
זה היה כאילו התהלכת סביב המיטה שלי בלילות. בערבים, הייתי לפעמים הולכת לראות אם יש אצלך אור בחלון. פחדתי שתראה אותי. הייתי מתגנבת, מציצה לבניין שלך, לקומה השנייה, מהרחוב המקביל. כשלא היה אור, חשבתי איפה אתה. כשהיה - הייתי פחות לבד.
מבין כל הארכיטיפים הגבריים הכי אני מוקסמת מהפרא האציל. איפוק היא התכונה הגברית הכי סקסית. הגבר הזה שרוצה לפרק את כל העולם אבל מחזיק את עצמו בזרועותיו החזקות כי למד שככה עדיף. הוא כבר מבוגר, לא בגיל בפרקטיקה של איך חיים בעולם, והוא סבלני. הוא יודע שהדברים הטובים כבר ימצאו את דרכם אליו. הוא רוצה לרוץ מכאן לשם, אבל מחכה. מי שלא יודע להתאפק לא יודע לחזר.
שני הקטעים פשוט נכתבו באותו שבוע. החיבורים על אחריותכם. |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן.
ושניהם יפים ומתחברים גם מתחברים :)
הזדהתי (לחלוטין) עם החלק הראשון בלבד.
כי התנהגתי כמוך בדיוק.
והרגשתי כמוך.
והייתי את.
אבל איך ידעת שזה עליך?
בלי שנכיר אפילו.
איך?
לקסיס, אילה ושיטה צודקות. אני צריכה לחפש לי גבר מהסוג הטוב. שמחזיק מעמד. וגם את.
חשבתי שהקטע הראשון תפס אותי, כשברקעו השיר שציפיתי לשמוע עם תחילת הקריאה שלו.
ואז בא הקטע השני,
ואני חייב לומר שאני מגייס את כל האיפוק שלי (ואת העובדה שאנחנו לא מכירים) על מנת לא להסביר כמה אני מרגיש מוחמא ממנו
:)
שמח מאד על הפוסט החדש שלך
long time
מועיל, משתלם ומחזיק מעמד... או יפתח קליין... הממממ (סתם, נו, לא באמת צריך שניה לחשוב כאן).
יפתח קליין.
איה, זה יפה.
הקטע השני - התענגתי.
:)
פעם היה לי פרא אציל אחד.
אחרי שהצלחתי לחבר את הלב שלי בחזרה,
הבנתי אני שפרא, אציל או לא, נולד ליערות אחרים.
אני נותר לי רק לשמוח שהוא קיים. ב-שם שלו, איפה שלא יהיה.
וברוך שובך, את עם העגלוליים שלך.
:)
הנה
אני לא יודעת מי זה יפתח קליין (אני מסדרת המנותקות) וליאור אשכנזי אכן מאמם, אבל יש לו וייב של שיכורניק, כמו שאמא שלי אומרת. אז את בטח צודקת.
ובעניין הקליפ, נכון שזה יותר מצוחצח ובלי הוורודה והפרונטליות המתוקה ההיא, אבל מצד שני מייקל, ומיד העיניים שלי עוברות לתנועות מהירות מאד.
:-)
וגם החלפתי קליפ. אותו שיר ביצוע אחר, בלי זיוף קטן וחינני (לדעתי) בהתחלה. ולמען האמת גם בסוף. אני פשוט מתה עליה ככה, על הבמה הקטנה בשמלה ורודה.
כל העניין הזה התחיל מכתבה על יפתח קליין שקראתי השבוע בסגנון של מעריב. עכשיו - ליאור אשכנזי פי אלף יותר חתיך ממנו. אבל הוא לא עושה לי כלום. ויפתח קליין לגמרה כן. ולא הבנתי את זה מייד. ואז חשבתי שליאור מהוקצע מידי. נורא מתוחכם, היי טייקי כזה. ויפתח קליין הוא נון שאלנט. קצת כמו חיה שאילצה את עצמה ללמוד להתנהג. פי אלף יותר מסקרן מושך ומחרמן.
אמר לי פעם אחד הגברים השווים של חיי, שבעטיו התנפצו כמה עקרונות: כל הכרזה שאת מכריזה על עצמך מתקוממת במהירות והופכת את עצמה על פיה. או במלים אחרות, נוור-סיי-אצטֵרַה.
אבל בלי שום קשר, הפרא האציל הבא שאני נתקלת בו מיד ישוגר למחוזותייך. ראי הוזהרת.
:-)
לא לא לא. יש דברים שלא עושים פעמיים.
רק אם תבטיחי לי לא לראות אותו ממטר. אחרת, חלק א' של הפוסט שלך. שוב.
:-)
אז אולי תכירי לי אותו?
מכירה פרא אציל. בדרך כלל יש לו רעיונות מהודקים. ובדרך כלל מרוב הידוק הוא תמיד מתאהב בזו שלא רואה אותו ממטר.
אבל מה זה ההכללות האלו. שבוע חדש לפנינו, ואת כתבת יפה.
(חבל שהקריסטין הירש קצת זייפה כל ההתחלה. זה אחלה שיר.)
וכאמור, שבוע טוב.