עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    כשמלאך המוות בסביבה

    8 תגובות   יום שני, 22/2/10, 13:52

    בהחלט עברו עלי עשרת ימי גהינום מהרגע שנודע לי שאבא שלי עבר ניתוח ראש דחוף ועד לרגע שהוא החל להתאושש. זה היה סיוט שאין כדוגמתו, מלאך המוות ריחף מעליו לא פעם ולא פעמיים בימים האחרונים אבל בסופו של דבר, בינתיים, הוא בסדר, תודה לאל. לא רק שאין פגיעה ניורולוגית הוא גם מצליח לטרטר ולשגע את כולם ( כמו תמיד, כמו תמיד!)

    חייתי בתקופה הזו במערבולת רגשות מאוד אינטנסיבית. ממש כמו לונה פארק. מיאוש ודיכאון לתקווה ומאניה- זה היה מאוד קשה, אפילו בלתי נסבל במיוחד שהתנודות ומהעברים היו מאוד חדים ורק עכשיו אני מצליחה להתאושש, לצבור כוחות ואפילו לכתוב משהו.

    בתקופה הזו גם גיליתי מי החברים האמתיים שלי ומי זנח אותי בשעת צרה. אנשים שלא ציפיתי מהם בכלל שיתמכו בי היו שם בשבילי, ודווקא הגבר ( או אולי לא ממש גבר) שעשיתי בשבילו הכול בחודשים האחרונים וכביכול היה אמור לעזור לי או לפחות לא להקשות עלי החליט בטיימינג שלא משתמע לשתי פנים שהוא מתנער ממני ( כנראה שלא התאים לו עכשיו מישהי עם אבא גוסס)

    אבל בואו ונתרכז בדברים הטובים, בהחלמה המהירה של אבא שלי שצריך עוד לעבור דרך ארוכה ובחברים האמיתיים שלי גם האקס המקסים והמתוק חיים ששם ביום שבת פתק בכותל וגם הביא בתפילה שכנראה עזרה כי מספר שעות אחכ אבי החל להרגיש יותר טוב. גם לחבר יגאל שהיה שם לצידי אפילו שהוא ממש אבל ממש לא היה חייב  אבל הוכיח חברות ממדרגה ראשונה, גם ליניב שעבר איתי ביחד רכבת הרים טלפונית ומפגשים הזויים גם  לכל החברים המכרים והמיודדים שלי בפייסבוק שתמכו באופן וירטואלי, גם לחברי הגלריה  בקיצור, יש מספיק אנשים שאיכפת להם ממני וזה מחמם לב, אהבה רבה לי אליהם, באמת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/10 08:11:

      המון המון בריאות, גם לאבא וגם לך. מכיר שאירוע כזה זורק אותך הצידה מהחיים הבטוחים והשגרתיים ופתאום אתה מוצא את עצמך מנסה לשרוד בתוך מערבולת של סיטואציות מוטרפות וקטעי רגשות אינטנסיבים, בעצמה ששכחת שאפשר בכלל לחוש ...מאחל לך ולמשפחה שיעבור טוב ושתצליחי לשזור את התקופה הזה לתוך החיים בהמשך...
        28/2/10 07:42:

      רפואה שלמה
        24/2/10 00:52:

      תודה ששיתפת

      המשך יום מקסים

      מאיר
        23/2/10 17:07:
      אחולי החלמה מלאה.
        22/2/10 21:31:

      סיטואציה מוכרת כל כך. שמח לשמוע שעבר בשלום. מאחל רפואה שלמה ושתמצאי את עצמך שמחה ומאושרת בתום המערבולת.

      בק טו לייף :))

        22/2/10 19:09:
      תהיי אופטימית. ותצפי לטוב, אני כל כך מכיר את המצבים האלו כשאת עומדת בחוסר אונים וידיעה לגבי אדם אהוב. וכן ברגעים כאלו אנחנו מגלים מי החברים האמיתיים. שיהיה בריא.
        22/2/10 17:18:

      חח.. כנראה שלא :)

      אבל סהכ אפשר להבין אותו, אני בטוחה שלהיות חולה בבית חולים זה לא נעים מפחיד ומלחיץ

      היום העבירו אותו לשיקום.. ממש " זרקו" אותו מהבית חולים כי רק אתמול חל באמת השיפור אבל אולי עדיף שכך, הטיפול במחלקה שהוא היה בה היא מתחת לכל ביקורת. כזו חוסר אכפתיות ועוד אחותי רופאה בבית חולים הזה ועכשיו כולם שם שונאים אותה ונוטרים לה טינה בגלל שהיא התערבה להם בטיפול ובעצם כך הצילה את חייו..

      מקווה שהוא לא יצטרך לשהות בשיקום הרבה זמן הבנתי שהתנאים שם נוראים והמקום ממש מדכא.

        22/2/10 16:52:
      באמת שהכי חשוב שהוא מתחיל להשתפר (רק למה זה תמיד כולל הצקות מהרגע הראשון? אין איזה משהו הדרגתי?)