עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    חביתה? לא, תודה!

    11 תגובות   יום חמישי, 31/12/09, 00:30

    חביתה? לא, תודה!

     

    במסעי הראשון להודו פגשתי יוגים רבים, ועוד כמה גם בביקוריי הנוספים. כל אחד מהם היה בעל אישיות מיוחדת, וסיפור מיוחד, וסואמי ניטיאננדה היה אחד היותר מיוחדים. את תמונתו העליתי לדף שלי, ושם גם כתבתי:

     

     

    "בשנת 1967, כשפגשתי את סואמי ניטיאננדה, הוא ניהל אשרם בסרינגר בירת קשמיר, שבו הקים בית ספר לילדים עיוורים. התארחתי אצלו מספר ימים, ויום אחד כשחזרתי משיטוטיי בסביבה, שאלו אותי הילדים איפה הייתי היום. סיפרתי שטיפסתי לראש גבעת שנקראצ'אריה.
    'איזה יופי!' קראו הילדים, שלמרבה הצער לא יכלו להנות בעצמם מן היופי המהמם שמתגלה מראש הגבעה.

    התרגשתי". 

     

     

    הגעתי אל סואמי ניטיאננדה לגמרי במקרה. ירדתי מן המשאית שהביאה אותי כטרמפיסט לסרינגר, והתחלתי ללכת ולתור אחרי אכסניה זולה. במאמר מוסגר אציין, שכאשר נחתי בשנית בסרינגר בשנת 2000, עטה עליי עדת בעלי מלונות ונהגי מוניות, ולא הייתי צריך כלל לחפש, רק לבחור.

    כעבור מספר דקות של הליכה, הבחנתי במקדש האל שיווה. שיווה ואני התיידדנו מאד במהלך ביקורי בהודו, והחלטתי להיכנס ולומר "שלום". לאחר "חילופי הברכות", יצאתי ופגשתי יוגי חביב וחייכני, עטוף בגלימת צמר כתומה להגנה מפני הקור. הפעם חילופי הברכות היו הדדיים, ותוך כדי שיחה, הזכרתי כמה מן האשרמים שבהם שהיתי.

    "עדיין אין לי אכסניה בסרינגר, האם אפשר להתאכסן באשרם שלך?" שאלתי.

    "לצערי לא", אמר בהתנצלות כנה. "יש לנו אורחים מחוץ לסרינגר, והמקומות המועטים שיש לנו, תפוסים".

    "אבל", המשיך, "בגדה השנייה של הנהר יש אשרם של ידידי סואמי ניטיאננדה, ואני משוכנע שהוא ימצא מקום עבורך".

    נפרדתי ממנו בידידות והלכתי אל סואמי ניטיאננדה, שאכן הסכים לארח אותי, במלוא מובן המילה. האשרם שלו היה עבורי "בסיס האם" למסעותיי בקשמיר, והילדים היו מקור בלתי נדלה של שמחה עבורי.

     

     

    בערב הראשון לשהותי באשרם, הזמין אותי סואמי ניטיאננדה לאכול אתו ארוחת ערב. ישבנו על הרצפה ברגליים משוכלות, ואחד הנערים הרואים, בא מן המטבח והביא לי, ורק לי, חביתה.

    נדהמתי – חביתה באשרם צמחוני?

    וגם הייתי נבוך. איך אני יכול לסרב למה שמוגש לי?

    "תודה, אינני אוכל ביצים", אמרתי בקול רפה.

    "אתה לא אוכל ביצים?" התערב סואמי ניטיאננדה.

    "מאז בואי להודו, שמרתי על דיאטה צמחונית מחמירה, ולא טעמתי בשר, דגים וביצים", עניתי. "אני נמנע מאכילת ביצים מחשש שמא הן מופרות, ובאכילתן יש משום צריכה של משהו חי".

     

     

    סואמי ניטיאננדה, שבדרך כלל היה חמור סבר,  היה משועשע מאד, וצחק.

    "זה מה שלמדת כאן בהודו?", שאל, "אם כך, לא הבנת כלום!"

    "הכיצד?" שאלתי, כולי בוש ונכלם.

    "תראה", אמר, "המודעות לצורך להימנע ממאכלים כאלה ואחרים, כמו תאוות האכילה, גם היא כובלת את האדם לחיי העולם הזה, ולסמסארה – גלגל החיים, המוות והלידה מחדש. על מנת להשתחרר ולהגיע להכרת ברהמן - 'האמת המוחלטת' - עליך להשתחרר כליל מהבלי העולם הזה, כולל הכבילות לאוכל בכלל, ולאוכל מסויים בפרט".

    "כן", אמרתי, "אבל אני נמנע מאכילת ביצים, לא משתוקק אליהן".

    "אלה הם שני צדדים של אותו מטבע", הוסיף ואמר. "ההשתוקקות לאוכל, והמודעות לצורך להימנע ממאכלים מסויימים, שתיהן כובלות את ה'אני' למושא האכילה. יש צורך להשתחרר משתיהן".

    "אבל, כל עוד אנחנו חיים, אנחנו צריכים לאכול", הקשיתי.

    "נכון", ענה לי, "צריך לאכול, אבל בלי מודעות לאוכל ובלי כבילות אליו. קח אותי לדוגמה. אם הייתי למשל, טס במטוס והיו מגישים לי בשר, הייתי אוכל, מבלי לייחס חשיבות לעניין".

    "יותר מזה", הגדיל לטעון, "אפילו אם הבשר היה בשר אדם, גם הייתי אוכל". 

    הקשבתי בפליאה לדבריו, והתקשיתי מאד להאמין למשמע אוזניי. איך מישהו מתורבת יכול לדבר כך? ובמיוחד נזיר, יוגי?

    סואמי ניטיאננדה הוא אדם נפלא שבוודאי אינו מנסה להרשים אותי, אז כיצד ניתן להסביר את הדיבורים האלה?

    הפתרון שהניח לבסוף את דעתי היה פשוט למדי, ואני מקווה שהוא הפתרון הנכון.

    סואמי ניטיאננדה היה איש חינוך, מנהל בית ספר, וכל גישתו היתה גישה חינוכית. הוא כנראה ראה בי מעין תלמיד מערבי שוחר "אמת", המנסה להבין את רזי הדת ההודית, ואי לכך, הוא כנראה חשב, שעל ידי הבאת הדברים לקיצוניות, המסר העקרוני ייקלט טוב יותר. 

     

     

    היו לנו עוד שיחות לא מעטות, אך "שיחת החביתה" השאירה בי את החותם העמוק ביותר. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/12 00:44:

      צטט: הלנה היפה 2012-10-09 18:04:17

      אכן, שוב הוכחת עם הסיפור הזה שהחשיבה המערבית מתקשה להבין את החשיבה המזרחית. היא בנויה כל כך שונה וההנמקות שלה שונות מהנמקות שיכלו להיות לאיש עם דפוסי חשיבה מערבית באותו נושא. ואם תשאל אותי, החשיבה הזו והנימוק שהוא נתן לך הרבה יותר חכמים מכל נימוק "שלנו."

      תודה רבה, לאה.

      לא האמנתי שתגיעי לפוסט העתיק הזה.

      כל טוב, עמוס.

        9/10/12 18:04:
      אכן, שוב הוכחת עם הסיפור הזה שהחשיבה המערבית מתקשה להבין את החשיבה המזרחית. היא בנויה כל כך שונה וההנמקות שלה שונות מהנמקות שיכלו להיות לאיש עם דפוסי חשיבה מערבית באותו נושא. ואם תשאל אותי, החשיבה הזו והנימוק שהוא נתן לך הרבה יותר חכמים מכל נימוק "שלנו."
        7/10/12 13:35:

      צטט: מרב 1956 2012-10-06 19:11:46

      אני כל פעם מתרשמת מחדש מקבלת האורחים הנפלאה של ההודים.

      אני מבינה את הלך הרוח של היוגי ההוא בקשר לאוכל   ומסכימה שאם לא מייחסים

      חשיבות לאוכל, אז גם לאכול את בשרו של האדם המת אפשרי.

      אכן, מרב, קלטת את משמעות הדברים.

      לי עצמי קשה לראות מבחינה רגשית, איך אני מאבד לחלוטין כל עניין באוכל וחדל לייחס לו משמעות.

      חג שמח, עמוס.

        6/10/12 19:11:

      אני כל פעם מתרשמת מחדש מקבלת האורחים הנפלאה של ההודים.

      אני מבינה את הלך הרוח של היוגי ההוא בקשר לאוכל   ומסכימה שאם לא מייחסים

      חשיבות לאוכל, אז גם לאכול את בשרו של האדם המת אפשרי.

        1/1/10 00:13:

      צטט: כרמל100 2009-12-31 21:15:12

      מרתק.

      ואני שוטטתי לי בין נופי כתיבתך.

      המלאים באור וצחוק ילדים.

      בפוסט של חוויה עשירה ומרתקת.

      אך על חביתה גם אני לא מוותרת:))

      סופ"ש קסום.

       

       

      תודה, כרמל.

      בסופו של דבר, אחרי טיעונים כל כך משכנעים, גם אני אכלתי את החביתה,

      הנופים של קשמיר הם מקסימים. בהזדמנות אעלה לדף שלי גם צילומים מהביקור השני בשנת 2000, אלא שאז נהניתי פחות, בגלל המצב הבטחוני המתוח.

      סוף שבוע מקסים גם לך, ושנה אזרחית מאושרת, עמוס.

       

        31/12/09 21:15:

      מרתק.

      ואני שוטטתי לי בין נופי כתיבתך.

      המלאים באור וצחוק ילדים.

      בפוסט של חוויה עשירה ומרתקת.

      אך על חביתה גם אני לא מוותרת:))

      סופ"ש קסום.

       

       

        31/12/09 12:45:

      צטט: עמנב 2009-12-31 12:22:11

      צטט: שיווה 2009-12-31 12:09:49

      האמת שאנו מחזיקים בה כאמת, יכולה להיראות כאמת רק מנקודת זווית ראייתנו שלנו.ואם מישהו יקום ויגיד שכדי לראות את האמת יהיה עלינו להחליף זווית ראייה אנו נגיד לו שהחלפנו אמת סובייקטיבית באמת סובייקטיבית אחרת

      את צודקת, ריקי. רוב האנשים כה משוכנעים באמונתם הסובייקטיבית, שהם תובעים עבורה תוקף אובייקטיבי.

      מורי ורבי, פרופ' פ. קליינברגר, כתב בזמנו מאמר בשם "הזכות לחנך לערכים מחייבים", בו הוא מקעקע אחד לאחד את הטיעונים לתוקף האבסולוטי של הדת, והאידיאולוגיות האחרת.

      מצד שני, האם אנו מעוניינים לקעקע אתאמונותיהם של אנשים? "צדיק באמונתו יחיה".

      לפעמים אני "מתקנא" במאמינים שאמונתם היא נר לרגליהם ומאפשרת להם, כמו שהדברים נראים, להתמודד גם עם הדברים הנוראים מכל.

      שיהיה רק טוב, עמוס.

       

      תודה עמוס

       

      כדי לחשוף את האמת כל מה שנותר לנו הוא להסתכל בצורה אחרת לגמרי על הדברים. ולערוך מדידות בצורה אחרת לגמרי . ולא באמצעות האמונה, כי כל דבר שייבחן באמצעות אמנותנו הוא מוגבל ויחסי ומקובע באמת שממאנת לפנות מקום לאמת אחרת

      אפלטון- קים גם עולם אחר אשר הוא בעל המציאות המתמדת והנצחית.

      צר לי אזלו כוכבי

        31/12/09 12:22:

      צטט: שיווה 2009-12-31 12:09:49

      האמת שאנו מחזיקים בה כאמת, יכולה להיראות כאמת רק מנקודת זווית ראייתנו שלנו.ואם מישהו יקום ויגיד שכדי לראות את האמת יהיה עלינו להחליף זווית ראייה אנו נגיד לו שהחלפנו אמת סובייקטיבית באמת סובייקטיבית אחרת

      את צודקת, ריקי. רוב האנשים כה משוכנעים באמונתם הסובייקטיבית, שהם תובעים עבורה תוקף אובייקטיבי.

      מורי ורבי, פרופ' פ. קליינברגר, כתב בזמנו מאמר בשם "הזכות לחנך לערכים מחייבים", בו הוא מקעקע אחד לאחד את הטיעונים לתוקף האבסולוטי של הדת, והאידיאולוגיות האחרת.

      מצד שני, האם אנו מעוניינים לקעקע אתאמונותיהם של אנשים? "צדיק באמונתו יחיה".

      לפעמים אני "מתקנא" במאמינים שאמונתם היא נר לרגליהם ומאפשרת להם, כמו שהדברים נראים, להתמודד גם עם הדברים הנוראים מכל.

      שיהיה רק טוב, עמוס.

       

        31/12/09 12:09:
      האמת שאנו מחזיקים בה כאמת, יכולה להיראות כאמת רק מנקודת זווית ראייתנו שלנו.ואם מישהו יקום ויגיד שכדי לראות את האמת יהיה עלינו להחליף זווית ראייה אנו נגיד לו שהחלפנו אמת סובייקטיבית באמת סובייקטיבית אחרת
        31/12/09 11:22:

      תודה גרייס וברוכה הבאה.

      את מחזקת את דברי ידידי הסואמי.

      מה שמאפיין את השאיפה להארה זה המאמץ האינדיבידואלי. פעמים רבות שוחרי האמת המוחלטת מתקבצים לחבורות וכיתות, ומקלים בכך על הבדידות שכרוכה במאמץ האישי.

      ראי למשל את כל החסידים השוטים הנוהים בעיניים עצומות אחרי גורו מוסמךבעיני עצמו. לצערי, גם ישראלים לא מעטים נתפסים לטרנד הזה.

      כל טוב, עמוס.

        31/12/09 03:56:
      כמובן שצריך לאכול את החביתה כי חביתה היא רק חביתה ,בלי אידאולוגיה, החיים זורמים נכון יותר ,כשאנשים אומרים לי שהם צמחוניים,אני מודאגת כי אני יודעת שהם עושים ענין מאוכל,ומאוכל כמו שאר הדברים לא צריך לעשות ענין,זאת הדרך להארה בעיני,כי אנחנו גם כלום,גרגרי חול שעושים הרבה רעש לפרק זמן קצר ואז פוף נעלמים,וכמובן לא מבינים כלום,וממשיכים להתגלגל עד סוף הימים,כי כמה באמת מבינים משהו?בודדים,,,

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין