עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    רד אלינו אווירון - אוכל של מטוסים.

    8 תגובות   יום ראשון, 6/12/09, 10:09

     

    אם אתם קוראים את הטור הזה בעזרת לפטופ במחלקת העסקים של טיסה כלשהי, עיברו דף, זה לא המדור בשבילכם.

    אבל אם אתם כמוני, נוסעי מחלקת הסרדינים הקרויה "מחלקת תיירים", שוכני 40 סנטימטר רבוע ללא יכולת תזוזה, וולאקם, יש לי מה להגיד.

    אוכל במטוסים אף פעם לא היה חוויה גדולה. כלומר, אפשר להבין - אוכל שהוכן מראש, נארז, הובל בדרכים ארוכות עד לבטן המטוס, ועכשיו צריך להיות מחומם במיקרוגל, עם כל המרכיבים ביחד, לא אמור להיות אנין במיוחד.

    בכל מקרה, נתקלתי בכמה תופעות משעשעות (או מעציבות, תלוי כמה אתם רעבים) במהלך טיסות, מטיסות קצרצרות לתורכיה ועד טיסות של 26 שעות לדרום אמריקה. טיסות פנימיות, טיסות בינלאומיות, הכל הולך.

    הטיסה הקצרה ביותר - טיסה פנימית. אנחנו נוטים לזלזל בה כי עד שהדיילת מסיימת לעשות את מיצג הנפנופים שלה, או לחילופין עד שמסיימים להקרין את סרט הבטיחות, שמראה אנשים שלווים לחלוטין מרכיבים את מסכות החמצן בזמן שהמטוס שלהם מתרסק, כבר אמורים לנחות, לא? אז זהו, שגם בטיסה קצרה, תהיה לנו תחושת החמצה אם לא יהיה אוכל, לפחות משהו. אחרי הכל, כמה אפשר לקרוא את החוברת של הדיוטי פרי שתקועה במתקן הזה מול המושב, ליד שקית ההקאה?

    אז בטיסות קצרות באמת לא עושים ענין - בדרך כלל זה מתחיל בכוס מיץ עם מפית, ובשקית מיניאטורית של חטיף כלשהו - בדרך כלל שלושה ביגלך או ארבעה "דפדפים". הבעיה - אתה גומר לאכול את זה בשתי שניות, ואז נשאר תקוע עם הכוס והמפית, והשקית עם הפירורים עד שהדייל יגמור לחלק לכולם (כולל כל החכמולוגים שמבקשים מיץ עגבניות שלוקח לדיילים יותר זמן להכין, ואף פעם לא ממש הבנתי אותם - מבחינתי זה כמו לשתות סלט). כמובן שאם אתה סוציומט שבא עם בן זוג, אתה יכול לתקוע את המפית והשקית בכוס החד פעמית, ואת הכוס שלך בכוס של בן הזוג, על המגש שלו, ואז לקפל בנחת את המגש ולנסות לנמנם קצת.

    אגב, בטיסות עם נחיתת ביניים, כשחלק מהנוסעים יורדים, הם מגישים רק משהו קטן עד נחיתת הביניים, (בחברת "איבריה" זה תמיד היה "קיטקט מיני") ואז כשהנוסעים יורדים בתחנת הביניים, והמטוס ממריא שוב, רק אז מחלקים את האוכל ה"אמיתי", שמעורר שימחה לאיד בסגנון "כן, נכון, אנחנו עכשיו נידחס בקופסת סרדינים למשך 20 שעות אבל אנחנו נקבל ארוחה ואתם לא!"

    בטיסות לטורקיה בדרך כלל מחלקים סנדוויץ ששהה במקרר (והטריות בהתאם) שכולל איזה ממרח לא ממש מזוהה (גבינה?) עם חתיכת מלפפון חי. אם ממש יש להם מצב רוח טוב, אז גם איזו סוכריה.

    בטיסות פנימיות בברזיל לעומת זאת מחלקים תמיד סנדוויץ עם נקניק חזיר וגבינה. אין סידור לצמחונים או שומרי כשרות (ואין טעם לנסות להזמין מראש, זה פשוט לא עובד).

    אפרופו הזמנת מזון כשר מראש - בתשעים אחוז מהמקרים, בחברות הקטנות, אין טעם להזמין - זה לא ילך. אם כבר, עדיף להזמין מנה צמחונית, את זה קל להם יותר להבין, וזה גם בדרך כלל יותר טעים, או פחות בלתי נסבל מהמנות הכשרות.

    למנות הכשרות יש רק יתרון אחד - מקבלים אותן קודם. לא צריך לחכות שהדיילים יגמרו לחלק לחצי מטוס.

    מי שלא מדקדק יכול למצוא בהגבלות הכשרות דווקא שעשוע - כמו שהיה לי בטיסה חזרה ממדריד  - כשכמובן האוכל הכשר לא היה בנמצא, ושאלו אם אני רוצה "עוף או ספגטי". נראה לי יותר הגיוני לבקש את הספגטי. ואז, שהמנה נחתה אצלי הסתבר שזה אכן ספגטי אבל ... עם פרורי שרימפס. וכאן הגיע החלק המשעשע שכלל הרמת כל איטריה לחוד, וליטופה בעזרת המזלג להורדת כל בדל שרימפס. זה נתן לי שעשוע למשך כחצי שעה.

    בכלל, לפעמים יש שעשוע גם בפתיחת החמגשית עצמה, כי כשמוציאים את כל החלקים ממנה - הכוסית, הסכו"ם, הסלט הזעיר, הקערית עם הקינוח, אין שום אפשרות להחזיר את זה בחזרה באופן שזה ישתלב מחדש. מצד שני, גם אין שום אפשרות לפרוס את זה על השולחנון המתקפל, באופן שאפשר יהיה לאכול את זה כשהמרפקים צמודים לגוף.

    בידור נוסף מספק האוכל עצמו - על מידת היצירתיות שלו, או על מידת ההומור המושקע במחשבה שמישהו באמת מתכוון לאכול את זה.

    החברה היחידה שאיכשהו שימחה אותי עם האוכל היתה חברת "אוסטריאן" כי שם נתנו בקבוקון של יין עם הארוחה, ואז קיבינימט האוכל, העיקר, תנו להתמסטל בשקט.

    ואז, האוכל כבר הגיע וחולק (ואגב, מי החכם ששכר את הדיילת האינטליגנטית ב"איבריה" שעוברת לידי בשעת לילה עם העגלה של האוכל, רואה שאני כבר עם מגש פתוח, ושואלת "תרצי לאכול?" כאילו דא? לא, סתם פרשתי את המגש ואני יושבת כאן מקרקרת בזמן שהטור השני כבר סיים לאכול!), ועכשיו אנחנו ניצבים (או יותר נכון, מרותקים למקום) בפני בעיה נוספת - הפינוי.

    לדיילים לוקח ים זמן לחלק את כל האוכל, ולרוץ לכל הנודניקים שרוצים עוד לחמניה, עוד שתיה, משהו לילד וכו'. בנתיים גמרנו לאכול ומה הלאה? הלכלוך על המגש המתקפל, והמגש מגיע סנטימטר אחד מהבטן שלנו. אין אפשרות לזוז, אין אפשרות להתחמק. תקועים.

    ואי אפשר ללכת בשיטה הסוציומטית של קודם ולשים את הדברים אצל בן הזוג כי גם לו יש ערמה קטנה של כלים ושאריות. לוקח שעות עד שהדיילים עוברים ומפנים. בנתיים אתה גם מת לשרותים, כי שתית בארוחה, ואתה כבר יודע שיהיה תור. נדמה לי שהם עושים מה שעשו בסיפור ההוא על העז - כשאדם התלונן שאין לו מקום בבית והכניסו לו עז, רק כדי שירגיש פתאום שיש לו מקום כשמוציאים את העז, אז זה אותו פרינציפ - רק אחרי שמפנים את הלכלוך ואתה יכול לקפל את המגש, רק אז פתאום אתה מרגיש כמה מקום יש לך. (כמובן עד שהשכן מלפנים מחליט להטות את הכיסא עד הברכיים שלך).

     

    בדרך כלל בסוף הטיסה מחלקים לך טישו רטוב כדי להתנקות קצת. היתה פעם שהגישו טישו מחומם, ומי שלא שם לב שהדייל מגיש את זה עם מלקחים, די אכל אותה כששם את המגבון על הפנים וגילה שהוא רותח.

     

    בכלל, סאגת האוכל בטיסות לא מתקיימת רק במטוס עצמו, קודמת לו שהות ארוכה בטרמינל עצמו. אז בטיסה הלוך זה לא נורא, כי אמנם חייבים להגיע שלוש שעות לפני הזמן בגלל סיבות בטחוניות, אבל אחר כך יש דיוטי פרי ויש תורים ככה שבקושי מספיקים להגיע למטוס בזמן. לעומת זאת בדרך חזרה, עוברים את הבידוק ועדיין נשארות כשעתיים עד הטיסה. ואז מה? הדיוטי פרי בחו"ל בדרך כלל נופל מהדיוטי פרי בארץ (למעט זה שבהית'רו, שבו השגתי זוג נעלים מהממות במחיר אטרקטיבי), וגם אם יש דיוטי, בגלל שהטיסות לישראל יוצאות מאיזה מסוף נידח בקצה שדה התעופה, אין גישה לחנויות הדיוטי הרגילות ובמקום זאת יש איזה סניף קטנטן, כמו באסטה בשוק, עם שניים שלושה בשמים, וכמה שוקולדים עם הסמלים של המדינה. והבעיה הכי גדולה - נשאר תמיד כסף קטן שאין מה לעשות איתו, ולכן הפתרון היחידי הוא לשלם באגורות עבור כוס קפה או עבור איזה חטיף שוקולד מזערי.

     

    לסיכום, במדבר כל קוץ הוא פרח, במחלקת תיירים כל עוגיית אגוזים של פסח היא מעדן. רק לא לשכוח - לעולם לא להרדם לפני האוכל - המנה לא תושלם אחר כך!!!

     

    נ.ב. למי שמתעקש בכל זאת לאכול בשדה תעופה, מגיע המחיר המופקע שתוקעים לו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: ג'אקומו 2009-12-08 18:59:28


      הארוחה היצירתית ביותר שקיבלתי היתה בטיסת אל על מרומא לתל אביב, בה הגישו דווקא מנת פסטה.

       

      אחרי כל הפסטות הנפלאות שאכלנו באיטליה זו היתה חוויה מזעזעת.

       

      כן זו הבעיה כשאתה יודע איך זה אמור להיות במקור, ואז נתקל בכל מני חיקויים זוועתיים. לי זה קורה כל פעם שאני נתקלת בסטייק שמעורר בי געגועים עזים לסטייקים בארגנטינה ובברזיל...

      צטט: מעין מהדרום 2009-12-08 18:16:02


      נפלא, מצחיק וביחוד כל כך נכון.

      לאן את טסה בפעם הבאה?

       

       

      מעין

       

       


      האמת, בנסיעות יש לי את הקטע הזה של לרשום כל ארוחה שאכלתי, וכך בסוף טיול יש לי רשימה של משהו כמו 150 ארוחות...

      וזה לא מעניין אף אחד...

        8/12/09 18:59:


      הארוחה היצירתית ביותר שקיבלתי היתה בטיסת אל על מרומא לתל אביב, בה הגישו דווקא מנת פסטה.

       

      אחרי כל הפסטות הנפלאות שאכלנו באיטליה זו היתה חוויה מזעזעת.

        8/12/09 18:16:


      נפלא, מצחיק וביחוד כל כך נכון.

      לאן את טסה בפעם הבאה?

       

       

      מעין

        8/12/09 16:40:
      אוי אוי אוי
        7/12/09 09:29:


      שוש שלום

       

      באוקטובר האחרון טסתי ללונדון בחב' british midlans-bmi (שלצערי הפסיקה את טיסותיה לישראל) הלוך ברמת economy ,

       

      וחזור הושבתי למזלי במחלקת עסקים לראשונה בחיי (!) לפעמים צריך גם קצת מזל .....בשני הכיוונים הטיסה הייתה יותר מסבירה

       

      ועמדה בכל המרכיבים הנדרשים .  וכציוני נלהב אני לא חושב שיש להתקשר דווקא עם חברת התעופה הלאומית שלנו - צריך לשאול

       

      חברים ולבדוק משובים על חברות אחרות ברשת יש המון חברות תעופה טובות וסבירות וזאת בהנחה שגם אנו כנוסעים אנשים סבירים

       

      ולא מפונקים....

      צטט: הקדרה של ששת 2009-12-06 18:20:57


      פעם נפלתי על טיסה מהולנד לישראל שהיה רק סנדוויץ

      על אוכל צריך לשלם

      גם על מים

      אנז מי אנחנו שנתלונן על אלעל או חלילה על איבריה

       

       לפני שנתיים טסנו בטיסה פנימית בברזיל, עם איזה חמש נחיתות ביניים באמצע, מה שמכונה "טיסת אוטובוס". אחרי כל המראה הצוות חילק את אותו סנדוויץ (שלא היה טעים מההתחלה). מי שטס כמונו, שש תחנות או יותר, היה אמור לאכול חמישה שישה סנדוויצים אותו דבר בהפרשים של שעה אחד מהשני.

      (אה, וכן, פעם אחת ניסו לעודד אותי עם שקיק בוטנים. אחר כך נגמרו גם הבוטנים..)

        6/12/09 18:20:


      פעם נפלתי על טיסה מהולנד לישראל שהיה רק סנדוויץ

      על אוכל צריך לשלם

      גם על מים

      אנז מי אנחנו שנתלונן על אלעל או חלילה על איבריה