עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "פרמיט" - מנפלאות הביורוקרטיה ההודית

    4 תגובות   יום ראשון, 17/1/10, 23:57

    "פרמיט" – מנפלאות הביורוקרטיה ההודית 

    התעוררתי במיטה מחופה בכילה לבנה, ועל השידה שליד המיטה עמדו כד של מים, כוס וקערת מנדרינות, שבהודו נקראות "טנג'רינות". לרגע לא קלטתי היכן אני, ואז התאפסתי – אני במדרס, אצל מר ג'ושוע. 

    כאשר עזבתי את קוצ'ין בדרכי מזרחה, הציעו מארחיי, משפחת קודר, לפנות במדרס אל יהודי בשם מר ג'ושוע, שיוכל לארח אותי בשהותי בעיר.  

    הגעתי אל בית בודד, לא גדול מאד, מסויד לבן עם גג רעפי מלבר אדומים, בחצר מוקפת גדר. בעל הבית, מר ג'ושוע קיבל אותי בחמימות רבה, ודאג לכל מחסורי.

    "אני מתכוון לנסוע מחר למהאבליפורם", אמרתי למארחי בארוחת הבקר. "מה אתה ממליץ לי לראות היום במדרס?"

    על פי המלצותיו יצאתי לשוטט בעיר - במוזיאון, במקדשים ובמבצר שעל שפת הים, וחזרתי רק עם רדת הדמדומים.

    "מר ג'ושוע, אני מבקש לגמול לך על האירוח הנדיב", אמרתי בעת ארוחת הערב.

    "מה זה עולה בדעתך?" אמר, "לכבוד הוא לי לארח אותך".

    "בכל זאת, הייתי רוצה לגמול לך על טוב לבך", הוספתי. "יש משהו שאני יכול לתת לך, או לעשות בשבילך?"

    "אם אתה מתעקש", אמר מר ג'ושוע, "יש משהו אחד".

    "כן?" אמרתי, "מה?"  

    "אינני יודע אם  שמעת", אמר, "אבל הוכרז בהודו על יובש. אזרחי הודו אינם זכאים לרכוש משקאות אלכוהוליים, והמשקאות נמכרים רק לאזרחים זרים ולתיירים".

    "ברצון ארכוש עבורך מה שנחוץ לך", אמרתי בשמחה.

    "אני אשלם עבור המשקאות, אך זו פרוצדורה מורכבת שלוקחת זמן", אמר, "האם תוכל להקדיש לי את הזמן הזה?"

    "בוודאי", עניתי. "מהאבליפורם לא תברח לי!" 

    למחרת בבקר הלכנו יחד למשרד הממשלתי להנפיק לי  "פרמיט" – רישיון לרכישת משקאות חריפים. אשרת השהייה שלי הייתה לחצי שנה, ובהתאם לכך הייתי זכאי לרכוש מספר מסוים של בקבוקי משקה. אולם בין הזכאות למימושה הפרידה הביורוקרטיה ההודית. 

    חיכינו בתור לפני משרדו של פקיד הרישיונות. כשהגיע תורי, מר ג'ושוע נשאר בחדר ההמתנה ואני נכנסתי לחדר. הפקיד ביקש ממני באדיבות לשבת, וכשהתיישבתי, החל לחקור אותי.

    "מהיכן אתה?" שאל.

    "מישראל".

    "מאיפה?" שאל, והבעת תימהון על פניו.

    יש לזכור שמספר המבקרים הישראלים בהודו באותה תקופה היה מועט ביותר.

    ארץ המוצא הבלתי שגרתית הייתה קשה מדי לעיכולו של הפקיד והוא העביר אותי לפקיד ותיק ממנו. לאחר המתנה קצרה יותר, קיבל אותי הפקיד השני. הוא לא הסתדר עם הדרכון שנקרא מימין לשמאל, והפך אותו שוב ושוב, עד שהניח לי להראות לו איך קוראים אותו. גם עבורו המטלה הייתה מסובכת מדי, והוא הוביל אותי אל הממונה עליו.

    הפקיד ואני נכנסנו למשרד יותר מרווח, ומאחורי המכתבה ישב הפקיד הממונה, שנראה בשנות החמישים לחייו, ושיבה זורקה בצדעיו. לעיניו הרכיב משקפיים במסגרת מוזהבת והוא שידר מקצוענות וסמכות.

    ממני ביקש הממונה לשבת. הפקיד נשאר עומד.

    שוב חזרו התחקורים הקודמים. המנהל הקשיב רוב קשב לתיאור ביקוריי בקניא קומרי, ברמשווארם ובמדוראי, והיה נראה לי שהיה מוכן להמשיך ולשוחח אתי, אך אז קיבל שיחת טלפון. הוא התנצל בפניי שעליו לטפל בעניין דחוף, ונתן הוראה לפקיד שניצב ממתין לפסיקתו, להנפיק לי את הפרמיט המבוקש על פי הנוהל המקובל.

    חזרתי עם הפקיד אל חדרו. מר ג'ושוע עדיין נשאר ממתין במסדרון.

    הפקיד הצביע בידו על כסא וביקש ממני לשבת, והחל "לעבוד". קודם כל שלח את הפקיד הכפוף לו לדאוג עבורנו לשתי כוסות תה, אותן הביא הצ'אי וואלה – מי שתפקידו להכין תה.

    אחר כך, שלח את הפקיד בשליחות נוספת. כעבור מספר דקות, חזר הפקיד ובידו מחברת גדולה מאד, בכריכת קרטון קשה, שבה נרשמו בכתב יד פרטי הרישיונות שהונפקו.

    שוב עיין הפקיד בדרכוני, והפעם זכר שזה מימין לשמאל. הוא רשם ב"ספר" את כל הפרטים, וקרא שוב לפקיד שלו, והורה לו לכתוב את הפרמיט ולהביאו אליו. בחלוף כרבע שעה נוספת חזר הפקיד ומסר את טופס הרישיון לידי הפקיד הבכיר. זה עיין ובדק את הפרטים ואז לקח את הטופס והלך אל הממונה כדי שיוסיף את חתימתו.

    ישבתי במשרד והמתנתי לשובו של הפקיד עם הטופס החתום. כאשר הגיע, קרא שוב לפקודו, ונתן בידו את הטופס, כדי שזה יחתים אותו בחותמת המשרד, ויצרף אליו את רשימת המשקאות המותרים לרכישה.  

    סוף, סוף, בשעה טובה ומוצלחת, יצאתי אל מר ג'ושוע והפרמיט בידי! אך בזאת עדיין לא הסתיים המסע אל הבקבוקים. 

    בחנתי יחד עם מר ג'ושוע את ההיתר, והוא סימן ברשימה את המשקאות שברצונו לרכוש. אחד מהם היה בקבוק יין מתוק (לקידוש?), ויתר הבקבוקים היו ויסקי וברנדי. לאחר שחישב את מחיר המשקאות המשוער ברופיות, ווידא שיש בידו סכום מספיק, הלכנו יחד אל חנות המשקאות.

    התברר שבעל החנות היה מכר ותיק של מר ג'ושוע, אך זה לא מנע ממנו לבחון היטב את דרכוני ולהבטיח את זיהויי. כנראה חשש שמישהו מעובדיו עלול להיות סוכן שתול מטעם השלטון, שילשין עליו אם לא ינהג על פי הספר. הוא לקח מידי את רשימת המשקאות, ובשלב זה המכרים הוותיקים לא היו זקוקים לי עוד. 

    כשבידו סל המשקאות הסגור ברוכסן, ליווה אותי מר ג'ושוע לתחנת האוטובוס, ואף רכש  עבורי את כרטיס הנסיעה למהאבליפורם. נראה לי שהוא היה יותר אסיר תודה לי על המשקאות, מאשר אני לו על האירוח ועל נדיבותו.  

    כמו בסרטים ההוליוודיים, ה"וויה דולורוזה" במבוכי הביורוקרטיה ההודית הגיעה אל הסוף הטוב.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/10 09:18:

      צטט: גרייס ל 2010-01-20 03:03:07

      סיפור משעשע מוכר לי מזמן שהותי בנורווגיה ,הם מכינים לבד את המון שיין שלהם לכן המתנה הכי משמעותית שהבאתי היתה תמיד אלכוהול משובח,יפה,

      תודה, גרייס.

      אם הסיפור נשמע לך משעשע, משמע שהצלחתי. הטרטור בין הפקידים בעת האירוע עצמו, לא היה מן הנעימים, בלשון המעטה. רק ממרחק הזמן שחלף, יכולתי לראות את הצד המשעשע שבו, ואני שמח שזה הרושם שהתקבל אצלך.

      נורבגיה! ארץ מקסימה, אך אני שומע שהאנטישמיות בה פורחת. אנחנו טיילנו בה יחד, כל המשפחה, ונוצרים את החוויות היפות. אחד הדברים המצחיקים עבורנו כדוברי יידיש, שגם הונצח בתמונה מהעיר אלטה בצפון, הוא המילה KAKER עבור עוגות.

      וכן, אם את תוהה, הגענו גם לנורד קאפ, אך לא זכינו לחזות בזוהר הצפוני.

      כל טוב, עמוס.

       

        20/1/10 03:03:
      סיפור משעשע מוכר לי מזמן שהותי בנורווגיה ,הם מכינים לבד את המון שיין שלהם לכן המתנה הכי משמעותית שהבאתי היתה תמיד אלכוהול משובח,יפה,
        20/1/10 00:43:

      צטט: כרמל100 2010-01-19 21:07:02

      כתבת יפה.

      מסע מפרך עבור אלכוהול,

      אך יד לוחצת יד

      ויופי של מסר.

      תודה, כרמל.

      לפעמים נדמה לי שבאותו טיול ראשון של שישה חודשים בהודו, פגשתי יותר אנשים חדשים, משאני פוגש במשך שנה בארץ.

      כל טוב, עמוס.

       

        19/1/10 21:07:

      כתבת יפה.

      מסע מפרך עבור אלכוהול,

      אך יד לוחצת יד

      ויופי של מסר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל