כשיש מה לומר - כותב
פוסטים אחרונים
- חנות של פעם במאה שנה! 13/3/10
- אני יעל וייס (או: הוצאתי ספר!) 27/2/10
- עזרו לי לבחור את עטיפת הספר שלי 3/2/10
- מה זאת חברות? 22/1/10
- מלחמת העולם השלישית או מסע ההפחדה והצביעות 25/12/09
- אבל איפה התוכן? 8/11/09
ארכיון
מה זאת חברות?
בנעוריי הייתי מוקף חברים. באחד מימי ההולדת של סוף גיל העשרה, ישבתי לספור את כמות המברכים והגעתי לכמות תלת ספרתית. אני אוהב בני אדם, אוהב לחבר ביניהם ויודע לג'נגל בקלות בין 250 אנשים באירוע שאני מקיים בביתי. לא מעט מחבריי לאורך השנים, הפכו להיות חברים של חברים אחרים שלי והפכו לצמדים, שלישיות וחבורות. עם השנים, ככל שבגרתי והתבגרתי, הצטמצמו כמות החברים הקרובים שמקיפים אותי. תהליך טבעי שמורכב מהעדר זמן, התפתחות אישית של אנשים לכיוונים שונים, זוגיות והורות.
בשנה האחרונה אני חווה משבר עם חלק גדול מחבריי הקרובים. מתחיל לגלות שהמשמעות המילונית שלהם למילה "חברות" היא שונה בתכלית מאיך שאני תופס אותה במובן הטוטאלי של המילה. זה התחיל במיני אכזבות קטנטנות והתפתח לאכזבות גדולות. זה שכח להגיד מזל טוב, ההיא שכחה התחייבות שנתנה. דברים קטנים, נסבלים ונסלחים. אבל אז התחילו רצף של אירועים שהתחילו לערער אצלי את החברויות אבל בעיקר לתהייה הפילוסופית אז מה זאת בעצם חברות?
ההתפכחות החלה לפני כמה חודשים. אני עומל על פתיחת מיזם אומנותי גדול מימדים וחיפשתי, לבקשת הבנק, ערב שיחתום על התחייבות כלשהי. שום דבר שמסכן אותו. באחריות מלאה. "מה שתרצה", אמר לי החבר, "רק אשמח אם תפרוס בפניי את התוכנית העסקית שלך. שאדע שאני חותם על משהו בטוח". כך עשיתי. ואז, תוך כדי השיחה, נפקחו עיניו, רעבונו גבר למשמע המספרים והוא הכריז "אני חותם לך ערבות, בתנאי שאתה נותן לי אחוזים מהעסק". החבר הפך לחזיר.
אחר כך, הגיע הרגע בו ביקשתי מחברה קרובה, עורכת תוכן במקצועה, שתעבור על ספר שאני עתיד להוציא. ליתר דיוק: היא הציעה זאת ראשונה ואני קפצתי על המציאה. הספר הגיע אליה, היא עברה על עשרים עמודים ראשונים, עשתה עבודה מצוינת וביקשה הפוגה זמנית בשל עומס זמני. מאז נעלמו עקבותיה. חצי שעה אחרי שפרסמתי בפייסבוק: "סיימתי את העבודה על הספר", היא יצאה מן המחבוא תוך כדי צהלות וירטואליות של "איזה יופי שסיימת את העבודה על הספר". רק חבל ששכחה לומר "וסליחה שנעלמתי".
השבוע הייתה זו חברה נוספת שהציעה מיוזמתה לבצע הגהה על הספר בשל היותה בלשנית במקצועה. "תסכים?", התעניינה. "יהיה לי לכבוד", השבתי. אתמול כשהתקשרתי לומר לה שעותק מחכה לה אצלי והימים דוחקים עד ליציאה לאור, היא השיבה "אוי, לא ידעתי שזה נורא דחוף. לא בטוחה שיהיה לי זמן". אמרתי לה: "תחשבי על זה במהלך היום ואם אתה רואה שזה גדול עלייך, תעדכני אותך ואמצא לך תחליף". היא נעלמה כלא הייתה. בטח תשוב כשהספר יהיה בחנות.
חבר אחר אמר לי הבוקר שאולי אני מצפה ליותר מדי מהחברים שלי. שאולי העמסתי עליהם בקשות גדולות ומכבידות. ניסיתי לחשוב אם חרגתי מגבולות ה"זה מה שתבקש מחברייך" והגעתי למסקנה שלא כך. אני יודע שלו זה היה הפוך, הייתי מוצא בתוך חיי העמוסים, כמה שעות למען חבריי. כל המקרים הללו הובילו אותי לבליל מחשבות מטרידות על מהי בעצם חברות? הפוך חלש בשדרות רוטשילד? דרינק חודשי באיזה בר אפלולי? לא זאת חברות עבורי. ואם יום אחד אזקק לכליה? ואם יום אחד אזדקק להלוואה? למי אפנה אם לא לחבריי? כנראה שרק למשפחתי.
אין לי עוד רצון בחברויות שטחיות. בשביל שטחיות יש לי חברים בפייסבוק. בעולם האמיתי, אני רוצה קשרים אמיתיים. ועד שאמצא אותם, אני מעדיף לשבת עם עצמי לבד בבית ולא להסתכן בעוד חבר או חברה שחושפים את פניהם האמיתיות בשעת מבחן ומתגלים כחברים חד מימדים. |
פרופיל
אבא לשירה.
כותב ומראיין ב\"ישראל היום\", משחק בהצגה שופרא בתיאטרון תמונע, מנהל החוג לתקשורת ועיתונות בבית ספר \"עבודי קריאייטיב\" ומרצה ב\"כותרת\", \"בצפר\" ועוד, מדובב ובעל יוזמות עיסקיות.
מחבר הספר כאן יעל וייס, תל אביב ומבעלי החנות MADE IN TLV
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחד הפוסטים היותר מרגשים שקראתי לאחרונה. הצלחת לצבוט אותי מבפנים ויותר מזה הזכרת לי את עצמי בין אם זה בקניית מתנות לחברים כי ראיתי משהו שמזכיר לי אותם ועד ללהיות שם בשביל, מכל הלב ממקום נקי שלא דורש תמורה - גם בטוב גם ברע וגם באמצע. יש לי כמה חברים קרובים ואמיתיים, את הצביעות וה"חברים בכאילו" אני מעדיפה להשאיר בצד ולהתקדם הלאה.
הרבה מחשבות עולות לי עכשיו בעקבות הפוסט הזה (ואני יכולה לפרוט את המילים לספר עם מה שהפוסט הזה גרם לי להרגיש ולחשוב).
לסיכום, אני אחזור למה שכתבתי בהתחלה אחד הפוסטים היותר מרגשים ונוגעים שקראתי!
מיכל
"אין לי עוד רצון בחברויות שטחיות. בשביל שטחיות יש לי חברים בפייסבוק. בעולם האמיתי, אני רוצה קשרים אמיתיים. ועד שאמצא אותם, אני מעדיף לשבת עם עצמי לבד בבית ולא להסתכן בעוד חבר או חברה שחושפים את פניהם האמיתיות בשעת מבחן ומתגלים כחברים חד מימדים."
מסכימה לחלוטין..ולצערנו העולם כולו נהיה וירטואלי...אנשים לא עומדים במילה שלהם לא מכבדים את המילה שלהם ובכלל עוברים מיד הלאה.
קולע בדיוק!!
היי יובל
יש מעט מאוד אנשים בעולם היודעים באמת לאהוב מכל הלב ללא רצון לקבל בתמורה דבר כלשהו.. אהבה ללא גבולות.. אמיתית וטהורה. אין ספק שההרגשה לא נעימה ( בלשון המעטה ) כאשר אתה חושב שחבר שלך הוא חבר אמיתי .. כמו שאתה מרגיש כלפיו.. ואז מתגלה לך שזה לא כמו שחשבת.. שהאהבה הזו לא "נקייה " כמו שחשבת. לעניות דעתי.. להיפגע זו בחירה ולכן אל לך להיפגע.. אלא להבין שדווקא מהמקרים הללו התפקחת והבנת שאותן נשמות טובות שחשבת שהן כך הן לא בדיוק האנשים שכדאי לך שיהיו סביבך. דווקא מהמקרים הללו אנחנו מתפקחים ולומדים שיעורים חשובים על עצמנו. לדעתי השיעור הגדול שקיבלת מהמקרים הללו עם החברים הוא דווקא שיעור חזק מאוד על עצמך- עד כמה אתה באמת חבר טוב.. עם נשמה שיודעת לאהוב אהבת אמת, לתת ולהעניק בלי חשבונות של תן לי ואתן לך... קיבלת חיזוק עצמי מהייקום על מי אתה באמת. מאחלת בהצלחה.
רויטל מזרחי- ללדת באור
www.laledet-baor.co.il
מילים מהלב. שניכנסות אל הלב. פותחות מחשבה טובה.
יש הזדהות. יש בושה. והייתי כל הדמויות בעלילה.
כבר טופל. תודה
אם ממש את מתעקשת, את יכולה לרכוש את הספר :)
יובל, לאיזו הגהה אתה מתכוון? עריכה או הגהה?
למצוא שגיאות כתיב?
נראה לי שאני טובה בכך.
מה שאתה רוצה זה מה שראוי לכל אחד
ואכן חברים אמיתיים נמדדים בשעת מבחן
לפעמים ניסיון העבר מאכזב וחוסם וגורם לפספס חברים פוטנציאלים
אז כן אתה צודק ראוי שחברים יהיו בשבילך כשאתה צריך
אבל יש לתת צ'אנס לכאלה שטרם הכרת
דווקא עכשיו שאתה יודע איך צריכים לנהוג חברים
מקווה שכולנו נתברך בכאלה
I hear you
:-)
Orit.
מסכימה איתך בדרך קצת יותר נעימה(לא שהיית לא נעים)
היום הנושא של הלוואות או ערבויות הוא בעייתי, ולכן אנשים גם אם החשבת אותם כחבריך, ומה? הם לא סומכים עליי? וכו....
הם לא סומכים על הבנקים. שבקלות רבה מסבכים את הערב.
אכן חברים זה דבר מסובך....מורכב...ומאוד לא וירטואלי...
אבל מה שהכי חשוב בעצם, זה לא לקחת כמובן מאליו כלום...
כשהחבר שהיה לי 3 שנים עזב אותי- אז הבנתי שרק משפחה נשארת שם כל הזמן.(ז'תומרת- לא אצל כל אחד, אבל טפו טפו נתברכתי במשפחה שכזאת). החברים היו שם ממש בהתחלה, ואז לכל אחד היה משהו חשוב יותר לעשות מאשר להוציא אותי להשתכר ולשמוע על כמה כואב לי...
תחשוב על זה ככה- זכית להיות אחד ממעטים שיש להם משפחה תומכת שתמיד אפשר לסמוך עליה.
לא הייתי פה חמש דקות ו-וואו, כמה תגובות
תודה לכולם...
כתבתי עכשיו 5 דקות של תגובה מהלב, והכל נמחק.
לסיכום ותמצות,
רציתי רק להגיד שבסופו של דבר צריך לזכור לא לצפות מאחרים מה שאתה בעצמך נותן.
זה לא עובד ככה, לצערי.
בהצלחה, ויישר כח.
חבר טוב זה משהו שקשה למצוא כיום.
בעקרון אשמח לסייע. עניתי לך בפרטי.
שי
עובר תקופה של קבלת תובנות ומציאת ומגנוט חברים לפי איכות ולא כמותראה זו כעליה בדרגה רוחנית.בהצלחה בתהליך
העלת נושא שהוא משותף כמעט לכולנו. כולם חווים אכזבה מחברים בשלב כזה
או אחר של החיים. הבעיה היא שאנחנו נותנים ללא גבולות ומצפים שאחרים
ינהגו כמונו, וכשזה לא קורה אז באה האכזבה.
חברות שנעלמת כשמתעוררים קשיים, או שצריך להשקיע זמן ולתמוך זו חברות
אינטרסנטית, מזמן הגעתי למסקנה שלי זה לא מתאים,ולכן עם השנים כולנו
נשארים עם חבר או שניים אמיתיים שמלווים אותנו מילדות,לכל השאר אין לי
הגדרה, אולי ידידים? מכרים?
עם הזמן למדתי לתת במידה ולא לצפות לשום דבר וכך נמנעים מאכזבה, וחיים
בשלום עם עצמנו והסביבה. וזה דבר מאוד טבעי,התפתחות טבעית.
בסופו של דבר החברים הכי טובים שלנו, זה הבעל או האישה , הילדים והמשפחה הקרובה
הם יהיו שם בשבילך ,ללא גבולות ,ללא אינטרסים.
ולסיום-מה זו חברות בעיני? אותו אדם שמלווה אותי מילדות ,עבר איתי קשיים ומכשולים
ידע לייעץ ,לתמוך, להקשיב, לצחוק ,לדבר ונמצא איתי גם היום. זה חבר שכנראה
ילווה אותי עוד הרבה שנים. ולכל אחד יש אחד או שניים כאלו.
מי שמוקף בהרבה אנשים, זה נהדר,אבל לא כולם יכולים להיחשב חברים.
אוף, חברות, יש דבר כזה בכלל?
הלוואי עלי, איפה האנשים הטובים באמת? כאלה שיש להם אינטרס ל"רק חברות", בלי ביזנס, יש כאלה? נו, אנשים אמיתיים, מישהו?...
יום נעים חבריי'ה
הבנת יפה מהי חברות, היא מוחכת בעת הצורך היא אינה רק על הנייר או בשעת תענוגות, היא למענך ובשבילך כשצריך כתף חמה או אפילו חתימה. בחודשים האחרונים גיליתי מהי חברות אמיתית, נפלתי לתהום והן היו שם יום יום , אספו אותי בכו איתי, וכשקמתי שחררו אותי לחיי, לא ביקשו תמורה, הן יודעות ובטוחות שכשיצטרכו, אני כאן.
יום נפלא, ושתדע למצוא בין ההמונים את חבריך האמיתיים.
מה שאתה עובר עכשיו נקרא "התבגרות".
זה תהליך ש(רצוי)שכולם יעברו - ועוברים.
כל הסיפרים על חברים וחברויות זה חלק מהעניין אבל לא העיקר.
בהצלחה וברוך הבא לעולם האמיתי!
הי איש
זה מדהים איך דברים קופצים פתאום לחיים שלך בדיוק שאתה נמצא בסיטואציה כזו. לצערי אני לא חושבת שיש תשובה כל כך לשאלה הכלכך מורכבת הזו. מה זו חברות. שאלה שאני צריכה לענות עליה גם כן.
גם אני עטופה סביבי מלא אנשים שחושבים שאני חברה נהדרת, ותמיד ראיתי בעצמי המרכז המחבר, החברה הכי טובה שיש. זו שתתן הכל לחברים הטובים באמת, למעגל הקרוב האמיתי שם קיימים מס' לא גבוה של אנשים שחשובים לליבי. אבל זה לא עובד כך.
זו מערכת יחסים לא פחות קשה מזוגיות. אולי אפילו יותר. יש המון ציפיות שבלתי אפשרי לממש אותן. ולאו דווקא האנשים שאיתם הקשר הכי רציף הם הכי קרובים. ודווקא האנשים שרגלילים לבלות איתי יום יום ולראות אותי הכי אנרגטית ושמחה הם האנשים שלא יכולים להתמודד איתי כשאני לא.
כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי מתעצבנת על חברה טובה שאני זו שמרימה א הטלפונים כל הזמן, יוזמת את המפגשים ולמרות שברור לי שאם אני אצטרך משהו היא שם אני עדיין מרגישה שאני נותנת יותר ושאני תמיד זו שחברה טובה יותר והנה, אני מקבלת טלפון מחבר טוב שנמאס לו , ובמילים הכי פשוטות הוא אומר לי , אין לי כוח, אני אוהב אותך אבל התרגלת שרק אני מתקשר. למרות שאני יודע שאת אוהבת אותי מאד ותעשי הכל בשבילי, גם אני צריך איזו מילה טובה, איזה פידבק. ואין לי רצון להיות חבר שלך בצורה הזו. אנחנו לא שמים לב שאנחנו עושים את מה שעושים לנו.
כל חבר הוא לגופו, בחלק אנחנו תלויים יותר והם מהווים בשבילנו את הכתף ואנחנו לוקחים קצת יותר ובחלק אנחנו הכתף, אנחנו נותנים יותר. ולגבי אנשים שמבטיחים ולא מצליחים לקיים. אין כל קשר לחברים. זה אופי של אדם שלא יודע להתמודד וזה לא האדם איתו תדבר כשיש לך משבר נפשי כי גם עם זה הוא לא יוכל להתמודד.
עברתי את ההתמודדות עם חברים וכסף, חברים והבטחות. לא מחייב שיהיה קשר ואנשים שהכירו אותי ממש מעט עשו בשבילי דברים מדהימים כולל להלוות לי כסף.
בעיני , האדם שלו אני יכולה לספר את הדברים הכי מטופשים, את השדים הכי נוראיים שאני מפחדת לספר לעצמי, הוא כנראה מישהו שיודע להתמודד איתי ושיהיה שם בשבילי ללא כל ספק.,
וכשאני מסכלת על זה היום במבט מפוכח (אני מקווה) אני יכולה לומר שהשאלה שהייתי שואלת את עצמי היא מי החמישה הראשונים שהייתי מתקשרת/חושבת עליהם במקרה הכי חמור שיקרה לי נפשי או פיזי והם כנראה החברים האמיתיים. החברות הנכונה.
כן...שאלה לא קלה
שי, רוצה לעשות הגהה על הספר שלי ?
יש לי המון מכרים, הרבה ידידים ומעט חברים. הטובה בהן, אשתי.
בשביל חבריי מוכן לתת את הנשמה. בלי תנאים. בלי תירוצים.
שי
חס וחלילה נעלב... פשוט היית שיפוטי..
אין צורך להיעלב. אמרתי את דעתי ודיברתי מניסיוני...
אסף, בוא נסכם זאת כך... אתה ואני כנראה לא נהיה חברים מעבר לקפה :) ותודה על התגובה ...
מעניין.
ראשית, כל אדם שאומר שיש לו ה-מ-ו-ן חברים חשוד בעיני. מתישהוא יגלה שהוא יכול לנפות 95 אחוז מהם וכל הרצון למלא ולאסוף עוד ועוד חברים במהלך חייו, הוא רצון לחפות על איזשהו חוסר.
המילה חבר היא אחת, אבל יש חבר ויש חבר, ואתה צריך לדעת מי מהם מתאים לדרינק שבועי בפאב, מי לכדורגל ביום שישי ומי לדברים כבדים יותר כמו ערבות להלוואה או צורך בעזרה מקצועית. אתה ציפית מכולם שיגיבו אותו דבר. אבל המקרים שהעלית בפוסט הם לא מקרים קלילים כמו טרמפ, לזכור תאריך של יומולדת או לשלם את הקפה בשבילו. ערבות להלוואה זה אחד המוקשים הכי רציניים ביחסים בין בני אדם. להיעזר בחבר שיעשה עבודה משפטית או עריכה לשונית על הטקסט שלך, גם זה עלול להיות בעייתי. זה טריקי, כיוון שאתה נעזר באנשים שזה המקצוע שלהם וכאן הם נאלצים למעשה לפנות להם זמן ולעבוד בחינם בשבילך. זה לא דבר מובן מאליו ומכאן ההתחמקויות וההעלמויות שחווית.
חבר זה מישהו שאני אומרת שהוא חבר
ושאני נותנת לו בלי לצפות לשום דבר
(ואם מופיעה המרושעת הממזרית הזאת אז קישטה החוצה ממני!!)
בדיוק כמו שאנו נוהגים בתינוק קטן וחמוד
חבר זו אהבה
ואם כולם יחשבו כך ויממשו
וי וי וי .... איזה דבר נהדר
מעורר מחשבות, והיות וכרגע השינה ממני והלאה אנסה לסדר אותן למניפסט קטנטן אבל כזה שעושה שכל.
מניחה שברבות השנים כולנו אספנו חברים שקפצו על העגלה מי מהם לזמן מה ומי מהם לכל הדרך
חברים- אלו שהולכים איתנו כברת דרך הם סוג של משפחה, פעם חברה טובה אמרה לי
אצל הרווקים חברים זו משפחה אבל כשהם נישאים אתה חוזר למעמד החבר כי כבר יש להם אחת משלהם.
יש את אלו שהכרנו ביסודי או בתיכון, הם היו חברי נפש אז, כאלו שהכירו גם את המשפחות שלנו וחוו איתנו את גיל ההתבגרות
וזוהי לטעמי סוג של טירונות, אחכ חלקם נשאר ולמרות שכל אחד פנה לעצב חייו ואופיו ומה שהוא עכשיו אין לו הרבה במשותף עם מה שהכרנו אז, עדיין נותר הבונדינג הזה המקשר, של להכיר מהבסיס, לדעת מאיפה הגענו, ומה הניע אותנו , סביר שלו היינו מכירים אותם היום, לא היה בינינו מכנה משותף אבל כמו משפחה הם כבר שם, מכירים את הניואנסים, מבינים תכעסים על המשפחה המסורתית, וגם אם לא נדבר איתם על בסיס יומי/ שבועי/ חודשי עדיין שיחת טלפון אחת איתם תרגיש כמו שיחה מחו"ל למישהו קרוב.
יש את החוג השני מעגל שנוח לנו לצאת איתם ולבלות איתם, יש נושאי שיחה משותפים אבל את האמת אם נהייה חולים לא ממש יהיו אלו שנרצה להחשף בחולשתנו
ויש את אלו שבררנו בפינצטה בתחנות בחיים,צבא אוניברסיטה מקומות עבודה וכיו"ב אני קוראת לזה אהבה ממבט ראשון (לצערי חוויתי אותה רק על בסיס חברי) ישר יש שפה משותפת הומור שברור ואפילו טעם משותף בעולם ובמה שאתה בוחר לנגוס ממנו, אבל פה בא הקאטץ - אנחנו כבר קצת פגועים קצת ציניים וקצת שרוטים ולוקח המון זמן עד שהחברות הזאת מכה שורשים
אנחנו עושים להם מבחנים קטנים ומטפחים צפיות והם האומללים אינם יודים כי הם נמצאים תחת סוג של מיקרוסקופ
תגיד, אם משהו מפריע לך תרים טלפון ותאמר, מקסימום תגלה שאין מישהו בצידו השני של הקו
אני צריך, אני רוצה, אני יותר משאשמח אם.....
וגם, נפגעתי, אני כועס , לא אהבתי את איך שהתנהגת, הגבת או וואט אבר, אני מניחה שזה שהם חברים שלך אומר שהם די חכמים
אני פשוט לא בטוחה האם מרביתם ניחנים גם בכוחות טלפטיים וקריאת מחשבות :)
ואם אחכ לא נחה דעתך, סו בי איט, כנראה שהאבולוציה של חברות תעשה כבר תעבודה.
ועוד דבר, אל תעשה משהו כי אתה מצפה לתמורה! תעשה כי כך בא לך ואתה מרגיש, אנחנו אנשים שונים ומטבע הדברים גם נקודת המבט לעיתים היא כזאת.
זהו התעייפתי, כנראה הייתי צריכה להגיע לפה כדי ללכת לישון
לל"ט :)
ראשית, כשאומרים לי "הפעם זה עליי" אני מניחה שבפעם הבאה זה יהיה "עליי" :-)
שנית, האם אנחנו עושים חשבון נפש כמה פעמים איכזבנו את חברינו? אה, לא, אנחנו? מה פתאום, הא? אני אומרת: בואו נהיה כנים עם עצמנו וחברים גם לחברינו ונאפשר להם גם לשגות בכל כך הרבה שנות חברות כי יקירי, גם אנחנו לא שמנו לב ועשינו להם, קרוב לוודאי, עוולות.
נ.ב. למי מחזירים כאן דמי קפה?
אני הכי אומר... וגם כותב :-)
נכון. את אותם דברים בסיסיים כדאי להגדיר כבסיס לקשר, ועליהם לשמור.
דברים בסיסיים הם אותם ערכים סופר חשובים בין חברים, רק אל תשכח שהדרך שלך לבטא את אותם דברים חשובים לא תמיד זהה בעולמו של חברך.
לכן הסוד בעיני, זה להיות כנים ולתקשר באומץ (להתגבר על אי הנוחות שבלפתוח שיחה בה יאמרו דברים לא נעימים).
הרבה יותר עובד מלהתבשל על ציר פנימי של רגשות כועסים/מאוכזבים.
אם הדברים הבסיסיים מבחינתך לא מתקיימים, כנראה שזה לא עונה על המושג חברות. רק תוודא שהצד השני בקיא בדברים שחשובים לך (חברים טובים אמורים לדעת, לא לנחש...)
ליאתי יקירתי,
אני מוותר על כשלים קטנים. למשל, אני לא כועס עלייך שלא שילמת על הקפה האחרון שלי איתך :)
מדובר ברצף של אירועים. אלו היו רק הקש ששבר...
ולמה בעצם, אם אתה חבר, אתה לא מוותר להם על כשלים קטנים, חד פעמיים?
נראה לי שלהדדיות יש משקל רב ביחסים וכן, מותר לאנשים גם לאכזב לעיתים. האם חברות מוגדרת רק כסיפוק צרכים ועמידה לצד...?
אני באמת תוהה.
מורן, מסכים איתך. כבר מזמן הבנתי שכל אחד הוא שונה ואל לי לצפות שכולם יהיו כמוני (בעיקר כשאני רחוק משלמות) ועדיין, יש דברים בסיסיים שמותר לצפות...
יובל יקר... אני חושבת שמתכון בטוח למפחי נפש הוא לצפות מחברך להיות חבר לפי הסטנדרטים האישיים שלך.
אני רוצה להפריד בין חבר לא ישר לא עקבי, לא אוהב, לא נאמן, לבין חבר שאי מושלמותו ניכרת בהתנהלותו החברית מידי פעם.
לכולנו פחדים או קשיים. האחד זקוק לחופש שלו בצורה עמוקה ונוטה להעלם כשהקשר נעשה הדוק מידי לטעמו, את השני ההורים לימדו לא לחתום בשום אופן על הלוואה בנקאית וזה נטמע לו בתודעה, השלישית גרועה בארגון יומן ושוכחת קבוע ימי הולדת ואירועים, ועוד ועוד..
יש זמן שבו כדאי למיין את מכלול האנשים סביבך ולבחון האם אפשר לסמוך עליהם בדברים החשובים באמת.
חברים נמדדים בעיני באהבתם, ביכולת שלי לתקשר איתם את האמת מבלי שזה יאיים על הקשר, במחשבה שתלווה אותי תמיד לגביהם, שהם תמיד לטובתי.
יובל יקר,
נראה לי שמה שעובר עלייך כרגע, אותו משבר אמון עם חברים ואולי בכלל עם המושג חברות כפי שאתה תופס אותו, הוא משבר שכמעט כל אחד ואחת מאיתנו חווים סביב תחילת שנות השלושים לחיינו. אצלי לפחות זה היה כך, ואצל הרבה אנשים שאני מכירה. בערך סביב שנות הקמת המשפחה (או במקרה שלך, הבאת הילדה שלך לעולם), והמעבר מעבודות סטודנטיאליות כאלו ואחרות לעבודות שדורשות מאיתנו מחוייבות יותר גדולה - אנחנו מגלים שלא כל האנשים שתפסנו כחברינו, ממשיכים איתנו הלאה. חלקם הולכים לאיבוד כי סדר העדיפויות שלנו עובר שינוי, חלק אחר מתגלים לפנינו כפחות "חברים" ממה שחשבנו או ציפינו שיהיו בשעת מבחן.
לכאורה זה עצוב, אבל יכולה להגיד לך מניסיוני האישי, שבסופו של דבר יש כאן תהליך ניפוי טבעי, שמותיר אותך אולי עם פחות אנשים שאתה יכול לקרוא להם חברים אמיתיים, אבל אלו שכן שורדים איתך את שינויי החיים, נשארים לתמיד והחברות רק מתהדקת.
מקווה שכך זה יהיה גם במקרה שלך.
היי דורין היקרה,
תודה על התגובה...
אני חושב שחברות לא מחייבת לנהל שיחות על אותו תחום נושא משותף (אם כי זה מסייע)
אני, לדוגמא, יכול לשבת עם חברים שעות ולא להזכיר פעם אחת את נפלאות החיתולים של הבת שלי (נושא, שלרוב, מעניין רק אותי)
חברות, בעיניי, היא היכולת להיות הרבה יותר רחבים
אז מה המסקנה? שרוב האנשים צרים? או סתם צרי עין?
יותר שאלות מאשר תשובות
יובל איש יקר, ריגשת אותי מאוד בכנות ובפתיחות שלך,
היו לי המוןןןןןןןןןןןןןןןןן חברים, וכשהתגרשתי ועברתי מהפך מקצועי בחיי (מעורכת דין לשחקנית בתאטרון וליצנית רפואית), חלקם הגדול נעלמו...........
היה להם קשה עם השינוי שעברתי, בשיחות סלון כבר לא דיברתי עם חבריי העורכי דין על סוגיות משפטיות סבוכות וכבר לא היה הרבה מן המשותף, אז הבנתי שכל החברים שהיו לי לא היו חברים אמיתיים, להוציא 8 חברים שאיתם אני בקשר יום יומי, אני אוריד להם את הירח אם צריך, וכך הם יעשו גם בשבילי, זו בשבילי חברות אמיתית............ להיות שם בעיקר כשקשה, שם המבחן האמיתי לדעתי לחברות.
חברות זו הגדרה סובייקטיבית.
איך שתגדיר "חבר", כך הוא אמור להיות עבורך.
ההגדרה הטובה ביותר לחברות מבחינתי זה מה שכתבתי בתגובתי, וזה כולל לא רק לשתות קפה ביחד, אלא הרבה מעבר. זה כולל לעשות דברים למען, כמו למשל הדברים שציפית מחבריך - שיקראו את ספרך ויעירו הערות, יחתמו לך על ערבות וכיוצ"ב.
חברות אמורה להיות דבר עמוק. הרגשה שיש מישהו לצידנו שיתמוך בנו בשעת הצורך.
אז עדיין לא הבנתי מה זאת חברות? :-)
זה טוב רק אם מדובר בלשתות כוס קפה?
דברים שהם מעבר אסור לבקש או לדרוש?
מזדהה איתך לגמרי.
מסתובב עם התחושה הזאת כלפי כמה סו-קולד "חברים" כאלה שלי בזמן האחרון.
"חבר טוב". ככה אני תופס את עצמי. חבר טוב לחבריי הקרובים, שנמצא עבורם בכל שעה ומקום, ללא תנאים וציפיות לקבל בחזרה. אני באמת אוהב להעניק לחבריי. ....אזיי אתה חבר טוב. בבקשה אל תשתנה. העולם זקוק שיהיו כמה שיותר חברים טובים כי התכלית היא נתינה מתוך אהבה.
קריטריון נוסף לחבר טב הוא פירגון והנאה מהצלחה שלך. כמו כן יש חשיבות גדולה לעמידה במילה דבר שנכון לכלל היחסים בין בני האדם.
ויש חברים טובים שנותנים רבות מהנשמה, מקשיבים, תומכים ושאפשר לסמוך עליהם - לי יש כאלו...זכיתי.
אני רואה שכתבת את הטור מדם ליבך, ואני מאוד מבינה אותך.
הדוגמאות שהבאת ממחישות לגמרי את אכזבתך הלגיטימית מחבריך.
קודם כל, נראה שיש לך די הרבה חברים, וזה כבר די יפה.
באופן אישי, יש לי אולי שתיים או שלוש חברות שעליהן אני יכולה לסמוך. אבל למרות שאני יכולה לסמוך עליהן, ולא בעיניים עצומות, אני כלל לא מנסה אותן בעיתות משבר.
האנשים היחידים אליהם אפנה כשאצטרך עזרה ממשית כמו חתימה על ערבות או עזרה במעבר דירה הם בת הזוג שלי ומשפחתי.
מחברותיי לא אבקש עזרה רצינית, מהסיבה הפשוטה שלי לא בא לעזור להן בדברים גדולים. אין לי חשק וזמן לעזור לחברות במעבר דירה או בדברים אחרים הגוזלים זמן רב.
יחד עם זאת, האמת היא שבחודשים האחרונים אני מחפשת אחר חברה טובה באמת (כי בעצם אין לי חברה טובה מהסוג שאתה ואני רוצים, למעט זוגתי), כזו שאוכל לפגוש נגיד פעם בשבוע שבועיים, לדבר איתה בטלפון אחת ליומיים ושיהיו לנו שיחות מעניינות, וכן - אם היא תרצה, אחתום לה בשמחה על ערבות ואעשה למענה דברים שהיא תבקש. בכיף.
אז אם תמצא אישה מקסימה, חכמה ונהדרת - תפנה אותה אליי. ואם ייצא לי לפגוש איזה גבר נפלא וחבר טוב - אפנה אותו אליך :)
שיהיה לך סופשבוע נפלא, ואחזיק לך אצבעות שתמצא חבר טוב.
אגב, אין לך ציפיות גבוהות מדי מחבריך. לפני כמה שבועות דיברתי עם זוגתי על נושא החברות, והיא סיפרה לי שחברותיה יעשו הכל בשבילה (והיא עבורן), לרבות מתן כספים ועזרה רצינית בכל שעה משעות היום. הן תמיד לצידה (ולהיפך).
אז בוא לא נתייאש. בסוף גם אנחנו נמצא :)
"אין לי עוד רצון בחברויות שטחיות. בשביל שטחיות יש לי חברים בפייסבוק. בעולם האמיתי, אני רוצה קשרים אמיתיים."
מזדהה עם כל מילה. זאת הסיבה שאין לי פייסבוק.
ככל שהזמן עובר, כמות החברים מצטמצמת, אך האיכות שלהם רק עולה...
ועדיף באמת להיות מוקף במספר מצומצם של אנשים שכל אחד מהם ראוי להיקרא חבר אמת, מאשר בכמויות של אנשים שלא נמצאים שם כאשר אתה זקוק להם.