עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אלף הילדים של סוואמי צ'הידבהוואננדה

    4 תגובות   יום שישי , 19/2/10, 09:27


    אלף הילדים של סואמי צה'ידבהוואננדה  

    סואמי צה'ידבהוואננדה היה סאדהו – חכם פרוש – ובכל זאת היו לו אלף ילדים! 

    את כתובתו של סואמי צה'ידבהוואננדה קיבלתי בעת ביקורי בקאלאדי. סואמי מהאדווה ונם המליץ לי לפגוש את  הגורו שעמד בראש מוסד חינוכי שהקים בטפובנם, במדינת טמיל נאדו. הגעתי אל הגורוקולה – המוסד החינוכי – ופגשתי את המייסד. הוא היה מבוגר יחסית והשתייך למסדר ראמקרישנה, לבוש במונדו כתום, וראשו מגולח. במוסד למדו למעלה מאלף ילדים בכל הגילים, וכמחציתם שכנו בפנימיית המוסד. במתחם בית הספר והפנימייה היה משק חקלאי - שטח אדמה ובעלי חיים - וסואמי צה'ידבהוואננדה היה גא בעובדה שהמוסד מספק כמעט את כל צרכיו בעצמו,  ונושא את עצמו מבחינה כלכלית.  

    היה לסואמי צה'ידבהוואננדה סדר יום קבוע, שהתחיל מוקדם בבוקר בהיטהרות, בלימוד ובמדיטציה. לפני הצהרים היה מסתובב בשטח המוסד ומטפל בכל הנושאים הקשורים לניהול המוסד, ואחר הצהרים נהג כגורו והקדיש את זמנו למפגשים עם כל אחד מתלמידיו שוחרי האמת המוחלטת, שחלקם שירתו כמורים במוסד. במהלך ימי שהותי בטפובנם קשרתי קשר מיוחד עם אחד מתלמידים אלה - סואמי סוברמאניה - ולא ידעתי שלימים אני עומד לפגוש אותו שוב במרחק של מאות קילומטרים צפונה משם, ושנסיבות פגישתנו יסבכו אותי בפרשה שבה נחשדתי כמרגל לטובת סין. מסואמי סוברמאניה למדתי פרק בנושא של חיפוש ה"שחרור" – מוקשה. יום אחד שאלתי אותו באיזה שלב הוא נמצא על דרך החיפוש, והוא ענה לי, משתומם על עצם השאלה, שנושא זה הוא נחלתם הבלעדית של הגורו ותלמידו, ואינו נושא לדיון עם אחרים. 

    סואמי צה'ידבהוואננדה היה חביב מאוד אלי ומלא רצון טוב, והשיחות עמו הרחיבו את היכרותי עם התרבות ההודית ועם כתבי הקודש. בתורתו ובאורח חייו הוא גילם את הדרך המיוחדת של ההינדואיזם להתגבר על קשיים וסתירות אידיאולוגיות.

    מצד אחד היה נזיר, חסיד מובהק של "דרך הידיעה", או "ראג'ה יוגה", כפי שהציג אותה בספרו, סואמי ויווקאננדה, המייסד של מסדר ראמקרישנה. הוא שקד רבות על לימוד הכתבים העתיקים, ובשיחותיו עמי היה מבסס את דבריו על הכתבים, ובמיוחד על כתבי האופנישדות. הוא פרסם מאמרים וספרים לא מעטים שאת חלקם העניק לי במתנה בעת שהותי בטפובנם, ואת גולת הכותרת של יצירתו – תרגום ופרשנות של הבהגוודגיטא – שלח לי ארצה יותר מאוחר.

    מצד שני, סואמי צה'ידבהוואננדה לא היה פרוש לחלוטין מן העולם האמפירי, והיה מעורב ומעורה בניהול המוסד החינוכי, ודאג לכל הפרטים, מגדול ועד קטן, הן בתחום הפדגוגי והן בתחום המנהלי. מעורבותו בחיי החומר תוך חיפוש רוחני והתכוונות אל האמת המוחלטת, גרמה לי לתייג אות כחסיד של "קרמה יוגה" – התורה הטוענת שעל האדם להמשיך לתפקד בעולם החומר, תוך ניתוק מנטאלי מן הציפייה להנאה חומרית מפירות פעילותו. 

    שיחות רבות ניהלתי עם הסואמי על מהותו של היקום ועל מושג האלוהות. הוא דגל בתפישה המוניסטית של  אדוואיטה ודאנטה,  שלפיה אין הבדל מהותי בין היקום לאלוהות, והם למעשה הוויה אין-סופית אחת. הוויה זו היא מעבר לתפישת החושים והאינטלקט, ומעבר ליכולת הביטוי באמצעות הלשון. למרות זאת, בני אדם, שבעצמם ניסחו כך את הדברים, חשים צורך לדון בהם. הדיון מתבצע תוך מודעות לעובדה שעצם הדיון המילולי מעוות את מהותה האמיתית של ההוויה, בכך שהוא מכניס אותה למסגרת ההיגיון האנושי, שמטבעו הוא מוגבל. יתר על כן, נתקלתי בתופעה מיוחדת בכתבים ובמציאות בהודו, שגם הוגים ברמה הפילוסופית הגבוהה ביותר, שמדברים על "ברהמן" – ה"אני" הקוסמי – בצורה המופשטת ביותר, מאמינים באל שהוא בעל ישות מובחנת ומוגדרת, מובדלת מן הפרט, המעניק "השגחה פרטית" לאדם. אמונה זו באל האישי, העומדת בסתירה מוחלטת למושג המופשט של אחדות האין-סוף, היא כה חזקה, שהם גם מחברים לאל שירי הלל ודבקות. גם אצל סואמי צה'ידבהוואננדה הייתה קיימת שניות זו, מבלי שהדבר הפריע לו במאום. שיחותינו הרחיבו את ידיעותיי והבנתי בתורת ההינדואיזם, והיוו נדבך חשוב בתהליך שבו גיבשתי את עמדותיי לגבי מהות היקום, האלוהות וייעודו של האדם עלי אדמות. 

    הגורו היה מלא סיפוק מתפקידו כמורה ומחנך ואף פרסם ספר בשם "המורה", שבו הוא מנסה לשלב את התפישה המסורתית של מורה בגורוקולה, עם דרישות החינוך המודרני. בית הספר התנהל ברוח אמונתו ושילב לימודי קודש עם תכנית הלימודים שנדרשה על ידי רשויות המדינה. 

    תלמידי בית הספר היו עבורי שמחה בפני עצמה. הם היו מבלים את יומם בלימודים ובעבודות המשק, ותמיד נראו שמחים בחלקם. בזמני החופשי הייתי מדבר עם אלה מהם שידעו קצת אנגלית, והיה זה פן נוסף לשהייתי במוסד. בשבת בבקר הלכו הילדים למקדש, לבושים בחולצות לבנות, וחזרו ממנו כשאפר הקודש מרוח על מצחם. ביקשתי לצלם את התופעה, ועשרות מהם נקבצו סביבי לצורך הצילום, אך בהעדר עדשה רחבת זווית, לא כולם נכנסו לתמונה. 

    המפגש עם סואמי צה'ידבהוואננדה ועם התלמידים שיחקו תפקיד בהחלטה שקיבלתי יותר מאוחר בהודו, להשתלם בלימודי חינוך. השתכנעתי שהחינוך הוא הדרך שבה ניתן להתמודד עם פערים חברתיים ותרבותיים, לא רק בהודו, אלא גם בישראל. כשחזרתי ארצה השלמתי לימודי תאר שני בחינוך, ושנים רבות מלאתי תפקידים שונים במערכת החינוך עד פרישתי לגמלאות.  

    במשך שמונה שנים לאחר שחזרתי מהודו עוד המשכתי להתכתב עם סואמי צה'ידבהוואננדה. מדי פעם היה שולח גם חבילות עם ספרים פרי עטו. אני שלחתי לו בתמורה את ספרו של פרופסור גרשום שולם על הזרמים המודרניים במיסטיקה היהודית.

    מכתביו של סואמי צה'ידבהוואננדה היו כתובים בכתב יד רועד, עד שלא יכול יותר לכתוב והקשר עמו נותק. כעבור שנים גיליתי במקרה את אחיינו דרך האינטרנט, וממנו נודע לי דבר מותו של דודו. לצערי סואמי צה'ידבהוואננדה נפטר טרם השלמתי את הדוקטוראט ואת כתיבת ספרי, ולא יכולתי גם אני לשלוח אליו מפרי עטי.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/10 16:12:

      צטט: גרייס ל 2010-02-19 16:03:14

      סיפור מסע מקסים,התורות השונות במזרח כל כך מרגיעות  וכל מה שנותר הוא להתפלל לאכול ולמלא את המוטל עליך בגלגול הזה,אבל מה עם אותם כופרים חסרי אמונה שלא מבינים מה המשמעות   התכלית והיעוד?

      לשם כך יש "רבנים", בכל הממסדים הדתיים. חבל שלפעמים ה"סמכות הרוחנית" סורחת, ואז מתערערת גם האמונה במסרים שהם משדרים. אני מרחיק עדותי - ראי את הספר "דקמרון" של בוקצ'יו.

      שבת שלום, עמוס.

       

        19/2/10 16:03:
      סיפור מסע מקסים,התורות השונות במזרח כל כך מרגיעות  וכל מה שנותר הוא להתפלל לאכול ולמלא את המוטל עליך בגלגול הזה,אבל מה עם אותם כופרים חסרי אמונה שלא מבינים מה המשמעות   התכלית והיעוד?
        19/2/10 10:53:

      צטט: שיווה 2010-02-19 10:11:39

      יפה עמוס,

      מסעותיך מלמדים על התנסויות ולמידה

      חוצה גבולות ומאפיינים

      גיבשתי את עמדותיי לגבי מהות היקום, האלוהות וייעודו של האדם עלי אדמות. 

      אצלי זה עדיין מבולבלקריצה

      תודה, ריקי.

      המסע הראשון שלי להודו היה אכן יותר מאלף ומשמעותי מלימודיי האקדמיים.

       

        19/2/10 10:11:

      יפה עמוס,

      מסעותיך מלמדים על התנסויות ולמידה

      חוצה גבולות ומאפיינים

      גיבשתי את עמדותיי לגבי מהות היקום, האלוהות וייעודו של האדם עלי אדמות. 

      אצלי זה עדיין מבולבלקריצה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין