עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    קרלה

    20 תגובות   יום שני, 11/1/10, 22:44

    את הילד הראשון סבתא שלה אילצה אותה לאבד, הפלה כמובן, מכיוון שהיתה רק בת 17 ותחת חסותה לא הייתה לה ברירה אלא לוותר עליו, היא זוכרת בבירור שהיא לא בכתה, רק ביקשה שמיכה, לחשה שקר לה בכל הגוף.

     

    הכאב החד הזה שבער בה שלח גלי קור מהלב, קר לה בכל מקום, הכאב הזה נזרע בתוכה עוד כשהייתה ילדה, נערה בהתהוות, ללא החזה המפואר שלה, הכל כך אימהי.

     

    אמא שלה מתה כשהייתה בת 13, פשוט מתה "אין מה להוסיף על זה" היא הייתה מחייכת אם העזת להתקרב לשם.

     

    הגברים שיבואו לחצוב בה בעתיד , האמינו שיחדרו את השריון שיצרה, אלה שהצליחו לצלוח דרך המלכודות שמסביב או אפילו לפרוץ את מערכת ההגנה הראשונה, כל אלה מלמלו משהו כמו "קשה שם, מאוד קשה", התכווצו ונזרקו לרחוב.

     

    היא מצאה לה בן זוג מתאים, הריחה אותו מרחוק מתקרב, כבר באותה הלילה היא התעברה, שישה חודשים אחר כך בעיירה בצפון איטליה, היא ביקשה שיעצור בצד, הילד השני החליק ממנה לפני הזמן.


    לקראת סוף ההריון השלישי נעלו לה את צוואר הרחם, הרופא עשה טעות ושבועיים אחר כך היא ילדה תינוקת מתה עם חור בלב, לא פלא ששוב נהיה לה קר בכל הגוף.


    בלילה ההוא הם יישבו לנהל את פרטי הפרידה, כאילו שאפשר לעשות את זה, היא לא הייתה מסוגלת לוותר על אחיזתה בו, הלכה אחריו, שבי.


    הם יצאו להפסקת סיגריה, היא לא הרשתה שיעשנו בבית, הבל פיהם נמוג אל השמיים זרועי הכוכבים מעל העיר התוססת שגרו בה, הם עישנו לשכרה את הכאב, זה שיכה בהם בחדר השני מייד שייכנסו אליו. איך שהיא ראתה אותו נהיה לה קר בכל הגוף, היא כבר מכירה את ההרגשה הזאת, שקר לה.


    בחדר השני, החמים, עם הציורים שציירו לו על הקיר, אי שם בכפור של החורף האירופאי הוא הפסיק לנשום, הרביעי.

    בבוקר אחד, כשקר מסביב היא שלפה את ההתקן בלי שיידע, בלי להתכוון אפילו להגיד לו, לשתף, בשלב הזה עם כל הקור המצטבר, מסביב, היא שמרה לעצמה את הכל, את כל הכאבים, כל החלומות.


    הוא נהרס, גברים הרבה יותר חלשים, היא יודעת, אחרי הלוויה נכנס לענן של שכרות וסוטול, היה קם והולך לישון, לא מסוגל בכלל להרגיש, לא כלום, רק רוצה לברוח, רחוק.


    היא אפשרה לו לברוח תוך כדי שידעה שהיא בהריון, בשני דברים היא סמכה על הגוף שלה, בידעה שהנה היא התעברה, מייד שזה קורה, ובפחד הגדול הזה מהקור.


    אחרי שנה ביקשה שיבוא לראות, שיחזור לנסות, הוא ראה ולא היה מסוגל לחבק, הקור הזה של הזכרון היה גדול ממידותיו. אבל הוא בא, התרגש, נזהר לא לגעת בה.


    כשמלאו לתינוק שנה היא באה אליו, לארץ אבותיו, לביקור משפחתי, להציג את השיא, שיא של זמן שלא קר בכלל, לא לה ולא בעולם. הוא נזהר מלהתקרב, גרו בבתים נפרדים, הזמן אזל והיא עוד שעתיים היא חוזרת אל הקור האירופאי, בדרך היא תעבור אצלו בבית להפרד, ככה נולדה הילדה השנייה.


    אחרי חמש שנים, שהוקדשו לילדים, לגידול המיוחד שלהם, מבלי שהם מרגישים ולו לרגע את הפחד שלה, היא העיזה למצוא אחד חדש, גבר בשבילה, בשביל להתחמם קצת.


    הילדה השלישית נולדה בצורה מסודרת, לתוך זוגיות נדירה בעולמה, כזאת שאינה מאפשרת בריחות אל הקור, היא שמחה לרגעים ארוכים, הוא אימץ גם ילדיה הראשונים, היא הצליחה לישון בלילות, למרות שיצא הרבה מהבית, לנסיעות ארוכות והשאיר אותה חשופה.


    בטעות היא גילתה שהוא בכלל לא שלה, שהוא נוסע לאהבה זרה , שמחכה לו בחדרים מחוממים, במלונות דרכים, בין אוסטריה לגרמניה.


    מאותו יום לא קר לה בכלל, הידיעה שהיא לבד, לגמרי לבד, היא וילדיה שמתרוצצים בבית וגם אלו שלא, הידיעה הזאת מחממת אותה ברגעים שקר לה, עכשיו קר לה רק בגלל השלג שנערם בכניסה.


    פגשתי אותה ואת שלושת ילדיה המקסימים, נהיה לי חם בלב.


    קליוסטרו זה קוסם


    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/1/10 15:07:

      יקירי, יש לך פה חומר לספר שלם! יפה לך.

      יאללה סיפור :-)

        24/1/10 17:54:
      מחמם את הלב.....
        23/1/10 22:46:


      אם הייתי סבתך

      הייתי מוחלת על כל הכאב

      לנוכח התוצאה של נכד שיודע לגעת בכאב ובמילים כמוך

       ומרפא אותו

       

      תודה שהזכרת לי

      שבסופו של יום יש מרפא לכאב

       

      יהודית גל

        22/1/10 21:13:

      אגב,

      לא שזה משנה בכלל,

      זה סיפור אמיתי לגמרי

      כמעט נטו מה שקרה במציאות

      המסופרת. 

        22/1/10 21:06:

      אוי אלוהים

      זה היה מצמרר מאוד לקריאה

      ואפשר היה להרגיש את הדרך שלך לעשות את הכתיבה

      הרגש החד שבתוכה.

      תודה.

       

        21/1/10 11:10:

      תודה, לכל מי שרואה ולכל מי שמגיב 

       

      אבנר ידידי 

      כל דבר בזמנו...

      בינתיים אני  רק מתאמן ומשחיז את הציפורן של העט

      כשזה יבוא

      (וזה קרוב מאי פעם)

      אשמח לשתף אותך. 

       

        21/1/10 09:44:


      ידידי אתה כותב משובח

      ואם לשים רגע את הכאבים בצד ( לא קל )

      הייתי רוצה ספר שלך

      יש ? יהיה ?

      מחכה לתשובה או לספר או שניהם

      .

        19/1/10 18:05:

      אתה כותב מילים בחסד

      סיפור מסופר נהדר *

        18/1/10 19:52:

      *

      מקסים

      אכן מצמרר

      ו....אתה יודע לכתוב  !  לא רק לעשות קסמים  :-))

        18/1/10 19:29:


      סיפור מקפיא...

      ועצוב :(

        17/1/10 22:18:
      יש לך את זה.
        17/1/10 10:38:

      ממש הרגשתי, את הקור, הפחד והאיימה...מחממת לב ושורטת עמוק הכתיבה שלך, אין ספק

      לילי

        16/1/10 18:18:

       אתה כותב מקסים, קליוסטרו!


      "מאותו יום לא קר לה בכלל, הידיעה שהיא לבד, לגמרי לבד,

      היא וילדיה שמתרוצצים בבית וגם אלו שלא,

      הידיעה הזאת מחממת אותה ברגעים שקר לה"

       

      מסתבר שלעתים גברים רק מקַררים...

       

        16/1/10 15:20:
      הלב התחמם, בעוד הסרעפת התקררה מהאימה. 
        16/1/10 11:53:

      כתבת מאוד יפה :-)

      מכווץ רחם הסיפור הזה.

      לאן הולכים כל הכאבים?

        16/1/10 09:48:


      כתיבה נוגעת ומיוחדת

       *שלך שרי

        15/1/10 21:14:

      סיפור מרתק ומחמם...לב

      לך *

        15/1/10 17:50:
      קור(סיפור) שאכן מחמם את הלב...
        12/1/10 13:56:


      מוי מוי פרדו

      הצטמררתי גם כן....

      תודה

        12/1/10 13:15:

      כתבת ישר לתוך הבפנים של הבפנים. מעניין איפה גברים מרגישים את מה שנשים מרגישות ברחם.