עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    ארכיון

    אורז ומים - יום 3. אני מברזל אני

    1 תגובות   יום שלישי, 22/12/09, 18:23

    לא תמצאו כאן מתכון. רק רעיון מטורף שעלה לי אחרי הפרק של "הישרדות - וילת המושבעים". 40 יום בלי לאכול אוכל נורמלי. רק מים, אורז ופירות. בלי קפה, בלי לחם. רק עוגנים בודדים פה ושם כדי לשמור שפיות ולהמשיך לתפקד. הסיבה: להתחיל להעריך אוכל מחדש בסיום התקופה. הסיבה האמיתית: לרדת במשקל, כאילו דה.

     

    22.12 - יום 3 (3 שעות לפני משימת הפרס)

    (על היום הראשון אפשר לקרוא כאן)

     

    עברו יומיים וקצת. סיר האורז הראשון שהכנתי נגמר. בעוד שלוש שעות אני חוגגת את משימת הפרס הראשונה שלי (לוקחת את החבר לחגוג יומולדת באחת המסעדות השוות בעיר. בטח אעלה על כך ביקורת).

     

    מה עבר עליי ביומיים האחרונים?

    בשני בבוקר ממש התקשיתי לקום. תחושה של רפיון באיברים, מה שאומר שבמקום להתייצב ב8:30 לסמינר עם נוכחות חובה המשכתי לישון. בסוף קמתי, פינקתי את עצמי בחצי פומלית, הכנסתי כוס אורז מבושל לכלי פלסטיק ורצתי לאוניברסיטה. לפחות לא להפסיד את השיעור השני.

    חזרתי הביתה ומשם כל הדרך ברגל לדרום העיר, לרחוב י.ל פרץ, לדירה שאותה אני משפצת עם אחי ואחותי. אחרי פגישה ארוכה (שעתיים וחצי!) שכללה שיחות עם הקבלן, ריבים עם השכנה המתלוננת מלמעלה, בחירת גופי תאורה עם האדריכלית והנחיית הנגר לבניית ארונות וגימור המטבח הלכתי עם אח שלי לשתות קפה.

    ישבנו בסגל, מקום מתוק בלבונטין. בזמן שהוא התפנק על דיאט ספרייט, סלט עם טונה וגבינת פטה ואספרסו אני הסתפקתי במים חמים עם נענע. אני מברזל אני.

     

    משם כל הדרך חזרה הביתה למרכז העיר (ברגל, ברגל). כשהגעתי לדירה הראש שלי התפוצץ מכאבים.

    עוד כוס אורז וחצי פומלית והלילה הגיע. שיכתבתי כתבה למוסף של "העיר", ראיתי פרק של אבודים (אותו השטאנץ רק ששם יש אוכל) והלכתי לישון.

     

    הבוקר קמתי בידיעה שהערב מחכה לי פרס ענקי, מה שעזר לי לעבור את היום. שוב חצי פומלית על הבוקר ומשם לרמת השרון, לפגישה החצי חודשית עם הפסיכולוג. בהתחלה סיפרתי לו שכולם מסביבי אומרים לי שאני פסיכית, אבל הוא דווקא עזר לי להבין שאני בחורה די נורמלית. את מה שדובר שם על אוכל, על שליטה ועל הישרדות אפשר לכתוב בפוסט שלם, אבל אני שומרת על חיסיון מטפל-מטופל, ברשותכם.

     

    בשתיים בצהריים אכלתי את מנת האורז בטירוף. הייתי אחרי שיעור ארוך בסוציולוגיה ולפני צילומי וידאו, עם שני חברים ללימודים, ברמת גן. בדרך למציאת הלוקיישן עברנו ליד חנות המפעל של עלית. פלאש גורדון התעקש להיכנס ולבחור לו ממתק (ממש כמו ילד בן 5) ונכנסתי איתו. לא התפתיתי לשום דבר מבין הפרלינים, הבפלות, השוקולדים והמארזים המבריקים. אני מברזל אני.

     

    זהו. מפה לשם פלאש ואני חזרנו לדירה שלי להמשיך עוד קצת צילומים. לפני חצי שעה הוא הלך ואני מחשבת זמנים עד לשעה 21:00 שבה סוף סוף אני זוכה בפרס הכי שווה בעולם: ארוחת גורמה בטוטו

     

    נותרו עוד: 37 ימים
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/09 20:56:


      כל הכבוד.

       

      תהנו (ומזל טוב לחבר חיוך)

      פרופיל

      גילי יובל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות