עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    אז מה תאכלי?

    0 תגובות   יום ראשון, 10/1/10, 10:21

     

    לא משנה אם יוצאים לסרט, נמצאים באמצע קניות או רוצים לחגוג יום הולדת - מסעדה זה תמיד דבר שמשתלב היטב בתוכנית.

     

    מסעדה. נשמע פשוט. יש הרבה, מכל הסוגים, כל הסגנונות וכל טווח המחירים. אבל יש גם הרבה מלכודות והרבה התלבטויות. ומה צריך לקחת בחשבון כשיוצאים למסעדה?

     

    1. סוג האוכל - שהרי אין דין מסעדת בשרים כדין מסעדה הודית, ואין דמיון בין בר שוקולד למסעדה מזרחית. אז ההתלבטות הראשונה היא - מה בא לי . וזה קשה . וזה נעשה יותר קשה כשמעורבים כמה אנשים ואיכשהו לכל אחד מתחשק משהו אחר, שאין להשיג באותה מסעדה. שיקול שצריך להכניס בתוך ההתלבטות הוא - איך יהיה המשך הערב. אם זה מיועד להיות ערב רומנטי למשל, אז הבעיה היא שאחרי ארוחת בשרים, במיוחד אם זה בשיטת "אכול כפי יכולתך", לאף אחד לא ממש תהיה אנרגיה לפעילות רומנטית כלשהי. מצד שני, אם אתה הולך לארוחה עם בחורה ענוגה ועדינה, אולי "חומוס המוסך" זה לא ממש המקום המתאים.
    2. אוקי, אז הוחלט על סוג האוכל. עכשיו - צריך למצוא מסעדה מתאימה. הקריטריון הבא שחייבים לקחת בחשבון הוא המחיר. יש מסעדות שדורשות מכירת כלייה עבור מנת הפתיחה בלבד. העיקרית תדרוש גם את הקרניות וחצי מאורך המעיים. לעיתים לא נדרשים האמצעים הדרסטיים הללו ומספיק להכנס לבנק ולהושיט פתק כתוב לכספרית. מצד שני, יש מסעדות שהמחיר שלהן אטרקטיבי במיוחד, ואז מבלים את שארית הערב בנסיון לגלות "איפה הקאץ'". מומלצות - מסעדות שהפנימו שרוב האנשים עובדים במשך היום, ולכן "עיסקית " שמוגבלת עד השעה חמש, היא סתם "טיזר" מעצבן.
    3. קריטריון בחירה נוסף - לפחות לחלק מהאוכלוסיה - מידת כשרותה של המסעדה. יש המקפידים והם נחלקים למספר קטגוריות - כאלה שלא ידרכו במסעדה שאין לה תעודה חתומה, כאלה שלא ידרכו במסעדה שאין לה תעודה חתומה על ידי הרב החביב עליהם, שהוא בדרך כלל הרב היריב לרב החביב על הבן אדם השני שבא לארוחה, כאלה שיסכימו לשבת במסעדה ללא תעודה אם יבטיחו להם ש"אנחנו כשרים אבל אין לנו תעודה כי אנחנו פתוחים בשבת", וכאלה שיסכימו לשבת בכל מקום, אבל יקפידו להזמין משהו שאינו "לא חוקי" מבחינת הדת. לעיתים זה מגיע לאבסורדים - כמו מי שנכנס בחו"ל למקדונלדס ומבקש "המבורגר אבל תוציאו את הגבינה".  יש גם כאלה שבפרינציפ לא נכנסים למסעדות כשרות כי "הקינוחים פרווה וזה מגעיל". האמת, ברוב המסעדות הבשריות הכשרות זה נכון. במקום לעשות קינוחים שמראש לא דורשים חלב , נניח כמו מוס שוקולד מריר, או עוגות פירות, הם משתמשים בתחליפי חלב, וזה ברוב המקרים גועל נפש.
    4. נשארנו עם רשימת מסעדות - שהן גם מתאימות מבחינת התפריט, גם מבחינת המחיר וגם מבחינת הכשרות.  עכשיו צריך לבחור. איך בוחרים?  אז או שמתבססים על המלצות של חברים (וזה טוב), או על המלצות ממדורי אוכל או אינטרנט או שהולכים על הייחוד של כל מסעדה - נניח, העיצוב שלה (כמו מסעדה שעוצבה בצורת מטוס, אבל שכחו שזו מחלקת תיירים, ולכן המקום לסועד היה מרווח מדי ופספס את כל האפקט של החמגשית..), המלצרים (למשל מלצרים מזמרים), שירות קריוקי (אתה מתרכז במנה של מאה שקלים, ומישהו רוצח לידך את "סיגליות"..), סוג אוכל מסוים במגוון גרסאות (נניח, שלוש מאות סוגים שונים של שניצל), אוכל שמגיע בנסיעה על פס (כמו בסושיות), ישיבה על הרצפה או בסגנון אתני מסוים וכו'. (ואגב, גם במסעדות סיניות - רבאק - אין לי כוח להתעסק עם המקלות הללו - תנו לי מזלג!!).
    5. הזמנת מקום. בחו"ל כבר יש ספסרות בענין הזה של שמירת מקום. אתה מתקשר, שומר מקום, מגיע בזמן ו.. רוב הסיכויים שתצטרך לחכות כי הסועדים הקודמים עדיין לא פינו, או שהשולחן עדיין לא מוכן. למה? ככה. הרגל שלי - תמיד כשאני מזמינה מקום בטלפון, אני שואלת לשמו של האדם שענה לי, ככה שאם יש בעיה, תמיד אני יכולה לשלוף "אבל משה הבטיח לי".
    6. מסעדה בלי חנייה חינם - אל תטרחו. או שלפחות יהיה להם שירות קיזוז התשלום בחניון סמוך.
    7. המלצרים. בחו"ל הרבה פעמים להיות מלצר זה מקצוע מכובד, לא בסגנון של "מלצר, חולון". זה אומר שזה יכול להיות גבר מבוגר, ענוב ומחויט, שעוקב בעיני נץ אחרי הצלחת ומפנה אותה מיד עם התרוקנותה.  בארץ נתקלתי בכמה סוגים של מלצרים. את המלצר המחויט פגשתי לפני כעשרים שנה במלון "רנסנס " בתל אביב. הוא היה מדהים. אחר כך קראתי עליו בעיתון ומסתבר שהוא מלצר מיתולוגי. לצערי שכחתי את שמו. סוג נוסף הוא - הצעיר הפלרטטן. הוא חתיך, הוא חייכן, הוא מתיידד עם קבוצות של בנות ונשים שמגיעות לסעוד ובתמורה הוא בדרך כלל מקבל טיפ נדיב. מלצר נוסף , או בדרך כלל מלצרית, הוא או  היא אלה שבעלי המקום החליטו שהם צריכים להתלבש בצורה מגוחכת כדי למכור. לכן הבחור בדרך כלל יעטה משהו ליצני, והבחורה - משהו חשוף ככל האפשר. יש מסעדות שאפילו מתגאות בזה, אבל אני לא אתן להן את הפרסומת.  מבחינתי, מלצר בראש ובראשונה אסור לו לתת לי לחכות. אם אני מתייבשת, אני מתרגזת. ועוד יותר גרוע - אסור לו לתת לי לחכות ליד שולחן מלוכלך. הדבר הנוסף שאני מצפה מהמלצר הוא - שהוא ידע מה יש ומה אין בתפריט, וידע לענות על שאלות, ואם הוא לא יודע, שלא ינסה להמציא תשובות - וגם זה כבר קרה. מצד שני, הומור זה יכול להיות נחמד, אבל לא בהגזמה. ככה שדווקא הצחיקה אותי מלצרית שכששאלתי אותה "כמה אחוזי שומן יש ברוטב השמנת" היא ענתה "את לא רוצה לדעת".
    8. המיקום והמקום. מסעדה יכולה להיות נפלאה, אבל תקועה באיזה חור נידח, שאפילו הג'יפיאס לא מכיר. אז לתת הוראות כמו "פנה שמאלה ליד עץ האלון, ואחר כך חפש את הכניסה למוסך ועקוף אותה" קצת מוציא את האוויר מהמפרשים.  גם מסעדה שנמצאת נניח במרכז תל אביב, אבל באזור מוסכים, אזור תעשייה ישן או אזור שמפחיד בלילה, הן לא מציאה גדולה.
    9. שטח  פר בן אדם - נכון, יש שטח נתון של המסעדה, שצריך לכלול הרבה דברים - אבל יש גם מינימום של שטח מחיה לבן אדם, והרבה מסעדות מעדיפות לצופף ולהכניס עוד כמה שולחנות וכסאות. זה קורה משום מה בעיקר במסעדות כשרות (אולי כי אין הרבה טובות ואז יש הרבה לקוחות?) ואני נתקלתי בזה בצורה רצינית למשל ב"אלפרדו" בפתח תקווה, או "ספגטיים" ברמת גן. שתיהן כשרות. השולחן שחיכה לנו היה דחוס וחנוק בין שולחנות אחרים, אי אפשר היה להכנס למקום שלך בלי לדפוק את הגב של מישהו בשולחן הסמוך, ואם היו מנסים להכניס שם כיסא לתינוק זה בכלל היה נגמר כואב. לצאת לשרותים זה פרוייקט שלם. גם ירושליים לא יוצאת טוב מכך - וכשמקום העבודה שלי הזמין כ30 מקומות במסעדת בשרים יקרה וכשרה למהדרין בירושליים, גם אז נדחסנו כולנו במין מרפסת ארוכה, כשהבנות כבר מראש נאלצו לתכנן איפה לשבת בשביל להגיע לשרותים איכשהו במהלך הערב.
    10. התפריט - יש לשים לב למלכודות בסגנון "לחם פריך צלוי ממולא בשני סוגי גבינות ועגבניות, על מצע ירק טרי" שהוא בעצם פשוט - טוסט. מלכודת נוספת היא "המיוחדים" שלא רשומים בתפריט ומוצגים על ידי המלצר, תוך שהוא שוכח לציין כמה זה עולה. למי שזה לא נעים לשאול, כדאי להתכונן להפתעות של 300 שקלים תוספת בחשבון שיוגש לו.

     

    נ.ב. מסעדות שאסור להתקרב אליהן - כאלה שלא מקיימות את חוקי איסור העישון, כאלה שמפשיטות את המלצריות, וכאלה שהשף המפורסם שלהם צועק כמו מטורף על צוות המטבח האומלל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה