עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פירוק התערוכה של צדוק בן דוד במוזיאון ת"א

    41 תגובות   יום רביעי, 3/3/10, 02:29

    צדוק בן דוד - טבע דומם במוזיאון

     

    הזדמן לי לא מעט בחיים להתנדב וגם הזדמן לי לא מעט פעמים בחיים כבר לעבוד בהפקות אמנותיות כאלו ואחרות (כמו למשל בתערוכה Factory במוזיאון בת ים) , מוצלחות יותר ומוצלחות פחות אתמול נקלע לידי הזדמנות מעניינת להתנדב במוזיאון ת"א.

     

    במהלך היום ראיתי שפירסמו על קיר המוזיאון בפייסבוק הודעה שמחפשים מתנדבים בכדי לפרק את התערוכה (שעליה דובר רבות) של האמן צדוק בן דוד בה לא ביקרתי, הדבר נראה לי קצת תמוהה מכיוון שמדובר בתערוכה בה ביקרו למעלה מ-150,000 אנשים - מה, אין להם איזה צוות הפקה שעובד עבור המוזיאון ? האם כשלהקה או זמן מפורסם מגיע מחו"ל (או אפילו זמר מקומי מצליח) ומרים הפקה הם גם צריכים להביא חברים לפרוק ? (3.3 עדכון - לאחר שיחת טלפון עם צדוק וגם לדברי המוזיאון זאת הייתה החלטה שלו לפרק בעצמו את התערוכה)

     

    בכל אופן באותו היום אחרי העבודה היו לי כמה שעות פנויות עד לערב הרצאות על אמנות אז שמתי פעמי אל המוזיאון אני ממש נהנתי. 

     

    • - הזדמן לי לפגוש ולהכיר מקרוב אמן משכמו ומעלה וללמוד על עבודותו וקצת על פועלו -כמעט 3 שנים של עבודה קשה לקח בשביל "לגדל" שדה יפה שכזה.
    • - למדתי איך אורזים תערוכה ענקית בארגז.
    • - נתקלתי במושג אמיתי של "חברות" - חברים של צדוק מביה"ס היסודי שבאו לתת כתף לחבר ולעזור בפירוק ואריזת התערוכה, וגם סתם אנשים וכמה ילדים שנהנו לעזור.
    • - נזכרתי שאחד מענפי היצוא הגדולים של מדינת ישראל זה פרחים, הפעם גם יש איזה שדה או שניים אמנותיים (חלק מהפרחים טס לאיטליה וחלק להונג-קונג אם אני לא טועה בחו"ל להבדיל מהארץ בד"כ יש צוות של המוסד שמקבל את הפרחים שמטפל בהם ו"שותל" אותם על פי הנחיות האמן).
    • - סתם מחשבה שעלתה לי בראש - בישראל יש 370 צמחים בסכנת הכחדה - אבל למי איכפת  ?
    • - יצא לי קצת לדסקס על הנושא של "למה אי אפשר לצלם במוזיאונים" ועל "אמנות כמוצר צריכה" להמונים.

     

    אז זהו בנתיים - עד התערוכה הבאה - אילו חלק מהתמונות שצילמתי - לפעמים אני אוהב לעבוד ולראות דווקא את מאחורי הקלעים, את התהליכים שלרוב מעניין נסתרים.  

     

     

    ''

     

    צדוק בן דוד (משמאל) מסביר למוטי עומר ז"ל (מנהל מוזיאון ת"א) איך עושים פרחים 
     
    ''
    ככה התחיל הריב בין המינים ... 
    ''
    בזהירות, זהירות. פרח, פרח עוקרים (הם לריצפה עם מסקינטייפ מחוברים)
     
    ''
    אולי יום אחד רק פרחים ממתכת ישארו לנו מהטבע למזכרת (מנירוסטה 0.3 מ"מ בטכניקה של צריבה פוטו כימית) 
     
    ''
    האם האדם מפנה את גבו אל הטבע ?
     
    ''
    חלק מצוות הפירוק בעבודה - חברים טובים, כמה עובדי מוזיאון וידידים (סה"כ לקח 3-4 ימים לפרק את התערוכה במלואה)
     
    ''
    את הפרחים בזהירות מהחול מוצאים ומנקים
     
    ''
    אז מסדרים אותם בקבוצות של 25 יחידות על דף לאריזה 
     
    ''
    יושבים עם חברים מהיסודי, מדברים ובדיחות מספרים ובנחת את השדה אורזים.
     
    ''
    ככה נראה שדה של כמה אלפי פרחים לפני שהוא נכנס לארגז למשלוח
     
    ''
    הטקסט של התערוכה - מישהו יכול להסביר לי את הבדיחה הזאת ?
    (זה בסדר גם צדוק לא הבין אותה, לדבריו הוא נשבר אחרי המשפט השני).
     
    ''
    רענן שקד מתוך מוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות 
     
    זהו האתר של צדוק - אתם מוזמנים גם שם להכנס להציץ ולראות - אתם יודעים אמנות קיימת בכל מיני מקומות ולא רק במוזיאונים - חוץ מזה שהוא עושה עוד כל מיני דברים מלבד פרחים...
    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/10 15:13:

      צטט: קרן מימרן 2010-03-03 14:42:03

      תודה על ההצצה אל מאחורי הקלעים.

      דרונסטרוקציה הלכה למעשה.

      מגדל השן הלבן הופך לזירה ביתית:

      מעודד לדעת שעל זרי הדפנה יושבים עם חברים.

      קרן - אולי התכוונת לדקונסטרוקציה ?

      לא קל להפוך את מגדל השן לזירה הביתיית אבל את יכול לשאול את אליעזר זוננשיין, בנקסי, או עוד כמה אמנים לא פחות טובים שגם הם עשו זאת.

      כן, חברים שתומכים ועוזרים לאורך הדרך זה ממש חשוב וגם מי החברים שלך שמכניסים אותך ל"זירה הביתית שלהם".

      ואל לאנשים לעולם לנוח על זרי הדפנה, פרחים בסוף נובלים ולנוח אפשר (כמו שסבתא אמרה) אחרי שמתים :)

       

        6/3/10 15:05:

      צטט: קנולר 2010-03-03 14:05:37

      הטקסט של אירית אולי לא קריא ולא  מובן דיו אבל הוא הציל אותי מפדיחה איומה. הגעתי לתערוכה יום לאחר הפתעחה בעקבות המלצה ומייד פניתי לשדה הפרחים השחור. מאד התרשמתי, אמרתי בקול רם לעצמי "ואו "ועליתי לקומה השנייה. שם נתקלתי בטקסט האמור והבנתי שעלי להתבונן בשדה מנקודות  ראייה שונות. משכתי בכתפי וירדתי שוב למטה. המראה שנגלה לעיני לאחר שעברתי לצד השני של השדה המם אותי והפעם צעקתי "ואו" בקולי קולות, אפילו שהייתי לבד.

      מאוד מעניינת התגובה שלך - עבורי זה נראה דבר די טריוויאלי לנסות ולבחון דבר מה מכל מיני כיוונים ומכל מיני זוויות בשביל לנסות ולהבין אותי ולראות את כל הצדדים שלו - אין שחור ולבן...

      לדעתי הטקסט האוצרותי הוא ממש גרוע ולא קומוניקטיבי ורענן שקד כתב על כך מאוד יפה בטקסט ב7 לילות שמצורף פה.

      והנה גם הדוגמא בתמונה שמצורפת מתחת מראה באופן יפה שניתן להסתכל על דברים משתי נקודות מבט שונות

       

      צילום של עבודה שהוצגה בגלריית white chapel בלונדון

        6/3/10 14:46:


      ביקרנו בתערוכה שתי בנותי ואני ונהיננו מאוד

      פרוייקט הפירוק נשמע חווייתי לא פחות מיצירתו

      כל הכבוד למשתתפים ולצדוק עצמו

      (מצטערת ,חדשה כאן ואין לי כוכבים לחלק עדין)

        5/3/10 23:24:
      הכי כיף מאחורי הקלעים ולהזיע ולהתפלפל עם אנשים אמיתיים על משהו שאולי אמיתי ואולי לא
        5/3/10 12:54:

      העיקר שהיה לך כיף.

      זה הכי חשוב.

        5/3/10 03:37:
      מאוד נהניתי בתערוכה!! מקנאה בך על שהיית בפירוק :)
        4/3/10 23:49:

      הייתי בתערוכה

      לצערי טיפה התאכזבתי, מספר מוצגים מקומם אינו במוזיאון אם כי בגלריה.

      לטעמי היצירה העיקרית של מרבד הפרחים פופית מידיאין בה כל חידוש והטכניקה כפי שכולכם יודעים מסחרית ומשמשת מזה זמן רב לשימושים שונים שאינן רחוקים מהאובייקטים שהוצגו ב"שדה".

       

      אם הייתי כותב ביקורת כותרתה הייתה לבטח:

      "הונאת הציבור?"

       

        4/3/10 17:08:

      כל הכבוד לך!

      נראה שבהחלט נהנית, הייתי בתערוכה, מאלפת!!!

      גם אני לא ידעתי שמתנדבים עושים את הפירוג, נשמע מגניב לגמרי...

       

      ורד

        4/3/10 15:57:


      אכן הפוסט הזה מרגש  לא פחות מהתערוכה.

      אשריך שזכית להיות, ידעת לחוות.

      תודה על השיתוף!

        4/3/10 13:48:


      לקחת לי את המילים מהפה כולל הציטוטים מהכתובים

       

      תודה לצדוק על ההנשמה לנשמה

       

      ואיזה כייף לך שזכית להיות במעמד הפרוק, מה שנקרא מכל רע יוצא טוב....

        4/3/10 10:15:


      תודה על תיעוד מרגש.

       

        4/3/10 09:49:

      כל הכבוד לך. ישנה אומנם הילה הרבה פחות גדולה בפירוק ,  אבל מסתבר שהמפגש עם האנשים הנמצאים מאחורי הקלעים טומן בחובו הרבה יותר סיפוק ועניין וערך רגשי. זכית להכיר את העיקר.

       

        4/3/10 07:57:


      WOW הפוסט שלך מעניין ומרתק ומוסיף לתערוכה (שאיננה כבר) מחייה את הפרחים ונותן להם אנושיות.

      חוויה מופלאה היתה לך!

        4/3/10 06:12:

      צטט: אמן סודי 2010-03-03 13:52:38

      צטט: noain 2010-03-03 13:24:58

      אמן סודי,

      אני שמחה מאוד שפירסמתי את ההודעה על הצורך בעזרה בפירוק על קיר הפייסבוק של המוזיאון, כי חוצמזה שבעקבות זה באמת הגיעו לעזור (לפחות אתה), יצאה משם הכתבה היפה הזו שמשקפת היטב את האווירה הנהדרת , החברות, היופי ושיתוף הפעולה מערר ההשתאות, שכרוך היה בתערוכה מדהימה וחשובה כ"כ.

      טוב שבאת, ושפרסמת את רשמיך, נועה. 

       בכיף - אי עדיין רק תוהה אם למוזיאון יש מה לומר לגבי ההתנהלות שלו בנוגע למינהלה של תערוכות. 

       

      יופי של כתבה וצילומים

       

       

        4/3/10 03:02:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2010-03-03 06:24:21

      זו היתה תערוכה מקסימה

      ונשמע שחווית הפירוק והאריזה לא נופלת מחווית הביקור בתערוכה...

       

       *


      פשוט מדהים! אפילו יותר מהמיצב, חבל שלא ראיתי את המודעה, הייתי רצה לשם.....
        4/3/10 00:07:


      התערוכה הזו היתה פשוט וואהוווווווווווו  וכאילו הגיעה אלינו מעולם קסום . הכתבה המקסימה שלך שנתנה לנו הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים נתנה מימד כל כך אנושי לשדה עצום וכל כך צבעוני.

        4/3/10 00:03:

      הטקסט היה איום

      ורענן שקד כתב על זה מעולה בסופשבוע

        3/3/10 23:40:
      כייף לך שזכית לעזור בפירוק ולצלם!
        3/3/10 23:03:

      חוצמזה שהתערוכה הייתה מעולה היה כיף שצדוק אישר לצלם

      וכך לשמר את האינטראקציה שבין הצופים לעבודה

       

        3/3/10 21:44:
      תודה ששיתפת אותנו בחוויה של מאחורי הקלעים...היה מענין מאד לקרוא את רשמיך ולראות את הצילומים מפרוק התערוכה.
        3/3/10 21:22:
      תודה על השיתוף בחוויה המיוחדת שהייתה לך. אני יכולה לומר שהרגשתי קנאה כשקראתי את הפוסט שלך על כך שלא עלה בדעתי שאפשר להשתתף לפחות בחוויה דרך הפרוק אם לא דרך החשיבה. ראיתי את התערוכה פעמיים ובכל פעם עלתה רמת ההתרגשות למראה התחכום והביצוע המרהיב כל כך.הוא גאון האיש ראיתי תערוכה שלו לפני שנים וגם אז לא היה ספק בנפלאות המוח והלב של צדוק בן דוד. תודה לך שוב......................  
        3/3/10 18:38:
      איזה עונג הפוסט הזה!
        3/3/10 18:20:

      צטט: קנולר 2010-03-03 14:05:37


      הטקסט של אירית אולי לא קריא ולא  מובן דיו אבל הוא הציל אותי מפדיחה איומה. הגעתי לתערוכה יום לאחר הפתעחה בעקבות המלצה ומייד פניתי לשדה הפרחים השחור. מאד התרשמתי, אמרתי בקול רם לעצמי "ואו "ועליתי לקומה השנייה. שם נתקלתי בטקסט האמור והבנתי שעלי להתבונן בשדה מנקודות  ראייה שונות. משכתי בכתפי וירדתי שוב למטה. המראה שנגלה לעיני לאחר שעברתי לצד השני של השדה המם אותי והפעם צעקתי "ואו" בקולי קולות, אפילו שהייתי לבד.

       

      שמח שהטקסט עזר לך שלא לפספס את האפקט המדהים של העבודה, אבל עדיין, זו דוגמה טובה (אם כי בהחלט לא מהקיצוניות שבהן) לגיבובי המלל המגוכחים שתלויים בתערוכותלעתים קרובות, ושחוץ מלתת לקורא הרגשה רעה, לא עושים כלום. בודאי שלא תורמים.

      למעשה זוהי אילוסטרציה לאיך שרבים מהעוסקים במקצועות סובבי-אומנות מאבדים קשר עם האנושות ונסחפים לספירות פלצנות, טרחנות, וחשיבות-עצמית בלתי נסבלות.

       

      אהבתי מאוד את הערתו המבודחת של צדוק בן דויד על הטקסט, במיוחד כי תמיד שאלתי את עצמי מה מרגישים/חושבים האמנים כשהם רואים את גיבובי המלל הנפוחים מחשיבות-עצמית האלה.

      בטוח שיש בין האומנים כאלו שחוטפים התקפת-צחוק למקרא הבלב-בלה-בלה הפלצני.

       

        3/3/10 18:12:

      מעניין :)

      תודה על המבט אל מאחורי הקלעים  

        3/3/10 17:22:

      תודה על הפוסט המענייןחיוך

        3/3/10 16:48:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2010-03-03 06:24:21

      זו היתה תערוכה מקסימה

      ונשמע שחווית הפירוק והאריזה לא נופלת מחווית הביקור בתערוכה... 

       

       

      הואיל ולקחת לי את המילים פשוט אצטט אותך .

      (תודה).

        3/3/10 14:53:


      היתה תערוכה מדהימה

      עמדנו בתור שעות והתערוכה היתה שווה כל רגע

      כל-כך התחשק לי לגעת בפרחי הבטן הקטנטנים והעדינים האלו שכל אחד מהם הוא יצירה יחודית

      כיף לך שזכית להיות בין המפרקים....

      בפעם הבאה, גמני רוצה חיוך

        3/3/10 14:42:

      תודה על ההצצה אל מאחורי הקלעים.

      דרונסטרוקציה הלכה למעשה.

      מגדל השן הלבן הופך לזירה ביתית:

      מעודד לדעת שעל זרי הדפנה יושבים עם חברים.

       

        3/3/10 14:05:

      הטקסט של אירית אולי לא קריא ולא  מובן דיו אבל הוא הציל אותי מפדיחה איומה. הגעתי לתערוכה יום לאחר הפתעחה בעקבות המלצה ומייד פניתי לשדה הפרחים השחור. מאד התרשמתי, אמרתי בקול רם לעצמי "ואו "ועליתי לקומה השנייה. שם נתקלתי בטקסט האמור והבנתי שעלי להתבונן בשדה מנקודות  ראייה שונות. משכתי בכתפי וירדתי שוב למטה. המראה שנגלה לעיני לאחר שעברתי לצד השני של השדה המם אותי והפעם צעקתי "ואו" בקולי קולות, אפילו שהייתי לבד.
        3/3/10 13:52:

      צטט: noain 2010-03-03 13:24:58

      אמן סודי,

      אני שמחה מאוד שפירסמתי את ההודעה על הצורך בעזרה בפירוק על קיר הפייסבוק של המוזיאון, כי חוצמזה שבעקבות זה באמת הגיעו לעזור (לפחות אתה), יצאה משם הכתבה היפה הזו שמשקפת היטב את האווירה הנהדרת , החברות, היופי ושיתוף הפעולה מערר ההשתאות, שכרוך היה בתערוכה מדהימה וחשובה כ"כ.

      טוב שבאת, ושפרסמת את רשמיך, נועה. 

       בכיף - אי עדיין רק תוהה אם למוזיאון יש מה לומר לגבי ההתנהלות שלו בנוגע למינהלה של תערוכות. 

       

        3/3/10 13:51:

      צטט: ליאת z 2010-03-03 12:53:12

      התיעוד הזה הוא אוצר. לא פחות

       יש דווקא אוצרת - לא אוצר - קוראים לה אירית הדר (וגם לי יש השגות עם הטסקט שלה - בתור מישהו שאוהב לקרוא טקסטים טובים של תערוכות).

        3/3/10 13:46:

      צטט: מיכל שמעוני 2010-03-03 11:09:31

      חמוד שכמוך. תודה על השיתוף.

       בכיף - בשביל מה יש אינטרנט ? (לא הכל בחיים עולה כסף למרות שגם אמנים צריכים להתפרנס ממשהו)

       

        3/3/10 13:44:

      צטט: יעל מ 2010-03-03 10:58:40
      פיספסתי את הרכבת...

       תמיד אפשר לצייר אחת או לעלות על זאת של מחר

       

        3/3/10 13:24:

      אמן סודי,

      אני שמחה מאוד שפירסמתי את ההודעה על הצורך בעזרה בפירוק על קיר הפייסבוק של המוזיאון, כי חוצמזה שבעקבות זה באמת הגיעו לעזור (לפחות אתה), יצאה משם הכתבה היפה הזו שמשקפת היטב את האווירה הנהדרת , החברות, היופי ושיתוף הפעולה מערר ההשתאות, שכרוך היה בתערוכה מדהימה וחשובה כ"כ.

      טוב שבאת, ושפרסמת את רשמיך, 

      נועה. 

        3/3/10 12:53:
      התיעוד הזה הוא אוצר. לא פחות
        3/3/10 11:09:

      חמוד שכמוך. תודה על השיתוף.
        3/3/10 10:58:


      פיספסתי את הרכבת...

      זו היתה תערוכה מקסימה

      ונשמע שחווית הפירוק והאריזה לא נופלת מחווית הביקור בתערוכה...