עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    ישראל בארץ האוסקר

    6 תגובות   יום שבת, 13/2/10, 18:17

    האם "עג'מי" יזכה סוף סוף באוסקר עבור ישראל? למרות שיש כאלה שמהמרים עליו ועל אף שפתח היטב בקולנועי ארה”ב מבחינת ממוצע צופים באולם - לי נראה שלא... הלוואי ואני טועה.

    עג'מי - יתחבקו גם באוסקר?

    אבל המועמדות שלו היא עיתוי מצויין לספר את סיפורו של הקולנוע הישראלי בארץ האוסקר. סיפור שלדעתי האישית, לא היה יכול להיכתב בידי תסריטאי מיומן יותר מן המציאות עצמה, ומיד תבינו למה. אם אתם בכלל במצב רוח של "את מי זה מעניין האוסקר הזה", דלגו להערה שבתחתית הפוסט, או הישארו לסיפור מרתק, ללא קשר לנושא שלו.

     

     

     

    את הפרס לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, מחלקים בהוליווד מאז שנת 1947. אקפיד לקרוא כך, ולא "הסרט הזר", שכן הדיה של פרשת "ביקור התזמורת" עודם נשמעים בכל פעם שמישהו שוגה בסמנטיקה. עד לשנת 1956, היה מעין פרס מיוחד ולא קטגוריה בת חמישה מועמדים, כפי שהיה נהוג מאז ועד היום. ההיסטוריה מלמדת כי קלאסיקות ויצירות מופת רבות זכו בפרס הנחשק, אך אנחנו כאן כדי להתעכב דווקא על הלוזרית הקרובה לליבנו. ישראל צעדה על השטיח האדום לראשונה בשנת 1964. היה זה סרטו של אפריים קישון, "סאלח שבתי", הסרט שרבים מחשיבים כמהפכני עבור הקולנוע המקומי ביותר ממובן אחד. אמנם, לאמריקאים זה לא הספיק. חיים טופול הפך לכוכב גדול, אבל "שבתי", שהתמודד מול נציגי יפן, שבדיה וצרפת, הפסיד לסרטו של ויטוריו דה סיקה האיטלקי "אתמול היום ומחר". ארבע שנים חלפו, ושוב קישון הגיע אל האוסקרים. "השוטר אזולאי" ייצג את ישראל בשנת 1971, מתחרה בסרטים מיפן, שבדיה ו...רוסיה, הפעם. ומי זכה? ויטוריו דה סיקה הדגול, איך לא, עם "הגן של פינצי קונטיני". שני סרטים עצומים וראויים, אבל מה יש לדה סיקה נגד ישראל בכלל וקישון בפרט?
    סאלח שבתי - דה סיקה הזה...
    "הושטר אזולאי" היה הניצן שסימן את האביב. את תור הזהב הקודם של הקולנוע הישראלי. זה שמשווים אליו את התקופה העכשווית. בזכות המועמדות של "עג'מי", ההשוואה הושלמה. נשוב אל תחילת שנות השבעים, כאשר ישראל מגיעה אל האוסקר בשנה השניה ברציפות. הפעם קישון לא בתמונה, ואת מקומו תופס קאנון אחר - משה מזרחי, שהזמין חליפת אוסקר לראשונה בשנת 1972, עם סרטו "אני אוהב אותך רוזה". אולם, גם הוא רשם מפלה. הצרפתים נכסו לעצמם את סרטו של לואיס בונואל הגאון (סיפור בפני עצמו, ספרדי מעניק אוסקר לצרפת) וגילו לעולם את "סוד הקסם הבורגני". בשנה העוקבת קרה הבלתי ייאמן - מועמדות שלישית ברציפות לישראל, שנייה ברציפות למזרחי, ו"הבית ברחוב שלוש" היה אמור לעשות את ההיסטוריה המיוחלת. אבל שוב הצרפתים הארורים זכו בפרס. הפעם היה זה פרסואה טריפו, עוד תותח-על (וצרפתי אוריגינל לשם שינוי), שקטף את תואר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. "לילה אמריקאי", היה המנצח, בתקופה שבה שמות עבריים לסרטים תאמו יותר את המקור (“La Nuit Américaine") מאשר התרגומים האמריקאיים דווקא ("Day and Night"). ועוד בסרט עם המילה "אמריקאי" בכותרת...
    הבית ברחוב שלוש - שוב הצרפתים...
    ישראל לקחה הפסקה של כמה שנים מהטקס ההוליוודי, בעוד הצרפתים המשיכו להופיע די בקביעות ולהפסיד בקביעות רבה. ובכן, הפעם משה מזרחי סוף סוף ניצח! אבל בתור נציג צרפת, המדינה שהביסה אותו פעמיים בעבר, עם הסרט "כל החיים לפניו". תודו שאם זה היה תסריט, הייתם אומרים שהוא לא אמין, או קיטשי לגמרי. באותה שנה, 1977, "מבצע יונתן" ייצג את ישראל, שהפסידה לישראלי העורק למחנה שהביס אותו פעמיים. הניצחון של מזרחי היה הכי קרוב שהגענו אי פעם לזכייה, וזה מוזר הרבה פחות מהעובדה שמנחם גולן היה באוסקר (ואתם לא).

     

     הלאה אל שנות השמונים העליזות, אל הביקור הבא של כנען בלוס-אנג'לס. 1984 ליתר דיוק. שנה עם משמעויות רבות לכל הדעות. לכן לא פלא שהזוכה נראה קצת מפוקפק. על "Dangerous Moves" השוויצרי שמעתם? שיחקו בו מישל פיקולי וליב אולמן. אם תשאלו אותי, זה בכלל לא סרט שוויצרי, אלא צרפתי. שוב הפרנקופונים משכו בחוטים, זללני פסלונים שכמותם. מי שזכה בכבוד להפסיד לשלוחה של צרפת, הוא "מאחורי הסורגים" של אורי ברבש.
    מאחורי הסורגים - מה, שיתוף פעולה ישראלי-ערבי לא עושה את זה לאמריקאים?
    מאז, יבש. מדבר ציה. רבע מאה חלפה פחות או יותר, עד שחזרה ישראל לשטיח האדום. באותה פרשה עבשה, בה נפסל “ביקור התזמורת” המקסים כיוון שדיבר יותר אנגלית מהמותר בתקנון הנוקשה, זכה “בופור” מן ההפקר. הרגשות המעורבים שלי כלפיי הסרט הודחקו והוחלפו בכמיהה חרישית לזכייה של ישראל באוסקר הראשון בו הייתי מעורב כצופה שגם כותב על קולנוע במסגרת מקצועית. אך שוב צחקה ההיסטוריה חובבת האירוניה, כאשר סרט שואה מאוסטריה, “הזייפנים” שמו, עקף את ישראל בדרך לבמה.

     

    סוף הסיפור, נכון לחודש פברואר 2010, נותר כפי שהיה אשתקד. הרבה גבות הורמו כאשר הכריז ליאם ניסן על “פרידות” היפני במוצאו אך אמריקיטשי במהותו כזוכה בקטגוריית השפה הזרה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שישראל הגיעה לטקס כפייבוריטית אמיתית. אבל עם אפילו “ואלס עם באשיר” פורץ הדרך לא הביא את הפסלון המוזהב לארץ הקודש, מי כן יכול?

    ואלס עם באשיר - פולמן מבואס

    בליל ה-7 במרץ, או בבוקר שאחריו אם אין לכם כוח לקום באמצע הלילה, נדע כולנו איך מסתיים הסיפור הזה, התסריט המרתק הזה של ישראל באוסקרים. האם ההפי-אנד הקלאסי יפציע בזכות הסינדרלה מיפו? או שסופים טובים יש רק בהוליווד, אבל לא עבור ישראל?

     

     

    הערת אגב:
    אני שב ומתנצל בפני כל מי שלא מבין מה זו המהומה השנתית הזו בעקבות איזה טקס פנים הוליוודי בו הכל פוליטיקה ולא קולנוע. אבל גם השנה אני ממונה על ענייני האוסקר בעכבר העיר אונליין<
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/2/10 10:03:

      צטט: רעות גלבלום 2010-02-15 02:51:17

      שנייה, אנחנו מדברים על אותו פרס מפוקפק ש"רוקי" זכה בו? מה כל כך יוקרתי!?!?!?

       

      לא אותו הפרס, אותה התחרות. הפרס הנידון הוא לסרט הטוב ביותר בשפה זרה. ולמרות שמאוד קשה להבין את סטאלון לפעמים, אני בספק אם הוא כשיר לקטגוריה חיוך

       

      באשר ליוקרה, זו אסוציאציה שלך. אף אחד לא אמר שום דבר על יוקרתיות, להיפך. זכייה באוסקר אינה תו תקן לאיכות וציינתי במפורש שמדובר עבורי בתחרות ספורטיבית ותו לא. כזו שמאוד כיף לעקוב אחריה אבל יומיים אחרי שהיא תיגמר האמוציות נוכח זכיות או הפסדים ייראו טיפשיות, בקטע חמוד כזה.

      ואין צורך לצעוק, שומעים אותך מצויין גם עם שניים-שלושה סימני קריאה/שאלה קריצה

        15/2/10 02:51:
      שנייה, אנחנו מדברים על אותו פרס מפוקפק ש"רוקי" זכה בו? מה כל כך יוקרתי!?!?!?
        14/2/10 15:05:

      אגיב במרוכז לשתי התגובות הפוליטיות שנכתבו כאן

      (רותם, אתה לא מקבל טוקבק כי אתה יודע כבר ששנינו באותה סירה בנוגע לאוסקר חיוך)

       

      אז נכון שהאוסקר נגוע בפוליטיקה, ואין ספק שהוליווד יהודית כמו בדיחה בסרט של וודי אלן - אבל שום דבר מאלה לא סייע לישראל לזכות באוסקר בעבר, ואני לא מאמין שלהוליווד באמת אכפת שיחשבו שהיא "משוחדת". לראייה, כמות סרטי השואה האסטרונומיים שזכו בפרסים כמעט-אוטומטיים.

      ואני גם לא רואה אוסקר שמוענק משיקולים פוליטיים עתידיים. לאקדמיה האמריקאית אכפת בעיקר מעצמה, וגם אם אובמה יבקש יפה אין מי שיקשיב לו שם (היה סיפור ממש לא מזמן על ההתקפלות של הנשיא והנאום לאומה שלו שהתחרו באיזה פרק של "אבודים").

       

      האם הרעיון של סרט שנעשה על-ידי במאי יהודי ובמאי ערבי יקסום לאמריקאיים? בהחלט. האם זו הסיבה בגינה ישראל תיקח אוסקר ראשון? לא מאמין. וגם אם כן, בדברי הימים ייכתב שעג'מי הוא סרט מצויין, שזכה בזכות ולא בחסד.

        14/2/10 12:25:

      זה פוליטי אבל ברברס. כולם יודעים שהוליווד היא עיר יהודית. שכל מקבלי ההחלטות בה הם יהודים. חפש לך עותק של "בארטון פינק". אם הם יתנו את האוסקר לישראל כולם יגידו שהם "משוחדים".

      מעבר לזה, תמיד כדי לזכור את משפט המפתח של סידני פולאק המנוח "אם זה קל, אז זה לא טוב" וזה נכון לתסריטאות ולחיים בכלל.

        13/2/10 22:01:


      אורון אני איתך,

      האוסקר הוא לגמרי המונדיאל של חובבי הקולנוע-

      יש איכותיים ממנו, אבל זה ה- פסטיבל.

        13/2/10 19:12:

       

      ואני חשבתי לעצמי אם הם יעשו מעשה כמעשה נובל.

       

      ייתנו את האוסקר וייצפו מאיתנו לשת"פ ע"פ תנאיהם למ"ומ בנושאים הפוליטיים הבוערים.

      אם זה ככה, אני מוותרת על הכבוד.

      ממילא קשה להבין את המציאות הדו-קיומית כאן בישראל.

       

      נכון, זה קיים במקומות אחרים, אבל המירקמים אחרים, האש אחרת והסיבות שונות לחלוטין.

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים