עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "אהובת הקצין הצרפתי" בג'יבוטי חלק ב'

    9 תגובות   יום שבת, 9/1/10, 00:23


    אהובת הקצין הצרפתי בג'יבוטי 

    חלק ב'  

    יום אחד הוזמן עדי לחגוג עם משפחת דביר את יום הולדתו העשרים ושניים של מיכה, ב"סיאסטה", המסעדה המפוארת ביותר בעיר. בעל המסעדה קבל את פני האורחים בקידה, ולפקודתו התייצבו שני מלצרים בחליפות לבנות, שהובילו אותם בהכנעה וברוב טקס אל השולחן שהוזמן מראש. כמה דקות לאחר מכן הגיע זוג מוזמנים נוסף, קצין משטרה צרפתי שהיה ידידו של צבי, קפיטן ז'אן פייר, במדי שרד וכובע מצחייה מעוטר בפס מוזהב, עם אשתו הרזה והמטופחת. למרות האיפור הכבד, נראה שעורה הבהיר סבל קשות מן השמש האפריקנית, והחשיפה המוגזמת גרמה לקמטוטים זעירים בפניה. בני הזוג נראו כבני חמישים בערך, אך האישה נראתה מבוגרת מבעלה, ועל פניה הבעה של חוסר סיפוק.

    הארוחה שהוגשה הייתה ממיטב המטבח הצרפתי, אך עדי לא נגע בתפיחת הגבינה עם נתחי חזיר, וגם לא בכל השרצים ופירות הים – חילוני, אך בכל זאת יהודי! משפחת דביר, וגם ז'אן פייר ואשתו, לא בחלו בדבר, וליקקו את האצבעות מכל המעדנים.  

    כמה ימים אחר כך, ישב עדי עם מיכה בלובי של המלון, כאשר ואריס עברה בדרכה הביתה, לאחר סיום יום העבודה. היא החליפה את בגדי העבודה לחצאית ארוכה וחולצת טריקו, ועדי לא יכול לגרוע עיניו מחזה המלא, אשר הזקיר את חולצתה. היא חייכה לעברם ונופפה בידה לשלום, ולרגע חלפה עננה על פניו של ומיכה.

    "אתה מכיר אותה?" שאל את עדי. "מה הקשר שלך אתה?"

    "היא מנקה את החדר שלי", ענה, "ואני קצת מפלרטט אתה, אבל היא דוחה את חיזוריי".

    היה משהו בלתי מוגדר בתגובתו של מיכה, שעורר אצל עדי תחושה שיש דברים בגו - שהשאלה לא הייתה שאלה בעלמא, ושתשובתו הייתה בעייתית, אך לא ידע מה ולמה.   

    לבסוף הגיע יומו המאושר של עדי - ואריס הזמינה אותו לבוא בערב אל ביתה. היא נתנה לו הוראות דרך מדויקות כיצד להגיע, והשביעה אותו לשמור על חשאיות מוחלטת. בהיזכרו עתה בביקור החשאי ואפוף הסוד, ובחשש שמא בכל זאת יתגלה, עבר בו שוב אותו רטט של חשש, מתח וציפייה.

    עדי פסע ברובע הילידים על פי ההוראות, ולמרות שלא היתה נפש חיה ברחוב, חש עדי כאילו עשרות עיניים צופות בו מאחורי כל חלון ומפינת כל בית. הוא הגיע אל בית קטן צבוע לבן שעמד בודד בקצה הרחוב ברובע הילידים, ולפני שהקיש על הדלת, הביט שוב לכל הצדדים לוודא שאין איש רואה אותו. כשנכנס, מיהרה ואריס להגיף אחריו את הדלת וקבלה אותו בשלוש נשיקות נימוסין צרפתיות על הלחיים.

    היא הייתה לבושה בחלוק ביתי קצר ואוורירי, בעל מחשוף רחב ועמוק, ובטבעיות רבה, כאילו היה מבקר קבוע, הציעה גם לו להחליף בגדים, ונתנה לו מעין חצאית מעטפת, במקום הג'ינס, "כדי שירגיש בנוח".

    הסלון היה מרוהט בפשטות – ספה עם כריות צבעוניות, שולחן נמוך, עליו הניחה ואריס פירות ושתייה קלה וחריפה, ועל הרצפה היה פרוש שטיח. כשהתיישבו על הספה כדי לטעום מן התקרובת, נגעו זרועותיהם זו בזו. מעין זיק חשמלי חלף ביניהם, והם התחילו להתגפף ללא מילים. כהרף עין מצאו את עצמם בחדר השינה.

    מאוחר יותר בלילה, כשחזר למלון היה אפוף עדיין בריחה, וחש את מגע עורה על עורו, ולא ידע שלא ישוב לראותה לעולם.   

    למחרת בבקר, לא התייצבה ואריס לעבודה בחדרו. כשהגיע ל"הנגר", קיבל אותו צבי דביר כהרגלו בסבר פנים יפות וסיגר בידו, אך לא היה זה בקר רגיל. בדיעבד, היה נראה לעדי שצבי קיבל יותר אנשים וניהל שיחות טלפון רבות מהרגיל, ופניו גילו התרגשות מסוימת. מאוחר יותר הגיע אל ה"הנגר" ז'אן פייר. לאחר שיחה קצרה עם צבי, ניגש הקצין אל עדי והודיע לו, ללא שמץ של סימן היכרות וללא הסברים, שעליו להתייצב במשרדו במשטרה בשעה שתים עשרה בצהריים בדיוק, ולהביא עמו את כל מסמכיו. לבו ניבא לו רעות, אך הוא לא שיער בנפשו עד כמה רעות.  

    במשרדו התנהג ז'אן פייר אל עדי ברשמיות שגבלה בעוינות, וביקש לבדוק את דרכונו. "אתה עובד?", שאל אותו בקול מאיים, למרות שידע את התשובה.

    "כן", ענה, והחששות גוברים בלבו. 

    "אשרת התייר שבידיך אינה מתירה לך לעבוד. אני עוצר אותך על הפרת החוק", אמר. "מחר תובא בפני שופט להארכת המעצר".

    "בכלל לא ידעתי שאני לא רשאי לעבוד", טען עדי. "מר דביר הציע לי עבודה וסמכתי עליו בכל".

    "את החשבון עם מר דביר אסדיר בהזדמנות אחרת", אמר הקצין בפנים חתומות. "אולם, אני מוכן לוותר על המעצר ועל הגשת התלונה, אם תעזוב את ג'יבוטי מיידית, עוד היום!"

    "בסדר, אני עוזב".  

    גם עתה, ממרחק של כארבעים שנה, עוד יכול עדי לשחזר את הרגשת ההקלה על "הצלתו" ממשפט, ושוב תהה כיצד לא הבין אז את הצד המוזר של כל הפרשה. כיצד לא תהה באותו רגע מדוע, בניגוד לנוקשות המצופה ממנו, מגלה קצין משטרה צרפתי, גמישות כה רבה? רק בשלב יותר מאוחר שאל את עצמו אם אכן היה מדובר בהליך רשמי, או שמא היה זה ניצול המעמד הרשמי לצרכים אישיים?  

    מן המשטרה מיהר עדי למשרד נסיעות ורכש כרטיס טיסה לקולומבו, בירת צילון, דרך עדן ובומביי. משם המשיך אל ה"הנגר" להודיע לצבי על עזיבתו ולאסוף את המשכורת המגיעה לו. צבי קיבל אותו בפנים חתומות, ולמרות שטען שהוא מופתע, היה ברור שידע מראש על ההתפתחויות. האם הייתה אף לו יד בדבר? האם היה מעורב אישית?  

    במטוס הדקוטה המתנדנד, בדרכו לנמל התעופה של עדן, לא חדל עדי מלהרהר בהשתלשלות העניינים, וחזר להרהר בהם גם במהלך טיולו במזרח. הוא לא יכול שלא לקשור את הערב שבילה עם ואריס להתפתחויות שבאו בעקבותיו, ושיער שהמאהב המסתורי הציב מרגלים לעקוב אחריה, ואלה היו תוצאות הגילוי של "בגידתה".

    "ז'אן פייר בוודאי מגן על ענייניו של המאהב האפריקני העשיר, בעל השררה", חשב. "אולם, הייתכן שהמאהב הוא בעצם לבן, ובכלל לא אפריקני?" המשיך להרהר, "ואם לבן, האם היה אחד הלבנים שהזדמן לי להכיר?"

    "אם כן, מי מהם? האם צבי, או אולי מיכה?" חשב, "וז'אן פייר נחלץ להגן על ענייניו של אחד מהם?"

    "ואולי הקצין בעצם הגן על עניינו שלו?" נפל לו האסימון.

    "כן, זה בוודאי ז'אן פייר! אחרת, מדוע הוא עצמו נכח בשדה התעופה לוודא את עזיבתי, ולא שלח את אחד מפקודיו?".  

    מעולם לא קיבל תשובה מוחצת לתהיותיו, אך היה משוכנע שאכן ז'אן פייר הוא האיש. אשתו המזדקנת ידעה כנראה על עיסוקיו הצדדיים של בעלה, וגם צבי ומיכה כנראה ידעו מי "האהובה" של הקצין הצרפתי. רק הוא, שזה מקרוב הגיע, לא היה בסוד העניינים, ועל כן הסתבך בהם.  

    עדי חזר לעיין בניירת, וג'יבוטי על שלל דמויותיה, שבה ואוחסנה במגירות הזיכרון.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/10 20:59:
      מרגריט דיראס -הירושימה אהובתי. שירת הודו, המאהב,ועוד ,שווה לקרוא ולראות את הסרט הירושימה אהובתי.הכל בהשפעת הקולוניאליזם הצרפתי והבריטי,בכל אופן נהניתי,,
        11/1/10 16:03:

      צטט: גרייס ל 2010-01-11 15:55:12

      יופי לסיפור שלך יש ניחוח של הספרות הצרפתית של שנות השישים מזכיר לי את המאהב של מרגריט דיראס מכיר?

       

      תודה, גרייס.

      מי זו מרגריט דיראס?

       

        11/1/10 15:55:
      יופי לסיפור שלך יש ניחוח של הספרות הצרפתית של שנות השישים מזכיר לי את המאהב של מרגריט דיראס מכיר?
        11/1/10 08:19:

      צטט: כרמל100 2010-01-10 22:59:24

      עתה יותר ענין.

      בסיפורך המרתק,

       סעדתי עימם בשולחן.

      ללא חטא רק בכשר.

      הבטתי בגיבורים והקשבתי לנוף.

      תענוג של סיפור.

      וגם סוף פרק טוב.

      תודה, כרמל.

      אני כותב מתוך צורך פנימי שלי, אולם, אם כתיבתי מצליחה לגעת בקורא ולגרום לו הנאה, שכרי כפול.

      כל טוב, עמוס.

       

        10/1/10 22:59:

      עתה יותר ענין.

      בסיפורך המרתק,

       סעדתי עימם בשולחן.

      ללא חטא רק בכשר.

      הבטתי בגיבורים והקשבתי לנוף.

      תענוג של סיפור.

      וגם סוף פרק טוב.

        10/1/10 22:34:

      צטט: sherry refael 2010-01-10 22:25:09


      ספור קסום*שלך שרי

       

      תודה, שרי.

        10/1/10 22:25:

      ספור קסום*שלך שרי
        9/1/10 23:56:

      צטט: Neora 2010-01-09 09:25:35


      עדי לקח איתו את הזיכרון, ואנו לעולם לא נדע מי היה המאהב,

      אתה מספר נפלא !!

      * לעניין מישל פוקו, אחד הדמויות הססגוניות והחשובות ששינו את פני השיח הציבורי והאקדמי, היה פסיכולוג ופילוסוף שחי שנים רבות בתוניס וחקר את מערכות היחסים בין נשים וגברים שחורים ללבנים, אקזיסטנציאליסט שיצא נגד הקולונייאליזם, ואדם שתמך במשטרו של חומייני.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%95

       

      שבת שלום ותודה על הסיפור המרתק.

      (-:

      תודה, נאורה, על הכוכב ועל המחמאה. נעים לקבל חיזוקים חיוביים על הכתיבה.

      עדי לא ידע לבטח מי היה המאהב של ואריס, וגם הקשר הסיבתי של המאהב לגירושו מג'יבוטי, היה השערה מושכלת בלבד.

      לא לקחתי את תפקיד המספר היודע-כל, ולא סיפקתי את ה"אמת" לקורא, אלא אפשרתי לקורא לקבל את השערתו של עדי, או להמציא לעצמו טובה ממנה.

      כל טוב, עמוס.

       

        9/1/10 09:25:


      עדי לקח איתו את הזיכרון, ואנו לעולם לא נדע מי היה המאהב,

      אתה מספר נפלא !!

      * לעניין מישל פוקו, אחד הדמויות הססגוניות והחשובות ששינו את פני השיח הציבורי והאקדמי, היה פסיכולוג ופילוסוף שחי שנים רבות בתוניס וחקר את מערכות היחסים בין נשים וגברים שחורים ללבנים, אקזיסטנציאליסט שיצא נגד הקולונייאליזם, ואדם שתמך במשטרו של חומייני.

       

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%95

       

      שבת שלום ותודה על הסיפור המרתק.

      (-:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין