עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    אננדה מאי מה בת שבעים

    10 תגובות   יום רביעי, 3/2/10, 10:57

    אננדה מאי מה בת שבעים


     

    "סר, סר (אדוני)", טלטלה יד רכה בעדינות את שק השינה שלי, וקטעה שינה קצרה, קצרה מדי. פקחתי עין אחת.
    "מה?" רטנתי.
    "אדוני, אתה חייב לבוא אתי", ענה לי הראש שרכן מעלי.
    "למה? מה קרה?"
    "בשביל רופיה אחת עלולים לשסף לך פה את הגרון, ולך יש שעון, תרמיל ומצלמה!"
    הסתכלתי בשעון - השעה היתה שש בבקר, והשמש כבר עמדה בשמים.


     

    הצעיר ההודי שהעיר אותי היה לבוש מכנסיים וחולצה צחורים ומגוהצים, ופניו שפעו רוך ונעימות. העפתי מבט סביבי. על אי הדשא הירוק במזלג הרחובות שבמרכזו התמקמתי, ראיתי רק שתי פרות, שגם הן איחרו לרבוץ.
    "תראה", אמרתי, "כשהלכתי לישון אחרי חצות, היו פה עוד שלושה קבצנים, והם נעלמו בלי לקחת לי דבר", ומיששתי את התרמיל ואת המצלמה.
    "היה לך מזל, אבל לא כדאי להמשיך ולהתגרות בגורל. אחי ואני מזמינים אותך לאכול אתנו ארוחת בקר".
    בשלב זה כבר הייתי ער לחלוטין והשתחררתי מתחושת אי-שביעות הרצון. נטיתי לקבל את הזמנתו, אך הקשיתי:
    "מקלחת יש אצלכם?"
    "בוודאי שיש".
    "טוב מאד. תודה על ההזמנה, אני בא אתך".


     

    המקלחת, יותר מן האוכל, מוטטה אצלי את חומות הזהירות. מזה יומיים שלא התקלחתי והרגשתי מיוזע ומלוכלך. בטיול נוודים כמו הטיול שלי, מקלחת - שבדרך כלל היא עניין שבשגרה, ואין נותנים עליה את הדעת - הופכת לצורך ממשי. במהלך הטיול כולו הקפדתי להתרחץ מדי יום - בים, בנהר, בבריכות, בדלי מתוך באר, או במקלחת מסודרת (כשניתן) - אך האירועים של היום הקודם בקאנפור לא אפשרו זאת, והרגשתי צורך להתרענן. אספתי את חפציי וחציתי עם הצעיר הזר את הכביש אל ביתו, מבלי לדעת אם אמנם אזכה בארוחה, או שהכלבים באחת הסמטאות יזכו לארוחה מבשרי.


     

    רק אחרי שיצאתי מן המקלחת והרגשתי נקי כאילו נולדתי מחדש, עשיתי הכרה של ממש עם שני האחים, מארחיי. שניהם לבשו בגדים לבנים זהים, והשתייכו לכת הברהמינים. ראג'נדרה, הצעיר שהעירני, היה עורך דין, ואחיו הגדול ממנו בשנה, מהנדרה, היה כלכלן, ועבד כפקיד בבנק. ראג'נדרה הגיש לשולחן פיתות צ'פטי, בצלצלים סגולים ודאהל - נזיד עדשים צהבהב מנוקד בריבועי פלפל אדום חריף.
    למרות האזהרה של כל הגננות בגני הילדים, היינו משיחין בשעת הסעודה, וסיפרתי למארחיי שהגעתי לקאנפור לרגל יום הולדתה השבעים של אננדה מאי מה, על פי הזמנתה של מרגרט.


     

    את מרגרט, צעירה אמריקנית בלונדינית, חייכנית ויפה, עם עיניים כחולות, פגשתי בניו דלהי, בקונאוט פלייס. עמדתי ליד דוכן למכירת מיץ מקני סוכר, עם מסחטת ברזל ידנית, שבצדו האחד מסודרות חבילות קני סוכר קטועים מלאים, ובצידו האחר ערימת קנים סחוטים. בידי החזקתי כוס מתכת צוננת ושתיתי להנאתי את העסיס המתוק. מרגרט ניגשה לדוכן, וברכה אותי במאור פנים. טיקה אדומה פארה את שורש אפה, והיא היתה לבושה בסארי בהיר מעוטר בפרחי תכלת דהויים. היא הזמינה גם לעצמה כוס מהירוק, הירוק הזה, והתחלנו לשוחח. כשסיפרתי לה על מטרת בואי להודו ועל פגישותיי עם יוגים חכמים, סיפרה לי שהיא אחת מבנות הלוויה של היוגיני הקדושה אננדה מאי מה. בזמנו לא ידעתי, מה שאני יודע כיום, שהיא נחשבת לאחת מגדולי ההוגים הקדושים של הודו במאה העשרים, ולאחת מן הנשים הקדושות הגדולות ביותר בהינדואיזם בכל הזמנים.


     

    הימים היו ימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, והתעכבתי בדלהי למקרה שתפרוץ מלחמה ואצטרך לטוס ארצה. כשהימים התארכו ועדיין לא קרה דבר, החלטתי להמשיך במסעי לכיוון נפאל. כששמעה מרגרט את תכניותיי, הזמינה אותי לעיר קאנפור, שם עמדה להיערך כעבור ימים מספר, חגיגה מיוחדת לכבוד יום הולדתה של המורה שלה.
    "ביקור בקאנפור לא יהיה סטייה משמעותית מהמסלול שלך", הפצירה בי, והחלטתי לקבל את הזמנתה, ולנסות לקבל דרשן - ראיון אישי - מאננדה מאי מה.
    כשאני נזכר בסיפוריה של מרגרט, וקורא על החוויות של מי שזכו לחיות במחיצתה של אננדה מאי מה ולהכירה מקרוב, לא נותר לי אלא להצר על כך שמזלי לא שפר כמזלם, והכרותי אתה הייתה קצרצרה וממרחק בלבד.


     

    הגעתי לקאנפור בשעת אחר צהריים מוקדמת ובני המקום הדריכו אותי כיצד להגיע אל אחוזתו של אחד משועי העיר, שם נערכה ההתכנסות לכבוד הקדושה. המתחם היה מוקף ביריעות בד ירוקות, על מנת למנוע הפרעות מצד אורחים בלתי קרואים, ובשער האחוזה עמדו שומרים שבדקו כל מי שביקש להיכנס. הצגתי את עצמי ואת מטרת בואי, והתבקשתי להמתין בביתן קטן ליד השער. כעבור זמן קצר הגיעה מרגרט. שמחנו להיפגש שנית, והיא הובילה אותי בין המוני הנאספים, וצירפה אותי לאחת מן הקבוצות שהמתינו במקום. שוחחנו עוד מעט, ואז שבה אל פמלייתה של היוגיני.


     

    לאחר ציפייה של כשעה, הגיעה אננדה מאי מה - אישה לא גבוהה, לבושה בסארי לבן בוהק בניקיונו, ואת ראשה עוטרת רעמת שער שחור, ולא שער שיבה כמו שציפיתי אצל אישה בגילה. בקהל עבר מעין זרם חשמלי, ואנשים החלו לקרוא בשמה עוד ועוד. היא התיישבה על הבמה המוגבהת, והפמליה עמדה סביבה ומאחוריה, ואז החל קהל אלפי החסידים לעבור על פניה בסדר מופתי. כאשר הגעתי אל הבמה, יכולתי להבחין בה ביתר פרטים. לא רק שערה השחור לא תאם את ציפיותיי, גם עור פניה נראה חלק וללא קמטים, ולמעשה נראתה חסרת גיל. פניה שידרו שלווה עמוקה ועיניה היו מכוונות כלפי מעלה, כאילו מנותקות מן הנעשה סביבה. כשהגעתי לפניה, הפנתה מרגרט את תשומת לבה אלי, והיא פנתה לעברי בעיניה הגדולות, השופעות טוב לב, והחוותה אנג'לי בידיים מוצמדות לחזה, שנראה כמכוון במיוחד אלי. החזרתי אנג'לי וקדתי לה בראשי. "החבורה שלי" וחסידים נוספים, בירכו אותי על החסד בו זכיתי. למרות שלא שוחחתי עמה, התרשמתי מן השלווה שהקרינה והרגשתי שאכן זכיתי בחסדה, למרות שלא הובע במילים.


     

    הודו משופעת ב"קדושים". אני מתרשם שמספרם גדל ביחס ישר לגידול התיירות להודו. רבים מהם מעמידי פנים, אך בשל המראה החיצוני הדומה - שפעת שיער או קרחת, בגדים לבנים או כתומים, פנכת נדבות וסממנים אחרים: תלת-קלשון, מקל נדודים, ועוד - קשה לעיתים להבחין בין פרוש חכם אמיתי, למעמיד פנים. בפגישתי עם אננדה מאי מה הרגשתי שזכיתי לעמוד במחיצת קדושה מיוחדת, וטוב הלב שנשקף מעיניה, שמור עמי לעד.


     

    סיפרתי על אננדה מאי מה לראג'נדרה ולמהנדרה, והם הנהנו בהערכה. בשלב בו התחלתי לספר גם על ביקוריי באתרי העלייה לרגל בדרום הודו, ביקשוני האחים להמתין לרגע. הם נכנסו לחדרים הפנימיים של הבית וחזרו משם מלווים בשתי נשים מבוגרות, שרק פניהן בצבצו מתוך הסארים שעטפו אותן - אמם ודודתם. הנשים המסורתיות לא נהגו לשבת במחיצת האורחים הגברים, אולם במקרה שלי הן חרגו מן המנהג. כנראה שמסעי בין המקומות הקדושים הפך אותי בעיניהן למעין סאדהו - פרוש נודד - וחברת סאדהו אינה אסורה עליהן. הן הצטרפו ושמעו בצמא על המקומות הקדושים בדרום הרחוק, שמעולם לא ביקרו בהם. שתיהן לא ידעו אנגלית, אך בכל פעם שהזכרתי שם של מקדש, של אשרם, או של קדוש מפורסם שפגשתי, אורו פניהן, והן היו ממלמלות משהו ומצמידות את כפות הידיים לחזה.


     

    וכך, חסדה של אננדה מאי מה אפשר לי גם הצצה קצרה אל ביתה של משפחת ברהמינים צנועה ומכניסת אורחים.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/2/10 00:33:

      צטט: sherry refael 2010-02-14 19:34:33


      ספור מקסים

      *שלך שרי

      תודה שרי.

       

        15/2/10 00:32:

      צטט: כרמל100 2010-02-14 17:18:56

      כתבת יפה.

      הסיפור מעניין.

      וטעם תמימותם מחמם את הלב.

      תודה.

       

      תודה, כרמל. שמח שמצאת עניין .

       

        14/2/10 19:34:


      ספור מקסים

      *שלך שרי

        14/2/10 17:18:

      כתבת יפה.

      הסיפור מעניין.

      וטעם תמימותם מחמם את הלב.

      תודה.

       

        5/2/10 11:06:

      באופן אישי אני לא חושבת שצריך להחשיב אדם מסוים כ"קדוש", כי בעייני אין דבר כזה. אולי יש אנשים צדיקים יותר או צדיקים פחות אבל לא "קדושים".

      עמוס, הכנסת כאן כמה סיפורים קצרים מאוד מעניינים ! (לדעתי - וזו רק הצעה- אפשר להכניס כותרות מישנה, לכל סיפור כותרת משלו:)

        4/2/10 22:02:

      צטט: דפדפ 2010-02-04 20:26:26


      מעניין במיוחד!!

      תודה דפני.

      היה מעניין לי, ואני שמח אם הצלחתי להעביר את העניין לקוראיי.

      כל טוב, עמוס.

       

        4/2/10 20:26:

      מעניין במיוחד!!
        4/2/10 03:00:

      צפיתי מקסים,
        3/2/10 15:58:

      צטט: גרייס ל 2010-02-03 15:32:07

      בר מזל אתה,מה לקחת אתך למסע הפנימי שלך  מהמפגש הזה?

      תודה, גרייס.

      על פי הרגשתי, ועל פי עדות הסובבים אותי - יותר סבלנות ושלוות נפש.

      חבל שזה נשחק עם השנים.

      במיוחד בשבילך, גרייס:

       

      http://www.ba-bamail.co.il/page.aspx?emailId=759&memberId=709641&m=%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99+%d7%a9%d7%97%d7%a8

      כל טוב, עמוס.

       

        3/2/10 15:32:
      בר מזל אתה,מה לקחת אתך למסע הפנימי שלך  מהמפגש הזה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין