עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    ארכיון

    סופו הטראגי של ההפי-אנד

    1 תגובות   יום שלישי, 1/12/09, 12:54

    תגידו, זה רק אני או שכמעט ואין יותר סופים טובים במובן המיושן של המילה?

    ברוח סיכום העשור, נתבקשתי לכתוב עבור עכבר העיר אונליין על מגמה כלשהי שאפיינה לדעתי את העשור.

    בחרתי בקודרנות, בציניות החדשה ובדיכאון המובן מאליו, שניבטו אליי דרך יותר מדי סרטים במהלך עשר השנים הפעילות ביותר בחיי כצופה מן השורה (לא חשוב איזו, העיקר באמצע).

    בדרך ניסיתי להיזכר בסופים הטובים שהיו לסמל ההוליוודיות, ומצאתי מעט מאוד כאלה.

    כנראה שבעולם הכל-כך מודע לעצמו בו אנו חיים היום, אין מקום לבריחה מן המציאות אל פנטזיה קיטשית ורדרדה מדי.

    הכל צריך להיות כואב ונוקב, אחרת אין לך אמירה. סתם בידור ישן וטוב כבר לא מספיק בעידן הנוכחי.

    אולי מוקדם לקבוע זאת, אבל נדמה לי שהעשור הבכור של האלף החדש קצת חסר אופי, מתוקף היותו הראשון וכו'. המון רטרואים וחזרות לאופנה, אבל איזה טרנד גורף - אולי זה קרוב מדי מכדי לתייג.

     

    מהעמדה האסקיפיסטית שבה אני נמצא, המצב לא נראה מזהיר.

    באמת שאני האחרון שיתלונן על היכחדותו של השמאלץ (למעשה יש לי סף קיטש מאוד נמוך).

    אבל כאשר הסכריניות נותרת בעינה ורק האופטימיות מתחלפת ב"ריאליסטיות" (המילה האקדמית לפסימיות) - למה לי ללכת לקולנוע?

    מה שווה הבריחה מן המציאות אל עוד ועוד ייצוגים שלה על המסך?

    כן, גם אני אוהב את הסרטים שלי מדכאים לפעמים (אולי אפילו ברוב הפעמים).

    אבל קצת חושש לגורל הקראוד-פליזר וגם הקראוד-פלז'ר, אם המגמה רק תלך ותחריף.

     

    מחשבותיי ביתר פירוט במאמר מתוך סיכום העשור של עכבר העיר אונליין

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/12/09 22:03:

      צר לי להתייחס לפוסט כ"כ מושקע ומנומק באמירה כ"כ פשטנית, אבל ...החיים קשים! :-)

       

      בכל מקרה, יש לא מעט סופים טובים, רק לא בז'אנרים שנחשבים איכותיים או "גבוהים" במיוחד.כנראה שסבל ודיכאון נראים יותר אינטליגנטים.

       

      אני כן רוצה לתת פה כדוגמה את הסרט האחרון של קן לואץ' שהוא אמן הסופים המזככים (למרות שהוא מרביץ לך בדרך ושהוא ידע יפה מאד גם בעברו להכניס לצופה בסוף).

      יש לי בכלל הרבה מה לומר על סופים מוצלחים (לא במובן של יhappy end).סרט מקבל אצלי הרבה קרדיט כשהוא מצליח לסגור את הענינים כמו שצריך ואני לפעמים מוכנה לסלוח על טעויות ביניים בשביל סוף מוצלח.אבל זה כבר נושא לדיון אחר.

      פרופיל

      אורון שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      כותרות עכבר סרטים