עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "אהובת הקצין הצרפתי" בג'יבוטי

    12 תגובות   יום שני, 4/1/10, 15:06

    אהובת הקצין הצרפתי בג'יבוטי

    חלק א'

     

     

     

    עדי עיין בניירות שלפניו ובאחד המסמכים נתקל ב"נמל ג'יבוטי". השם האקזוטי עורר בנפשו סערת רגשות עזה, ולנגד עיניו הופיעה דמותה של ואריס. ארבעים שנה חלפו מאז, ועד לרגע זה מעולם לא חזר להרהר בה.
    משרד עורכי הדין המשגשג שהקים, שכיום גם בנו הבכור הצטרף אליו, קיבל לאחרונה את הייצוג המשפטי של חברה להובלה ימית, שספינותיה מפליגות לכל קצווי תבל. הניירות של אוניה שהפליגה לג'יבוטי, מונחים עתה לפניו. עדי נזכר בנמל הגדול וההומה של העיר - האתר הראשון בחו"ל שבו הציב את כף רגלו, כשיצא לראשונה מן הארץ. וכך, לאחר שנים של צלילה בתהום הנשייה, צפה ועלתה לפתע בזיכרונו ואריס - הבחורה הג'יבוטית הסקסית, שממנה טעם, אך לא מיצה עד תום.

    בחג הסוכות בשנת 1966, לאחר שירות קרבי בשיריון, ארבע שנות לימוד מפרכות באוניברסיטה וסטאז' במשרד של עורך הדין וחבר הכנסת חיים צדוק, יצא להגשים חלום. הוא תכנן, כלומר חלם, להקיף את העולם, כמו פיליאס פוג, אך ההקפה נקטעה באיבה כעבור שמונה חודשים בלבד, והוא חזר ארצה להשתתף במלחמת ששת הימים. למעשה היה תרמילאי עוד לפני שהתרמילאות נפוצה בקרב הצעירים בוגרי הצבא, ולפני שהמושג "תרמילאי" השתגר בשפה. אולם, בשונה מילדיו ומהתרמילאים המודרניים, הצטייד, בנוסף לתרמיל-גב צבאי אמריקני, גם בארגז ימאים כבד למדי, כמו בספרי המסעות, אולם, שלא כמו בספרים, לא היה לו פספרטו שיישא אותו.

    בשעת בקר מוקדמת מצא עצמו בנמל ג'יבוטי, הבירה של סומליה הצרפתית, אחת המושבות האחרונות של צרפת ביבשת אפריקה. הוא לא היה מצויד באשרת כניסה, ו"נחיתתו" לא הייתה רכה. היעד המקורי של הספינה היה נמל אסאב, שבו היה אמור לקבל אשרת שהייה באתיופיה, ובאדיס אבבה - אשרת כניסה להודו. בלב ים קיבל קברניט הספינה "אמאליה" פקודה לשנות מסלול, וכך מצא עצמו עדי בנמל ג'יבוטי ללא כל ויזה בדרכונו. קצין ההגירה הצרפתי סרב להעלותו לחוף ללא אשרה, והקברניט לא היה יכול להשאירו עוד על הספינה ללא כרטיס בר תוקף.
    באלתור מתוחכם נערכה "עסקת חליפין" בתאו של קברניט הספינה. הקברניט חתם לקצין ההגירה על ערבות שעדי לא יישאר בג'יבוטי יותר מ-24 שעות ללא אשרה, והוא מצדו חתם על ערבות דומה לקברניט.

    מן הנמל נסע העירה, ודבר ראשון שם פעמיו לתחנת הרכבת וקנה כרטיס לאדיס אבבה. הקשתות הקולוניאליות של בתים רבים ברחובות ג'יבוטי, המון השחורים, והשפה הצרפתית בפי כל, יצרו אצלו את התחושה שהגיע לטימבוקטו - העיר במדבר סהרה, שמרוב סיפורי לגיון הזרים שקרא בשקיקה בנערותו, סימלה עבורו יותר מכל את הקולוניאליזם הצרפתי באפריקה.

    כשחזר מאתיופיה לג'יבוטי מצא מלון בעל מרפסת עץ עם אכסדרת עמודים מרשימה, שהתאים לציפיותיו ולמשאביו הכספיים. המלון היה נקי ומסודר, והחדר היה מצויד במאוורר תקרה גדול, שהרעיש קמעה כאשר הופעל. מעל המיטה נתלתה כילה לבנה להגנה מפני היתושים, והוא הרגיש עצמו כמו הנוסעים הגדולים, סטנלי או ליווינגסטון, כשארגז המסע תופס מקום של כבוד בפינת החדר, ליד החלון.

    יום אחד בלבד לאחר שחזר מאדיס אבבה והתמקם במלון, הכיר את מיכה דביר, שהיה בנו היחיד של מנהל "ההנגר" - אתר הבנייה של "סולל בונה" בפאתי העיר. המנהל, צבי דביר, פרש מצה"ל בדרגת סגן אלוף והצטרף ל"סולל בונה", ומזה כשלוש שנים הוא היה מנהל האתר בג'יבוטי. מיכה הצטרף אל אביו ואמו לאחר סיום שירותו הצבאי, וכשפגש את עדי כבר שהה בעיר כשנה. הוא הכיר בג'יבוטי כל מקום בילוי אפשרי, ובשמחה חלק עם עדי את ניסיונו.

    מיכה הופתע לגלות במלון אורח מישראל. הוא סבל בג'יבוטי ממחסור בחברת צעירים ישראלים, ושמח על עדי כמוצא שלל רב. הוא הזמין אותו לשתות בבאר, והחיבור שנוצר ביניהם היה מיידי. מיכה היה אמנם צעיר מעדי במספר שנים, אך בעל ניסיון חיים רב משלו. כבן יחיד היה "ילד" מפונק. הוא למד לנצל את ה"פולניות" של אמו, ואת רגשי האשם של אביו על שנעדר רבות מן הבית, והיה מקבל מהוריו כל מה שרצה. הוא סבל מלקות למידה כלשהי, ועל כן בהמשך היכרותם נעזר בעדי בהכנות להשלמת בחינות הבגרות, וראה בו מעין "אח בוגר". הוא הזמין את עדי לביתו, תוך שהוא מספר על עבודתו של אביו ורומז שייתכן ויוכל להשתלב בעבודה באתר, עד שימשיך במסעו למזרח.

    משרתת כושית פתחה בפניו את הדלת, כשהגיע בערב לביתה המפואר של משפחת דביר. הוריו של מיכה קיבלו אותו במאור פנים, וניכר בהם ששמחו על החבר החדש שמצא בנם. צבי דביר היה גבר כבן חמישים נאה למדי, גבוה ותמיר, שכרסו מתחילה לתפוח ולהשתפל מעל לחגורתו. פניו העידו על נהנתנות יתרה. הנימים שבקצה אפו וכוס הוויסקי שבידו, העידו על כך שאינו מדיר את עצמו מן הטיפה המרה. בידו השנייה החזיק תמיד סיגר, שהפך בעיני כל מי שהכירו, ל"סמלו המסחרי". רעייתו מרים נראתה בערך בת גילו - אישה נמוכת קומה ומלאה, חמה ואימהית, אשר מעין חוט של מרירות, או עצב, היה משוך על פניה גם כשחייכה. ניכר בה שאין היא מאושרת. עוד בארוחת הערב הציע צבי דביר לעדי להשתלב ב"הנגר" כמשגיח על נוכחות העובדים, והוא, שממילא תהה כיצד ימלא את זמנו עד שימצא ספינה שתיקח אותו מזרחה, הסכים לכך ברצון ובתודה.

    בכל בקר, טרם צאתו לעבודה ב"הנגר", היתה ואריס מתייצבת לנקות ולסדר את חדרו. היא לא הייתה יפה במיוחד, אך הייתה בשלה ומושכת. היא נראתה מבוגרת ממנו במספר שנים - בת שלושים בערך - בעלת קומה ממוצעת וגזרה דקה, אך מלאה ומעוגלת במקומות הנכונים. עורה היה בהיר יחסית, כעין קפה בחלב, פניה העידו על נחישות וכוח רצון, ובעיניה ריצד זיק "ממזרי". כשהייתה מתכופפת לסדר את מיטתו, ההצצה אל מפתח שדיה הסעירה את דמיונו והציתה אש בחלציו.

    היא לא נענתה לרמזיו, אך נראה שלא נותרה אדישה כלפיו. היא הייתה מפטפטת אתו ומספרת לו פרטים אינטימיים על חייה, ועל שני ילדיה אשר התגוררו עם אמה בכפר. כל אחד מהילדים היה מגבר אחר, מבלי שהייתה נשואה לאף אחד מהם - בחוגים שמהם באה, לא ייחסו חשיבות רבה מדי למוסד הנישואין. כששאל מדוע אין ילדיה חיים עמה, לחשה על אוזנו שהיא מוחזקת כמאהבת של גבר עשיר וקנאי, ששכר עבורה את ביתה ובא לפקוד אותה פעם-פעמיים בשבוע, והוא אינו מסכים שתביא אליה איש, אפילו לא את ילדיה.

    ביהירות של מאצ'ו ישראלי, היה עדי משוכנע שבשל החשש ממאהבה אין היא נענית לו. בכל בקר, היה שוזף עיניו בואריס ומפלרטט אתה קמעה, ותוהה - "האם גם היא רוצה בי? האם אזכה לטעום מפירותיה הבשלים, ולא לראותם בגניבה בלבד?"

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/10 19:35:

      צטט: Neora 2010-01-08 18:21:06


      לגבי השחור והלבן, הזכרת לי את מישל פוקו שכתב מאמר גדול ומאוד נכון על רצונם של השחורים להלבין את עצמם.

      נאורה, לא מכיר את יצירתו של מישל פוקו.

      המשמעות של "שחור, או לבן?" תתברר בחלק השני של הסיפור.

      מה שלום דניאל?

      שבת שלום, עמוס

       

        8/1/10 18:21:

      לגבי השחור והלבן, הזכרת לי את מישל פוקו שכתב מאמר גדול ומאוד נכון על רצונם של השחורים להלבין את עצמם.
        7/1/10 23:24:

      צטט: sherry refael 2010-01-07 23:00:05


      המשך יקירי. נשארתי סקרנית.

       *שלך שרי

      זהירות, שרי. הסקרנות הרגה את החתול.

      במקור הסיפור נכתב בשם: "תעלומה בג'יבוטי - שחור או לבן?", לכן אני שמח שהסקרנות מתעוררת.

       

        7/1/10 23:21:

      צטט: דפדפ 2010-01-07 20:42:59


      ממתינה להמשך...נפלא.

      תודה, דפני. שמח שמצא חן בעינייך.

       

        7/1/10 23:00:


      המשך יקירי. נשארתי סקרנית.

       *שלך שרי

        7/1/10 20:42:

      ממתינה להמשך...נפלא.
        7/1/10 16:14:

      צטט: גרייס ל 2010-01-07 15:52:44

      ריח של קולוניאליזם באויר,תקופה שחלפה ואיננה עוד אבל הטעם המתוק של תקופה שהיתה ואיננה נשאר מצאתי את זה במסעותי במצריים- משום מה יש משהו חושני בסיפורים האלה למרות שאני שמחה שתקופה זו נגמרה,,,יפה,

      תודה על התגובה ועל הכוכב, גרייס.

      החלק היותר חושני הוא בפרק ב' - מוזמנת לצפות כשיעלה לבלוג.

       

       

        7/1/10 15:52:
      ריח של קולוניאליזם באויר,תקופה שחלפה ואיננה עוד אבל הטעם המתוק של תקופה שהיתה ואיננה נשאר מצאתי את זה במסעותי במצריים- משום מה יש משהו חושני בסיפורים האלה למרות שאני שמחה שתקופה זו נגמרה,,,יפה,
        7/1/10 15:21:

      צטט: Neora 2010-01-07 15:09:32


      מצטרפת לבקשתה של כרמלית, הרי אינך יכול להשאיר את קוראיך מסוקרנים כל כך, האם היה על החוף רק 24 שעות? מה היה שם?

      בכל מקרה כבר כוכב ירוק מגיע מאוד -  על החשבון לסיפור מרתק !!

      תודה, נאורה.

      הוא לא שהה בג'יבוטי אפילו 24 שעות, אלא נסע ישירות לאדיס אבבה.

      כל הסיפור עם ואריס התרחש לאחר שהשיג אשרה כשרה, וחזר כחוק לקולוניה המעניינת.

      טרחתי לצרף תמונות שאולי יעוררו גם אצל קוראיי את תחושת "טימבוקטו"!

      וההמשך אכן יבוא.

       

       

        7/1/10 15:09:


      מצטרפת לבקשתה של כרמלית, הרי אינך יכול להשאיר את קוראיך מסוקרנים כל כך, האם היה על החוף רק 24 שעות? מה היה שם?

      בכל מקרה כבר כוכב ירוק מגיע מאוד -  על החשבון לסיפור מרתק !!

        7/1/10 13:44:

      צטט: כרמל100 2010-01-07 13:41:52

      תודה.

      נהנתי להתלוות למסע עם דמויות גיבורייך.

      המצוירות בכתיבתך בדיקנות רבה.

      אך להשלמת התמונה יש צורך בפרק ב'
      מצפה.......

      תןדה, כרמל.

      המשך יבוא - מבטיח!

       

        7/1/10 13:41:

      תודה.

      נהנתי להתלוות למסע עם דמויות גיבורייך.

      המצוירות בכתיבתך בדיקנות רבה.

      אך להשלמת התמונה יש צורך בפרק ב'
      מצפה.......

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין