סריטה
כשסרטים ושריטות נפגשים
פוסטים אחרונים
- מעבר דירה... 23/9/10
- למען השם! 15/9/10
- שנת תש"ע בקולנוע הישראלי 8/9/10
- סקוט פילגרים אינעל העולם 1/9/10
- הסדרות שצריכות להפוך לסרטים 22/8/10
- 100 13/8/10
ארכיון
תשעת המיוזיקלס הגדולים בכל הזמנים
לכבוד הגעתו ארצה של המחזמר עתיר הכוכבות "NINE", נתבקשתי לקבץ יחדיו תשעה מחזות זמר קולנועיים בלתי נשכחים. מי שקצת מכיר אותי, יודע שמדובר בז'אנר הכי פחות חביב עליי. על הבמה אין לי שום בעיה איתו, להיפך, אפילו חזיתי ב"המפיקים" בעת שהותי בלונדון האביבית. אבל בקולנוע, יש משהו שלא תמיד עובד עבורי, באופן עמוק ובסיסי. מיוזיקל, בשבילי, משול למדע בדיוני עבור רוב האוכלוסיה - זה פשוט לא הגיוני. לא מסתדר לי במוח שבאמצע סצינה יתחילו הגיבורים לפזז ולשיר את רגשותיהם, מבלי שדמות אחרת המעורבת בהתרחשות תצביע עליהם ותצחק, או לפחות תסנן לכיוונים איזה "מה, אתה דפוק?".
ובכל זאת, היה תענוג גדול להיזכר במחזות זמר אהובים או חשובים. כאלה שלגמרי עובדים ולגמרי סוחפים או מסנוורים. הסקרנים מוזמנים להציץ לקפוץ לכתבה המלאה באתר עכבר העיר אונליין, השופעת יוטיובונים למכביר, ואף לחזור ולהגיב כאן, אם יש להם מה לשתף. דוגמית קטנה תמצאו בראש הפוסט, שיר מתוך המחזמר הפותח את הרשימה (כיוון שהוא העתיק ביותר המשתתף בה. למרות שבתולדות הפילם היו ותיקים ממנו). סופש נוצץ וספקטקולרי לכולם |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתחילת הכתבה שבעכבר, התנצלתי על כך שאין חדשים.
לדעתי, עם כל הכבוד, צריך לחכות 20-30 שנה בשביל שמשהו ייהפך לקלאסיקה, והמשימה שלי הייתה לבחור את הקלאסיקות שבקלאסיקות.
אז הנה, אני מתנצל גם בפניך, חובב קיטש שכמוך
אכן כרגיל בחרת סרטים מעולים,
אבל לעניות דעתי (העניה מאוד יש לציין) חסר קצת דברים חדשים יותר,
ובעשור הקודם שבו המיוזיקל {ז'אנר שגם עלי לא ממש אהוב} שב לחיים,
היה סרט אחד שעשה את זה נכון-
שילוב של ספקטקל מרהיב, וירטואוזיות ושימוש נכון במוזיקה-
מולאן רוז'.
כשזה טוב זה טוב, אין ספק.
שרבורג הוצע אך לא נכנס, בתיאום עם הממונים עליי.
האמריקאים המציאו את המיוזיקל, שיתבשלו עם מה שהכינו
אנסה שוב.
אני רואה סרטים למטרת אסקיפיזם.
ברגע שמשהו משתבש בקצב, או בהיגיון הפנימי, אני נזרק החוצה מן הסרט. ז"א, מבין שאני רואה סרט, והלכה החוויה.
במיוזיקל, כל פעם שמישהו מתחיל לשיר, זה קורה לי. כך שאין טעם מבחינתי.
המוח שלי פשוט מסרב לקבל זאת כחלק מההיגיון הפנימי של הסרט. פאק שכזה.
אז בהחלט לא גדלנו באותו בית.
לעניות דעתי, להביא סאטירה כל-כך לפנים שנה אחרי "שדרות סאנסט" היבש, הופכת את "שיר אשיר בגשם" למשובח. בהתחשב בזה שהוא גם פאן לכל דבר.
בעניין הדירוג, זה לא היה הקטע בכתבה שנתבקשתי לכתוב.
את מוזמנת לשלוף את שלך, עייפתי מדירוגים מאז שנגמר העשור...
טוב רציתי להגיד שגם אני לא חובבת גדולה של מיוזיקלס, אבל כשהסתכלתי על הסרטים שציינת, נו...הם די שווים:-)
כנראה שכשזה טוב זה לא משנה אם זה שר או מדבר:-)
אני עוד בטראומה מהגרסה המושרת של תאטרון "גשר" ליצירת המופת "האמן ומרגריטה"...
מה שכן, הייתי מכניסה גם קצת צרפתונים לפה כמו "החיים הם שיר" ו"מטריות שרבורג".
ללא ספק המחזמר המשובח והמוערך מכולם.
טוב נו.
לא גדלנו באותו בית.
לא מסתדר לי במוח שבאמצע סצינה יתחילו הגיבורים לפזז ולשיר את רגשותיהם, מבלי שדמות אחרת המעורבת בהתרחשות תצביע עליהם ותצחק, או לפחות תסנן לכיוונים איזה "מה, אתה דפוק?".
טוב, היה נעים.
מאוד............
חסר אוליבר טוויסט, הישן.
ואני לא מבינה למה אין שם דירוג
מה העניינים עם להעלות סרטים מהאוב בלי להכריז על המיוזיקל של כל הזמנים?!
(ההצעה הזו תקפה רק אם העלמה הפבורן מככבת לך במקום הראשון, כמובן).