עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    "החלילן מהמלין" בג'איפור

    12 תגובות   יום חמישי, 17/12/09, 17:35

    "החלילן מהמלין" בג'איפור

    ניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת, שאין ישראלי המטייל בצפון הודו, הפוסח על ביקור בג'איפור, בירתה של "מדינת המלכים" - ראג'סטאן.
    בביקורי הראשון בהודו ביקרתי בג'איפור במקרה - אין בה אתרים מקודשים, ולא גרו בה חכמים נודעים, ולכן לא כללתי אותה בתכנית הטיול שלי. אולם, בתוקף הנסיבות הגעתי אליה, וגם נותרו זכרונות לספר על הביקור
    .

    הכל החל במסיבה ביתית שערך ראש לשכת "בני ברית" בבומביי. הכרתי אותו מספר חודשים קודם לכן בדרום הודו, וכשהתקשרתי אליו בבואי לעיר, הוא הזמין אותי למסיבה. כתרמילאי, לבשתי בגדים נקיים - מיטב בגדיי - והתייצבתי בפתח ביתו. בין האורחים היו גם איש עסקים אמריקני, מר צ'רני, ורעייתו. הם התעניינו מאד בטייל הישראלי שנקרה בדרכם פתאום - בשנת 1967, ישראלים מעטים בלבד פקדו את הודו!

    לקראת סיום הערב, בררו אתי בני הזוג צ'רני, היכן נוכל להיפגש שנית. היעד הבא שלי היה מאונט אבו, במדינת ראג'סטאן, שם שכן יוגי חכם שהמליצו לי לפגוש. גם הזוג צ'רני התכוונו לטייל בראג'סטאן, וסיכמנו שניפגש במלונם בג'איפור, כעבור כעשרה ימים. רשמתי את התאריך ואת המקום, ולמחרת יצאתי לדרכי.

    מאונט אבו הוא מקום יפהפה. זוהי עיירת נופש הררית ירוקה , בפאתיה של ראג'סטאן המדברית. בלב העיר שוכן אגם קטן ונחמד - אגם נקי. בביקורי הבא במקום, 33 שנים יותר מאוחר, כדובר עברית, הרשים אותי השלט: KEEP LAKE NAKKI  CLEAN!

    את היוגי החכם שחיפשתי - לא מצאתי, ומזג האוויר הסגרירי והערפל הכבד מנעו ממני את ההנאה מן הנוף ההררי המקסים. התנחמתי בביקור בשני המקדשים הג'אינים היפהפיים, המצטיינים באמנות הגילוף בשיש לבן, בשילוב עם תגליפי אבן חול נובית אדומה.

    מועד פגישתי עם בני הזוג צ'רני התקרב, ונאלצתי לנסוע כשלושים שעות ויותר ברכבת, על מנת להגיע בזמן לפגישה היעודה. לא יכולתי להרשות לעצמי את דמי הנסיעה ברכבת. בתנאים בהם חייתי אז, הם יכלו להחזיק אותי שבועיים, ויותר! למזלי, על מנת לעלות לרכבת, לא היה צורך להציג כרטיס. בדרך כלל הביקורת היא ביציאה מתחנת היעד, ולעיתים רחוקות יש בדיקת כרטיסים גם במהלך הנסיעה.

    התמקמתי באחד הקרונות במחלקה השלישית, וכצפוי, הייתי האירופאי היחיד בקרון. הנסיעה עברה בשיחות עם חבריי לקרון, ובהגיע הזמן לישון ארגנו לי ידידיי החדשים והמנוסים, מקום לשינה בדרגש החפצים העליון, מעל למושבים.

    בשעת לילה מאוחרת הגיע קונדוקטור לבדיקת כרטיסי הנסיעה. קשה לתאר את הבעת ההפתעה על פניו, כשהתברר לו שהנוסע האירופאי "הנכבד" הוא מסתנן ללא כרטיס נסיעה. הסברתי לו שאני עורך מסע "צליינות" בין האתרים המקודשים בהודו, ואת כל הנסיעות אני עושה בטרמפים. בשל לוח זמנים דחוק, נאלצתי לקחת "טרמפ" ברכבת, אלא שלא היה לי ממי לבקש רשות לכך. תירוץ כזה הקונדוקטור כנראה עוד לא שמע. הוא שאל אותי באלו מקומות כבר ביקרתי, והתרשם מאד משמות אתרי העלייה לרגל בדרום שהזכרתי - מדוראי, כף קומורין, טריצ'ור, רמשווארם, צ'ידמברם, טנג'ור, ואחרים. חבריי לקרון נחלצו גם הם לעזרתי והקונדוקטור השתכנע, באופן מאד מפתיע, לאפשר לי להמשיך בדרכי, מבלי לרכוש כרטיס, ומבלי לשלם קנס!

    כשהגענו לג'איפור, נותרה בעיה אחת - כיצד לצאת מן התחנה ללא כרטיס, מבלי לשלם עבור הנסיעה. אחד מחבריי לקרון הציע לי את עזרתו. הוא היה, להערכתי, בשנות השלושים המאוחרות לחייו, בעל זקן שחור ארוך ושפעת שער שחור על ראשו, לבוש בגדים צהובים של סאדהו, ונושא תיק תפור מבד באותו צבע. הוא טען שהוא יוגי, אך להערכתי הוא היה מקבץ נדבות, והתלבושת היתה רק תחפושת. הוא לקח אותי אל מקום שהייתה בו פרצה בגדר, ולאחר שחמקנו מבלי לשלם, הודיתי לו והמשכתי לעבר המלון הצנוע שהמליצו לי להשתכן בו.

    עוד בתחנת הרכבת ובקרבתה, הבחנתי באנשים שפניהם ושערם מרוחים בצבע, וכך גם בגדיהם. הסאדהו הסביר לי שלכבוד החג "הולי", נהוג לשפוך צבע - אבקה, או נוזל - אחד על השני. לא הרחקתי הרבה מתחנת הרכבת, כשהתקרבה אלי חבורה של ארבעה-חמישה ילדים, אוחזים פנכות של אבקת צבע בידיהם. כשהבחנתי שברצונם לזרוק צבע גם עלי, סימנתי להם "לא!" בתנועות ידיים, הצבעתי על תרמיל הגב והסברתי שכתרמילאי אין לי בגדים להחלפה, והתחננתי שיחוסו עלי. הם הבינו וחסו, ואז התלוו אלי כחיל משמר, עד המלון. לכל חבורת ילדים שהתקרבה אלינו ורצתה לזרוק עלי צבע, הם הסבירו את המצב ושכנעו אותם להצטרף למסע אל המלון. כשהגעתי לבסוף אל המלון, היו בעקבותיי כעשרים ילדים רעשנים ומרוחים בצבע, והרגשתי כמעט כמו החלילן מהמלין. לא היה גבול להפתעתו של פקיד הקבלה במלון כשראה את המחזה.

    מלבד כמה גרגרי צבע פה ושם, הגעתי אל המלון מבלי להתלכלך. בערב לבשתי שוב את מיטב בגדיי, והלכתי לפגוש את הזוג צ'רני במלונם. בשונה מן האכסניה הצנועה שלי, הם התגוררו בארמון, שבן משפחת המלוכה הפך למלון. למרות "מיטב בגדיי", הרגשתי כקבצן בלובי המפואר. הנברשות המפוארות, הקשתות המעוצבות, הריהוט הכבד - הכל שידר עושר בל-יתואר.

    בני הזוג חיכו לי בלובי, ואמרו שכבר כמעט ונואשו ממני, ולא תלו תקוות רבות שאכן אצליח להגיע. הם הזמינו אותי לסעוד עמם והתעניינו בקורותיי. סיפרתי להם את מעלליי, כולל "החלילן מהמלין", ואז הם סיפרו לי על הנזק שנגרם לבגדיהם הטובים, כשטיילו באותו יום בעיר. ספק, אמרו לי, אם יצליחו להסיר את הכתמים בכביסה. היה אם כן, בכל זאת יתרון כלשהו בדרך הטיול שלי!

    "אתה רואה את הבחור בחליפה הלבנה שיושב שני שולחנות מאיתנו? זהו בנו של המהאראג'ה של ג'איפור!", אמר לי בגאווה מר צ'רני.
    פניו השחומים של הנסיך הצעיר הבליטו עוד יותר את הבוהק של חליפתו הלבנה המחוייטת. כבעל המלון הוא שוחח עם חבורה של אורחיו העשירים, ועשן הסתלסל מן הסיגריה שאחז בידו.
    חשבתי לעצמי, אני מתרועע עם יוגים, עם ילדים ועם קבצנים, והזוג צ'רני מתרועע עם אצילים ורוזנים. זהו היתרון שיש לכובדו של ארנק הכסף!

    ביליתי ערב נחמד, נעים וטעים, בארמון שהפך למלון, וכשיצאתי ממנו, חזרתי לחיות מחצי דולר ליום בממוצע - כארבע רופיות, באותם זמנים!


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/12 15:57:

      צטט: מרב 1956 2012-10-01 13:05:33

      חוויותייך, הנפלאות, החד-פעמיות, נחוות כך, דווקא בשל העדר הכסף.

      אני שמה לב, מאז שהחילותי לקרוא על מסעך בהודו,

      שאתה נפגש כל הזמן עם מקומיים מקסימים, אדיבים ונדיבים.

      אכן, מרב, נסעתי בתקציב מצומצם מאד, והאנשים שנתנו לי טרמפ, או ארחו אותי, באמת היו נדיבים ומקסימים.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        1/10/12 13:05:

      חוויותייך, הנפלאות, החד-פעמיות, נחוות כך, דווקא בשל העדר הכסף.

      אני שמה לב, מאז שהחילותי לקרוא על מסעך בהודו,

      שאתה נפגש כל הזמן עם מקומיים מקסימים, אדיבים ונדיבים.

        21/12/09 18:42:


      ספור מקסים כרגיל

       תודה עמוסיקרה על השיתוף

       *שלך שרי

        20/12/09 18:48:

      צטט: *maharani* 2009-12-20 18:42:33


      צודקת עדידוש...עדיף שתזכור את ג'ייפור כך...כשאני בקרתי בה לא מזמן , האטרקציה הכי גדולה הייתה התכשיטים בזול...ברג'סטאן היפה היא נחשבת כרגע לאחת הערים הפחות שוות ביקור, חבל.

      דווקא בג'ייסלמר חגגתי סילבסטר בלתי נשכח בארמון שהוסב למלון...ערב בלתי נשכח.

      אתה כבר יודע כמה אני אוהבת את זכרונותיך...תמשיך בבקשה.

      תודה, שיר. שמח על שובך.

      בביקורי האחרון בג'איפור, ב-2000, ראיתי כמעט אך ורק את אתרי התיירות. זה שונה לחלוטין מהטיול הראשון שעשיתי לבדי כ"מוצ'ילרו".

      כל טוב, עמוס.

       

        20/12/09 18:45:

      צטט: עמנב 2009-12-18 08:20:44

      צטט: שיווה 2009-12-18 00:28:34


      כתוב יפה עמוס

      נהנתי לקרואחיוך

      אותי תמיד מעצבנת

      עדת הילדים המשתרכת אחרי

      והנסיעה ברכבת היא חוויה אנתרופולוגית.

      את ג'איפור פחות אוהבת

      תודה ריקי. אני נהנה לקרוא את תגובותייך.

      מנסיונך את מכירה את תופעת סקרנות הילדים ההודים. היו לי כמה חוויות בלתי נשכחות אתם, אזכיר שתיים:

      1. באחת העיירות בקרלה, עברתי ברחוב בדיוק כשנסתיימו הלימודים בבית הספר. הרגשתי שמאה ילדים ויותר מקיפים אותי כדי לחזות ב"יהודי הנודד" המוזר.

      2. בקשמיר צעדתי ברגל כעשרים ק"מ מבלי שעצרו לי טרמפ. אחר הצהרים עברתי בכפר אחד, וכרגיל, ילדים סקרנים קידמו את פניי. כשיצאתי מן הכפר, ראיתי כמה מהם רודפים אחריי בחברת איש מבוגר. התברר שהם הודיעו עליי לרופא, היחיד כמעט שדיבר אנגלית בכפר, והוא יצא בעקבותיי להזמינני לביתו. אחת החוויות המעניינות שהיו לי!

      בג'איפור התופעה של איסוף עוד ועוד ילדים, היא שיצרה את תחושת "החלילן מהמלין".

      כל טוב, עמוס.

       

      אכן תיאור החלילן מהמלין מתאים במדוייק לשובל שמשתרך אחרי תיירים...(:

       

        20/12/09 18:42:


      צודקת עדידוש...עדיף שתזכור את ג'ייפור כך...כשאני בקרתי בה לא מזמן , האטרקציה הכי גדולה הייתה התכשיטים בזול...ברג'סטאן היפה היא נחשבת כרגע לאחת הערים הפחות שוות ביקור, חבל.

      דווקא בג'ייסלמר חגגתי סילבסטר בלתי נשכח בארמון שהוסב למלון...ערב בלתי נשכח.

      אתה כבר יודע כמה אני אוהבת את זכרונותיך...תמשיך בבקשה.

        18/12/09 08:24:

      צטט: שולה63 2009-12-18 06:11:54

      איזה חוויות מענינות.

      נדמה לי שבגאיפור דוקא היו אסטרונומים-אנשי מדע.

      אני לנתי בארמון של מהרגה שהוסב למלון

      אבל בעלית הגג.

      תודה, שולה.

      אחד המהאראג'ות של ג'איפור היה חובב אסטרונומיה, והוא הקים את האתר המדהים "ג'נטר מנטר" בעיר, ועוד אחד, קטן יותר בוורנסי.

      לינה בעליית גג של ארמון צריכה להיות חוויה בפני עצמה, לא כן?

      כל טוב, עמוס.

       

        18/12/09 08:20:

      צטט: שיווה 2009-12-18 00:28:34


      כתוב יפה עמוס

      נהנתי לקרואחיוך

      אותי תמיד מעצבנת

      עדת הילדים המשתרכת אחרי

      והנסיעה ברכבת היא חוויה אנתרופולוגית.

      את ג'איפור פחות אוהבת

      תודה ריקי. אני נהנה לקרוא את תגובותייך.

      מנסיונך את מכירה את תופעת סקרנות הילדים ההודים. היו לי כמה חוויות בלתי נשכחות אתם, אזכיר שתיים:

      1. באחת העיירות בקרלה, עברתי ברחוב בדיוק כשנסתיימו הלימודים בבית הספר. הרגשתי שמאה ילדים ויותר מקיפים אותי כדי לחזות ב"יהודי הנודד" המוזר.

      2. בקשמיר צעדתי ברגל כעשרים ק"מ מבלי שעצרו לי טרמפ. אחר הצהרים עברתי בכפר אחד, וכרגיל, ילדים סקרנים קידמו את פניי. כשיצאתי מן הכפר, ראיתי כמה מהם רודפים אחריי בחברת איש מבוגר. התברר שהם הודיעו עליי לרופא, היחיד כמעט שדיבר אנגלית בכפר, והוא יצא בעקבותיי להזמינני לביתו. אחת החוויות המעניינות שהיו לי!

      בג'איפור התופעה של איסוף עוד ועוד ילדים, היא שיצרה את תחושת "החלילן מהמלין".

      כל טוב, עמוס.

       

        18/12/09 06:11:

      איזה חוויות מענינות.

      נדמה לי שבגאיפור דוקא היו אסטרונומים-אנשי מדע.

      אני לנתי בארמון של מהרגה שהוסב למלון

      אבל בעלית הגג.

        18/12/09 00:28:


      כתוב יפה עמוס

      נהנתי לקרואחיוך

      אותי תמיד מעצבנת

      עדת הילדים המשתרכת אחרי

      והנסיעה ברכבת היא חוויה אנתרופולוגית.

      את ג'איפור פחות אוהבת

        17/12/09 22:18:

      צטט: עדידוש :) 2009-12-17 20:24:41

      איזה כיף ששיתפת בחוויותיך המיוחדות.

      הייתי בג'איפור וכשאני ביקרתי בה היא נראתה כבר שונה לגמרי ממה שתיארת, אך עדיין מקום מקסים :-)  

      תודה, עדידוש.

      חזרתי לג'איפור כעבור 33 שנים, ואין לי ספק שהעיר השתנתה באופן אובייקטיבי. גם התחושה היתה שונה לחלוטין, בתוקף הנסיבות. חזרתי כתייר, למלון פאר, עם נהג צמוד ומורה דרך פרטי, ובתנאים כאלה, כל נקודת הראות משתנה.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

       

        17/12/09 20:24:

      איזה כיף ששיתפת בחוויותיך המיוחדות.

      הייתי בג'איפור וכשאני ביקרתי בה היא נראתה כבר שונה לגמרי ממה שתיארת, אך עדיין מקום מקסים :-)  

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין