עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ורטיגו - קולנוע, תרבות וסחרחורת

    תמונות נעות

    סיכום עשור בקולנוע האירופאי - פוסט 3 בסדרה

    14 תגובות   יום רביעי, 30/12/09, 10:38

    מתוך You, the Living של רוי אנדרסון

     

     

    בשנות התשעים התחולל רנסנס אמיתי בקולנוע האירופאי. בצפון בראו לארס פון טרייר, תומס ויטרברג וחבריהם גל חתרני של קולנוע שהחדיר את הוידיאו ויצא נגד עלויות ההפקה האסטרונומיות. תנועת "דוגמה 95", כפי שהם קראו לעצמם, עוררה את הקולנוע העולמי והוכיחה שדווקא הגבלות הפקתיות יכולות להניב תוצרת רבת עוצמה. הקולנוע הדני השולי הפך למרכז, מגמה שהמשיכה בעשור החולף (אם כי ללא קשר לשימוש במניפסט של "דוגמה95") עם במאים כמו פר פלו (טרילוגיית המעמדות המצוינת), ניקולאס וינדיג רפן (טרילוגיית Pusher והסרט Bronson מהשנה החולפת), כריסטופר בו, אנט ק. אולסן, וסוזאנה ביר. בדרום, ספרד כבשה את השוק לאחר שאלמודובר פרץ לה את הדרך בשנות ה-80, והפכה להיות מעצמה קולנועית בה"א הידיעה, שכוללת תרומה משמעותית לז'אנר סרטי האימה והפנטזיה. במאים כדוגמת אלכס דה לה איגלסיה, גיירמו דל טורו (אמנם מקסיקני אך פעל גם בספרד) וחוליו מדם הצטרפו לאלמודובר, שבשנות ה-90 הציב כמה מיצירות המופת האולטימטיביות שלו. בעשור החולף מגמה זו התחזקה עוד יותר, אלמודובר הביא לנו את "דבר אליה", "חינוך רע" ו"חיבוקים שבורים", דל טורו יצר את סרט האימה-פנטזיה המתרחש על רקע מלחמת האזרחים בספרד – "המבוך של פאן" ואלחנדו אמנאבר, שכבר הראה את יכולותיו בניינטיז עם "פקח את עיניך", המשיך עם "הים שבפנים" ו"האחרים" – עוד דוגמה נהדרת לתחיית האימה בקולנוע הספרדי.

      מדס מיקלסן כובש ב-Pusher 2 של ניקולאס וינדיג רפן   

     

     

     

    אבל נראה שהעשור הראשון של המאה ה-21 מנבא את עלייתן של שתי תעשיות נוספות – זו של גרמניה הנמצאת בעיצומה של פריחה תרבותית וכלכלית, בעיקר כשברלין מחליפה את ניו יורק המלקקת את פצעיה לאחר הפיגועים, וזו של רומניה, שמצליחה סוף סוף להתאושש מהדיקטטורה של צ'אושסקו. נראה שהסרטים הראשונים שקופצים לראש, ושזכו לפופולאריות עצומה הם כמובן  סרטיו של הכוכב העולה טום טיקוור, "הנסיכה והלוחם" ו"שמיים" ו"להתראות לנין" של וולפגאנג בקר. זה האחרון הציב סיפור מקורי ביותר, במהלכו מבצע הגיבור שינויים בסביבה הקרובה של אמו, על מנת שזו תאמין כי היא עדיין חיה בגרמניה המזרחית הפרולטארית, גרמניה האהובה והקומוניסטית שלה, כאילו לא נפלו חומות. הסרט גם הציג לעולם את דניאל ברוהל המצויין שהשנה כבר ראינו אותו אצל טרנטינו. אבל הייתי מצביע על הסרט I Am Guilty כסרט העשור שלי מגרמניה – סרט לא מוכר כלל של במאי, כריסטוף הוכהאוזלר, אותו הייתי מסמן כגאון החדש של הקולנוע הגרמני, בתקווה שימשיך ליצור גם בשנים הבאות. הסרט עוסק בהווייתו ובפנטזיות של צעיר גרמני משועמם, בן למשפחה בורגנית שלא מצליח לגבש זהות ותוכניות לעתיד. הסרט מלווה אותו בתלישות הזו, ועושה זאת באמצעות סצנות סובלימיות שהקשר בין התכנים לאימאז' בו מייצרים ביקורת גדולה על עידן הקפיטליזם המאוחר. בין לבין הוא גם מפנטז על סקס עם כנופיית אופנוענים בבית שימוש ציבורי.

      מתוך I Am Guilty   

     

     

     

    מרומניה, נראה שלא צריך לעבוד קשה מדי כדי לסמן את "מותו של מר לזרסקו" של כריסטי פויו, כיצירת מופת ששידרגה את היחס של עולם הקולנוע אל המדינה שרק עתה מצליחה להתאושש מהמשטר הטוטליטארי שאחז בה עד 1989. הסרט מתאר דווקא את העשור שלאחר נפילת צ'אושסקו, עשור שבו החופש הביא איתו גם מצוקה כלכלית וסוציאלית שנבעה מהפיכתה של רומניה מחברה אורווליאנית אטומה לחברה קפיטליסטית נצלנית בהינד עפעף. תלאותיו של זקן בין בתי חולים במהלך לילה אחד הופך למסע קפקאי מרשים בנבכי הביורוקרטיה של מדינה נטולת ניהול משמעותי. הסרט מצמרר למדי. ואם כבר קפקא, ראוי לציין את 4 חודשים, שלושה שבועות ויומיים של הרומני כריסטיאן מונג'יו, שחוזר לעידן צ'אושסקו, ומתאר לילה בחייהן של שתי נשים צעירות שמנסות לבצע הפלה לאחת מהן, בניגוד לחוק.   נראה שהנושא החם שחדר לעומקו של הקולנוע העולמי והקולנוע האירופאי בפרט הוא עניין תנועת העובדים הגלובאלית וההגירה מהעולם השלישי לעולם המפותח במערב. במסגרת הזו ראוי לציין יוצרים שהם בני מהגרים, כמו פאטי אקין, שהגיעו בעשור החולף לחוד החנית של הקולנוע בארצם. אקין, בן למשפחת מהגרים טורקית בגרמניה, יצר, למשל, את "עם הראש בקיר", שחושף את קשייהם של בני הדור הצעיר, שנאלצים לאזן בין הרצון שלהם להשתלב בחברה המערבית לבין רגשות האשם שעולים מתוך הרצון לרצות את דור ההורים המסורתי. בסרט הזה בוחרת צעירה מרדנית להינשא לבן העדה שלה, רק כדי להוריד מגבה את הוריה הקשוחים. נישואי ההסדר הללו הופכים למעמסה כשהגבר הנבחר מתאהב בה עד כלות ולא מוכן לקבל את רצונה לחיות בנפרד ממנו.  Film-Szenenbild zu Import/Export

     מתוך יבואייצוא של אורליך זיידל  

     

     

    סרט המהגרים המופתי ביותר שיצא העשור הוא סרט אוסטרי בשם "יבואיצוא" של אולריך זיידל, מתחרה רציני למיכאל האנקה – שניהם אוסטרים. הסרט מתאר מהלך ומהלך הפוך בכך שהוא עוקב אחר שני טיפוסים – אישה אוקראינית שמגיעה לאוסטריה על מנת לחפש עבודה, וגבר אוסטרי שמאבד את משרת המאבטח שלו, ויוצא לעסקים מפוקפקים במזרח אירופה. סיפוריהם מהווים קרקע לחשיפתה של אירופה שלאחר המלחמה הקרה, על כל בעיותיה. הגירה, זנות, קפיטליזם ציני, אינטרנט, הזדקנות, יחסי נשים-גברים – זהו רק קצה הקרחון. נראה לי שבעתיד ניתן יהיה ללמוד הרבה ממנו על התקופה בה אנו חיים, על האדם בשנותיה הראשונות של הגלובליזציה, על מצבו הקיומי. ואם כבר הזכרתי את האנקה, אני לא יכול שלא להזכיר את אחת ההופעות המרשימות ביותר בעשור החולף, זו של איזאבל הופר המבריקה ב"המורה לפסנתר". בסרט זה מגיעה הופר לפסגה, כשהיא מגלמת דמות מטרידה של מורה לפסנתר עצורה ואנטיפאתית שמתגלה כאישה מזוכיסטית שלא מסוגלת להרגיש בלי שהעניין יהיה כרוך בכאב המופנה כלפיה. את הכאב הזה היא דורשת באגרסיביות מאחד מתלמידיה השרמנטיים, שמתקשה לקבל על עצמו מערכת יחסים שבו מוטל עליו תפקיד השולט הסדיסטי. כמו ב"וידיאו של בני" וב"משחקי שעשוע" (שלאחרונה עובד ע"י האנקה בעצמו לרימייק בארצות הברית), הסרט מאפשר להאנקה לעמוד על תפקידה של האלימות בהוויה האנושית – אולי הנושא הקרוב ביותר ללבו.  

    אסיים בשתי יצירות מופת סוריאליסטיות של הבמאי השבדי רוי אנדרסון ובעולמו המבעית של לארס פון טרייר. אם דייויד לינץ' הוא יורשו של לואיס בונואל, אפשר לומר שאנדרסון הוא יורשו של ז'אק טאטי. בשני סרטיו – "שירים מהקומה השנייה" ו- You, The Living , מעמיד אנדרסון סדרה של שוטים סטטיים, רובם בלונג-שוט (שוטים שצולמו ממרחק) שיותר מכל מהווים אלגוריה לחברה האנושית במאה החולפת. כל שוט הוא עבודת אומנות מדוקדקת שמשלבת מיזנסצנה מלאת משמעות וטקסטורות מרהיבות של אור וצבע. ההומור שופע בסרטיו, אבל גם האבסורד שבקיום האנושי, הרבה עצב, בדידות, תיסכולים מיניים וציניות פוליטית. השיא אליו הגיע לארס פון טרייר בעשור חולף הוא ללא ספק הסרט דוגוויל בכיכובה של ניקול קידמן – פרק ראשון בטרילוגיה האמריקאית של הבמאי, שמבוצעת (כמו ב-מנדרליי שבא אחריו) כולה על סט תיאטרלי אותו בנה פון טרייר בהנגאר ענק. השחקנים מתהלכים בתוך תפאורות מינימליסטיות שהקירות שלהן מסומנים כקווים לבנים על הרצפה, ובתןך זאת מתחולל משל אכזר על הרוע האנושי שבו האל הוא אל נקמות.  

     

     

     

     

     יוצרים נוספים שלא הוזכרו בפוסט אבל ראויים לתשומת לב: 

     

     

     

    אוליבייה אסייאס – הבמאי הצרפתי המבריק ביותר של ימינו שנוטה ליצירה ריאליסטית מורכבת, מרובת דמויות וניואנסים (מומלץ לצפות ב-Clean עם השחקנית ההונג קונגית מגי צ'ונג, שהייתה בת זוגו של הבמאי.  

    גאספאר נואה – היוצר השערורייתי של בלתי הפיך 

    פאולו סורנטינו – אסתטיקן מדהים מאיטליה, סרטו The Consequences of Love הוא יצרית מופת ויזואלית על איש עסקים נרקומן שמסובך עם המאפיה.   

    נורי בילגה ציילן – במאי טורקי מבריק שמספק דרמות נטוראליסטיות יפהפיות לבעלי סבלנות. מומלץ לראות את סרטו הטוב ביותר, Climates  

     

     

     

    עוד סרטים מהקולנוע האירופאי:

     

     

     

     In This World של מייקל ווינטרבוטום על מהגרים לא חוקיים 

    חופשייה ומאושרת של מייק לי  - אולי הסרט המרגש והמצחיק ביותר מבריטניה

     This is England של שיין מדוואס, במאי בריטי עלוה. סרט התבגרות על רקע עידן ת'אצ'ר בשנות ה-80, סקינהדס וכו'. 

    פסק זמן של לורן קאנטה הצרפתי על גבר שמסתיר את העובדה שפוטר מעבודתו 

    ועל אמלי ן- חיים של אחרים אין לי מה להוסיף....  

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/10 21:46:


      אדייייייר! רוי אנדרסון הוא מלך, וכמה כיף לי לדעת שאני מכיר 90% מהסרטים שהזכרת. עושה ממש הרגשה נעימה.

       

       

        15/3/10 21:14:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-03-15 08:50:13


      אני חייב תקופת חיים נוספת כדי לראות את כל הסרטים האלה, לעזאזל.

      אכן, טור מצוין.

       

       

      אם זה אכן מעניין אותך, אתה יכול לראות אותם בחודש, תאמין לי
        15/3/10 08:50:


      אני חייב תקופת חיים נוספת כדי לראות את כל הסרטים האלה, לעזאזל.

      אכן, טור מצוין.

        25/1/10 12:03:


      טור מצוין.

      לדעתי אין ספק שהקולנוע הספרדי עומד בדרגה אחת מעל אחיו האירופאים (לא כולל הבריטים).

        12/1/10 10:34:

      צטט: סרטים מומלצים 2010-01-12 09:29:20

      ערן אהבתי את הביקורת ובהחלט ניתן לומר שהשכלתי (:

      מזל טוב על החלפת התמונה, כך אתה נראה שונה לחלוטין..

      בהצלחה..

      נועה

       

       

       

      אני זיקית, מה לעשות... :)
        12/1/10 09:29:

      ערן אהבתי את הביקורת ובהחלט ניתן לומר שהשכלתי (:

      מזל טוב על החלפת התמונה, כך אתה נראה שונה לחלוטין..

      בהצלחה..

      נועה

       

        6/1/10 22:44:

      צטט: ארזעמירן 2010-01-05 13:41:03


      אז עכשיו, כשאנחנו חכמים ויודעים יותר - סדר לנו הקרנות חינם.

      (פופקורן - עלי)

       

       


      אתה באופן אישי מוזמן אלי הביתה להקרנה חינם (תבחר סרט). אל תביא פופקורן, יש לי דברים טובים מאלה.
        5/1/10 13:41:


      אז עכשיו, כשאנחנו חכמים ויודעים יותר - סדר לנו הקרנות חינם.

      (פופקורן - עלי)

        5/1/10 11:13:

      יופי.
        2/1/10 10:46:

      צטט: זאב. 2010-01-02 10:42:44


      אהה

      תודה רבה !

      חלק מהדברים מוכרים לי

      וחלק חדשים לי

      עוררתי אצלי תאבון עכשיו

      על זה אני שולח  כוכב

      *

       

      דאנקה

        2/1/10 10:42:


      אהה

      תודה רבה !

      חלק מהדברים מוכרים לי

      וחלק חדשים לי

      עוררתי אצלי תאבון עכשיו

      על זה אני שולח  כוכב

      *

        31/12/09 11:54:

      אף כי הפוסט כתוב יפה - כתב גדול וקריא וגם תמונותצלומים, רקע... וכו'

      התקשיתי בקריאה בגלל המחסור בפיסקאות.

      מומלץ לעבור לעריכה בשיטת הפיסקאות.

      חוץ מזה אירופה מנמנת ואוכלת:

      "אתגרים ומגמות בשוק המזון והמשקאות האירופי"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1382076

      וטוב שכך, כי אנחנו כבר מכירים אותם. בתאבון לאירופה.

      ושישמיכו לישון, זה טוב לכווווווולם.

        31/12/09 09:27:

      צטט: דני.ל 2009-12-30 17:30:45


      לצערי אפשר לככב רק פעם

       

       

      ולמה שתרצה לככב פעמיים? :)
        30/12/09 17:30:

      לצערי אפשר לככב רק פעם

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין