עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    לידיעת הנוסעים לקרנבל - חלק א'

    2 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 15:21
     

    ברזיל  - הזווית הטעימה - או - מה כדאי, מה לא כדאי - ומה בשום פנים ואופן.

     

    אז בין ריקודים בקרנבל, לבין רביצה בחופים, צריך גם להכניס משהו לבטן המקרקרת, ובברזיל יש אפשרויות רבות. המשותף לרובן - הן זולות. מאד.

    השכר הממוצע בברזיל הוא 100 דולר, ואם אתה לא נשדד, אתה מליונר.

    טיפ למלצר בגובה של דולר אחד (הטיפ, לא המלצר) יגרום לשירות הטוב ביותר שזכית לו מימיך.

     

    הבשר -

    לא, אני לא מתכוונת למולטיות שרוקדות בביקיני הכי קטן שתראה בחיים. אני מדברת על בשר שהיה פעם שייך למחלקת בעלי החיים. ויש אותו בכל מקום, ובזול. ארוחה במסעדה בסגנון "שורשקריה" - המקור למסעדות כמו "פאפאגיו" אצלנו - עולה כ20 שקלים ל"אכול כפי יכולתך" כולל שתיה. ניתן להוזיל את הארוחה עוד יותר על ידי גזירת קופונים שנמצאים בחוברות לתיירים.

    והמבחר? פשוט לבכות. כל בעל חיים אפשרי, עם דגש מיוחד על פרות, בשיפודי ענק בגודל של ילד בן שלוש (שמנמן במיוחד), שמגיעים בלי סוף ומלצרים שנושאים אותם ונראים כאילו יתאכזבו קשות אם לא תטעמו ממה שהם מציעים. בחלק מהמסעדות יש מעין דיסקית עם שני צבעים - ירוק ואדום, כדי שאם אדם רוצה לנוח רגע מתיבת נוח שצצה לו על הצלחת, יוכל להפנות את הצד האדום ויניחו לו. זה בתאוריה. איפה? המלצרים ממשיכים לזרום עם האוכל גם אם הדיסקית אדומה, צהובה או זוהרת, וכך גם אם פרצופו של הסועד כבר מגיע לצבע אדום עמוק.

    כמובן שסועד חכם לא יתקרב לבאר הסלטים והתוספות החופשיים (שכוללים אפילו סושי ומיני דגים ופסטות עתירות גבינה),וישאיר מקום לבשר. סועד מאד חכם גם לא ישית את ליבו לשיפודי העוף, או לנקניקיות, כדי להשאיר מקום לפרוסות הפרה שיוטלו שוב ושוב על צלחתו.

    כלל חשוב - בין המנות מסתובב מלצר עם שיפוד שעשוי מטוסטים של לחמניות וגבינה צהובה, שמטרתו (של הטוסט) לרענן את החיך. עזבו את זה. תנו ליפנים המתלהבים לרענן חיך. זה סתם תופס מקום בבטן, לא חבל?

    לסיכום , שתי הערות בנוגע לבשר:

     - יש גם מסעדות "משודרגות" שכוללות את אותו התפריט, רק עם עניבות פפיון למלצרים, יין, ואקווריומים על הקירות, ושם המחיר מטפס למחיר השערורייתי של 35 שקלים לארוחה.

    בתור הנשנוש של ההתחלה, הם מניחים על השולחן פרוסות בננה מטוגנות, מהסוג שיש במסעדות סיניות.

     

    • - ישראלים במסעדה כזו הם מראה מבדר. בעיקר לאור העובדה שאולי הם מצהירים על עצמם כ"חילונים" אבל בפועל לרוב הישראלים יש דרישות כשרות אלה או אחרות, שמעידות על יצירתיות רבה. - אז יש ישראלים שיאכלו במסעדה עם בשר לא כשר, אבל לא יאכלו את שכבת הגבינה המונחת על הבשר. יש ישראלים שיורידו משיפוד העוף המצופה בייקון , את הבייקון וימשיכו לאכול את העוף כאילו כלום, ויש ישראלים שיתעלמו מהעובדה שהם אוכלים בשר לא כשר, על גבי צלחות שלא רק שהיו בהם בעבר מאכלי חלב ובשר ביחד, אלא גם בשר חזיר ופירות ים, וכל זה לא יפריע להם לאכול, רק מה? את הקינוח (החלבי) הם יסרבו לאכול כדי לא לאכול חלב אחרי בשר.

     

    הפירות -

    אם לא חטאתם באכילת הבשר הלא כשר, תלכו לגן עדן, אבל גם אם חטאתם, גן עדן כבר  נמצא מולכם, בכל ארוחה ברזילאית. עשרות סוגי פירות, מהמוכרים יותר כמו אננס בשני צבעים (צהוב מתוק ולבן פחות מתוק אבל יותר טעים), אבטיחים (רק עם גרעינים), פאפיות, גוייאבות, מנגו וקוקוס, יש גם מינים רבים שאין לי מושג אפילו איך קוראים להם, אבל הם כל כך טעימים וכל כך עסיסיים שלא צריך לטרוח ולהתעניין, רק לתקוע את השיניים ולתת לעסיס לזלוג לאורך היד והבגדים. (מי בכלל לובש בגדים? הביגוד הנורמלי ליום יום הוא רק מכנסיים קצרים לגברים, ומכנסונים עם חזיית בגד ים לנשים).

    ומהפירות הללו עושים את הגלידות הכי טעימות (במיוחד אלה שמוכרים בחנויות גלידה עתיקות בסלבדור באהיה), ואת המאפים, ואת הקוקטיילים והמיצים.

     

    שתיה -

     

    מיצים - מתחלקים לשתי קבוצות - עם חלב ובלי.

    המיצים שמכילים חלב מכונים "וויטמינה", והם בעיקר שייקים של פירות. לי הכי טעים היה זה עם הבננה.

    יש גם מיצים ללא חלב, שמכונים פשוט "סוקו" ("מיץ" בפורטוגזית). שני הסוגים נמכרים בחנויות שתיה מיוחדות.

     

    נספח - משקאות יוצאים מהכלל:

    • 1. אסאיי - לא בדיוק משקה, יותר מחית. לאחרונה ניתן להשיג בארץ. מדובר על פירות קטנטנים שנמעכים למחית, עשירים בקלוריות ומפוצצים בוויטמינים וטעם מדהים. אוכלים אותם עם כפית וניתן להוסיף להם גרנולה, דבש, או משהו מסתורי שנקרא "אנרג'יה".
    • 2. מיץ קשיו המכונה "קאז'ו" והדימוי הראשון שעולה לי בקשר אליו הוא לשתות דלק. גועל נפש של דבר. כמו מיץ תפוזים מקולקל. הברזילאים משוגעים עליו, לא ברור למה.
    • 3. מיץ קוקוס - כשהיופי שלו הוא בהגשה - אגוז קוקוס ירוק, עם חור למעלה שדרכו שותים עם קש. הבעיה העיקרית היא שכשגומרים לשתות, אין מה לעשות עם האגוז עצמו, במיוחד לאור העובדה שהאגוז גדול מדי מכדי להכנס לפח אשפה. לכן בכל פינה רואים פח אשפה כמעט ריק, וסביבו המון אגוזים נטושים.
    • 4. גווארנה - פרי טרופי שמהווה את "הקוקה קולה " המקומי מבחינת תדירות השתיה. המשקה תוסס והרבה פעמים מעורבב עם מיצי פירות כמו אסרולה ואסאיי.

     

    משקאות חריפים

    • - בירה . אין קרנבל בלי בירה. בכל סופרמרקט, לקראת הקרנבל, מוקדשים שלושת רבעי מהמדפים לבירה. בעיקר הבירה המקומית המכונה "שקול" שנמכרת ברחוב. הבירה נמצאת בארגז קלקר מלא קרח שנישא בידי ילד כהה עור, שנדחף לתוך מהומת הקרנבל. אם ממש צפוף ניתן לשלוח ידיים ולקחת קצת מהקרח להצטנן מכל הבלגן, השמש והזיעה.
    • - קייפיריניה. לא נמכר ברחובות, רק במסעדות או בתי קפה. אה כן, וגם בהפלגות טיולים, כשבעל הסירה ניגש אליך במבט תמים עם מגש קייפיריניה ואתה נפעם מנדיבותו, עד שאתה מגלה בדרך החוצה שמחייבים אותך ב4 דולר על המשקה.

     

    מאכלי רחוב:

     

    1. בחוף הים - מבחר גדול למי שלא רוצה לזוז מהכיסא. (אל דאגה, המוכרים כבר יגיעו אליכם, כל שתי דקות, אם תרצו ואם לא). מעבר לבירה ולקוקוס, יש גם את הבחור שמסתובב עם הגריל הקטן ביותר בעולם, בערך בגודל של קופסת נעליים, ושיפודים של גבינה שהוא מניח על הגריל. שתי דקות ויש את השיפוד הקטן ביותר בעולם, בגרושים.
    2. ברחוב - עומדות הבאיינות (נשים שחורות עור, לבושות שמלות לבנות רחבות ומטפחת ראש לבנה, עם הרבה שרשרות צבעוניות) ומטגנות. בעיקר "מוקיקה" שהיא קציצת סרטנים שמטוגנת בשמן דקלים. אין לי מושג ממתי השמן, או כמה פעמים הוא מוחלף (אם בכלל) אבל העובדה שהיא שאף אחד לא מורעל, אז כנראה שזה בסדר..
    3. ה- מאכל - שלמרות שגם הוא מוכן על ידי הבייאנה מהסעיף הקודם - מקבל איזכור בפני עצמו - מדובר על ה- טפיוקה. "טפיוקה" כשם מייצג לפנקייק עשוי טפיוקה.

    וזה ה- דבר -ה -כי טעים בברזיל. הבייאנה עובדת בזריזות - היא לוקחת קמח מיוחד שנקרא "קמח מניוקה" וזורה אותו על מחבת חם. מעליו שכבה של קוקוס. תוך שניות זה הופך למעין "פנקייק" שהיא שולפת, פורשת מחצית על צלחת, מוסיפה מילוי - מלוח של נקניק וגבינה , או מתוק של חלב מרוכז, מקפלת , סוגרת והופ - לאכילה. וזה טעים עד כדי דמעות.

    שנתיים אני מנסה לשחזר את המתכון. שנתיים של הוועצות במיטב הפורומים ליוצאי ברזיל, לחובבי ברזיל, אפילו פניה ללשכתו של לולה נשיא ברזיל. ואין. הדרך היחידה להשיג את הקמח היא לנסוע לברזיל, והדרך היחידה לאכול את זה כמו שצריך זה ל....לנסוע לברזיל.

    עוד מאכלים שניתן להשיג גם בארץ:

    • 1. קשאסה - ה"וודקה" המקומית, משמשת כבסיס לקייפיריניה.
    • 2. אסאיי - במיוחד באירועים ברזילאים ובמכוני כושר.
    • 3. שוקולדים של "סוניו דה וולסה" - טעימים בדיוק כמו ה"מוצרט" הארופאי, ואולי אפילו יותר.
    • 4. עמילן טפיוקה - איתו ניתן להכין את "לחם הגבינה" הפופולארי (אבל לצערי לא את הפנקייק)
    • 5. גווארנה - אבל לא תוצרת "אנטרטיקה" שנחשב לרולס רוייס של הגווארנה, אלא תוצרת אמריקאית כל שהי. ברזילאי "אמיתי" לא יגע בה אבל למי שחולה געגועים יכול להשקיט קצת את הכמיהה, עד הפעם הבאה שהוא יעלה על מטוס לברזיל.

     

    ויש אחד שהיה בברזיל ולא מתגעגע?

     

    נ.ב. אם את/ה הולכ/ת במקום צפוף ומרגיש/ה ידיים עליך, זה בסדר. זה לא הטרדה מינית. זה סתם שוד.

     

    בתמונות

    א. טפיוקה עם מילוי חלב מרוכז

    ב. שלל סירת דייגים בבוזיוס..

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: המומלצים בע 2010-01-24 20:20:49


      מידע מרענן, נפלא ואני מודה לך על הנתונים אגב כתיבה מקסימה.

       

      מומלץ אצלנו.

       

       


      המון תודה.

      חלק ב' יגיע בשבוע הבא!!

        24/1/10 20:20:


      מידע מרענן, נפלא ואני מודה לך על הנתונים אגב כתיבה מקסימה.

       

      מומלץ אצלנו.