עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    הקרב על האוסקר: "מטען הכאב" מול "לחנך את ג'ני"

    5 תגובות   יום חמישי, 4/3/10, 13:42

    כתבה אחרונה בסדרת הכתבות שהכנתי עבור אתר עכבר העיר אונליין, ולא מאוד מרגשת את גולשי הקפה חיוך

    מדובר בשני המתמודדים היחידים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב-קרוב, שטרם סוקרו בבלוג. אחד הדברים הנחמדים בכתבות האלה, בעיניי, היא שיש לי הזדמנות לביקורת קצרה, פסקה או שתיים, על סרט שלא התייחסתי אליו כלל בבלוג. והפעם מדובר בשני סרטים ראויים מאוד, אך שאת דעתי עליהם בהחלט אפשר לתמצת לכמה משפטים בודדים (וכך עשיתי). הדבר הנוסף שנחמד, לדעתי, בסדרת הכתבות, הוא ההשוואות בין שני סרטים על סמך נקודת הקבלה אחת והמסקנות שניתן להגיע אליהן דרך כך. מה הקשר בין "מטען הכאב" ל"ג'ני"? שניהם בוימו על-ידי במאיות. אחד הוא סרט מלחמה המתרחש בעיראק רוויית המתח והאקשן והשני הוא דרמת התבגרות תקופתית לונדונית. לכאורה אין להם יותר במשותף. אבל לדעתי, שניהם מציגים שתי גישות מהן יכולה במאית לבחור כיצד ברצונה להשתחל ללב הקונצנזוס ההוליוודי.

    קתרין ביגאלו הקשוחה, עושה סרטים מז'אנרים "גבריים" מאז תחילת הקריירה שלה. הפעם, יש המון אחווה גברית אבל אין דמויות נשיות כלל (אשתו של הגיבור בסצינה אחת ממש לא נחשבת, או אומרת משהו מלבד "רוצה לעזור לי עם הסלט?"). לון שרפיג הדנית, לעומת זאת, בחרה בדרך מקובלת אחרת - זה נראה כמו סרט פמיניסטי, זה נשמע כמו סרט פמיניסטי, אבל זה ממש ממש לא אם להתחשב בסיום שלו, במסקנות של הגיבורה או בדרך בה הסיפור בוחר לגמול לה על הבחירות שלה. כך כתבתי בעכבר:

     

     

     

    "מטען הכאב" (”The Hurt Locker”)

     

    קתרין ביגאלו גאונה. כבר שלושים שנה שהיא בהוליווד, מייצרת סרטי ז'אנר גבריים ומחוספסים. בעוד "נקודת פריצה" (1991) נחשב לשיא שלה, מאז מעט נשכחה, פתאום הוליווד שוב מחייכת אליה. היא לקחה תסריט של מארק בול (“בעמק האלה”), העוקב אחר שגרתם המבצעית של יחידת חבלנים אמריקאית בעיראק הכאוטית, והעניקה לו תנופה מסחררת. “מטען הכאב" הוא מותחן אקשן לופת, מטלטל וקשה מנשוא, מבויים במיומנות שחונקת את הקהל. כל סצינה וירטואזית מקודמתה וכמכלול מדובר במתמודד ראוי לתואר הסרט הטוב ביותר של השנה, כאשר אין בו שום פרצוף מוכר בתפקיד ראשי ואשה נראית בו לראשונה רק בדקות הנועלות. אך דרכו של "מטען הכאב" אל הצמרת הייתה רצופה במוקשים שיש לנטרל. את סבב הפסטיבלים העולמי שלו ערך כבר בסוף 2008 ובמגרש הביתי איש כמעט ולא צפה בו (למקרה שתהיתם – בישראל הוא כלל לא ביקר בבתי הקולנוע). אין מה להשוות עם "אווטאר", המתחרה העיקרי שלו והמחזיק בתואר "שובר הקופות הגדול של כל הזמנים". סרטה של ביגאלו היה אמור להיות האנדרדוג הקלאסי, בתוספת הפיקנטריה של התמודדות מול בעלה לשעבר, ג'יימס קמרון. אולם, במהלך החודש האחרון גבר דוד על גוליית בכל זירה אפשרית בה מחולקים פרסים פנים-איגודיים. המשמעות היא ש"מטען הכאב" בנה את המומנטום שלו לאט אך בטוח והוא בדרך הנכונה להסתער על הזהב.

     

    סיכויים: תשע מועדויות יש ל"מטען הכאב”. כרגע, הוא הפך למועמד המוביל לזכייה, כאשר "אווטאר" המודח מעמדת הפייבוריט, נושף בעורפו. בקטגוריות הנוספות אפשרויות הזכייה נעות בין הקלושות (שחקן ראשי, תסריט) לכמעט-וודאיות (ביגאלו תהפוך עד סוף הערב לבמאית הראשונה בהיסטוריה שמניפה את הפסלון המוזהב). בטווח ישנן הקטגוריות הטכניות (צילום, עריכה, סאונד, עריכת סאונד), כולן נדמות כאפשרות סבירה לזכייה.

     

     

     

    "לחנך את ג'ני” (“An Education”)

     

    דוגמה מובהקת לסוס שמתחיל מוקדם מדי את המירוץ, נותן ספרינט אדיר ונשאר בלי כוח לקראת הרגע המכריע שהוא קו הגמר. “ג'ני" מדלג בין פסטיבלים מאז ינואר 09. הוא הקפיד לקצור תשבוחות וגם לאסוף פרסים לרוב, בעיקר לשחקנית הראשית והצעירה שלו – קרי מאליגן האלמונית. ההשוואות לאודרי הפבורן נזרקו לחלל האוויר מבלי לחשוב פעמיים, בזכות תפקיד של נערה מתבגרת בלונדון מודל סיקסטיז, המנהלת רומן עם גבר המבוגר ממנה. כלומר, גילו כפול מזה שלה. הבמאית הדנית לון שרפיג, עיבדה תסריט של ניק הורנבי האהוד (“נאמנות גבוהה”). התוצאה נעימה וחמדמדה רוב הזמן, למרות פגמים תסריטאיים בולטים ופניות עלילתיות צפויות מקילומטרים. הבעיה מתחילה כאשר בוחנים את המעשיה הפמיניסטית הזו, שברובד העמוק יותר שלה יורקת לבאר ממנו היא שותה. בתור נערה מרדנית הנלחמת בעוז ברצון של הוריה לחנך אותה ללימודים גבוהים, ג'ני מסתחררת די בקלילות מגבר שהיא לא באמת מכירה. המערכה הסופית של הסרט, היא כבר בגדר סטירה בפרצופם של הצופים אשר בחרו להאמין לתעוזה של הגיבורה. אם זאת, צוות השחקנים בראשותה של מאליגן המפתיעה בדיוקה, משיט את 95 הדקות של הסרט על מי מנוחות. אלפרד מולינה, אוליביה וויליאמס וכמובן פיטר סארסגארד המגלם את הפלייבוי שסוחף את ג'ני הרחק מחייה האפרפרים – כולם פשוט נפלאים.

     

    סיכויים: כאמור, נדמה שלכל חברי האקדמיה האמריקאיים כבר נמאס לשמוע על הפנינה הבריטית הקטנה ועל תואמת הפבורן העומדת בראשה. על הפרס הגדול אין מה לחלום, אך אם "ג'ני" יפתיע תהיה זו אחת מבין שתי הקטגוריות האחרות עליהן הוא מועמד – תסריט מעובד ושחקנית ראשית. ואם מאליגן אכן תזכה - לחלוטין מגיע לה. היא הייתה הטובה מבין חמש המתמודדות.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/10 11:04:

      צטט: אורון שמיר 2010-03-07 12:36:20

      צטט: שנ"ג 2010-03-06 23:48:38

      כתמיד נהנית לקרא אותך iבעניין הימורי האוסקר מהמרת כבר זמן רב (יש לי עדים) שבסוף hurt locker יקח.

      בנוגע לג'ני, חולקת על דעתך בעניין המסר הפמיניסטי של "ג'ני" ואפילו כתבתי על זה פעם בעצמי http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1284737

       

      שיהיה לנו אוסקר לא מרדים לשם שינוי,

       

      שירה 

       

      כתמיד, תודות והסמקות נבוך

      אם הימרת על "מטען הכאב" לפני חודש נגיד, והוא ייקח בסוף, ייקחו אותך לעבוד במכון חיזוי אוסקר יוקרתי בשנה הבאה.

      מצטרף לאיחולי אוסקר לא מרדים, גם כך קשה להיות עירני בשעות האלה.

      ומיד קופץ מדלג אל הביקורת שלך על "ג'ני", אני מאוד חושש שהקריאה שלי את הסרט הייתה שטחית מדי ושהוא מסתיר משהו עמוק יותר.

       

       אני מחכה להצעת העבודה במכון חיזוי האוסקר..קריצה

      חוץ מזה הגבתי אצלי בפוסט על התגובות שלך ונטשה שעשו לי את היום! 

        7/3/10 12:38:

      צטט: Natasha 1977 2010-03-07 07:27:07


      לא ראיתי את מטען הכאב, אם יש לי זמן לעוד סרט אחד בלבד נראה לי שאבחר בו רק משום ההשוואה שהעמדת פה. אבל בעניין ג'ני אני נוטה לחשוב שאתה טועה. בודקת מול המגיבה למעלה ואחזור לאחר בירורים והשלמת הסרט השני, עם תשובה רצינית.

       

       לדעתי כדי לראות את "מטען הכאב" לפני האוסקר. לא בשביל להגיד "ראיתי לפני", אלא כי החל ממחר יוצמד אליו הטייטל "הזוכה/המפסיד". וזו צפייה פחות... נקייה, או ראשונית, נקרא לזה.

      למרות שגם עכשיו הוא מוקף הייפ עצום, כך שאולי זה לא משנה. בכל מקרה, סרט מצויין.

      אני חושב שבמקום להמתין לשובך פשוט ניפגש אצל שנ"ג, לשם אני קופץ עכשיו חיוך

        7/3/10 12:36:

      צטט: שנ"ג 2010-03-06 23:48:38

      כתמיד נהנית לקרא אותך iבעניין הימורי האוסקר מהמרת כבר זמן רב (יש לי עדים) שבסוף hurt locker יקח.

      בנוגע לג'ני, חולקת על דעתך בעניין המסר הפמיניסטי של "ג'ני" ואפילו כתבתי על זה פעם בעצמי http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1284737

       

      שיהיה לנו אוסקר לא מרדים לשם שינוי,

       

      שירה 

       

      כתמיד, תודות והסמקות נבוך

      אם הימרת על "מטען הכאב" לפני חודש נגיד, והוא ייקח בסוף, ייקחו אותך לעבוד במכון חיזוי אוסקר יוקרתי בשנה הבאה.

      מצטרף לאיחולי אוסקר לא מרדים, גם כך קשה להיות עירני בשעות האלה.

      ומיד קופץ מדלג אל הביקורת שלך על "ג'ני", אני מאוד חושש שהקריאה שלי את הסרט הייתה שטחית מדי ושהוא מסתיר משהו עמוק יותר.

        7/3/10 07:27:


      לא ראיתי את מטען הכאב, אם יש לי זמן לעוד סרט אחד בלבד נראה לי שאבחר בו רק משום ההשוואה שהעמדת פה. אבל בעניין ג'ני אני נוטה לחשוב שאתה טועה. בודקת מול המגיבה למעלה ואחזור לאחר בירורים והשלמת הסרט השני, עם תשובה רצינית.

        6/3/10 23:48:

      כתמיד נהנית לקרא אותך iבעניין הימורי האוסקר מהמרת כבר זמן רב (יש לי עדים) שבסוף hurt locker יקח.

      בנוגע לג'ני, חולקת על דעתך בעניין המסר הפמיניסטי של "ג'ני" ואפילו כתבתי על זה פעם בעצמי http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1284737

       

      שיהיה לנו אוסקר לא מרדים לשם שינוי,

       

      שירה 

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים