עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    משל החתול והקוף

    10 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 17:36


    משל החתול והקוף  

    "סוואמיג'י", פניתי אל השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם, "יש דעות שונות בקשר לגורם המכריע בהשגת 'מוקשה' (שחרור). מה לדעתך קובע יותר – המאמצים האישיים של האדם, או חסדו של האל?"

    הגורו השתהה לרגע על מנת לנסח את תשובתו. 

    הפילוסופיות הדתיות שהתפתחו בהודו, שוללות קיום ממשי, אונטולוגי, מן התופעות בעולם כפי שאנו תופסים וחווים אותן. על פיהן, "עולם התופעות", העולם הנתפס על ידינו, הוא עיוות הנגרם על ידי "מאיה" – הכוח המונע מן האדם להגיע אל האמת המוחלטת. כל עוד אין האדם משתחרר מן העיוות, נגזר עליו לשוב ולהתגלגל בעולם הזה. הבודהיסטים גם מדגישים את גורם הסבל הכרוך בגלגל האין-סופי של חיים, מוות ולידה מחדש.

    ההינדואים והבודהיסטים טוענים שייעודו של האדם בחיים עלי אדמות, הוא להתגבר על עיוותי התפיסה ולהתעלות למדרגות רוחניות גבוהות, עד הדרגה הגבוהה ביותר - שחרור מוחלט מן הכבילות לעולם התופעות והכרה ב"אני" הפרטי כזהה עם ההוויה האין-סופית. במציאות המחולקת לשלושה עולמות, על פי התפיסה בהינדואיזם, האלים קיימים במישור מציאות אחר מהמישור בו מצוי האדם. עולם האלים, למרות שהוא במישור קיום אחר משל האדם, במהותו גם הוא חלק מהעיוות של עולם התופעות. התפיסה הדתית ההודית משלבת את הרעיון המופשט של המציאות כהוויה אחת אין-סופית, עם הפרקטיקה הדתית המקובלת. לעיתים המושג "ברהמן" - החורג משלושת המישורים של המציאות המעוותת, ומציין את האחדות הקוסמית האין-סופית - מקבל צביון של אל, ואפילו של "השגחה אישית".  

    התפיסות הפילוסופיות בהינדואיזם תובעות פעילות אינטנסיבית של התנתקות והשתחררות מכבלי התפיסה המעוותת של העולם, וויתור על כל ההנאות הכובלות את האדם לעולם, גם אם הדבר כרוך במאות ואלפים של גלגולי נשמות. בצד התפיסות הפילוסופיות המחמירות, התפתחה תפיסה דתית של מעין קיצור דרך אל ה"שחרור", הטוענת שהשחרור יושג על ידי מי שנבחר בידי האל וזוכה בחסדו. 

    השאלה שהפניתי אל הגורו הנכבד, נגעה למתח שבין התפיסה הגורסת מאמץ אישי לבין זו הדוגלת בחסדו של האל, כגורם המכריע בהשגת השחרור הנכסף מכבלי ה"סמסארה" – גלגל המוות והלידה מחדש.  

    השנקראצ'אריה, שנתפס כקדוש בעיני מאמיניו, הסביר לי באריכות את התורות הרווחות בהינדואיזם, ודבריו נעו חליפות בין שני רבדים – רובד התפיסה הפילוסופית המופשטת לגבי מהות ההוויה, ורובד האנשת האל ותפיסתו כאל אישי. בתשובה ישירה לשאלתי, הביא את המשל ההינדואי הידוע על הקוף והחתול. 

    "האדם משול לגור והאל נמשל לאם", פתח ואמר. "גור הקוף מטפס בכוחות עצמו על פרוות האם ונצמד אליה כשהיא עוברת ממקום למקום, וכך גם האדם. כמו גור הקוף, הוא חייב במאמצים אישיים בלתי נלאים על מנת להתקרב אל האל ולהתאחד עמו - להשיג שחרור".

    "החתולה לעומת זאת", המשיך, "תופסת את הגור בצווארו, ומביאה אותו למקום מבטחים. בגישה הממשילה את האדם לגור חתולים, הוא תלוי בחסדו של האל שיבחר בו ויעניק לו את השחרור המיוחל".

    "מי שמתאמץ ועושה את כל הדרך הקשה הנדרשת לשחרור", סיכם, "זוכה בחסדו של האל ומשתחרר". 

    עם עצמו החמיר השנקאראצ'ריה מאד, ולא סמך רק על חסד האל. הוא נודע בסיגופיו, ואת כל מסעותיו ברחבי תת-היבשת ההודית ביצע בהליכה ברגל בלבד. כבר סיפרתי במקום אחר כיצד זכיתי ל"דרשן" אתו, בזכות הגעתי ברגל מן העיירה ננדיאל, למקדש האל שיוה - מקדש מהאננדי - בו שהה.  

    מכל החכמים ו"הקדושים" שפגשתי במסעי הראשון להודו, השנקראצ'אריה של קנצ'יפורם היה היחיד שהשאיר עלי רושם של "מואר". פגשתי אותו בשעות הקטנות של הלילה, וקשה לתאר את הרושם שקיבלתי ממנו, מבלי להישמע בלתי הגיוני. הוא היה עטוף כולו בגלימה שבאור הכוכבים נראתה לי סגולה ורקומה בזהב, ולראשו חבש מצנפת חרוטית גבוהה, כנראה באותו צבע. רק כפות ידיו ופניו היו גלויים, והוא הקרין שלווה כה גדולה עד שנראה היה כאילו "קרן עור פניו" - פשוטו כמשמעו! פניו נראו בהירים וחסרי קמטים למרות גילו המתקדם (בן 72), וסביבם ראיתי בבירור הילה של אור, כהילה שמציירים סביב ראשי קדושים. אינני יודע עד היום מה היה מקור האור – האומנם "קרן עור פניו", כפני משה כשירד מהר סיני? האם הנסיבות הבלתי שגרתיות גרמו אצלי לעיוות התפיסה? האם מרח את פניו בזרחן, כפי שהייתי נוהג לפעמים להתבדח? גם עתה, לאחר עשרות שנים, אין לי הסבר הגיוני לתופעה. 

    תשובתו הסופית של הגורו הייתה למעשה פשרה בין שתי הגישות – בין הקוף לחתול. היא אולי מספקת מבחינה פרקטית, אך לא מבחינה תיאורטית. מבחינה אקדמית טהורה, השילוב שיצר בין שתי התפיסות הוא בלתי אפשרי. המושג "ברהמן" - הוויה אחדותית, אין סופית - מבטל מעצם מהותו את כל ההבדלים בין מושאי התפיסה הגשמית, הארצית. אי לכך, אין הוא יכול לקבל בעצמו צביון של ישות מובחנת מישויות אחרות, ובוודאי לא אופי של "השגחה אישית" - אל המעניק מחסדו לנבחריו. צביון כזה הופך את "ברהמן" לעוד ישות בין יתר הישויות ביקום, ומיניה וביה מגביל את אין-סופיותו.  

    עד היום קשה לי להפריד בין הרושם שקיבלתי מן הגורו, לבין התוכן של דבריו. בפגישה איתו, האור שקרן מפניו היה כה עז, שסינוור אצלי לרגע את החשיבה הביקורתית האקדמית.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/5/11 13:23:

      צטט: רומפיפיה 2011-05-29 12:05:14

      תודה לך עמוס, על כל תיאוריך בחברת אותו קדוש

      בעיקר נהניתי מהמשל של החתול והקוף..

      יש לי ידיד שהסתובב בהודו המון שנים.. בעבר הרחוק..

      כיום משום מה חזר בתשובה.. והוא מערב בשיחות עמוקות ומרתקות

      את ההינדו ואת התורה האמונה שלנו....

      ובזכותך. אוכל גם אני הפעם להביא משהו משלי/שלך...

      ולא סתם להקשיב

      או להתנצח ולהתנגח :))))))

       

       

      תודה, ציפי.

      שמח שנהנית, ושמח שהסיפור שלי גם יביא לך תועלת.

      כל טוב, עמוס.

       

        29/5/11 12:05:

      תודה לך עמוס, על כל תיאוריך בחברת אותו קדוש

      בעיקר נהניתי מהמשל של החתול והקוף..

      יש לי ידיד שהסתובב בהודו המון שנים.. בעבר הרחוק..

      כיום משום מה חזר בתשובה.. והוא מערב בשיחות עמוקות ומרתקות

      את ההינדו ואת התורה האמונה שלנו....

      ובזכותך. אוכל גם אני הפעם להביא משהו משלי/שלך...

      ולא סתם להקשיב

      או להתנצח ולהתנגח :))))))

        26/1/10 12:56:

      צטט: כרמל100 2010-01-26 12:35:20

      עמוס.

      יפה כתבת.

      ומאוד מעניין.

      בהשתדלות האדם יגיעו זרמי החסדים.

      יום טוב.

      תודה, כרמל.

      אשרי המאמין.

      כל טוב, עמוס.

       

        26/1/10 12:35:

      עמוס.

      יפה כתבת.

      ומאוד מעניין.

      בהשתדלות האדם יגיעו זרמי החסדים.

      יום טוב.

        25/1/10 23:34:

      צטט: עדידוש :) 2010-01-25 18:48:40

      ממש מעניין, תודה לך עמוס.

      אני אוהבת במיוחד לקרוא את תפיסתך את החוויות השונות :))) 

      תודה, עדידוש, את מוזמנת בכל עת.

      כל טוב, עמוס.

       

        25/1/10 18:48:

      ממש מעניין, תודה לך עמוס.

      אני אוהבת במיוחד לקרוא את תפיסתך את החוויות השונות :))) 

        25/1/10 17:48:

      צטט: sherry refael 2010-01-25 15:17:50


      תודה על פוסט חכם ומלמד

      You are always welcome.

       

        25/1/10 15:17:

      תודה על פוסט חכם ומלמד
        25/1/10 13:01:

      צטט: שיווה 2010-01-25 11:56:00


      הבאת ונגעת בחומרים

      שלמדתי, העסיקו אותי 

      והעמקתי בספרות ובמיתולוגיה

      עדיין מתקשה לחבר בין הארצי לשמימי

      חסרה לי האמונה המוחלטתחיוך

       

       

      תודה, ריקי, גם לי.

       

        25/1/10 11:56:


      הבאת ונגעת בחומרים

      שלמדתי, העסיקו אותי 

      והעמקתי בספרות ובמיתולוגיה

      עדיין מתקשה לחבר בין הארצי לשמימי

      חסרה לי האמונה המוחלטתחיוך

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין