עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    ארכיון

    אורז ומים - יום 12. כנגד כל הפיתויים

    1 תגובות   יום חמישי, 31/12/09, 19:50

    לא תמצאו כאן מתכון. רק רעיון מטורף שעלה לי אחרי הפרק של "הישרדות - וילת המושבעים". 40 יום בלי לאכול אוכל נורמלי. רק מים, אורז ופירות. בלי קפה, בלי לחם. רק עוגנים בודדים פה ושם כדי לשמור שפיות ולהמשיך לתפקד. הסיבה: להתחיל להעריך אוכל מחדש בסיום התקופה. הסיבה האמיתית: לרדת במשקל, כאילו דה.

     

    יום 12 - עוד מעט 2010

    על מצבי הרוח שמלווים אותי מהיום העשירי אפשר לקרוא כאן 

     

    גמר הישרדות חלף עבר לו. אני נשארתי עם אורז. מתלבטת מה קשה יותר - 50 יום על אי או 50 יום בשגרה כשמסביב המון פיתויים.

    התשובה אינה חד משמעית. על האי כמעט בלתי אפשרי לקבוע מראש את שעות הארוחות וצריך להתחשב בעוד 3-19 אנשים. מצד שני, אין שם אנשים שיזמינו לכם ג'ירף מתחת לאף שלכם, ולא רק מנה קיסרית אלא גם פרופיטרולים עם רוטב שוקולד.

     

    זאת רק דוגמה אחת שהתרחשה ביום 10, שאחריה ציוויתי לזרוק את שאריות הקיסרית לפח לפני שאודח מהמשימה.

     

    אבל זה לא נגמר שם. 

     

    שתייה
     
    מזהים מה יש בתמונה?
    זה בסך הכל שלט שמספר על משקאות החורף בקפיטרייה של בניין גילמן.
    אתמול בשעה ארבע, לפני השיעור האחרון, ממש התחשק לי איזה משהו מפנק כזה כמו סיידר חם. אבל מכיוון שבאיי הפיליפינים אין סיידר כך גם לי לא יהיה. הלכתי על המים-עם-נענע הקבוע. אני מברזל אני, כבר אמרתי?
     
    אבל זה לא נגמר שם.
     
    מכונה 
     
    מסתבר שהאוניברסיטה, בדרך כלל מודל ל"איך מבאסים את היום עם אוכל ממש מעפן", שהמזון בה מזכיר בית תמחוי, שאני מתמרמרת על סנדוויצ'יה, משקאותיה, מרקיה וסלטיה, מתגלה לאחרונה כמלכודת פיתויים. מכל פינה, מכל בניין הם אורבים לי. הפעם למשל, זאת היתה מכונת החטיפים בקומה הראשונה של בניין נפתלי. רק פתחי את הדלת של כיתה 104 שבה את לומדת מדי רביעי בין ארבע לשש, הקישי את הקוד והנה זה שלך.
    אבל לא נכנעתי. נצמדתי למים עם נענע ומשם נסעתי הביתה, לראות את גמר הישרדות.
     
    הגעתי הביתה רעבה נורא. עד כדי כך שגם אחרי מנת האורז עוד הייתי עצבנית.
    אז הכנסתי לתנור כמה ערמונים, משכנעת את עצמי שזה כמו קוקוסים. באמת אכלתי אותם כמו שמתמודדי הישרדות אוכלים קוקוסים - פירקתי אותם עד לקליפה, פיצחתי וניסיתי למצוא שברי ערמונים  שאולי פיספסתי.
     
     הבוקר הזה קמתי בידיעה שעוד יומיים, רק יומיים עד למשימת הפרס הקרובה. חייבת להחזיק מעמד.
    הלכתי לדיזנגוף סנטר לכמה סידורים ושם היא חיכתה לי:
     
    פיצה
     
    כן, אני יודעת, התמונה מטושטשת. אבל עזבו אתכם מהתמונה, הריח. הריח של פיצה עגבניה בדיוק בגשר בין הבניינים. זה שיגע אותי. פשוט יצאתי משם מהר, מנסה לדמיין כמה דברים טעימים מחכים לי בשבת.
     
    נכון שבאיי הפנינה או הפיליפינים או וואטאבר, הם לא יודעים מתי תיפול עליהם ארוחה כמשימת פרס, אבל באמת שלא רצות להם פיצות, מכונות חטיפים ומנות קיסריות מול העיניים נון סטופ.
     
    לפני יומיים הבטחתי לעצמי לשתות אלכוהול בסילבסטר (שזה ממש הערב). רק שאז גיליתי שבמסיבה שאליה אני הולכת הולכים לעשות הזמנה קולקטיבית של סושי. כאילו, לא הספיקו כל הפיתויים שרשמתי?!.
     נקווה לפחות שיהיה אפשר להזמין קצת אורז לבן.
     
    נותרו עוד: 28 ימים 
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/10 07:41:

      כל הכבוד על הכח רצון, רק תבדקי שאת לא גורמת לעצמך נזק, בגלל חוסר בויטמינים/מינרלים..

      פרופיל

      גילי יובל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות