי וימלאננדה, אך לא התעכבתי אצלו זמן רב. עשיתי את דרכי לניו דלהי, לטעום את טעמו של הפסח עם משפחתה של רבקה קולט, ש"קלטה" אותי בניו דלהי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/12 07:00:

      צטט: פו3 2012-06-17 00:49:19

      ניגוד כל כך למערביות שאנחנו רגילים.
      חוויה ייחודית עמוס

      תודה רבה, רויטל.

      זו הייתה חוויה של ממש לחיות במחיצת אדם רוחני כל כך, שוויתר במודע על כל הנוחיות החמרית, אנו מחשיבים ביותר.

      שבוע טוב, עמוס.

        17/6/12 00:49:

      ניגוד כל כך למערביות שאנחנו רגילים.
      חוויה ייחודית עמוס

        2/6/12 11:19:
      רחמים הם בעיני ביטוי להתנשאות. מדוע דרכו עדיפה על שלך? יכולת אתה לרחם עליו ועל ההימנעויות שלו, אבל בחרת שלא לעשות את זה ולכבד אותו ואת דרכו. אולי היה צריך להשיב לך באותו מטבע.
        5/3/10 13:21:

      צטט: שיווה 2010-03-05 09:56:01


      מסכימה עם סוואמי וימלאננדה

      שרוחנית אפשר להמצא במקום שאתה

      בוחר להיות ולהרגיש.

      מעניין

      תודה, ריקי.

      היתה לי תחושה שהוא מתכוון ברצינות לכל מילה.

       

        5/3/10 09:56:


      מסכימה עם סוואמי וימלאננדה

      שרוחנית אפשר להמצא במקום שאתה

      בוחר להיות ולהרגיש.

      מעניין

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין