עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    שיקום העשור - הסרטים

    35 תגובות   יום שישי , 1/1/10, 14:19

    החלק השלישי והאחרון בפרוייקט שיקום העשור שלי, לחיזוק האגו הפגוע של תחילת שנות ה-2000. רשימת 101 סרטי העשור שלי. לא מתפשרת, לא מתנצלת ולא תמיד קוהרנטית או עקבית. בכל זאת, היא מסכמת עבורי תקופה שבין גיל 15 ל-25. אפילו לא בטוח שיש בה באמת 101 סרטים, הרי אחד הוא בעצם טרילוגיה. והכי חשוב - הרשימה נכונה אך ורק לרגע פרסומה. לו הייתי נדרש לערוך אחת נוספת בעוד שעה, היא הייתה נראית קצת אחרת, אני משוכנע. הביטוי שאני מקפיד לעולם לא להשתמש בו, “יצירת מופת", יחזור כאן כל-כך הרבה פעמים עד כי לא תישאר ממנו שום משמעות. אבל אין לי דרך אחרת להלל בתמציתיות סרט שתפסתי כמושלם.

    כתבתי באריכות על הציניות החדשה שמסמלת עבורי יותר מכל את העשור שחלף וגם על הקשר שמצאתי בין עלייתם לשלטון של הדוקו והריאליטי, שתי פנים של אותו המטבע. אין בי יומרה להצביע על מגמות וטרנדים,טובים ממני כבר עשו זאת. זוהי פשוט אסופה של סרטים שאהבתי ואשר השפיעו ועיצבו את הטעם הנוכחי שלי.לא תמצאו כאן שום סרט של פדרו אלמודובר, מיכאל האנקה, וודי אלן, טים ברטון, דייויד לינץ' או קוונטין טרנטינו, אהובי לשעבר. גם לא תמצאו כאן סרטים "חשובים", ואם כן – זו לגמרי מקריות. למעשה הנושא היחיד בו חשיבותו של סרט השפיע על שיקול הדעת, היא במיקומו בדירוג.


    1. "ממנטו" (2000) – הפעם הראשונה בה חוויתי את כל המעבר שיש לקולנוע להציע. הפעם הראשונה בה נתקלתי בבמאי שיהפוך להיות הנערץ עליי מכל, כריסטופר נולאן. האירוע המעצב שהפך אותי לחובב קולנוע. הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בחיי. התסריט הכי טוב שאי פעם יצא לי להגות בו ושגרם לי להבין שיש רמות שלימות שחבל בכלל לנסות ולהגיע אליהן. "ממנטו" הוא הרבה יותר מסרט העשור בשבילי. כשצפיתי בו לראשונה, הבנתי שהוא הסרט הטוב ביותר שראיתי בחיי. מה שלא ידעתי, הוא ששום סרט לא יתעלה על ההישג, מאז ועד היום.
    2. "האביר האפל" (2008) – גם במקום השני ניצב בגאון סרט של גאון, וסרט שהציב רף חדש לכל סרטי הקומיקס שיבואו אחריו. נולאן הוא במאי העשור שלי, לא רק בזכות היותו מוכשר, מקורי ומחונן, אלא בעיקר משום שאני באמת מרגיש שהוא עושה סרטים במיוחד בשבילי. באטמן הוא דמות הקומיקס האהובה עליי, ועד שבא נולאן התביישתי בייצוג הקולנועי שלו.
    3. "שמש נצחית בראש צלול" (2004) – צ'רלי קאופמן, לעומת זאת, הוא תסריטאי העשור מבחינתי. החיבור שלו עם מעיין היצירתיות המכונה מישל גונדרי, הוליד את הקומדיה הרומנטית של העשור. כגודל רעיון כך איכות הביצוע.
    4. "זכרונות מרצח" (2003) – ארבע שנים לפני "זודיאק", היה את הסרט שעשה את אותו הדבר רק יותר טוב, בקוריאנית, במושלמות קולנועית וסיפורית כל-כך אגבית, עד כי אני עדיין נתון בהלם מוחלט ממנו. גם עכשיו, ברגע זה. סרט שבלתי אפשרי להתאושש ממנו.
    5. "בריק" (2005) – בכורת הבימוי של ריאן ג'ונסון, המסתמן כמפרק הז'אנרים האולטימטיבי, הוא פילם נואר המתרחש בתיכון. זה כל-כך מבריק שזה כבר מסוונר.
    6. "מת על המתים" (2004) – פארודיית סרטי הזומבים המופלאה ביותר שנוצרה, שמצליחה להיות גם אחד מסרטי הזומבים החכמים שראיתי. תחי הממלכה המאוחדת, יחי סיימון פג!
    7. "ארץ קשוחה" (2007) – שלוש צפיות באותו השבוע, יחד עם קריאת התסריט בין לבין. הכל רק לפצח את החידה, שפתרונה הוא – האחים כהן גאונים ברמות-על.
    8. "המסור" (2004) – יצירת מופת, ושלא יגידו לכם אחרת. הסרט שהשיב את אמוני האבוד בז'אנר האימה והפעם האחרונה שהצליחו לעבוד עליי בקולנוע.
    9. "דוגוויל" (2003) – אם כל הקתרזיסים. רק לארס פון טרייר יכול להפוך סרט המתרחש על בימת תיאטרון חסרת תפאורה למאורע שמקועקע לי במוח כאילו חוויתי אותו על בשרי.
    10. "פארק גוספורד" (2001) – יצירת המופת שהכירה לי את רוברט אלטמן, מהבמאים הנערצים עליי, ושמוכיחה כי קהל סבלני יבוא על שכרו וסיפוקו.
    11. הילדים של מחר (2006) – הסרט שצימצם את אוצר המילים שלי ל"וואו!" ו-"שיואו!" למשך שעתיים, צמד מילים עליו  חזרתי שוב ושוב במהלך הצפייה המכה בתימהון.
    12. "המבוך של פאן" (2006) – אגדה מהפנטת, אווירה סוחפת, וסוף מפלח קהלים. יצירת הביעותים של גיירמו דל טורו הזכירה לי איך נראה סרט פנטזיה אמיתי.
    13. "המארח" (2006) – סרט המפלצות הכי טוב מאז "פארק היורה", שהוא כמובן גם אלגוריה מחוכמת לכמה מהפחדים הכמוסים של החברה. בונג ג'ון הו הקוריאני, יחד עם "זכרונות מרצח", מתמקם מיד אחרי נולאן ברשימת במאי העשור שלי.
    14. "אדפטיישן" (2002) – הצצה מטרידה אל מוחו הסבוך של צ'רלי קאופמן, שהוא פלונטר תסריטאי וטריפטיקון של רעיונות המקופלים זה בתוך זה. גאון, גאון, גאון.
    15.  "סינקדוכה ניו יורק" (2008) – למה אחיו המופרע והמפואר יותר של "אדפטיישן" נמצא מקום אחד תחתיו? כנראה כי לא ראיתי אותו מספיק פעמים מאז המיס לי את המוח.
    16. "יוקרה" (2006) – שיאו של נולאן בבניית מתח ופרישת עלילה ואחד הסרטים המרתקים שראיתי על אמנות האשליות. לא, לא קוסמות, קולנוע.
    17. "סופרבד" (2007) – קומדיית ההתבגרות של העשור. צמד דמויות ראשיות הפוכות ומשלימות, פיות מטונפים ועלילה פשוטה ורהוטה. המקור מספר 1 לציטוטים בשנות ה-2000.
    18. "המעיין" (2006) – מעולם לא הבנתי מה הקשר בין התקצירים שקראתי לסרט עצמו, אבל מבחינתי כל מי שלא אהב סרט על כוחה של האהבה הנצחית, אין לו לב. ואיזה ספקטקל.
    19. "וול-אי" (2008) – הסרט שהרג סופית את המונח "סרט אנימציה" כז'אנר. מתוק, ירוק ורב רבדים. מאת אולפני פיקסאר, ללא ספק אולפן העשור שלי, בזכות החדשנות המבוססת על שיטת האולפן ההוליוודי הקלאסי.
    20. "באטמן מתחיל" (2005) – הסרט שאיתחל את מותג "באטמן" ומחק מן ההיסטוריה של הקולנוע את ארבעת החרפות שבאו לפניו.
    21. "חיים של אחרים" (2006) – גם לי מותר להתרגש ולהתפעל מאחד הקונצנזוסים הגדולים של העשור, ואף לנגב את העיניים מספר פעמים במהלך הצפייה ביצירת הפאר הזו.
    22. "שוטרים לוהטים" (2007) – טייק 2 של הצמד שאחראי לשון של המתים, מוכיח שגם פארודיית סרטי משטרה/פעולה/רוצחים סדרתיים יכולה לעבוד נהדר בתוך הז'אנרים אותם היא עוקצת באלגנטיות בריטית.
    23. "זה ייגמר בדם" (2007) – הפילוג הפנימי הקיצוני ביותר שחוויתי ביחס לסרט, המורכב מהתפעמות בלתי פוסקת מיצירת מופת תוך סלידה יוקדת מכל תכניה.
    24. "הכניסו את האדם הנכון" (2008) – דרמת התבגרות + סרט ערפדים + סרט שבדי = סוג של הגשמת פנטזיה.
    25. "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" (2003) – תשכחו לרגע את שני האחרים, ותגידו לי בכנות שבפנטזיית ההרפתקאות הגרנדיוזית הזו אין קסם טהור, אמיתי ומזוקק וגם פאן בסיטונות.

    26. "דוני דארקו" (2001) – מלך מלכי הפספוסים של עולם ההפצה הישראלי. את יצירת המופת המבלבלת והמטלטלת של ריצ'רד קלי, הייתי רוצה לראות על מסך ענק.
    27. "ברוז'” (2008) – אני שוקל להתחיל לסווג את חבריי לפי דרגת חיבתם לבכורה המטורפת, השנונה, המותחת והשחורה משחור של מרטין מקדונה.
    28. "ונדטה" (2005) – אולי זה מפני שראיתי אותו בלונדון כחלק מחווית הטיול הכוללת, אבל סרטם של האחים וושאווסקי, שחתום עליו ג'יימס מקטיג אחד, נתפס אצלי כשלם הרבה יותר מסך חלקיו.
    29. "לירות כדי להרוג" (2007) – אני לא יודע אם הסרט הזה מוצלח יותר כקומדיה פרועה או כאקשיונר חסר מעצורים, מה שבטוח הוא שההנאה מגיעה ישר לוריד.
    30. "ילדות רעות" (2004) – אחד התיאורים המדוייקים והנוקבים של דור שלא זכה לטיפול קולנועי הולם, ותסריט שצריך להילמד בבתי ספר, ולא רק לקולנוע.
    31. "עיר החטאים" (2005) – ההתפרעות המוצלחת ביותר של רוברט רודריגז, במאי הבי-מוביז האמיתי היחיד בעשור הזה, מאז ומעולם. והקאמבק האמיתי של מיקי רורק.
    32. "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" (2007) – טראומה. הסרט הזה הוא פאקינג טראומה לצופים והחוויה הכי קשה, אך מעוררת התפעלות, שחוויתי באותה שנה מצויינת.
    33. "הפרפר ופעמון הצלילה" (2007) – מקום שני ברשימת הקשים-אך-שווים של 2007, וצילום שגרם לי להרהר רבות בכל מה שראיתי עד אז ומאז.
    34. "העולם שבפנים" (2000) – אחד מסרטי ההתבגרות המקוריים בו נתקלו עיניי. משתבח מצפייה לצפייה ומעורר תהיות כמו למה התבגרה סקרלט ג'והנסון ולאן נעלמה תורה בירץ'?
    35. "רקוויאם לחלום" (2000) – למי שחושב שאת הסרט המשפיע והמהפנט הזה אפשר לסכם ב"סמים זה רע", אני ממליץ לנגוח בפטיש חמש קילו. כנראה שפעם אחת לא הספיקה לו.
    36. "הפסנתרן" (2002) – סרט השואה האהוב עליי.
    37. "המין האנושי" (2000) – התסריט שאני הכי אוהב של קאופמן, למרות שהוא לא הכי גדול שלו, וסרט אנדרייטד באופן מחפיר.
    38. "שר הטבעות" (כטרילוגיה) – בלי האוסקרים והרגעים בהם פיטר ג'קסון בחר שלא להיצמד לספריו מעצבי הזהות של טולקין, הוא היה בעשירייה שלי, אין ספק.
    39.  "מדוזות" (2006) – כנראה הסרט הישראלי האהוב עליי, להוציא "מבצע סבתא". דגדוגים נעימים מציפים את המוח בכל פעם שאני נזכר בו.
    40. "ואלס עם באשיר" (2008) – אולי הסרט התיעודי המוצלח ביותר שראיתי, ומי שטען שלא אהב את האנימציה הייחודית סתם עושה דווקא.
    41.  "באטל רויאל" (2000) – לכל מכורי הריאליטי מומלץ לשוב אל הנבואה הפסימית של אדון קנג'י קינג'י פוקאסאקו מתחילת העשור, ולהבין שהתחזית המטרידה שלו קרובה מדי מכדי להתגשם.
    42. "עיר האלוהים" (2002) – לפני "גומורה", “עג'מי" וחיקויים מוצלחים הרבה פחות, סרט ברזילאי אחד הראה לעולם איך מצלמים עוני, פשע וילדודס עם אקדחים.
    43. "האיש שלא היה שם" (2002) – עוד פנינה/שנינה של האחים הכהנים והשימוש הכי מרגש שראיתי בשחור-לבן מאז ימי האקספרסיוניזם הגרמני.
    44. "השיבה" (2002) – כשידברו על העשור הזה בעוד כמה שנים וישאלו למה לא נעשו בו סרטים "חשובים", מישהו ידאג להזכיר את "השיבה" כדי להשקיט את המצפון הקולקטיבי.
    45. "דרך ללא מוצא" (2002) – הגרסה המקורית, האסייאתית והפסיכית באמת, ממנה גנב מרטין סקורסזה את הבסיס ל"שתולים" זוכה האוסקר שלו.
    46. "טיסה 93” (2006) – סוג של פלא בלתי מוסבר. איך אפשר להיות במתח פוקק עצבים בסרט שסופו ידוע מראש, לעולם לא אבין.
    47. "המסע המופלא" (2004) – הייאו מיאזאקי, קיסר האנימציה הדגול מיפן, בגדולתו. כולי הזדהות עם ילדים שסובלים מסיוטים על הוריהם ההופכים לחזירים, כי סרט ילדים זה לא.
    48. "דרכים צדדיות (2004) – דיוקן מדכא להפליא של דמות הלוזר האוניברסלי בתוך סרט מסע בטעם של פעם אך עם ניחוחות ועפיצות של העשור בו נעשה. כן, הייתי חייב להשתמש במושגים מעולם היין.
    49. "מים” (2007) – הסרט השלישי שראיתי בתור מבקר הקולנוע של עכבר העיר אונליין, הכיר לי עולם אחר של סרטים הודיים. דרמה גדולה מהחיים, עשויה ביד אמנית, דיפה מהטה שמה.
    50. "אווטאר” (2009) – הסיבה שאחת החוויות הקולנועיות המסעירות של חיי (וסרט השנה שלי) לא ממוקמת גבוה יותר, היא שאני עדיין תחת השפעתה.
    51.   "אינסומניה” (2002) – אני באמת לא מבין מה רוצים מהמותחן המעולה הזה של נולאן. תצוגת המשחק היחידה של פאצ'ינו ששווה לדבר עליה העשור, ולפחות שלוש סצינות בלתי נשכחות.
    52.  "המתאבק" (2008) – הסרט שבעתיד ידברו עליו כעל הפתיחה לעידן הבוגר והבשל יותר של הבמאי דארן ארונופסקי. איזו עוצמה דרמתית ממוטטת ומסחררת.
    53. "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" (2007) – הפעם הראשונה בה הפנמתי את המושג ניאו-מערבון, ומשל מרתק על תרבות הסלבריטאות במאה ה-21.
    54. "בלתי שביר" (2000) – סרט הקומיקס הטוב ביותר, עד לבואו של האביר האפל, והסרט הכי טוב של שיימאלאן.
    55. "תודה שעישנתם" (2006) – כך בדיק צריכה להיראות סאטירה אנטי-אמריקאית מבית. לחבק את האמריקנה ואז לתקוע לה סכין בגב. ולסובב.
    56. "300” (2006) – סרט פעולה גרנדיוזי ומתלהם שהוא גם פארודיה בלתי מכווונת על עצמו. איך לא חשבו על זה קודם?
    57. "אבק כוכבים" (2007) – האח החורג של "הנסיכה הקסומה".
    58. "הנוכלים בלום" (2009) – עוד פירוק והרכבה ז'אנריסטיים של ריאן ג'ונסון, ואחד הסיפורים על מספרי סיפורים, שמסופרים באופן הכי וירטואוזי. וסליחה על הניסוח.
    59. "חייהם הפרועים של נערי המקהלה" (2002) – סרט התבגרות לתפארת, רצוף תפניות מפתיעות, שזור קטעי אנימציה ילדותיים ועטוף בהתחלה וסוף בלתי נשכחים.
    60. "זהות אבודה" (2007) – הסרט שהמציא מחדש את העריכה בז'אנר הפעולה, שכולם מנסים לחקות מאז, ללא הצלחה יתרה.
    61. "אלפנט" (2003) – בא גאס ואן סנט, והראה לכל המייקל מורים איך אפשר להעביר את אותו המסר של "באולינג לקולומביין" בצורה בלתי שיפוטית, שתגרום לצופים להבין הכל.
    62. "עטאש" (2004) – סרט הארט-האוס הפלשתיני הראשון וכוכב בוהק בשמי הקולנוע הישראלי, אם זה בסדר מבחינתו להשתייך לישראל בענייני קולנוע.
    63. (2005) "Hard Candy" – הסרט שגילה לעולם את אלן פייג', בתפקיד כיפה אדומה שמפתה פדופילים. וזה הרבה יותר פסיכוטי ממה שזה נשמע.
    64. "אמלי" (2001) – אין מתקפת קיטש מרוכזת ומפתיעה יותר מזו ששיגר ז'אן פייר ז'נה אל קהל הצופים. למסכנים לא היה סיכוי לעמוד בפניה, ואני ביניהם.
    65. "ימים קפואים" (2005) - "זה סרט ישראלי? עצמאי באפס תקציב? מה, אתם צוחקים עליי? אז למה לא עושים עוד כאלה?”, היו רק חלק מהשאלות שיריתי לכל עבר אחרי הצפייה.
    66. "ואת אמא שלך גם" (2001) – גאל גרסיה ברנאל ודיגו לונה הצעירים, בסרטו של אלפונסו קוארון הטירון. נדמה לי שעל זה אמרו בספרדית-מקסיקאית "מריח כמו רוח נעורים".
    67.  "בחורה טובה" (2002) – הפעם היחידה בה ג'ניפר אניסטון הוכיחה לי שהיא אשכרה שחקנית. חוץ מזה, כל סרט שיאזכר את "התפסן" אוטומטית מקבל אצלי מקום ברשימה.
    68. "רכבת לדארג'ילינג" (2007) – לדעתי, סרטו המוצלח ומהנה ביותר של ווס אנדרסון, אמן העיצוב, הפסקול והאווירה. כיף טהור.
    69. "בוראט" (2006) – כן, המספר בכוונה, וכן בגלל הסצינה ההיא. מעבר לתופעה חסרת הפרופורציות, הסרט הזה הוא גם סאטירה מבריקה על הגזענות המוסוות של ארה"ב ותצוגת משחק לחלוטין לא מוערכת של סאשה ברון כהן.
    70. "משפחת סופר-על” (2005) – החלטתי לסדר את כל הפיקסארים שאינם וול-אי בזב אחר זה. נסתפק בהשתפכות קולקטיבית, על רמת האנימציה שגורמת לכל המתחרים להיראות כמו אוסף פיקסלים סתמי ובמיומנות הסיפורית והתעוזה המחשבתית. בעיניי, כולם מיוחדים ועשויים לעילא ולעילא, וזהו סדר חיבתי אליהם.
    71. "רטטוי” (2007)
    72. "למעלה” (2009)
    73. "מוצאים את נמו" (2003)
    74. "מפלצות בע"מ” (2001)
    75.  "הצד הרחוק של הירח" (2003) – וירטואזיות ועדינות קולנועית מתערבלות להפליא בשפתו הייחודית של רוברט לפאג'. יפהפה.
    76. "סנאצ'” (2000) – גם לגיא ריצ'י הייתה מילה בעשור הזה, או לפחות בפתיחתו. לא מהנה כמו "לוק סטוק", אבל גם לא נשאר הרחק מאחור.
    77.  "חיים בהקיץ" (2001) – היפנוזת אנימציה חד-פעמית ומכתיבת חלומות שאחרי.
    78. "אהבה נושכת" (2000) – למרות שני סרטיו האמריקאיים, עדיין הסרט החביב עליי של אלחנדרו גונזאלס איניאריטו, שר הסיפורים המצטלבים של העשור.
    79. "איש אינו יודע" (2004) - הירוקאזו קורה-אדה שוב מראה יכולות התבוננות נשגבות ודורש את מקומו בין גדולי הבמאים היפניים של הדור העכשווי.

    80. "הנפילה" (2004) – מה אתם יודעים, היטלר היה בעצם סבא חביב. תודו שזה חידוש.
    81. "מלון רואנדה" (2004) – דרמה יעילה, ייחודית ועשויה כהלכה, שגורמת לצופה בה לבחור צדדים, אבל גם להבין את הצד השני.
    82. "פעם אחת" (2006) – סוכריה אירית מרירה מתוקה, דלת תקציב עד מאוד אך עשירה בלבביות וכנות מכריעה ומכניעה. וגם השירים חמודים.
    83. "דרך אדומה" (2006) – מותחן אפרורי ומרתק בסקוטלנד האפורה לא פחות, על העבר שלעולם אינו מרפה ועל תרבות המציצנות המסוכנת.

    84. "האיש שבפנים" (2006) – סרט השודים המתוחכם והמהנה ביותר שראיתי העשור, וכן, דווקא ראיתי אך ממש לא נפלתי מהטרילוגיה הנפוחה שאתם חושבים עליה עכשיו.
    85. "צאמטי" (2006) – הסרט שהשיב לי את הפחד מאקדחים בקולנוע.

    86.  "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" (2009) – ייזכר כקלאיסקה, אין לי ספק  בכך. אחד הסרטים המצחיקים ביותר שראיתי בחיי, מבחינת יחס פרצי צחוק בלתי נשלטים לדקה.
    87. "זולנדר" (2001) – היציאה הכי מבריקה של בן סטילר מאז ומעולם.
    88.  "פפריקה" (2006) – טריפ אנימציה פסיכודאלי לחלוטין. סטושי קון מוכיח שיש עוד במאי אנימה מוכשרים ביפן.
    89. "בתול בן ארבעים" (2004) – הספתח לעידן אפטאו, התפקיד הגדול הראשון של סטיב קארל בקולנוע וסרט שהוא חכם כשם שהוא קורע מצחוק.
    90.  (2004) “B13” -  הסרט שהכיר לי את אמנות הפארקור ופצצת האקשן הצרפתית עם גל ההדף האדיר ביותר העשור, מאת בן טיפוחיו של לוק בסון, פייר מורל.
    91. "ללא מחסום" (2005) – שילוב בין שתי אימפריות האקשן של העשור, עם בימוי של לואי לטרייה הצרפתי ובכיכובו של ג'ט לי הסיני, מנפיק סרט פעולה מקורי ומדהים.
    92. "והרי החדשות" (2004) – הסרט המצחיק והטוב ביותר של פארל.
    93. "מועדון החברים" (2003) – הסרט שעשה את וויל פארל לוויל פארל, וקומדיית הבאדיז שתנבא את בואה של חבורת אפטאו.
    94. "קיס קיס בנג בנג" (2005) – הצלפה בישבנה המדושן של הוליווד, שכתב וביים התסריטאי של "נשק קטלני", שיין בלאק. וגם הוכחה נסופת לעובדה שרוברט דאוני ג'וניור שולט.
    95. "לאייר קייק" (2004) – נשמע כמו תוכנית בישול, אבל נראה ומרגיש כמו עוד קומדיית אקשן מופרכת ומהנה, בתוספת דניאל קרייג טרום עידן בונד. ג'יימס בונד. תפס את המקום של "קזינו רויאל".
    96. "שרק" (2001) – המפלץ הירקרק שהמציא את טרנד הירידות על דיסני היה הדבר הכי מגניב בביצה, לפני שיוצריו עברו מעסקי האנימציה לעסקי הירוקים המרשרשים. 
    97. "מעבר לכל חלום" (2006) – הגרסה המסוייטת של "הנסיכה הקסומה", לפחות במבנה הנראטיבי. חלום מרהיב של הבמאי טארזם, שהצליח לתרגמו לתמונות פוערות עיניים.
    98. "תא קטלני" (2000) – סרטו המוקדם יותר של אותו טארזם הציג את שפתו הויזואלית מרחיבת האישונים, וניסה לענות על השאלה "מה קורה בתוך מוחו של רוצח פסיכופט"?
    99. "וידוק" (2001) – מותחן צרפתי מסוגנן ומוקפד לפרטי פרטים, עם ז'ראר דפרדייה הגדול.
    100. "מעודדות צמודות" (2000) – סרט הצ'ירלידרס האולטימטיבי והפעם היחידה בה נהניתי לצפות בקירסטן דאנסט.
    101. "המוסד הסגור" (2007) – ה"מבצע סבתא" של שנות ה-2000, נכנס לרשימה בתור הסרט ה-101, כיוון שהוא בעצם אינו סרט באורך מלא. אבל הוא הורס מרוב צחוק, ורק כך ראוי לסיים את העשור הראשון של האלף החדש.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/10 15:11:

      אוופס....גם מוצמד כמוני לIMDB עלול לטעות בצורה מביכה...כשסרט משפיע עליך כלכך לעיתים שוכחים ממתי הוא!

       

       

       זה בסדר, אתה מחזק את מעמדו כקלאסיקה על-זמנית קריצה

        8/1/10 15:04:

       מה שהתכוונתי זה שאני לא בטוחה שראיתי את וול-E ברשימה שלך.את הסרט אני זוכרת היטב והוא אהוב עלי במיוחד:-)

       

       סילי מי נבוך

      וול-אי מקום 19, ואם היה כזה ז'אנר "סרט אנימציה" כנראה שהייתי בו לסרט האנימציה שאני הכי אוהב.

        8/1/10 15:02:
       

      להרגיש בבית היה לי נעים. להסביר למה זה קרוב לבלתי אפשרי, אבל הסיכוי שסרט בלי מילים יהיה לי נעים, הוא אפסי. אני מלכה בחוסר סבלנות. יוצאת מסרטים תוך 10 ד' גג אם הם לא מעניינים אותי (ואם מי שיושב-ת ליידי מאשר-ת, כמובן), אז אם סרט נעים לי, אני לא מתווכחת. הוא לא חייב להיות טוב לכולם, הוא טוב לי.

       

      שנים אח"כ יצא לי לשבת בהרצאה על זמן בסינמטק. הרצתה אישה בשם רותי מנדיל-חלבי, שבזמנה החופשי היא חברה בכת ששמה אקרופוליס החדשה (מקום מפחיד מאוד עם אנשים חייכנים מדי אבל עם רעיונות לא רעים בכלל על החיים). האישה הזאת היתה סופר מרתקת, קשה לי לדעת מה בדיוק נאמר באותה הרצאה כי יצא לי להקשיב לרעיונות האלה בהרבה הזדמנויות אחרות (רעיונות על מחזוריות הטבע, על מחזוריות החיים, על ההתנהלות המחזורית והמקובעת שלנו, על חוסר היכולת להתנתק מהרגלים ישנים ומתפיסות ישנות למרות שנכוונו בגללן פעם אחר פעם, על ההאחזות במה שזמני ובר חלוף...), אבל הדברים שלה התיישבו לי בול. הכל היה נראה לי מאוד מדוייק. איך שהיא סיימה את דבריה הבאתי ספרינט לבמה כדי לבקש הסבר על להרגיש בבית, כי הקונפליקט בין נעים לי לבין - אין לי שמץ של מושג מה נאמר לי שם, לא כייפי במיוחד.

       

      לגבי הסרט היא ענתה לי בקצרה. בין היתר אמרה שניתנה לנו הזדמנות להתבונן בפרקטיקה שנתפסת אצלנו כפשע (פריצה לבתים) מזוית ראיה אחרת. אף אחד הרי לא מפתח אנטגוניזם הרי נגד השניים האלה שמנקים בתים ומתקנים את מה שמקולקל, אנחנו די מתים עליהם.  אם אני לוקחת את הרעיון המזערי הזה ומעזה ליישם אותו במקומות אחרים במציאות שהובנתה לי מילדות, יתכן שאמצא מגוון אמיתות שאינן בהכרח מוחלטות. ההסברים הרעיוניים חביבים, אבל מה שבאמת כובש אותי בסרטים שלו, הן התחושות והחוויה. אם ציפית לקבל הסבר אינטלקטואלי מנומק, אני מתנצלת שאין לי כזה. ככה אני מסבירה אהבה.

       

       


       אצטרך כמובן הסבר הרבה יותר מעמיק ממה שנתת על מנת להבין מה מהפכני באמריקה זה רע, מבטיחה לך שזה לא מבעיה להודות שלא הבחנתי במשהו, ההיפך, אני חיה את החיים בתחושה שכולם מבינים משהו שאני לא. אשמח להבין מה אני לא רואה.

       

       הסברים אינטלקטואליים? אני? חלילה.

      הם אף פעם לא משכנעים אותי. בפירוש ביקשתי הסבר חוויתי וקיבלתי. אז תודה.

      מה שאני זוכר מהסרטים של קים קי דוק (וראיתי ארבעה-חמישה) זה דווקא אי-נעימות... מעניין.

       

      על אמריקה הייתי רוצה לדבר בהרחבה מתישהו, היה לי ממש משבר זהות השנה בקשר לזה זועף

        7/1/10 23:34:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-07 09:15:15

      צטט: גידי יון 2010-01-06 00:41:01


      אגב אם לא פספסץי,רק עתה שמתי לב שאין בדירוג את "עירום". של לי.

      השכחת או שאינך מחשיב סרט זה לרשימה?

       

       

      אני יכול לכתוב לך מגילות על "עירום" של מייק לי.

      אבל סרטים מ(תחילת) שנות התשעים לא נכנסים לרשימת העשור הראשון של 2000, מצטער חיוך

      אוופס....גם מוצמד כמוני לIMDB עלול לטעות בצורה מביכה...כשסרט משפיע עליך כלכך לעיתים שוכחים ממתי הוא!

       

        7/1/10 23:26:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-07 09:27:00

      צטט: Soul Sista 2010-01-06 07:53:58

      אתמול לפני השינה ראיתי את הרשימה של יעל שוב ונזכרתי ב"מוכה אהבה".

      יכול להיות שלא הכנסת אותו במכוון? כי הוא סרט אדיר בעיניי.

      גם אני לא בטוחה שראיתי את וול-E.

      עוד בחירות של יעל שוב שאני מסכימה איתן- השעה ה-25 של ספייק לי, אמריקן ספלנדור, לתפוס את הפרידמנים,היסטוריה של אלימות...

       

       

      אחותי, בהתחלה לא הבנתי מדוע את מציינת שהסתכלת שוב ברשימה של יעל. אחר-כך נזכרתי בשם המשפחה שלה חיוך

      אכן נשמט לי "מוכה אהבה"... אחת ההוכחות היותר מוצלחות הסותרות את הטענה הכל-כך רווחת בקרב צלמים חובבים - "אל תצלם מול השמש, לא ייצא לך כלום!".

      מקום 102?

      מסכים לגמרי גם עם הבחירות הנוספות שלה שאת מסכימה איתן, למרות שלא הייתי מחליף אף סרט במאייה שלי... אוף, סיכומי עשור זה קשה.

       

      ומה זאת אומרת "לא בטוחה שראית את וול-אי"? זה שכן/לא ראית זה בסדר, אבל ממש לא מדובר בסרט ששוכחים... מציע לוודא זאת בהקדם חיוך

       

       מה שהתכוונתי זה שאני לא בטוחה שראיתי את וול-E ברשימה שלך.את הסרט אני זוכרת היטב והוא אהוב עלי במיוחד:-)

        7/1/10 20:26:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-07 09:22:29

      התגובות ללא ספק מציבות תחרות רצינית לפוסט הטעים הזה.

       

      סלח לי שאני לא יכולה להתייחס לתוכנו כמו שצריך, אני עם שי פה, עם מחבואים וקים קי דוק...:-)

       

      אבל ההערות שלך גורמות לי לחשוב שאולי יש יותר מ"סמים זה רע אמריקה זה רע" ברבי התקציב האלה, אולי מהאזנה לך ולאחרות שדיברו פה אצליח לראות אותם אחרת. יום אחד...

       

       אני מאוד אשמח אם את, שי, או כל מי שיחפוץ יסביר לי מה יש בהאנקה או קים קי דוק מעבר ל"השפעתם המכרעת" או "חשיבותם הבלתי מבוטלת". לא פעם שיניתי את דעותיי ובחנתי סרטים שוב על סמך טיעונים מעניינים של אנשים, תאמיני או לא.

       

      והמסר של "אמריקה זה רע" הוא הרבה יותר עמוק ומורכב ממה שרוב האנשים מוכנים להודות, לדעתי. חשבי על זה בהקשר יומיומי לכמעט כל מה שאת סופגת רק מללכת ברחוב או לפתוח טלוויזיה. מהפכני בעיניי.

       

      להרגיש בבית היה לי נעים. להסביר למה זה קרוב לבלתי אפשרי, אבל הסיכוי שסרט בלי מילים יהיה לי נעים, הוא אפסי. אני מלכה בחוסר סבלנות. יוצאת מסרטים תוך 10 ד' גג אם הם לא מעניינים אותי (ואם מי שיושב-ת ליידי מאשר-ת, כמובן), אז אם סרט נעים לי, אני לא מתווכחת. הוא לא חייב להיות טוב לכולם, הוא טוב לי.

       

      שנים אח"כ יצא לי לשבת בהרצאה על זמן בסינמטק. הרצתה אישה בשם רותי מנדיל-חלבי, שבזמנה החופשי היא חברה בכת ששמה אקרופוליס החדשה (מקום מפחיד מאוד עם אנשים חייכנים מדי אבל עם רעיונות לא רעים בכלל על החיים). האישה הזאת היתה סופר מרתקת, קשה לי לדעת מה בדיוק נאמר באותה הרצאה כי יצא לי להקשיב לרעיונות האלה בהרבה הזדמנויות אחרות (רעיונות על מחזוריות הטבע, על מחזוריות החיים, על ההתנהלות המחזורית והמקובעת שלנו, על חוסר היכולת להתנתק מהרגלים ישנים ומתפיסות ישנות למרות שנכוונו בגללן פעם אחר פעם, על ההאחזות במה שזמני ובר חלוף...), אבל הדברים שלה התיישבו לי בול. הכל היה נראה לי מאוד מדוייק. איך שהיא סיימה את דבריה הבאתי ספרינט לבמה כדי לבקש הסבר על להרגיש בבית, כי הקונפליקט בין נעים לי לבין - אין לי שמץ של מושג מה נאמר לי שם, לא כייפי במיוחד.

       

      לגבי הסרט היא ענתה לי בקצרה. בין היתר אמרה שניתנה לנו הזדמנות להתבונן בפרקטיקה שנתפסת אצלנו כפשע (פריצה לבתים) מזוית ראיה אחרת. אף אחד הרי לא מפתח אנטגוניזם הרי נגד השניים האלה שמנקים בתים ומתקנים את מה שמקולקל, אנחנו די מתים עליהם.  אם אני לוקחת את הרעיון המזערי הזה ומעזה ליישם אותו במקומות אחרים במציאות שהובנתה לי מילדות, יתכן שאמצא מגוון אמיתות שאינן בהכרח מוחלטות. ההסברים הרעיוניים חביבים, אבל מה שבאמת כובש אותי בסרטים שלו, הן התחושות והחוויה. אם ציפית לקבל הסבר אינטלקטואלי מנומק, אני מתנצלת שאין לי כזה. ככה אני מסבירה אהבה.

       

       


       אצטרך כמובן הסבר הרבה יותר מעמיק ממה שנתת על מנת להבין מה מהפכני באמריקה זה רע, מבטיחה לך שזה לא מבעיה להודות שלא הבחנתי במשהו, ההיפך, אני חיה את החיים בתחושה שכולם מבינים משהו שאני לא. אשמח להבין מה אני לא רואה.

        7/1/10 09:27:

      צטט: Soul Sista 2010-01-06 07:53:58

      אתמול לפני השינה ראיתי את הרשימה של יעל שוב ונזכרתי ב"מוכה אהבה".

      יכול להיות שלא הכנסת אותו במכוון? כי הוא סרט אדיר בעיניי.

      גם אני לא בטוחה שראיתי את וול-E.

      עוד בחירות של יעל שוב שאני מסכימה איתן- השעה ה-25 של ספייק לי, אמריקן ספלנדור, לתפוס את הפרידמנים,היסטוריה של אלימות...

       

       

      אחותי, בהתחלה לא הבנתי מדוע את מציינת שהסתכלת שוב ברשימה של יעל. אחר-כך נזכרתי בשם המשפחה שלה חיוך

      אכן נשמט לי "מוכה אהבה"... אחת ההוכחות היותר מוצלחות הסותרות את הטענה הכל-כך רווחת בקרב צלמים חובבים - "אל תצלם מול השמש, לא ייצא לך כלום!".

      מקום 102?

      מסכים לגמרי גם עם הבחירות הנוספות שלה שאת מסכימה איתן, למרות שלא הייתי מחליף אף סרט במאייה שלי... אוף, סיכומי עשור זה קשה.

       

      ומה זאת אומרת "לא בטוחה שראית את וול-אי"? זה שכן/לא ראית זה בסדר, אבל ממש לא מדובר בסרט ששוכחים... מציע לוודא זאת בהקדם חיוך

        7/1/10 09:22:
      התגובות ללא ספק מציבות תחרות רצינית לפוסט הטעים הזה.

       

      סלח לי שאני לא יכולה להתייחס לתוכנו כמו שצריך, אני עם שי פה, עם מחבואים וקים קי דוק...:-)

       

      אבל ההערות שלך גורמות לי לחשוב שאולי יש יותר מ"סמים זה רע אמריקה זה רע" ברבי התקציב האלה, אולי מהאזנה לך ולאחרות שדיברו פה אצליח לראות אותם אחרת. יום אחד...

       

       אני מאוד אשמח אם את, שי, או כל מי שיחפוץ יסביר לי מה יש בהאנקה או קים קי דוק מעבר ל"השפעתם המכרעת" או "חשיבותם הבלתי מבוטלת". לא פעם שיניתי את דעותיי ובחנתי סרטים שוב על סמך טיעונים מעניינים של אנשים, תאמיני או לא.

       

      והמסר של "אמריקה זה רע" הוא הרבה יותר עמוק ומורכב ממה שרוב האנשים מוכנים להודות, לדעתי. חשבי על זה בהקשר יומיומי לכמעט כל מה שאת סופגת רק מללכת ברחוב או לפתוח טלוויזיה. מהפכני בעיניי.

        7/1/10 09:15:

      צטט: גידי יון 2010-01-06 00:41:01


      אגב אם לא פספסץי,רק עתה שמתי לב שאין בדירוג את "עירום". של לי.

      השכחת או שאינך מחשיב סרט זה לרשימה?

       

       

      אני יכול לכתוב לך מגילות על "עירום" של מייק לי.

      אבל סרטים מ(תחילת) שנות התשעים לא נכנסים לרשימת העשור הראשון של 2000, מצטער חיוך

        6/1/10 07:53:

      אתמול לפני השינה ראיתי את הרשימה של יעל שוב ונזכרתי ב"מוכה אהבה".

      יכול להיות שלא הכנסת אותו במכוון? כי הוא סרט אדיר בעיניי.

      גם אני לא בטוחה שראיתי את וול-E.

      עוד בחירות של יעל שוב שאני מסכימה איתן- השעה ה-25 של ספייק לי, אמריקן ספלנדור, לתפוס את הפרידמנים,היסטוריה של אלימות...

        6/1/10 06:38:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-03 23:45:38

       

      חוץ מזה שאני הוליוודיסט מוצהר וגאה!

      ...

      מה שכן, פתאום נזכרתי ב"חיים בן השורות" ו"אני אוהב האקאביז". אני באמת אוהב האקאביז, מוזר ששכחתי אותו...

       

      :-)

      התגובות ללא ספק מציבות תחרות רצינית לפוסט הטעים הזה.

       

      סלח לי שאני לא יכולה להתייחס לתוכנו כמו שצריך, אני עם שי פה, עם מחבואים וקים קי דוק...:-)

       

      אבל ההערות שלך גורמות לי לחשוב שאולי יש יותר מ"סמים זה רע\ אמריקה זה רע" ברבי התקציב האלה, אולי מהאזנה לך ולאחרות שדיברו פה אצליח לראות אותם אחרת. יום אחד...

        6/1/10 00:41:


      אגב אם לא פספסץי,רק עתה שמתי לב שאין בדירוג את "עירום". של לי.

      השכחת או שאינך מחשיב סרט זה לרשימה?

        4/1/10 11:51:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-03 12:26:29

      צטט: דויד :-) 2010-01-02 22:47:02


      רשימה מרשימה ביותר !! :-) חבל שאין ישראלים ודוקומנטריים

       

      מסכים עם לא מעט סרטים שברשימה ( "ממנטו", "שמש נצחית בראש צלול","האיש שלא היה שם" ( קלעת בול למה שאני חשבתי על השחור-לבן שלו) "וארץ קשוחה" ( בעצם כל סרט של האחים כהן הוא מאסטרפיס),פון טרייר הוא גאון בעיניי ו"דוגוויל" עוד אחת מהפסגות שלו,"סופרבאד" הוא אחד הקורעים מצחוק עד שבא "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" שהוא יציאה תסריטאית מטורפת, "הכניסו את האדם הנכון" ראיתי ממש לא מזמן - המלצה טובה שנתנו לי שלחה אותי לראות אותו,

      "רקוויאם לחלום" שהביא לטעמי את הכינור הפסקולי החזק של המאה

      "מדוזות" גרם לי נחת שיש קולנוע ישראלי כזה

      "השיבה" הוא אחד הסרטים המהפנטים שראיתי בעשור הזה

      "תודה שעישנתם" הוא הסאטירה הטובה ביותר מאז לכשכש בכלב של לוינסון

      "300"הוא אכן ספטקולר של דם אלימות ועיצוב מדוייקים אבל אני בעיקר זוכר את "אפוקליפטו" של מל גיבסון רשאיתי ישר אחריו

      "אמלי" פולן היא הצמר גפן הכי מתוק של העשור. עשוי לעילא

      "זולנדר" - צדקת בכל מילה

       

      ועוד ועוד ( התעייפתי)

       

      יש פה כאלה שרציתי לראות אבל טרם הספיקותי

       

       

      הייתי מוסיף גם את הסרטים הללו שהיו מאוד טובים לטעמי בעשור האחרון. (הסדר הוא אקראי)

       

      "קן פארק" ( ראיתי בפסטיבל הסרטים בירושליים ואנשים עזבו את האולם בהלך הסרט ובמיוחד אלה ששנארו עד הסוף בזעזוע) של לארי קלארק שמגיע פה לשיא בז'אנר של עצמו

      קדושות מעונות הצרפתי-קנדי שעורר פלצות בצופים שלו ובי עם סוף שאין שני לו

      "שם קוד דג חרב", בגלל הפאן האקשן וטרבולטה 

      "גארהד" שהיה המטאל גאקט של העשור

      "חופשייה ומאושרת" של מייק לי שהצליח לייצר אצלי הרבה חיוכים אחרי הסרט

      "רעם טרופי" אם לא רק בגלל ההופעה הבלתי נשכחת של טום קרוז

      "מעקב" של ג'ניפר לינץ  ( הבת של ) שחוזרת במותחן מושלם אחרי למעלה מעשור שלא עשתה סרט.

      שאפו לך. גרמתי לי לאחת התגובות הארוכות שרשמתי פה בקפה.

       

       

      תודה על המחמאות ונהדר לשמוע על ההסכמות חיוך
      הכנסתי את כל הישראלים שעשו לי את זה, אחד מהם אפילו דוקו... לצערי אין יותר.

      לא הייתה זו רשימת 120, יש מצב שהיה נכנס איזה ארול מוריס, אולי דמעות של גמל. וגם אולי איזה כנפיים שבורות.

       

      חצי מהסרטים שהזכרת בסוף התגובה לא ראיתי (קן פארק, מעקב, דג חרב), ואת החצי השני (רעם טרופי, חופשיה ומעצבנת, ג'ארהד) לא מאוד חיבבתי לצערי... מקווה שזה לא יהרוס את הרושם החיובי קריצה

       

       על טעם ועל ריח אפשר רק להתווכח .חיוךקריצה, הרושם נשאר במקומו, ממליץ לך לראות אלה שהזכרתי שטרם ראית.

       

      באופן כללי אני לא אוהב סיכומים. לא סיכומי שנה , לא סיכומי עשור וגם לא סיכומי מאה.

      החוויה היא החשובה !! הצורך האנושי לכמת דברים הוא מובן לי אך גם נתפס בעיניי כאווילי. במיוחד הכרזות וטייטלים כמו שיר העשור, ספר העשור וכו'.

      משהו בחיפוש אחר מקום ראשון  ( בדברים הנ"ל ) משעממת ומקוממת אותי.

       

      ארול מוריס בהחלט ה- במאי הדוקומנטרי הכי מעניין שיצא לי לראות

       

       

       

       

        4/1/10 10:24:
      Fuck yeah!
      יופי של רשימה,
      כיף גדול לקרוא אותה וגם את התגובות של ידידי צרכני הקולנוע המלומדים. 
      חוץ מאת התגובה של הטרול. הוא סתם דביל.

      ולעניננו, 
      כיף לדעת ש"שמש נצחית" ממקום כל כך גבוה אצל רובנו, אני אישית לא התהפכתי מבאטמן, אך ממנטו הוא ללא ספק מדהים/
      ברשימה האישית שלי, היית מוצא גם את "השתולים", "טראפיק",וכמובן את הסרט הטוב ביותר של אפטאו -"Knocked up".
      אבל שאפו על ההשקעה ברשימה.
      בחיי.
      (ברוז'?!)
        4/1/10 10:12:

       ראיתי שלאקין יש סרט חדש.

      לא מבינה את המשפט "סרט מעולה שאני לא אוהב".איך יכול להיות דבר כזה:-)

      חוץ מזה, לכלכת עם האמירה לגבי ילדים בני 16.דרלינג, והדרת פני זקנים ממך:-)

       

      "חיים בין השורות מצויין" ואני מתעקשת להכניס גם את "רייצ'ל מתחתנת" שהוא אחד מסרטי השנה שעברה שלי.

      על ההאקביז, אגב, לא מתתי.

       

       

      "רייצ'ל" הוא עוד דוגמה לסרט מעולה שלא אהבתי.

      מבחינתי, ישנם סרטים שאני לחלוטין מעריך, נקרא לזה בקטע "מקצועי", ושאני לגמרי מבין מה כולם מצאו בו, למרות שאישית התקשיתי להתחבר אליו. זה שני דברים שונים, להעריך סרט ולהתפעל מהקולנועיות שלו, נניח, ולאהוב אותו. המון סרטים ברשימה שלי הם סרטים די פגומים, אבל שלא הייתי מחליף בעד שום סרט המתעלה עליהם קולנועית אך נופל מהם במבחן הכניסה אל ליבי.

       

      כאמור, לא התכוונתי להעליב עם האמירה על "שבעה צעדים", אבל בתור זלזלן מתפלק לי לפעמים. אז סליחה.

      אני זוכר שכאשר צפיתי בו, הייתי בערך בן 20 אני חושב, וכבר אז הוא היה נראה לי ילדותי ופשטני. כאילו, כל זה (הוואן שוט, הדיונון, הפטיש, האדיפליות, מסע הנקמה) בשביל להגיד "העולם חרא" וזהו? לא מאוד מורכב בעיניי, מצטער...

        4/1/10 00:09:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-03 23:45:38

      צטט: Soul Sista 2010-01-03 21:52:16

      צטט: shai.h 2010-01-03 19:08:56

      כללת בהחלט הרבה סרטים טובים וסרטים שכיף לקחת ב- D.V.D אבל אולי זו גם הבעיה לעניות דעתי של הרשימה הזו שהיא מאד

      און-ליינית כיפית ופופולרית. מה עם מיכאל הנקה? אתה לא חושב שהמורה לפסנתר ומחבואים הם בעלי חשיבות קולנועית עצומה?

      חסרים לי גם הסרטים הגדולים של קים קי דוק, כמו למשל: קיץ, סתיו, אביב חורף,עבאס קיארוסטאמי : "והרוח עוד תשאנו" ו"10", הסרט הדוקומנטרי הכי טוב של העשור  fog of war" של ארול מוריס ויש גם את פטיח אקין הטורקי-גרמני עם כמה סרטים,

      חדרו של הבן של נני מורטי ו"ימי שרב" של אולריך זיידל המעולה. בכלל לסרטים לא אמריקאים יש ייצוג די זניח

       

       

      וואלה.חדרו של הבן:-)

      האמת יש בטח לא מעט זרים שלא מופיעים פה, אבל לכן קשה לי עם סיכום עשור קולנועי, כי אני בטוחה שלא כיסינו אפילו חצי.

      מה עם "Oldboy" ?

       

       

      בעניין ה"חשיבות", כפי שכתבתי בהקדמה, לחשיבות אין חשיבות בעיניי.

      אני לא מתיימר לסכם עשור לפי סרטיו החשובים, בשביל זה יש את הסיכום של האוזן, למשל (שיש לי איתו המון חפיפות, באופן מוזר).

      זה שיצאה לי רשימה כיפית ופופולרית, כנראה נובע מן העובדה שבתחילת העשור הזה הייתי בן 15...

      את הקולנוע הסקנדינבי והקוריאני גיליתי רק לפני שנתיים. חוץ מזה שאני הוליוודיסט מוצהר וגאה (חוץ מאשר בשנה האחרונה, בה חוויתי משבר זהות בעניין. אולי על כך בפוסט נפרד, זה מאוד ארוך).

       

      הסרטים של האנקה יכולים להיות בעלי חשיבות קולנועית עצומה כמה שבא להם, אבל אין מצב שסרטים שתיעבתי ייכנסו לרשימה שלי.

      ראיתי המון סרטים של קים קי דוק ולא אהבתי אף אחד מהם... לעומת עבאס או זיידל שביצירותיהם אפילו לא צפיתי, ולא כי הם לא מעניינים אותי.

      ארול מוריס כאמור היה יכול להיכנס לרשימת ה-120, ואכן גם אקין שאני דווקא מחבב.

      את "חדרו של הבן" לא ראיתי. קשה לי עם הנני מורטי הזה.

      "שבעה צעדים" זה סרט מעולה שאני מאוד לא אוהב. קצת כמו "זה ייגמר בדם". אבל בניגוד אל ההתפעלות הכנה וההערכה הרבה שלי ל"זה ייגמר בדם", "שבעה צעדים" הוא סרט שאף פעם לא באמת הבנתי מה אנשים מעל גיל 16 מצאו בו. בלי להעליב אף אחד כמובן. זה מה שנקרא, בעיניי, קולנוע נטול קולנוע.

       

      מה שכן, פתאום נזכרתי ב"חיים בן השורות" ו"אני אוהב האקאביז". אני באמת אוהב האקאביז, מוזר ששכחתי אותו...

       

       ראיתי שלאקין יש סרט חדש.

      לא מבינה את המשפט "סרט מעולה שאני לא אוהב".איך יכול להיות דבר כזה:-)

      חוץ מזה, לכלכת עם האמירה לגבי ילדים בני 16.דרלינג, והדרת פני זקנים ממך:-)

       

      "חיים בין השורות מצויין" ואני מתעקשת להכניס גם את "רייצ'ל מתחתנת" שהוא אחד מסרטי השנה שעברה שלי.

      על ההאקביז, אגב, לא מתתי.

        3/1/10 23:45:

      צטט: Soul Sista 2010-01-03 21:52:16

      צטט: shai.h 2010-01-03 19:08:56

      כללת בהחלט הרבה סרטים טובים וסרטים שכיף לקחת ב- D.V.D אבל אולי זו גם הבעיה לעניות דעתי של הרשימה הזו שהיא מאד

      און-ליינית כיפית ופופולרית. מה עם מיכאל הנקה? אתה לא חושב שהמורה לפסנתר ומחבואים הם בעלי חשיבות קולנועית עצומה?

      חסרים לי גם הסרטים הגדולים של קים קי דוק, כמו למשל: קיץ, סתיו, אביב חורף,עבאס קיארוסטאמי : "והרוח עוד תשאנו" ו"10", הסרט הדוקומנטרי הכי טוב של העשור  fog of war" של ארול מוריס ויש גם את פטיח אקין הטורקי-גרמני עם כמה סרטים,

      חדרו של הבן של נני מורטי ו"ימי שרב" של אולריך זיידל המעולה. בכלל לסרטים לא אמריקאים יש ייצוג די זניח

       

       

      וואלה.חדרו של הבן:-)

      האמת יש בטח לא מעט זרים שלא מופיעים פה, אבל לכן קשה לי עם סיכום עשור קולנועי, כי אני בטוחה שלא כיסינו אפילו חצי.

      מה עם "Oldboy" ?

       

       

      בעניין ה"חשיבות", כפי שכתבתי בהקדמה, לחשיבות אין חשיבות בעיניי.

      אני לא מתיימר לסכם עשור לפי סרטיו החשובים, בשביל זה יש את הסיכום של האוזן, למשל (שיש לי איתו המון חפיפות, באופן מוזר).

      זה שיצאה לי רשימה כיפית ופופולרית, כנראה נובע מן העובדה שבתחילת העשור הזה הייתי בן 15...

      את הקולנוע הסקנדינבי והקוריאני גיליתי רק לפני שנתיים. חוץ מזה שאני הוליוודיסט מוצהר וגאה (חוץ מאשר בשנה האחרונה, בה חוויתי משבר זהות בעניין. אולי על כך בפוסט נפרד, זה מאוד ארוך).

       

      הסרטים של האנקה יכולים להיות בעלי חשיבות קולנועית עצומה כמה שבא להם, אבל אין מצב שסרטים שתיעבתי ייכנסו לרשימה שלי.

      ראיתי המון סרטים של קים קי דוק ולא אהבתי אף אחד מהם... לעומת עבאס או זיידל שביצירותיהם אפילו לא צפיתי, ולא כי הם לא מעניינים אותי.

      ארול מוריס כאמור היה יכול להיכנס לרשימת ה-120, ואכן גם אקין שאני דווקא מחבב.

      את "חדרו של הבן" לא ראיתי. קשה לי עם הנני מורטי הזה.

      "שבעה צעדים" זה סרט מעולה שאני מאוד לא אוהב. קצת כמו "זה ייגמר בדם". אבל בניגוד אל ההתפעלות הכנה וההערכה הרבה שלי ל"זה ייגמר בדם", "שבעה צעדים" הוא סרט שאף פעם לא באמת הבנתי מה אנשים מעל גיל 16 מצאו בו. בלי להעליב אף אחד כמובן. זה מה שנקרא, בעיניי, קולנוע נטול קולנוע.

       

      מה שכן, פתאום נזכרתי ב"חיים בן השורות" ו"אני אוהב האקאביז". אני באמת אוהב האקאביז, מוזר ששכחתי אותו...

        3/1/10 21:52:

      צטט: shai.h 2010-01-03 19:08:56

      כללת בהחלט הרבה סרטים טובים וסרטים שכיף לקחת ב- D.V.D אבל אולי זו גם הבעיה לעניות דעתי של הרשימה הזו שהיא מאד

      און-ליינית כיפית ופופולרית. מה עם מיכאל הנקה? אתה לא חושב שהמורה לפסנתר ומחבואים הם בעלי חשיבות קולנועית עצומה?

      חסרים לי גם הסרטים הגדולים של קים קי דוק, כמו למשל: קיץ, סתיו, אביב חורף,עבאס קיארוסטאמי : "והרוח עוד תשאנו" ו"10", הסרט הדוקומנטרי הכי טוב של העשור  fog of war" של ארול מוריס ויש גם את פטיח אקין הטורקי-גרמני עם כמה סרטים,

      חדרו של הבן של נני מורטי ו"ימי שרב" של אולריך זיידל המעולה. בכלל לסרטים לא אמריקאים יש ייצוג די זניח

       

       

      וואלה.חדרו של הבן:-)

      האמת יש בטח לא מעט זרים שלא מופיעים פה, אבל לכן קשה לי עם סיכום עשור קולנועי, כי אני בטוחה שלא כיסינו אפילו חצי.

      מה עם "Oldboy" ?

        3/1/10 19:08:

      כללת בהחלט הרבה סרטים טובים וסרטים שכיף לקחת ב- D.V.D אבל אולי זו גם הבעיה לעניות דעתי של הרשימה הזו שהיא מאד

      און-ליינית כיפית ופופולרית. מה עם מיכאל הנקה? אתה לא חושב שהמורה לפסנתר ומחבואים הם בעלי חשיבות קולנועית עצומה?

      חסרים לי גם הסרטים הגדולים של קים קי דוק, כמו למשל: קיץ, סתיו, אביב חורף,עבאס קיארוסטאמי : "והרוח עוד תשאנו" ו"10", הסרט הדוקומנטרי הכי טוב של העשור  fog of war" של ארול מוריס ויש גם את פטיח אקין הטורקי-גרמני עם כמה סרטים,

      חדרו של הבן של נני מורטי ו"ימי שרב" של אולריך זיידל המעולה. בכלל לסרטים לא אמריקאים יש ייצוג די זניח

        3/1/10 18:00:

      צטט: אורן@SO 2010-01-03 14:53:25

      מעבר לעובדה שהרשימה הזו מכילה לפחות עשרה סרטים שלא ראיתי (וכמה סיבות להתבייש), ומעבר להשגות שוליות בקשר לסדר החשיבות שבחרת, ההסתייגות היחידה שלי היא בקשר לבחירת הסרטים של האחים כהן. בחרת דווקא את הקשים והבלתי נגישים שלהם, ולדעתי הם לא פחות גאונים גם בקלילים וה"זורמים" שלהם.

       

      אני רואה שאתה לא אוהב את פינצ'ר, אבל אני אישית הייתי בוחר את מועדון קרב לסרט העשור שלי. אני יודע שהוא נעשה ב-1999 אבל אם Another brick in the wall של פינק פלויד היה יכול להיות שיר העשור של שנות השמונים למרות שיצא ב-79 אז גם לי מותר, לא?

       

      נ.ב. את שבע דקות בגן עדן ראית כבר? מה דעתך? מתי הביקורת?

       

       אני סאקר של האחים כהן. כל מה שיבשלו עבורי, אני בולע בשקיקה.

      בחרתי את הסרטים שלהם שאני הכי מחבב, אני לגמרי מסכים איתך שהם גאונים גם על הצד היותר קליל שלהם. אבל זו הסתייגות מעניינת. הרי אם ידחקו אותי לפינה, הסרט שאני הכי אוהב שלהם יהיה "בארטון פינק", ולא "ביג ליבובסקי"...

       

      פינצ'ר לא נתן לא שום סיבה לאהוב אותו, מעולם. זה לא אישי. אתה מוזמן לבחור את פייט קרב לסרט העשור שלך, אבל קח בחשבון שהוא סיכום די מדוייק ומזוקק של שנות התשעים, אותן הוא נעל. החל מהסטייל הוידאו קליפי, דרך הסכיזופרניה החברתית-קיומית וכלה בחיפוש העצמי הקולקטיבי והולדת הניו-אייג'.

       

      "7 דקות בגן עדן" נמצא במקום הראשון ברשימת החייב לראות שלי, לפני "כוכב בהיר" ו"חמש שעות מפריז". אני מקווה להשלים את כולם השבוע, אבל סופן של תוכניות להשתנות...

        3/1/10 14:53:

      מעבר לעובדה שהרשימה הזו מכילה לפחות עשרה סרטים שלא ראיתי (וכמה סיבות להתבייש), ומעבר להשגות שוליות בקשר לסדר החשיבות שבחרת, ההסתייגות היחידה שלי היא בקשר לבחירת הסרטים של האחים כהן. בחרת דווקא את הקשים והבלתי נגישים שלהם, ולדעתי הם לא פחות גאונים גם בקלילים וה"זורמים" שלהם.

       

      אני רואה שאתה לא אוהב את פינצ'ר, אבל אני אישית הייתי בוחר את מועדון קרב לסרט העשור שלי. אני יודע שהוא נעשה ב-1999 אבל אם Another brick in the wall של פינק פלויד היה יכול להיות שיר העשור של שנות השמונים למרות שיצא ב-79 אז גם לי מותר, לא?

       

      נ.ב. את שבע דקות בגן עדן ראית כבר? מה דעתך? מתי הביקורת?

        3/1/10 13:36:

      צטט: zurse 2010-01-03 01:19:30

      סליחה אבל אני לא מהשכונה הזו ובמקרה עברתי נתקלתי ברשימה שלך ומסקרנות בחנתי אותה ובייחוד את ההנמקות המצורפות שמשופעות בפוצץ לי את המוח, טילטל את המוח, הטריף לי את המוח, חטפתי זעזוע מוח (מרוב שימוש במושג מוח מן הסתם זה אמור להדגיש שיש לך זה. מוח) ושאר כאלה, ותהייתי לעצמי. מי אתה? זתומרת מי אתה? זתומרת המקום פה הוא מו פיקסאר כזה שמנפיק מבקרים וירטואלים שמנפקים טקסטים סתומים ומושתלים בכתיב נכון כדי שהכתוב יראה כנתב על-ידי מי שהוא באמת ולא סתם קרטון של הקפה?  זתומרת מה זה בכלל כל הקישקוש הז?

       

       

      מה אתה באמת מתפוצץ עליו יא אהבל - קרא בכרטיסו ותראה "מבקר קולנוע עכבר העיר". אז לשם האכסנייה הזו זו רשימה סבירה ביותר ואף חיננית.

      ראבאק - זה לא מבקר של הריפורטר או הטיימס אז תרגיע!!

        3/1/10 12:33:
      למה אתה מניאק?

      השקעת בטקסטים משל עצמך או שאתה רק נהנה לבקר אחרים?

      אורון, תרגיש בנוח למחוק את התגובה שלי.

       

       

      סיס, אני מבקש אותך להתייחס יפה לטרול הראשון שלי אי פעם, מדובר באירוע מרגש מאוד מבחינתי!
      מה שכן, אולי אתלה כאן איזה שלט "נא לא להאכיל את הטרולים".

      את מבינה, הוא ניזון מאנרגיה שלילית, וברגע שאת קוראת לו "מניאק" או מוחקת אותו הוא מתעצם וירדוף אותנו לנצח מופתע

        3/1/10 12:31:

      צטט: zurse 2010-01-03 01:19:30

      סליחה אבל אני לא מהשכונה הזו ובמקרה עברתי נתקלתי ברשימה שלך ומסקרנות בחנתי אותה ובייחוד את ההנמקות המצורפות שמשופעות בפוצץ לי את המוח, טילטל את המוח, הטריף לי את המוח, חטפתי זעזוע מוח (מרוב שימוש במושג מוח מן הסתם זה אמור להדגיש שיש לך זה. מוח) ושאר כאלה, ותהייתי לעצמי. מי אתה? זתומרת מי אתה? זתומרת המקום פה הוא מו פיקסאר כזה שמנפיק מבקרים וירטואלים שמנפקים טקסטים סתומים ומושתלים בכתיב נכון כדי שהכתוב יראה כנתב על-ידי מי שהוא באמת ולא סתם קרטון של הקפה?  זתומרת מה זה בכלל כל הקישקוש הז?

       

       

      היי! ברוך הבא עובר אורח.

      לא הבנתי כלום ממה שכתבת, למרות שמוח כנראה יש לי לדידך.

      אבל, נחרדתי לגלות שכישוריי הרטוריקה שלי כה עלובים כפי שציינת, אז ביקשתי מהמחשב לספור כמה מילים מופיעה המילה "מוח" בטקסט. מסתבר שחמש, מתוכן שני מוחות הם לא שלי אלא של גיבור/כותב הסרט המדובר. לי נראה שלהזכיר את המילה מוח שלוש פעמים בטקסט של 2500 מילה זה סביר. אני מבין שלך לא. אבל הדעה שלך הפכה להיות לא רלוונטית ברגע שהבנתי שאת כל הביטויים עליהם אתה מתלונן בתגובתך בדית מליבך. ומכיוון שדברים קורים כנראה רק בתוך הראש שלך, תאמין לי שלא הגבתי לך כלל. אני בחיים לא מאכיל טרולים.

        3/1/10 12:26:

      צטט: דויד :-) 2010-01-02 22:47:02


      רשימה מרשימה ביותר !! :-) חבל שאין ישראלים ודוקומנטריים

       

      מסכים עם לא מעט סרטים שברשימה ( "ממנטו", "שמש נצחית בראש צלול","האיש שלא היה שם" ( קלעת בול למה שאני חשבתי על השחור-לבן שלו) "וארץ קשוחה" ( בעצם כל סרט של האחים כהן הוא מאסטרפיס),פון טרייר הוא גאון בעיניי ו"דוגוויל" עוד אחת מהפסגות שלו,"סופרבאד" הוא אחד הקורעים מצחוק עד שבא "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" שהוא יציאה תסריטאית מטורפת, "הכניסו את האדם הנכון" ראיתי ממש לא מזמן - המלצה טובה שנתנו לי שלחה אותי לראות אותו,

      "רקוויאם לחלום" שהביא לטעמי את הכינור הפסקולי החזק של המאה

      "מדוזות" גרם לי נחת שיש קולנוע ישראלי כזה

      "השיבה" הוא אחד הסרטים המהפנטים שראיתי בעשור הזה

      "תודה שעישנתם" הוא הסאטירה הטובה ביותר מאז לכשכש בכלב של לוינסון

      "300"הוא אכן ספטקולר של דם אלימות ועיצוב מדוייקים אבל אני בעיקר זוכר את "אפוקליפטו" של מל גיבסון רשאיתי ישר אחריו

      "אמלי" פולן היא הצמר גפן הכי מתוק של העשור. עשוי לעילא

      "זולנדר" - צדקת בכל מילה

       

      ועוד ועוד ( התעייפתי)

       

      יש פה כאלה שרציתי לראות אבל טרם הספיקותי

       

       

      הייתי מוסיף גם את הסרטים הללו שהיו מאוד טובים לטעמי בעשור האחרון. (הסדר הוא אקראי)

       

      "קן פארק" ( ראיתי בפסטיבל הסרטים בירושליים ואנשים עזבו את האולם בהלך הסרט ובמיוחד אלה ששנארו עד הסוף בזעזוע) של לארי קלארק שמגיע פה לשיא בז'אנר של עצמו

      קדושות מעונות הצרפתי-קנדי שעורר פלצות בצופים שלו ובי עם סוף שאין שני לו

      "שם קוד דג חרב", בגלל הפאן האקשן וטרבולטה 

      "גארהד" שהיה המטאל גאקט של העשור

      "חופשייה ומאושרת" של מייק לי שהצליח לייצר אצלי הרבה חיוכים אחרי הסרט

      "רעם טרופי" אם לא רק בגלל ההופעה הבלתי נשכחת של טום קרוז

      "מעקב" של ג'ניפר לינץ  ( הבת של ) שחוזרת במותחן מושלם אחרי למעלה מעשור שלא עשתה סרט.

      שאפו לך. גרמתי לי לאחת התגובות הארוכות שרשמתי פה בקפה.

       

       

      תודה על המחמאות ונהדר לשמוע על ההסכמות חיוך
      הכנסתי את כל הישראלים שעשו לי את זה, אחד מהם אפילו דוקו... לצערי אין יותר.

      לא הייתה זו רשימת 120, יש מצב שהיה נכנס איזה ארול מוריס, אולי דמעות של גמל. וגם אולי איזה כנפיים שבורות.

       

      חצי מהסרטים שהזכרת בסוף התגובה לא ראיתי (קן פארק, מעקב, דג חרב), ואת החצי השני (רעם טרופי, חופשיה ומעצבנת, ג'ארהד) לא מאוד חיבבתי לצערי... מקווה שזה לא יהרוס את הרושם החיובי קריצה

        3/1/10 12:19:

      צטט: Soul Sista 2010-01-02 20:23:29

      אהבתי וקיבלתי את הנזיפה.

      אני אתייחס לדברים שבולטים לי ולא מובנים מאליהם.

       

      אני אוהבת את כריסטופר נולאן (בעיקר בגלל "ממנטו"' "יוקרה"  ובאטמן מתחיל") אבל "האביר האפל" היה אנטיקליימקס מאד גדול מבחינתי.

      אני חושבת שזה בלון שהתנפח הרבה מעבר למידותיו.

       

      "שמש נצחית"- סביר להניח שנמצא אולי במקום הראשון שלי לעשור הזה.זה סרט שאני תמיד מתבלטת מתי הגיע הזמן הנכון לראות שוב.עם פרטנר משמעותי, במצב רוח ירוד או במצב רוח מרומם.זה סרט שאני לא רוצה לבזבז.בעיני, סרט לאנשים שעדיין מאמינים באהבה ובמיוחד אהבה כסך של זכורונות מחוויות קטנות משותפות.

       

      "אדפטיישן " מאד נושף לסרט הזה בעורף גם מבחינתי.ולכן אולי יפתיע אותך שאומר מה שאמרתי כאן בבלוג אחר- את הסינקדוכה תיעבתי.

      סרט קר, עקר, יומרני (זה דוקא שכיח אצל קאופמן, אבל לראשונה בלי קבלות) ומשעמם.

      "Shaun of the dead" הוא אחת מהקומדיות החביבות עלי.ראיתי אותו, אגב, ב"חמורוטק":-)

      "דוני דארקו"- אוברייטד (וגם "סופרבאד", אבל כתבתי את זה אצל חן).

       

      "Mean girls"- אחד הז'אנרים האהובים עלי.מזכיר לי תמיד את "Heathers".למה לא עושים סרטי תיכון יותר:-)

      "עיר החטאים"- אוהבת מאד.

      "רקוויאם לחלום"- יחד עם הסינקדוכה נכנס לרשימת הסרטים השנואים עלי בעשור הזה ובלל.ו I'm not a hater

      "המין האנושי"- אתה צודק- לגמרי אנדרייטד.

       "באטל רויאל"- זה מהעשור הזה? אחלה סרט.יש גם שתיים, לא?

      "דרכים צדדיות"- מאד בא לי לראות אותו שוב.נראה לי שהוא יבוא לי טוב עכשיו (גם בקולנוע אהבתי אותו)

      השלישיה של ג'ייסון בורן גם מקבלת אצלי מקום של כבוד.אחד מסרטי הפעולה הטובים הבודדים של העשור.

      אגב, הפתעת אותי לגבי "Layer cake".הוא נחמד, אבל בעיני "קאזינו רויאל" שם אותו בכיס.

      ו YAY, לא שכחת את Bring it on:-)

       לא יודעת להגיד אם שכחת דברים...

       

      לגביי סרטי תיכון - ליאן ביקשה ממני תשובה בנושא הז'אנר החביב עליי, ואני מעריך שיהיה פוסט בקרוב. למרות שלמנות את כל סרטי התיכון האהובים עליי זו משימה שלעולם לא תיגמר, אבל לרשימה הכנסתי פחות או יותר כל מה שאני יכול.

      לגביי כל הנקודות בהן אנחנו מסכימים - שמח לשמוע. הגדרה מאוד ממצה נתת לשמש נצחית - סרט שלא כדאי לבזבז. גם אני בחרתי את הצפיות שלי בקפידה, לדעתי הן לא עולות על 3-4 והצופים שיחד איתי נבחרו עוד יותר בקפידה.

      לגביי כל מה שאת אל אוהבת,צר לי לשמוע, אבל אנסה להסביר משהו אחד כללי. סרטים שאני אוהב, לא מושפעים ממידת ההערצה של הקהל אליהם. לפחות לפי דעתי.כך שאני לגמרי מסכים איתך, למשל, שרקוויאם אוברייטד. אבל גם מאוד מעריך אותו, לכן הוא פה. היוצא היחיד מן הכלל הוא "האביר האפל", שהיה אחת הפעמים המשמעותיות ביותר שבהן אני זוכר את עצמי כחלק מקונצנזוס כה גורף, מנסה לשוא להסביר למה אני אישית אוהב את הסרט. כתבתי עליו באריכות בעכבר, אם את ממש רוצה, אבל בתכלס נמאס לי להגן עליו. אני לגמרי מבין את מי שלא אהב, זה לא סרט לכל אחד. הייתי רק רוצה שהוא יישפט בזכות עצמו, ולא בזכות או בגלל מסע השיווק חסר התקדים שקידם אותו, או הדעה הרווחת עליו.

        3/1/10 09:38:

      צטט: zurse 2010-01-03 01:19:30

      סליחה אבל אני לא מהשכונה הזו ובמקרה עברתי נתקלתי ברשימה שלך ומסקרנות בחנתי אותה ובייחוד את ההנמקות המצורפות שמשופעות בפוצץ לי את המוח, טילטל את המוח, הטריף לי את המוח, חטפתי זעזוע מוח (מרוב שימוש במושג מוח מן הסתם זה אמור להדגיש שיש לך זה. מוח) ושאר כאלה, ותהייתי לעצמי. מי אתה? זתומרת מי אתה? זתומרת המקום פה הוא מו פיקסאר כזה שמנפיק מבקרים וירטואלים שמנפקים טקסטים סתומים ומושתלים בכתיב נכון כדי שהכתוב יראה כנתב על-ידי מי שהוא באמת ולא סתם קרטון של הקפה?  זתומרת מה זה בכלל כל הקישקוש הז?

       

       

      למה אתה מניאק?

      השקעת בטקסטים משל עצמך או שאתה רק נהנה לבקר אחרים?

       

      אורון, תרגיש בנוח למחוק את התגובה שלי.

       

        3/1/10 01:19:
      סליחה אבל אני לא מהשכונה הזו ובמקרה עברתי נתקלתי ברשימה שלך ומסקרנות בחנתי אותה ובייחוד את ההנמקות המצורפות שמשופעות בפוצץ לי את המוח, טילטל את המוח, הטריף לי את המוח, חטפתי זעזוע מוח (מרוב שימוש במושג מוח מן הסתם זה אמור להדגיש שיש לך זה. מוח) ושאר כאלה, ותהייתי לעצמי. מי אתה? זתומרת מי אתה? זתומרת המקום פה הוא מו פיקסאר כזה שמנפיק מבקרים וירטואלים שמנפקים טקסטים סתומים ומושתלים בכתיב נכון כדי שהכתוב יראה כנתב על-ידי מי שהוא באמת ולא סתם קרטון של הקפה?  זתומרת מה זה בכלל כל הקישקוש הז?
        3/1/10 00:20:

      צטט: דויד :-) 2010-01-02 22:47:02


      רשימה מרשימה ביותר !! :-) חבל שאין ישראלים ודוקומנטריים

       

      מסכים עם לא מעט סרטים שברשימה ( "ממנטו", "שמש נצחית בראש צלול","האיש שלא היה שם" ( קלעת בול למה שאני חשבתי על השחור-לבן שלו) "וארץ קשוחה" ( בעצם כל סרט של האחים כהן הוא מאסטרפיס),פון טרייר הוא גאון בעיניי ו"דוגוויל" עוד אחת מהפסגות שלו,"סופרבאד" הוא אחד הקורעים מצחוק עד שבא "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" שהוא יציאה תסריטאית מטורפת, "הכניסו את האדם הנכון" ראיתי ממש לא מזמן - המלצה טובה שנתנו לי שלחה אותי לראות אותו,

      "רקוויאם לחלום" שהביא לטעמי את הכינור הפסקולי החזק של המאה

      "מדוזות" גרם לי נחת שיש קולנוע ישראלי כזה

      "השיבה" הוא אחד הסרטים המהפנטים שראיתי בעשור הזה

      "תודה שעישנתם" הוא הסאטירה הטובה ביותר מאז לכשכש בכלב של לוינסון

      "300"הוא אכן ספטקולר של דם אלימות ועיצוב מדוייקים אבל אני בעיקר זוכר את "אפוקליפטו" של מל גיבסון רשאיתי ישר אחריו

      "אמלי" פולן היא הצמר גפן הכי מתוק של העשור. עשוי לעילא

      "זולנדר" - צדקת בכל מילה

       

      ועוד ועוד ( התעייפתי)

       

      יש פה כאלה שרציתי לראות אבל טרם הספיקותי

       

       

      הייתי מוסיף גם את הסרטים הללו שהיו מאוד טובים לטעמי בעשור האחרון. (הסדר הוא אקראי)

       

      "קן פארק" ( ראיתי בפסטיבל הסרטים בירושליים ואנשים עזבו את האולם בהלך הסרט ובמיוחד אלה ששנארו עד הסוף בזעזוע) של לארי קלארק שמגיע פה לשיא בז'אנר של עצמו

      קדושות מעונות הצרפתי-קנדי שעורר פלצות בצופים שלו ובי עם סוף שאין שני לו

      "שם קוד דג חרב", בגלל הפאן האקשן וטרבולטה 

      "גארהד" שהיה המטאל גאקט של העשור

      "חופשייה ומאושרת" של מייק לי שהצליח לייצר אצלי הרבה חיוכים אחרי הסרט

      "רעם טרופי" אם לא רק בגלל ההופעה הבלתי נשכחת של טום קרוז

      "מעקב" של ג'ניפר לינץ  ( הבת של ) שחוזרת במותחן מושלם אחרי למעלה מעשור שלא עשתה סרט.

      שאפו לך. גרמתי לי לאחת התגובות הארוכות שרשמתי פה בקפה.

       

       וואלה."תודה שעישנתם" סרט מצויין.

      הלוואי והיינו רואים את אהרון אקהארט יותר.במובן הזה, היה מאכזב בעיני לראות אח"כ את ג'ונו של אותו במאי.

      אגב, את "קן פארק" ראיתי עם אמא שלי.בפריז.

      היה מביך:-)

        2/1/10 22:47:


      רשימה מרשימה ביותר !! :-) חבל שאין ישראלים ודוקומנטריים

       

      מסכים עם לא מעט סרטים שברשימה ( "ממנטו", "שמש נצחית בראש צלול","האיש שלא היה שם" ( קלעת בול למה שאני חשבתי על השחור-לבן שלו) "וארץ קשוחה" ( בעצם כל סרט של האחים כהן הוא מאסטרפיס),פון טרייר הוא גאון בעיניי ו"דוגוויל" עוד אחת מהפסגות שלו,"סופרבאד" הוא אחד הקורעים מצחוק עד שבא "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" שהוא יציאה תסריטאית מטורפת, "הכניסו את האדם הנכון" ראיתי ממש לא מזמן - המלצה טובה שנתנו לי שלחה אותי לראות אותו,

      "רקוויאם לחלום" שהביא לטעמי את הכינור הפסקולי החזק של המאה

      "מדוזות" גרם לי נחת שיש קולנוע ישראלי כזה

      "השיבה" הוא אחד הסרטים המהפנטים שראיתי בעשור הזה

      "תודה שעישנתם" הוא הסאטירה הטובה ביותר מאז לכשכש בכלב של לוינסון

      "300"הוא אכן ספטקולר של דם אלימות ועיצוב מדוייקים אבל אני בעיקר זוכר את "אפוקליפטו" של מל גיבסון רשאיתי ישר אחריו

      "אמלי" פולן היא הצמר גפן הכי מתוק של העשור. עשוי לעילא

      "זולנדר" - צדקת בכל מילה

       

      ועוד ועוד ( התעייפתי)

       

      יש פה כאלה שרציתי לראות אבל טרם הספיקותי

       

       

      הייתי מוסיף גם את הסרטים הללו שהיו מאוד טובים לטעמי בעשור האחרון. (הסדר הוא אקראי)

       

      "קן פארק" ( ראיתי בפסטיבל הסרטים בירושליים ואנשים עזבו את האולם בהלך הסרט ובמיוחד אלה ששנארו עד הסוף בזעזוע) של לארי קלארק שמגיע פה לשיא בז'אנר של עצמו

      קדושות מעונות הצרפתי-קנדי שעורר פלצות בצופים שלו ובי עם סוף שאין שני לו

      "שם קוד דג חרב", בגלל הפאן האקשן וטרבולטה 

      "גארהד" שהיה המטאל גאקט של העשור

      "חופשייה ומאושרת" של מייק לי שהצליח לייצר אצלי הרבה חיוכים אחרי הסרט

      "רעם טרופי" אם לא רק בגלל ההופעה הבלתי נשכחת של טום קרוז

      "מעקב" של ג'ניפר לינץ  ( הבת של ) שחוזרת במותחן מושלם אחרי למעלה מעשור שלא עשתה סרט.

      שאפו לך. גרמתי לי לאחת התגובות הארוכות שרשמתי פה בקפה.

        2/1/10 20:23:

      אהבתי וקיבלתי את הנזיפה.

      אני אתייחס לדברים שבולטים לי ולא מובנים מאליהם.

       

      אני אוהבת את כריסטופר נולאן (בעיקר בגלל "ממנטו"' "יוקרה"  ובאטמן מתחיל") אבל "האביר האפל" היה אנטיקליימקס מאד גדול מבחינתי.

      אני חושבת שזה בלון שהתנפח הרבה מעבר למידותיו.

       

      "שמש נצחית"- סביר להניח שנמצא אולי במקום הראשון שלי לעשור הזה.זה סרט שאני תמיד מתבלטת מתי הגיע הזמן הנכון לראות שוב.עם פרטנר משמעותי, במצב רוח ירוד או במצב רוח מרומם.זה סרט שאני לא רוצה לבזבז.בעיני, סרט לאנשים שעדיין מאמינים באהבה ובמיוחד אהבה כסך של זכורונות מחוויות קטנות משותפות.

       

      "אדפטיישן " מאד נושף לסרט הזה בעורף גם מבחינתי.ולכן אולי יפתיע אותך שאומר מה שאמרתי כאן בבלוג אחר- את הסינקדוכה תיעבתי.

      סרט קר, עקר, יומרני (זה דוקא שכיח אצל קאופמן, אבל לראשונה בלי קבלות) ומשעמם.

      "Shaun of the dead" הוא אחת מהקומדיות החביבות עלי.ראיתי אותו, אגב, ב"חמורוטק":-)

      "דוני דארקו"- אוברייטד (וגם "סופרבאד", אבל כתבתי את זה אצל חן).

       

      "Mean girls"- אחד הז'אנרים האהובים עלי.מזכיר לי תמיד את "Heathers".למה לא עושים סרטי תיכון יותר:-)

      "עיר החטאים"- אוהבת מאד.

      "רקוויאם לחלום"- יחד עם הסינקדוכה נכנס לרשימת הסרטים השנואים עלי בעשור הזה ובלל.ו I'm not a hater

      "המין האנושי"- אתה צודק- לגמרי אנדרייטד.

       "באטל רויאל"- זה מהעשור הזה? אחלה סרט.יש גם שתיים, לא?

      "דרכים צדדיות"- מאד בא לי לראות אותו שוב.נראה לי שהוא יבוא לי טוב עכשיו (גם בקולנוע אהבתי אותו)

      השלישיה של ג'ייסון בורן גם מקבלת אצלי מקום של כבוד.אחד מסרטי הפעולה הטובים הבודדים של העשור.

      אגב, הפתעת אותי לגבי "Layer cake".הוא נחמד, אבל בעיני "קאזינו רויאל" שם אותו בכיס.

      ו YAY, לא שכחת את Bring it on:-)

       לא יודעת להגיד אם שכחת דברים...

        2/1/10 14:25:

      חברים!

      מצד אחד ריגשתם אותי... בלי ציניות, היה לי ממש קשה להתחבט עם עצמי ועכשיו היה לי שווה.

      מצד שני, אתם רק מתנצלים במקום להגיב באריכות... לשון בחוץ

        2/1/10 01:04:


      תשמע, קודם כל זו רשימה מצויינת.

      יש פה הרבה דברים שאני מסיכמה איתם, וכמה שלא.

      קשה להגיב בממשק המשובח הזה של הקפה.

      אני אנסה לפרט יותר מחר.

       

      כל הכבוד על ההשקעה!

        1/1/10 17:15:

      מורידה את הכובע!

       

      מומלץ.

        1/1/10 16:19:


      wow wow wow!!!!!

      טוב, זו רשימה שמצריכה דיון של ממש, אבל במילה אחת וואו!

      כרגיל: מקורי, מיוחד, שנון, אנין ובשלוש מילים: יחי כריסטופר נולאן!

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים