עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    שיקום העשור - הסדרות

    2 תגובות   יום רביעי, 30/12/09, 09:43
    חלק שני בפרוייקט שלי לסיכום העשור שלאף אחד אין כבר כוח לסכם, ולשיקום תדמיתו החבוטה (כן, גם על ידי). בתחום הטלוויזיה, נדמה לי שחוויתי את השינוי הכי קיצוני במשך העשור.

    הוא התחיל, עם התמכרות לתוכניות וסדרות שאני לא זוכר מהן אפילו תמונה מרצדת אחת. קל וחומר את שמן. פחות או יותר כמו רוב בני דורי, יש להניח באופן מאוד לא מבוסס. באמצע שנות ה-2000 אפילו הפכתי למבקר טלוויזיה לזמן קצוב והספקתי להוציא תחת מקלדתי כ-75 ביקורות עבור אתר עכבר העיר אונליין. ובשלוש השנים האחרונות אין לי טלוויזיה בבית. ואני נחרד ומתרגז (אבל ממש) בכל פעם שאני תופס מישהו בוהה במסך הקטן כמו זומבי ולא יודע את שם התוכנית (או הערוץ) עליה הוא מכלה את זמנו, או סתם מזפזפ באדישות כדי "להעביר את הזמן". אז מכיוון שאני נמצא כעת במצב המתמשך של סלידה מן הקופסה, החלק הזה בשיקום העשור לא יהיה תמיד נאמן לשמו. והמצב (יחד עם העובדה שאני לא אוהב לחזור על עצמי) גם יכתיב את אופן הסיכום, שיהיה הפעם יותר במסורת הניימדרופינג.

    מבחינתי, שליטת העשור הבלתי מעורערת היא "סאות'פארק", שהחלה בסוף שנות התשעים אבל הפכה לתופעה שהיא היום בעיקר באואיז. למרות שאת העונות הראשונות אני יודע די בעל-פה, דווקא החל מהעונה השישית (אם אינני טועה) בה כל פרק התכתב תסריטאית עם סרט אמריקאי מפורסם קסמו לי הכי הרבה. זו הסדרה עם הביצים הכי גדולות אי פעם, סאטירה חריפה ששורפת בגרון, לא בוחלת באמצעים ולא חוסכת שבטה מאף אדם, עם או קבוצה בעלת הגדרה כלשהי, ופצצת צחוק חכמה בכל פרק מחדש. וגם נושאת הלפיד הלא רשמית של חבורת "מונטי פייתון", לפי דעתי. ההשוואות עם "משפחת סימפסון" המצויינת אינן במקומן (זה לא בדיוק אותו סוג הומור), כמו גם ההשוואות ל"איש משפחה" ודומותיה המשמימות (כי הם לא מצחיקות).

    עדיין בתחום ההומור, "טיסת הקונקורד" הייתה הבלחה נחמדה ומרעננת בשמי הטלוויזיה האמריקאית חסרת החן. כנראה בזכות המבטא הניו-זילנדי. גם את ג'מיין קלמנט ובריט מקנזי גיליתי בכלל כסנסציה מוזיקלית (מחבר טוב, אלא מה) ומה שמחתי לגלות שרשת HBO האמיצה תמיד, העניקה להם סדרה. שמחתי הייתה כפולה לאור העונה הראשונה הנהדרת, והשנייה הקצת-פחות-אבל-עדיין נהדרת גם היא. סדרה עם אופי, שני פרצופים ראשיים שופעי כריזמה לוזרית-גיקית, והומור דקויות שחילץ ממני חיוכים וקילוחי צחוק אדירים.

    אולם, לצערי הרב לא הצלחתי למצוא יורשת ל"סיינפלד". וזה לא שחיפשתי. הרי יש דברים שאי אפשר להשתוות, ובוודאי שלהתעלות עליהם. רק כדי לסבר את האוזן בנוגע לסדרה האהובה והמשפיעה בתולדותיי: אם יש שידור חוזר של סיינפלד, של פרק שראיתי מספר דו ספרתי של פעמים (ואין אחד שלא עונה על ההגדרה הזו), מול כל דבר אחר בעולם – אני רואה סיינפלד. בלי למצמץ, תרתי משמע. כוונתי היא, שכשלתי להתחבר לכל הסיטקומים מודל 2000, וניסיתי המון. “תרגיע", הממשיכה הטבעית, הייתה יותר מדי לארי דייויד בשבילי. כשאין מי שיאזן אותו, הוא מדכא לי את התחת במקום להצחיק. גם "הפמליה" וחברותיה (או גרסתה הישראלית “מסודרים”) לא עשו לי את זה. והמגמה מתרחבת גם לז'אנרים אחרים.

    נדמה לי, שבאופן די גורף, לא הצלחתי להתמכר ללהיטים. אולי חוץ מ"המשרד" המעולה, על גרסאותיה הבריטית והאמריקאית כאחת. ראיתי את כל העונה הראשונה של “גיבורים”, למרות שעד היום אין לי מושג למה. מדובר בזבל מזובל, והסליחה עם מי שמעריץ. את העונה הראשונה של "אבודים" אפילו לא צלחתי עד תומה. ניסיתי לראות, אבל הפסקתי אחרי כמה פרקים, כי ככה זה כאשר משעממים לי את הצורה. אל "עמוק באדמה" אני מניח שאחזור, פשוט מעולם לא הייתה בי סבלנות להמשיך מעבר לעונה הראשונה. אולי גם אל "דקסטר", שאין לי מושג מה קורה אחרי הפרק ה-7 בעונה הראשונה והדווקא מעניינת שלה, אשוב ביום מן הימים. וכותב אליכם כאן בנאדם שראה "רוזוול" בטירוף דתי. להתמכר אני יודע, או לפחות ידעתי.

    העשור הזה ניסח לי כלל ברזל חשוב – לא אתחיל לראות סדרה לפני שהיא הסתיימה, ירדה מהמסך סופית ונארזה יפה יפה בארכיון. יותר מיום אחד של ציפייה לעונה הבאה מחסל את כל ההתלהבות שלי, עליה אני רוכב בדרך למרתונים. "הסמויה" ו"הסופרנוס" כבר בטוחות עבורי לצפייה, והן היחידות שאני מניח שאשלים בקרוב (אני מגיע עם ציפיות לשתי יצירות מופת). או במילים אחרות, אל תדברו איתי עדיין על "מד מן", “דם אמיתי", או אני-לא-יודע-מה שמשלהב את הצופים בימינו. לא בטוח שאכיר אפילו, הרי טלוויזיה, כאמור, אין. למרות שמי בכלל רואה סדרות בטלוויזיה בשנות ה-2000?

    דבר חשוב שלמדתי על עצמי בעקבות החוק הנ"ל, הוא שבכל הקשור לבידור (ובניגוד גמור לחיים), אני לגמרי איש של סטוצים. סרטים הם הקטע שלי, אני לא בנוי למערכות יחסים ארוכות טווח עם סדרות. אולי זו הסיבה שבלעתי בשקיקה את "מלאכים באמריקה" המופתית, נציגת המיני-סדרות בסיכום שלי ואחת הפעמים היחידות בהן כל שחקן או שחקנית שנראו על המסך גרמו לי לעונג ואושר עצומים. איזה קאסט ואלו הופעות ענק של כולם. כנציגת הסדרות הבריטיות, שלא נמתחות לעד כמו חברותיהן האמריקאיות, אני בוחר ב"החיים על מאדים". שתי עונות קצרות וקולעות, יצירת פאר אחת שלמה ומושלמת. ובמבטא מנצ'סטראי כבד מנשוא וגרוב של שנות ה-70.

    בגזרת הריאליטי, אני די חלש (ולגמרי מתגאה בזה). התוכנית היחידה שראיתי באדיקות במשך שמונה עונות לפחות היא “הישרדות". זו ששודרה בארה"ב, לא החיקוי הישראלי הדהוי. בכלל, קשה לומר שהטלוויזיה הישראלית הייתה חלק משמעותי מחיי בעשור האחרון, אם אינני זוכר ממנה יותר מכמה פיקסלים מטושטשים. ראיתי "ארץ נהדרת" בשלוש עונותיה הראשונות, וצחקתי כמו כולם. אבל פשוט כבר לא עושים תוכניות כמו "חלומות בהקיציס", או "פרפר לילה".

    היחידה שהזכירה לי את התקופה בה היו בטלוויזיה הישראלית יוצרים ומבצעים שאין להם אלוהים (או רגולטור, או צנזוראי, או מי שזה לא יהיה שמחרב הכל) – היא "הרצועה". אני יודע שהיא יותר מפגרת מפורסט גאמפ, אבל בשבילי היא ברמה של "החמישיה הקאמרית", “העולם הערב" או שאר קאנוניות קאלט שכאלה. עד היום אני מצטט ממנה לאחיי וחבריי, ואף זוכה לציטוטים בחזרה (ז”א, אני לא המפגר היחידי). בכלל, ערוץ ביפ, הוא ערוץ העשור שלי ואופציית הבהייה המועדפת עליי במשך חלק נכבד מעשר השנים האחרונות (“רנו פסקאל” רולז!). עדיין בלוקאל-פטריוטיזם, אציין לטובה את "תמרות עשן", הטווין-פיקס הצברית (מתי כבר עונה שניה?) ואת “רד בנד" המקורית והפולחנית, שבה השלמתי צפייה בה ממש לא מזמן. ניסיתי גם דרמות ישראליות לרוב, אבל אף אחת מהן לא נצרבה לי בתודעה. אולי כי - הכינו את אבני הסקילה – פסחתי משום מה דווקא על "בטיפול"...

    באם חסרה למישהו מן הקוראים סדרה או תוכנית כלשהי בשיקום הזה, יש לכך שלוש סיבות אפשריות. חוץ מ"אוז", הפעם הראשונה בה חזיתי ביצירת מופת בטלוויזיה, שנעדרת כיוון שהיא מתקשרת לי לעשור הקודם. הסיבות:
    1. יכול להיות ששכחתי, ממש לא חריג אצלי.
    2. יש מצב שראיתי ולא אהבתי, ואם לא שנאתי ממש אז אין סיבה ללכלך.
    3. סביר יותר שלא ראיתי כלל.
    כי ככה זה, עם סדרות – אם אין למה להתמכר, פתאום מגלים שהחיים יכולים להתנהל גם בלעדיהן. טוב, לפחות שלי.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/12/09 13:26:

      צטט: Soul Sista 2009-12-30 21:06:35

      "אוז" לגמרי לגמרי לגמרי.

      רציתי להעיר על זה במקום אחר ואז ראיתי שהיא באמת התחילה בשנות התשעים.

       

      טוב, כמובן שכתוב מצויין, אבל אין ספק שיש לך השלמות לעשות:-)

      אני כמעט מקנאה בך שלא ראית "הסופרנוס".לגבי הסמויה, תאמין לי שגם אני לא.

      יום אחד אני אשלים את הסדרה הזו ששמעתי עליה כ"כ הרבה.

      Lost בעיני ראויה להיות ברשימה הזו.אין לה כ"כ תחרות בשילוב של מתח קליף האנגרי עם אינטליגנטציה ותחכום, אף שיש סדרות טובות ממנה.

      "סאות'פארק" -שותפה לאהבתך.יש לי כמה עונות ראשונות אבל יש הרבה פרקים שלא ראיתי.

      "תרגיע"- הסתייגתי קצת בעבר אבל חזרתי לחיקה בעונה האחרונה.

      "הקונקוררדס"- בעיני יותר מהבלחה נחמדה.

      אני כמובן הייתי מוסיפה את "Breaking bad", "-עיטור הנועזות  ו"True blood- סליז Fest.

       "הפמליה- עיטור ה FUN המשוחרר ומלא הסטייל.

      ומה עם 30 Rock? אחת הסדרות הקומיות החזקות של העשור.

       

       

      בטח יש עוד כאלה ששכחתי...

       

       

       

       השלמות יעשו, ביום מן הימים... אני רק צריך משהו כמו 500 שעות פנויות וזהו זה חיוך

       כאמור, "שובר שורות" והאחרות שהזכרת אפילו לא בראדר שלי, הן חדשות מדי.

      בחיי שנתתי צ'אנס הוגן ל"אבודים", עוד כשהייתה טרייה וכולם נגנבו ממנה, ולא עניין אותי אפילו לסיים את העונה הראשונה. אני מבין מה אנשים מוצאים בה, אבל לגמרי לא התחברתי.

      רוק 30 זה באמת משהו שאני שומע עליו רק תשבוחות כבר שנתיים, אולי הגיע הזמן לנסות...

        30/12/09 21:06:

      "אוז" לגמרי לגמרי לגמרי.

      רציתי להעיר על זה במקום אחר ואז ראיתי שהיא באמת התחילה בשנות התשעים.

       

      טוב, כמובן שכתוב מצויין, אבל אין ספק שיש לך השלמות לעשות:-)

      אני כמעט מקנאה בך שלא ראית "הסופרנוס".לגבי הסמויה, תאמין לי שגם אני לא.

      יום אחד אני אשלים את הסדרה הזו ששמעתי עליה כ"כ הרבה.

      Lost בעיני ראויה להיות ברשימה הזו.אין לה כ"כ תחרות בשילוב של מתח קליף האנגרי עם אינטליגנטציה ותחכום, אף שיש סדרות טובות ממנה.

      "סאות'פארק" -שותפה לאהבתך.יש לי כמה עונות ראשונות אבל יש הרבה פרקים שלא ראיתי.

      "תרגיע"- הסתייגתי קצת בעבר אבל חזרתי לחיקה בעונה האחרונה.

      "הקונקוררדס"- בעיני יותר מהבלחה נחמדה.

      אני כמובן הייתי מוסיפה את "Breaking bad", "-עיטור הנועזות  ו"True blood- סליז Fest.

       "הפמליה- עיטור ה FUN המשוחרר ומלא הסטייל.

      ומה עם 30 Rock? אחת הסדרות הקומיות החזקות של העשור.

       

       

      בטח יש עוד כאלה ששכחתי...

       

       

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים