עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    ארכיון

    אורז ומים - יום 32. סוף

    4 תגובות   יום רביעי, 20/1/10, 10:14

     לא תמצאו כאן מתכון. רק רעיון מטורף שעלה לי אחרי הפרק של "הישרדות - וילת המושבעים". 40 יום בלי לאכול אוכל נורמלי. רק מים, אורז ופירות. בלי קפה, בלי לחם. רק עוגנים בודדים פה ושם כדי לשמור שפיות ולהמשיך לתפקד. הסיבה: להתחיל להעריך אוכל מחדש בסיום התקופה. הסיבה האמיתית: לרדת במשקל, כאילו דה.

     

    היום ה-32. אחרי סנדוויץ' חלומות.

     

    בשמונה וחצי בבוקר עידכנתי את שורת הסטטוס: 

    שמחה לבשר שהחלטתי להפסיק את פרויקט אורז ומים. תשעה ימים לפני הסוף.

     

    גדי מסתכל ואומר "למה שלא תכתבי 'פרויקט אורז ומים הסתיים בהצלחה לאחר 31 ימים'?".

    זה כי אני בן אדם שלילי, אני עונה. אבל ברגע זה מרגישה חיובית מתמיד.

     

    אתמול בלילה יצאתי עם חברים לארמדילו פינצ'וס, מתוך כוונה אמיתית להשתכר, רק ככה אולי אצליח להשתחר מהדיכאון הקיומי שאופף אותי בימים האחרונים. דיכאון שמתחיל ונגמר באורז, בטעם שלו, בתחושה שלו כשהוא יורד בגרון ומגיע לבטן וכמה שהוא מנסה למלא אותי אני נשארת ריקה. לא טעם ולא ריח, ולא עוזרים הטימין או הכורכום שאני שופכת פנימה.

     

    אז בדרך הביתה, מתנדנדת ושמחה, החלטתי שמספיק ודי. אי אפשר יותר וגם לא כדאי. יש לי גם כמה סיבות רציונליות לזה, אבל בעיקר יש השלמה עם זה שאני מפסיקה את זה מרצון. לא "נשברת", אלא מחליטה להפסיק.

     

    אני עדיין לא מאמינה שחייתי חודש שלם על אורז, מבחירה. אני רואה כמה נהניתי לכתוב כאן ואיזה כיף היה להרגיש ככה ולשמוע את המחמאות מדי פעם שאומרות שרזיתי ושאני נראית מעולה, את התגובות שעודדו אותי להמשיך, את האנשים שרואים אותי ושואלים "נו? את עדיין עם הפרויקט המטורף הזה?" את הידיעה שכל כמה ימים אני עושה סיכום קטן וכותבת אותו כאן. אני קוראת את הפוסטים ורואה חודש מתוך החיים שלי מתועד לפרטים. אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאעז לחשוף ככה את הרגלי האכילה שלי לעיני כל, לא הייתי מאמינה. לא הייתי מאמינה שאעז לכתוב גם על דברים פחות טובים, על כאבי הראש ומצבי רוח קשים, על השיעמום והסבל, על התקפי עצבים, הסבל הגופני שאחרי משימות הפרס ובכלל על כל ההתעסקות הזאת באוכל ובתזונה שמעסיקה כל כך הרבה אנשים בחיי היום יום ויכולה בשנייה לצאת מכלל פרופרוציה.

     

    בתחילת הפרויקט חששתי מאוד לכתוב כאן. חששתי שתהיה לזה השפעה רעה על אנשים. שבנות עם נטיות להפרעות אכילה יקחו את זה למקומות לא טובים. עד שנוע תנוע אמרה לי להירגע ושיש באינטרנט דברים הרבה יותר גרועים מזה. בסוף מכל הסיפור יצא בכלל יומן רשת, בלוג אמיתי, שדרכו יכולתי לנסח את עצמי, את המציאות ואת החיים שלי. ואם המשכתם לקרוא עד עכשיו, אז זה הזמן שלי להגיד תודה רבה לכל מי שהיה כאן.

     

    השעה עשר ובחוץ יורד גשם חזק. אחרי אתמול היה לי קשה להתייצב ב9:00 באוניברסיטה. גם לא אחרי אקמול וליטר מים. אז במקום זה הלכתי ללה מולאן ופתחתי את הבוקר עם כריך בבאגט טרי טרי. המשכתי לעשות קניות לקראת המתכון הבא בבלוג האוכל שלי, שעכשיו אחזור לטפח אותו. אין יותר הגבלות. את שאריות האורז מאתמול אני זורקת לפח. הנה נגמר החודש, הנה נגמר הסמסטר, הנה נגמרת השנה ה25 שלי. החיים יפים. בואו נאכל.

     

    נותרו עוד: 0 ימים 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/10 14:51:

      כל הכבוד על הניסוי וכל הכבוד על המשמעת העצמית, זה חתיכת ניסוי ב... ב... איך להחליט משהו ולגרום לו לקרות למרות הכל.

      ראיתי תכנית על כתבת טלויזיה שעשתה אותו דבר כבעט, אכלה דברים נורא מסוימים ותיארה בפני המצלמה מה עבר עליה. זה היה מרתק.

       

       

        20/1/10 20:00:

      במילה אחת: אלכוהול

      בשתי מלים: שמחת חיים 

        20/1/10 19:15:


      כמה זמן נראה לך שיחלוף עד שתרצי שוב לאכול אורז מיוזמתך?

      אני מאוד מאוד גאה בך. אבל סקרנית - מה היה אתמול ספציפית שהוביל אותך לנקודת השבירה?

        20/1/10 15:13:

      כל הכבוד לך על ההתמדה והשיתוף!!! את יכולה להיות גאה בעצמך עד הגג -

      WE ARE!

       

      עכשיו תאכלי משהו בבקשה. ותתענגי על כל מרקם, טעם, צורה ופחממה :)

       

      פרופיל

      גילי יובל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות