עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיכום עשור בקולנוע מהמזרח הרחוק - פוסט 4 בסדרה

    23 תגובות   יום שישי , 19/2/10, 16:04

    Help Me Eros

     

     

     

    אי אפשר שלא לדבר על הקולנוע המזרח אסייתי בהקשר של סיכומי עשור, מהסיבה המאוד פשוטה שבאופן ברור הקולנוע הזה השפיע ישירות על הקולנוע העולמי ונוצרו בתוכו מגמות חשובות שנצפות היטב ברשימות המבקרים למיניהם. כנסו לכל רשימת "סרטי עשור" של מבקרים במגזינים כמו Variety ו- Premiere ותראו שבעשרים המקומות הראשונים מפוזרים מספר יוצרים אסייתיים, לעיתים מספר פעמים (כמה סרטים של אותו במאי). כך הפך אפיכטפונג ויראסטקול התאילנדי לחביב המבקרים עם סרטיו Tropical Malady ו-Mysterious Object at Noon, כמוהו הטאיוואנים טסאי מינג ליאנג  (עננה הפכפכה, Goodbye Dragon Inn) והו הסיאו הסיין (Café Lumiere), ההונג-קונגים וונג קאר וואי (מצב רוח לאהבה, 2046) וג'וני טו (Mad Detective, Exiled) והסיני העולה ג'יה ז'אנג-קה (Still Life, the World). סרטיהם של אלה (במיוחד וויראסטקול, ג'יה ז'אנג-קה וטסאי מינג ליאנג) ניסיוניים באופן קיצוני, לוקחים את הקולנוע למחוזות רחוקים מהטעם הפופולארי, מבצעים ניסויים מדיומאליים, הן מבחינה צורנית הן מבחינה נראטיבית, ובפירוש מגדירים מחדש את תפקידיו של הקולנוע ואת הקונבנציות שלו. מדובר ביצירות שעלולות לשעמםלעצבן את מרבית הצופים, אבל מצד שני, אולי זה יהיה הפורמט בעוד שלושים שנה, ונכדינו ייצחקו עלינו שהיינו זקוקים בעבר ל"סיפור טוב".

    אני אישית התרגשתי בעיקר מהפריצה המטאורית של הקולנוע הקוריאני, מכמה יוצרים יפניים שמוכיחים שוב כי הקולנוע היפני ייחודי ומנצח את כולם בחדשנות שלו, ומג'וני טו ההונג קונגי שעושה רק טוב למה שניתן לכנותו קולנוע הפשע או קולנוע האקשן ההונג קונגי. בנוסף, כמו כולם, נדהמתי משתי האופרות (או שמא יש לכנות אותן "בלטים?)של הסיני ז'אנג יימו – "גיבור" ו"מחול הפגיונות". מבחינת הקולנוע היפני כתבתי כבר לפחות פעמיים על טאקאשי מיאיקה (מוזמנים לקרוא כאן וכאן) ואין צורך להוסיף.

     השחקן ג'ו אודגירי ב-Bright Future

    הבמאי שניצב לימינו, לטעמי, הוא קיושי קורוסאווה, שלאחרונה יצא לקהל הישראלי להכירו בזכות "טוקיו סונאטה". אבל קורוסאווה פעיל כבר עשרים שנה, וכל אוהבי המותחנים הפסיכולוגיים וסרט האימה חייבים להכירו, במיוחד משום שהמותחנים שלו לא נותרים אף פעם במסגרת "סיפור התעלומה" אלא הולכים למחוזות אקספרסיוניסטיים וסוריאליסטיים, בדומה מאוד לדייויד לינץ'. סרטיו נוטים פעמים רבות לעסוק בסוגיות מטאפיזיות כמו התאבדויות המוניות ב-Pulse, כפילים ב-Doppelganger ועצים מכושפים ב-Charisma. לעיתים הם מאבדים את קו העלילה, חודרים עמוק אל תוך הלא-מודע ועוסקים ברבדים ההגותיים יותר של מקום המוות והחרדה בעולמנו. אניגמה בולטת של קורוסאוונה מ-2003 הוא הסרט Bright Future שמשלב נבירה ברעיונות על פסיכוזה חברתית עם מדוזה קטלנית המשוחררת לביוב של טוקיו. מוטיבים רבים ביצירותיו אכן מזכירים את עולמו האפל של דייויד קרוננברג. קיצוני ממנו הוא שינג'י איואמה, שבסרט "אלי, אלי למה שבקתני?" (ציטוט מתוך הברית החדשה – ישו פונה לאביו על הצלב) פונה גם הוא לעסוק במחלה מסתורית הגורמת לאנשים להתאבד. סרט זה תופס תאוצה מופשטת משהו ויכול לגרום לסבל רב עבור מי שאיננו מסוגל לספוג אלקטרוניקה ניסיונית צורמת. אכן, התאבדויות מעסיקות את היוצרים היפניים, כנראה משום שיש להם מקום רב-עצמה בתרבות היפנית בכלל, מתוך טקסי הספוקו והחראקירי המסורתיים. התאבדויות וכתות ביזאריות. ילד פליט מכת שכזו עומד במרכז יצירת מופת ריאליסטית של במאי עולה בשם אקיהיקו שיוטה. בסרטו, Canary, בורח הילד מהשירותים הסוציאליים שלקחו עליו חסות, פוגש ילדה אבודה והשניים מחפשים משמעות בעולם המבוגרים שזנח אותם לאנחות.

    המארח

    שני שמות עיקריים עולים מתוך הרנסנס הקוריאני: פארק צ'אן ווק עם סרטי הנקמה שלו, ובונג ג'ון הו שגם מתמחה במותחנים שנונים. ב"שבעת צעדים" של פארק נכלא אדם על לא עוול בכפו, ולאחר שנים שנכלא במרתף וניזון רק מהטלוויזיה, הוא יוצא לנקום בשוביו. האלגוריה לתרבות המערב הספונה בתוך המדיום הטלוויזיוני ברורה. אסור לשכוח שקוריאה היא אחת המעצמות הטכנולוגיות המובילות בעולם, ויוצריה, כמו אלה היפנים, מוטרדים מהשפעת הקדמה הזו על החברה שלהם. ב"המארח" של בונג החרדה עולה מכיוונים אקולוגיים, כשמפלצת אימתנית עולה מן הנהר ומתקיפה את תושבי סיאול. מדובר אולי בסרט האימה הטוב ביותר של העשור החולף (עם לא לוקחים בחשבון את שני סרטיו של האמריקאי רוב זומבי). הייתי רוצה להמליץ על עוד סרט אחד גאוני שהוא דווקא קומדיה המתרחשת על רקע העימות המתמשך בין שתי הקוריאות. Welcome to Dongmakgol משלב פנטזיה מופרעת בתוך האמירה הפוליטית שלו. שימו לב לסצנת הפופקורן, אתם עשוים לזכור אותה לעד.  

     

     

    שני סרטים טייוואניים בלטו אצלי בעשור החולף. הראשון הוא "אחת ושתיים" (2000) של אדווארד יאנג, בו ילד משקיף על משפחתו המורחבת והמורכבת דרך עדשת המצלמה החדשה שקיבל במתנה. השני הוא סרטו של לי קאנג שנג, Help Me Eros (2007). לי הוא שחקנו הקבוע (ובן הזוג של) טסאי מינג ליאנג, שבמשך יותר מעשור ספג את הלך הרוח של המנטור שלו, הידוע באלגוריות האקספרסיוויות והמאוד סימבוליסטיות שלו. סרטו של התלמיד, לי, מזכיר מאוד את סגנונו של המורה, טסאי, בשוטים הסופר-מעוצבים שלו, במצלמה הנייחת, המתבוננת, בהמצאות הוויזואליות המרגשות ובעיסוק בסקס וחולי אורבאני. נכון – שוב החולי האורבאני הזה, הריקבון שבמציאות הבטון, הניכור בין בני האדם, הכמיהה לביטויי רגש, לאהבה. הקולנוע מהמזרח הרחוק מיטיב לעמוד על הסוגיות הללו, יותר מכל קולנוע אחר של תקופתנו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/3/10 09:14:

      צטט: The B. Land 2010-03-20 21:43:46


      אחלה סקירה!

       

      בהקשר ל"שבעה צעדים" היה שווה להזכיר את שני החלקים הנוספים שמרכיבים את טרילוגיית הנקמה ("שבעה צעדים" הוא השני) - "שלום לנוקם" ו"שלום לנוקמת". סרטים אדירים עם פסקולים לא מהעולם הזה

       

      את "שלום לנוקמת" אהבתי יותר מ"שבעה צעדים" אני חושב...

       

      תודה, היה כיף לקרוא

       

       

      גם אני מאוד אהבתי את "שלום לנוקמת". אני באמת צריך לצפות בו שוב, כבר עבר המון זמן מאז שיצא
        20/3/10 21:43:


      אחלה סקירה!

       

      בהקשר ל"שבעה צעדים" היה שווה להזכיר את שני החלקים הנוספים שמרכיבים את טרילוגיית הנקמה ("שבעה צעדים" הוא השני) - "שלום לנוקם" ו"שלום לנוקמת". סרטים אדירים עם פסקולים לא מהעולם הזה

       

      את "שלום לנוקמת" אהבתי יותר מ"שבעה צעדים" אני חושב...

       

      תודה, היה כיף לקרוא

        14/3/10 15:19:

      צטט: שרון שביט 2010-03-13 21:37:03

      יופי של פוסט.

      שרון

       

       


      תודה רבה
        13/3/10 21:37:

      יופי של פוסט.

      שרון

        23/2/10 12:09:

      צטט: מנצ'וריה 2010-02-23 11:24:51


      ומתי נדבר על סרטים ממונגוליה וקזחסטן?

      Tulpan?

      Urga?

       

       

      נו, בבקשה, בואי נדבר.

       

      אורגה לא כל כך רלוונטי לעשור החולף כי הוא מתחילת הניינטיז.

      טולפאן הוא בהחלט יצירת מופת קטנה שיצאה בשנה שעברה, על רועה צאן שחוזר מהצבא לכפר שלו ומתקשה למצוא שידוך בגלל אוזניו הגדולות. מצחיק, נוגע ללב ובעיקר קולנועי ברמות נדירות. יש שם עבודת מצלמה מרהיבה. אני לא יכול לשכוח את הסצנה שבה המצלמה ממש מתלווה לרועים לתוך עדר הצאן, בתוך ים של כבשים, לא ייאמן!

        23/2/10 11:24:


      ומתי נדבר על סרטים ממונגוליה וקזחסטן?

      Tulpan?

      Urga?

        22/2/10 22:31:


      גם אני מאוד אוהבת את הז'אנר הזה.

      יופי של פוסטים .

        22/2/10 15:22:

      סקירה מצויינת למרות שאינני חובבת הז'אנר.

       

      בעיקר הסרטים היפאנים, במעט שראיתי, התחושה היתה שבסרטים הם נותנים פרץ וביטוי לכל אותם רעיונות ורגשות ודחקים תרבותית.

      סרטים בעלי עלילה טראגית עם דמויות מורכבות להפליא. מעניין לעיתים מאדגר אבל מתיש...

       

       

      כנראה שאמנה עם אותם אנשים עליהם נכדנו יצחקו שצריכים "עלילה" ורצוי צינית מלאת אקשן  : )

       

        20/2/10 20:08:

      צטט: shai.h 2010-02-20 19:37:02

      חוץ מקים קי דוק וויראסטקל לא ראיתי כלום. הסקירות שלך מעוררות אצלי חשד שאני לא סינמהפיל כמו שחשבתי נבוך

       

       

      לא, זה לא אומר את זה. כמויות הסרטים שאני רואה הן גדולות למדי, אולי באופן לא פרופורציוני. וגם אז אני לא רואה הכל.

      עכשיו רוץ לאוזן ותתביית כמה חודשים על המדף היפני.

        20/2/10 19:38:
      חוץ מקים קי דוק וויראסטקל לא ראיתי כלום. הסקירות שלך מעוררות אצלי חשד שאני לא סינמהפיל כמו שחשבתי נבוך
        20/2/10 19:37:
      חוץ מקים קי דוק וויראסטקל לא ראיתי כלום. הסקירות שלך מעוררות אצלי חשד שאני לא סינמהפיל כמו שחשבתי נבוך
        20/2/10 19:17:

      צטט: ערן קידר 2010-02-20 14:58:14

      צטט: Soul Sista 2010-02-20 12:26:37

      צטט: ערן קידר 2010-02-20 10:31:51

      צטט: Soul Sista 2010-02-19 18:36:17

      אתה עושה עבודת קודש מאד חריגה פה בקפה, בחיי:-)

       

      יופי של פוסט.אני רק מסתייגת לגבי ז'אנג יימו כי לדעתי שנות הקולנוע באמת מעניין שלו הרבה מאחוריו.

      כל מה שנשאר זו תמונה יפה.

       

       


      תודה לך!

       

      לגבי מה שכתבת -  אני ממש לא מסכים איתך. יש תמונה יפה ויש תמונה יפה שעושים איתה דברים חדשניים. שני סרטיו האופראיים של ז'אנג יימו מבצעים מהלכים סגנוניים מאוד מרחיקי לכת. יכול להיות שאת יותר מתעניינת בסיפורים הקטנים של החיים המיוצגים היטב בסרטיו הראשונים, אבל זה לא אומר שהתעסקות במיתוסים היא "רק תמונה יפה". :) 

      יש שם דברים מבחינה סגנונית שאני אישית לא ראיתי ועוד בכזו מהוקצעות, לפני שראיתי את סרטיו. צריך להתייחס לסרטים האלה כאל מופעי מחול וגם להבין את המשמעות הגדולה של הז'אנר הזה - ה-Wuxia (אומנויות לחימה) בתרבות הסינית. הוא הקפיץ את הז'אנר שלוש מדרגות קדימה.

       

       

       קודם כל זכותך המלאה לא להסכים.

      אתה צודק, זה לגמרי תלוי במה אתה מחפש בקולנוע.אני חובבת גדולה של אסתטיקה וסגנון, אל תבין אותי לא נכון.אבל לא כשהם באים על חשבון עלילה.

      ואגב, גם סרטיו המוקדמים של יימו היו מסוגננים להפליא.

      אני גם חובבת אמנויות לחימה וסרטי אמנויות לחימה אבל גם בהם יכולה להיות עלילה גם אם לפעמים מטופשת מאד אבל מצחיקה(סתם לדוגמה סרטי ה Drunken Master למינהם).אפילו "נמר דרקון" הוא בעיני סרט שמצליח לשלב בצורה מוצלחת מחול ועלילה.

      כן, ההתיחסות למופעי מחול ואופרות בהחלט במקומה-שני ז'אנרים שפחות מעניינים אותי (בעיקר האחרון).

      אם להקביל את זה ליוצר אחר שאהבתי פעם ונתקע על אסתטיקה- אלמודובר, סובל מתסמונת דומה.

       

      אני מרגישה פוסט שלי בנושא מתקרב:-)

       

       

       

       

       

      "דבר אליה" נתקע על אסתטיקה? "חיבוקים שבורים" נתקע על אסתטיקה?  הממממ........

       

      ואגב ב"גיבור" יש בפירוש עלילה ומשחק מאוד מעניין בנראטיב קולנועי, כך שהוא ממש לא נתקע על אסתטיקה. סורי סורי סורי :)

       

       טוב ברור לי שזה יצא קצת פשטני והמקרה של ז'אנג יימו ואלמודובר קצת שונה.

      התוצאה בעיני דומה.שניהם איבדו את הנשמה שהיתה להם שהפכה אותם למספרי סיפורים כ"כ טובים.

      אגב, לגבי אלמודובר אני יכולה להגיד את מה שאמרתי על "חיבוקים שבורים" ועל סרטיו בעשור האחרון בכלל- גם סרט חלש שלו הוא סרט מרתק ומלא ברעיונות יותר מרב הסרטים שמציגים על המסך הגדול.

      אבל זו רק דעתי ואני לא רוצה שזה מה שישאר מהפוסט המוצלח שלך:-)

        20/2/10 18:57:

      מעניין ופתח להרבה שעות צפיה.

      תודה*

        20/2/10 14:58:

      צטט: Soul Sista 2010-02-20 12:26:37

      צטט: ערן קידר 2010-02-20 10:31:51

      צטט: Soul Sista 2010-02-19 18:36:17

      אתה עושה עבודת קודש מאד חריגה פה בקפה, בחיי:-)

       

      יופי של פוסט.אני רק מסתייגת לגבי ז'אנג יימו כי לדעתי שנות הקולנוע באמת מעניין שלו הרבה מאחוריו.

      כל מה שנשאר זו תמונה יפה.

       

       


      תודה לך!

       

      לגבי מה שכתבת -  אני ממש לא מסכים איתך. יש תמונה יפה ויש תמונה יפה שעושים איתה דברים חדשניים. שני סרטיו האופראיים של ז'אנג יימו מבצעים מהלכים סגנוניים מאוד מרחיקי לכת. יכול להיות שאת יותר מתעניינת בסיפורים הקטנים של החיים המיוצגים היטב בסרטיו הראשונים, אבל זה לא אומר שהתעסקות במיתוסים היא "רק תמונה יפה". :) 

      יש שם דברים מבחינה סגנונית שאני אישית לא ראיתי ועוד בכזו מהוקצעות, לפני שראיתי את סרטיו. צריך להתייחס לסרטים האלה כאל מופעי מחול וגם להבין את המשמעות הגדולה של הז'אנר הזה - ה-Wuxia (אומנויות לחימה) בתרבות הסינית. הוא הקפיץ את הז'אנר שלוש מדרגות קדימה.

       

       

       קודם כל זכותך המלאה לא להסכים.

      אתה צודק, זה לגמרי תלוי במה אתה מחפש בקולנוע.אני חובבת גדולה של אסתטיקה וסגנון, אל תבין אותי לא נכון.אבל לא כשהם באים על חשבון עלילה.

      ואגב, גם סרטיו המוקדמים של יימו היו מסוגננים להפליא.

      אני גם חובבת אמנויות לחימה וסרטי אמנויות לחימה אבל גם בהם יכולה להיות עלילה גם אם לפעמים מטופשת מאד אבל מצחיקה(סתם לדוגמה סרטי ה Drunken Master למינהם).אפילו "נמר דרקון" הוא בעיני סרט שמצליח לשלב בצורה מוצלחת מחול ועלילה.

      כן, ההתיחסות למופעי מחול ואופרות בהחלט במקומה-שני ז'אנרים שפחות מעניינים אותי (בעיקר האחרון).

      אם להקביל את זה ליוצר אחר שאהבתי פעם ונתקע על אסתטיקה- אלמודובר, סובל מתסמונת דומה.

       

      אני מרגישה פוסט שלי בנושא מתקרב:-)

       

       

       

       

       

      "דבר אליה" נתקע על אסתטיקה? "חיבוקים שבורים" נתקע על אסתטיקה?  הממממ........

       

      ואגב ב"גיבור" יש בפירוש עלילה ומשחק מאוד מעניין בנראטיב קולנועי, כך שהוא ממש לא נתקע על אסתטיקה. סורי סורי סורי :)

        20/2/10 12:26:

      צטט: ערן קידר 2010-02-20 10:31:51

      צטט: Soul Sista 2010-02-19 18:36:17

      אתה עושה עבודת קודש מאד חריגה פה בקפה, בחיי:-)

       

      יופי של פוסט.אני רק מסתייגת לגבי ז'אנג יימו כי לדעתי שנות הקולנוע באמת מעניין שלו הרבה מאחוריו.

      כל מה שנשאר זו תמונה יפה.

       

       


      תודה לך!

       

      לגבי מה שכתבת -  אני ממש לא מסכים איתך. יש תמונה יפה ויש תמונה יפה שעושים איתה דברים חדשניים. שני סרטיו האופראיים של ז'אנג יימו מבצעים מהלכים סגנוניים מאוד מרחיקי לכת. יכול להיות שאת יותר מתעניינת בסיפורים הקטנים של החיים המיוצגים היטב בסרטיו הראשונים, אבל זה לא אומר שהתעסקות במיתוסים היא "רק תמונה יפה". :) 

      יש שם דברים מבחינה סגנונית שאני אישית לא ראיתי ועוד בכזו מהוקצעות, לפני שראיתי את סרטיו. צריך להתייחס לסרטים האלה כאל מופעי מחול וגם להבין את המשמעות הגדולה של הז'אנר הזה - ה-Wuxia (אומנויות לחימה) בתרבות הסינית. הוא הקפיץ את הז'אנר שלוש מדרגות קדימה.

       

       

       קודם כל זכותך המלאה לא להסכים.

      אתה צודק, זה לגמרי תלוי במה אתה מחפש בקולנוע.אני חובבת גדולה של אסתטיקה וסגנון, אל תבין אותי לא נכון.אבל לא כשהם באים על חשבון עלילה.

      ואגב, גם סרטיו המוקדמים של יימו היו מסוגננים להפליא.

      אני גם חובבת אמנויות לחימה וסרטי אמנויות לחימה אבל גם בהם יכולה להיות עלילה גם אם לפעמים מטופשת מאד אבל מצחיקה(סתם לדוגמה סרטי ה Drunken Master למינהם).אפילו "נמר דרקון" הוא בעיני סרט שמצליח לשלב בצורה מוצלחת מחול ועלילה.

      כן, ההתיחסות למופעי מחול ואופרות בהחלט במקומה-שני ז'אנרים שפחות מעניינים אותי (בעיקר האחרון).

      אם להקביל את זה ליוצר אחר שאהבתי פעם ונתקע על אסתטיקה- אלמודובר, סובל מתסמונת דומה.

       

      אני מרגישה פוסט שלי בנושא מתקרב:-)

       

       

       

       

        20/2/10 10:31:

      צטט: Soul Sista 2010-02-19 18:36:17

      אתה עושה עבודת קודש מאד חריגה פה בקפה, בחיי:-)

       

      יופי של פוסט.אני רק מסתייגת לגבי ז'אנג יימו כי לדעתי שנות הקולנוע באמת מעניין שלו הרבה מאחוריו.

      כל מה שנשאר זו תמונה יפה.

       

       


      תודה לך!

       

      לגבי מה שכתבת -  אני ממש לא מסכים איתך. יש תמונה יפה ויש תמונה יפה שעושים איתה דברים חדשניים. שני סרטיו האופראיים של ז'אנג יימו מבצעים מהלכים סגנוניים מאוד מרחיקי לכת. יכול להיות שאת יותר מתעניינת בסיפורים הקטנים של החיים המיוצגים היטב בסרטיו הראשונים, אבל זה לא אומר שהתעסקות במיתוסים היא "רק תמונה יפה". :) 

      יש שם דברים מבחינה סגנונית שאני אישית לא ראיתי ועוד בכזו מהוקצעות, לפני שראיתי את סרטיו. צריך להתייחס לסרטים האלה כאל מופעי מחול וגם להבין את המשמעות הגדולה של הז'אנר הזה - ה-Wuxia (אומנויות לחימה) בתרבות הסינית. הוא הקפיץ את הז'אנר שלוש מדרגות קדימה.

        20/2/10 10:16:

      ותודה לכולם
        20/2/10 10:15:

      צטט: יערת דבש 2010-02-19 19:25:31


      סקירה נהדרת. בכלל, הסדרה הזו שלך - מאוד מחכימה.

      אני אהבתי מאוד את קים קי דוק, ובמיוחד את 'להשאר בבית'.

       

       


      אויש שיט! ואתמול ישבתי וחשבתי בליבי שנראה לי ששכחתי משהו ממש ממש ממש חשוב! והנה באת להזכיר לי... אוף!!!

      טוב, עכשיו אני חייב לקים קי דוק פוסט שלם משל עצמו....

      אז בואי נזכיר גם את "אביב, קיץ, סתיו, חורף...ושוב אביב" הנפלא, את "להרגיש בבית" (אני משער שאליו התכוונת, נכון?) באנגלית קוראים לזה 3-Iron וכמובן כמובן כמובן את הסרט המופרע Time שהוא אחד הדוגמאות המבריקות לעיסוק בכפילים ובעיות זהות בעידן הניתוחים הפלסטיים.

        19/2/10 20:11:


      הסרטים היחידים האסיאתיים שראיתי בדבקות היו על נינג'ות, עם הבן שלי  :))

       

      מצטרפת. אתה עושה כאן עבודה ייחודית ושאפו.

      מומלץ.

        19/2/10 19:25:


      סקירה נהדרת. בכלל, הסדרה הזו שלך - מאוד מחכימה.

      אני אהבתי מאוד את קים קי דוק, ובמיוחד את 'להשאר בבית'.

        19/2/10 18:40:
      סקירה מעולה* תודה נהניתי.
        19/2/10 18:36:

      אתה עושה עבודת קודש מאד חריגה פה בקפה, בחיי:-)

       

      יופי של פוסט.אני רק מסתייגת לגבי ז'אנג יימו כי לדעתי שנות הקולנוע באמת מעניין שלו הרבה מאחוריו.

      כל מה שנשאר זו תמונה יפה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין