עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    צווחת שעון המחשב

    ארכיון

    בעד השירות הצבאי, בזכות המתנחלים, ומעט על רוק ישראלי

    3 תגובות   יום שני, 30/11/09, 03:12

        1.
    צדק מי שהזהיר אותי. לאחרונה אני יותר ויותר מצטער שלא עשיתי שירות צבאי. דווקא תקופת הצבא על כל האבסורד שלה, יכלה לתת לי איזה זווית שאין לי כרגע ככותב. זה לאו דוקא חייב להיות גיוס לצה"ל או צבא מודרני אחר. אני מדבר על שירות פעיל בחיל הפרשים, במלחמת העולם הראשונה למשל, או  במלחמות הפוניות. עם כל הכרוך בזה.


    2.
    לפני 15 שנים קניתי אופניים בהתרגשות רבה. הייתי אז כתב המוזיקה של עיתון תל אביב, שמערכתו שכנה ברחוב מיקוניס. באותו יום, הייתי פזור נפש כתמיד, חלפתי במהירות בצומת ברחוב המסגר, וכמעט נדרסתי למוות על ידי מכונית, שהמשיכה לקלל ולצפור. יש לי נטיה להיות מהורהר ולחשוב. וזה מסוכן מאוד לאדם שנוסע, כי אני יכול לדרוס או למות. 
    הבנתי שטעיתי ושעלי לחזור להליכה או לתחבורה הציבורית באדיבות חברת דן. אפסנתי את האופניים ליד הבית שלי שהיה אז ברחוב חובבי ציון 6. האופניים הרקיבו במהלך השנים עד שנעלמו, כנראה התמזגו עם הגדר. וכך, במשך שנים הייתי הולך רגל מאושר, שנהנה לתעות מהורהר ברחובות היפים של העיר, כפרפר ששתה לשוכרה. להגיד שלום לאנשים שאיני מכיר ולברך את מוכרות חנויות הפרחים ואת המאבטחים, מנהלי חנויות ההכול בדולר, כמו גם חפצים דוממים שנקרו בדרכי פה שם. 
    רק לפני חודש התגברתי על הטראומה ההיא וקניתי שוב אופניים חלודות ב200 ₪ מסוג טייגר או שם אחר של חיה ממשפחת החתוליים. אני נהנה מהם מאוד. אף שכל הזמן יש לי הוצאות. אני מסרב ללכת עם כסא, זה נראה לי יאפי. אז הכסא נגנב לי וקניתי חדש ברחוב יהודה הלוי אלנבי. בגלל שהייתי בחנות, אז בהשקעה של ט"ת ו"ו שקלים רכשתי צפצפה בצורת מפלצת סגולה, שנגנבה מן הסתם מתלת אופן של ילד באחת מארצות השפלה. הרכישה של המיני-זמבורה היתה תוצאה של חיבה וגעגועים שלי לקהיר, בה נהגי המוניות מצפצפים כל הזמן. ונראה לי שטוב לייבא את התרבות המצרית היפה הזו של הצפצוף ברחוב לפה, כתגובת נגד לאמריקניזציה ההמונית.
    כנהג איום ונורא, אני נוסע רק על המדרכות כדי לא למות או להיפצע, דבר שמפחיד אותי יותר. זו הזדמנות לחזור ולכתוב שאם כן אמות, דבר שאיני מפחד ממנו – שיהיה ברור, בשום אופן אני לא מוכן להיקבר בבאר שבע, רק בתל אביב, ועדיף באיזור חיי הלילה. ואין סיבה שלא אקבר בכמה מקומות שונים, המיכטרוניקס, המנזר או סלון ברלין ומקום כלשהו בלילינבלום, את אפי אשמח אם יקברו בפאב הפרוזדור במטבח.  
    יש תאוריה ליהושע סימון אודות פוליטיקה של הולכי רגל מול זו של בעלי רכב, היא כמסתבר נכונה מאוד. הבחירות האחרונות בתל אביב היו על הטיקט הזה. המעבר לאופניים שינה את זוית הראיה שלי על החיים. זה גרם לי להבין למשל את המתנחלים. 
    היום אני נוסע ומסתכל על הולכי הרגל, שפעם הייתי אחד מהם, כאוייביי, הם עוצרים אותי בתנופתי, לא זזים, נעמדים באמצע המדרכה ומעיזים לשוחח זה עם זה כאילו אין מחר, כשאני עומד וממתין בייאוש. אתמול, אחרי היציאה מחנות האופניים, מישהו פתאום הלך אחורה והתנגש בי ואז גם כעס עלי. טיפוס נכלולי עם זקן צרפתי. אם פעם כשהלכתי הייתי אומר להם שלום, או מהנהן, בייחוד אם מדובר בבחורות יפות. מאחיי בני האדם הם הפכו להפרעות. לטעמי, אין הבדל בין האדם החוסם לאיש הקטן שנמצא ברמזור האדום. האנשים, בני האדם, הפכו מבחינתי לחפצים מציקים, שמוטב שיעלמו בוקר בהיר. 
    אוייבי המושבעים ביותר הם האמהות המרושעות עם העגלות, אלה תופסות את כל המדרכה. מדוע הן עושות ילדים, אותן גנבות זרע? הדמוגרפיה הזו היא רק נגדי כרוכב אופניים, ולא אכפת לי אם האם היא יהודיה, מוסלמית או מורמונית. אני רואה את הטף כאוייבים. התינוקות החלאות מפריעים לי להגיע ליעדי, ולעתים הדבר בעל חשיבות מכרעת כשמדובר בארוחת בוקר בכרם אצל שמשון, למשל. מדוע שלא יקחו את התינוקות על הראש ויתפסו פחות מקום? או שיגדלו כיס כקנגרו וכאופוסום.

     

    אך האויבים הלא פחות גדולים שלי הם אלה שסתם הולכים במרכז המדרכה ומהרהרים. הם מרשים לעצמם לחשוב מחשבות סרק חסרות תועלת ומען. איך הם מרשים לעצמם את התענוג האגואיסטי הזה, והמרושע?
     
    3.

     

    זה היה נורא. שכחתי כמה נוראה יכולה להיות מוזיקה של להקות ישראליות. אני אוהב רוקנרול. וגם איני נוסטלגי, ואוהב להקות חדשות. למשל את "אשכרה מתים" או "שמוקס", אבל זו היתה הסחורה הישנה, הרוק הפולני הבכייני והרופס-פריך. הקהל ברח לצד, למקום ששומעים פחות את הלהקה, נותרו עדיין מול הבמה עשרה אנשים מנומסים, ונשארה רק אוהדת אחת שנראית ממש נהנית, כנראה מישהי ששוכבת עם אחד הנגנים או הזמרת האיומה, אחרת איני מאמין שהיא נהנתה. אולי היתה חרשת.
    מעבר לשנאה שלי ללהקה חסרת הסגנון ולמוזיקה חסרת הכשרון והבנאלית, חשתי גם משהו הפוך: הזדהות עם הכשלון של הלהקה. חשבתי איך זה להיות שם, כשהקהל בורח, ואתה צריך לנגן עם קהל שונא ומתנגד. אני מכיר את זה כמי שבעצמו פעמים רבות מעורר חוסר נוחות ובוז בקהל שלו.

     

    בקיצור, הייתי במועדון הכמוש הזה חמש עד שבע דקות מקסימום, ואז הרגשתי שמהלחץ הכפול מתפתח אצלי פצע קטן בשפתיים, פצע שהוא הרוק הישראלי.

     

     

    אירועים להמשך השבוע

     

    יום שלישי - יעלה הפוסט המלא שלי על התכתבות מול בנק לאומי ונוגע בהוספת השם צ'יקי לשמה של מנכ"לית הבנק, גליה מאור. בלעדי וסנסציוני.

     

    יום חמישי - אירוע שירה של גרילה תרבות ובצלם נגד חומת ההפרדה באבו דיס. 

     


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/6/10 16:19:

      כנהגת פיאסטה ותיקה, שלא מוכנה להחליף את החדר הנוסע המבולגן שלי בשום רגליים, אני יכולה לומר שאתם, רוכבי האופניים, אתם-אתם הם הצאצאים של אותן אימהות חצופות הדוחפות עגלות ומפריעות לרוכב.

      אתם רוכבי האופניים, שחושבים עצמם כלי רכב אבל אתם לא, שחושבים עצמם הולכי רגל אבל אתם לא, שיכולים למצוא את שבילם הסהרורי אולי בשדרות רוטשילד או בן גוריון, שם עשו לכם טובה ונתנו לכם זהות משלכם - הלוחמים הדון-קישוטיים בזיהום האוויר והערפיח - אני אשאיר אתכם מאחור מתבוססים באבק אגזוזי, אחרי שנציג שלכם חתך אותי וכמעט הוריד לי את המראה הימנית, ועוד יכול היה לזגזג מהכביש למדרכה וחזרה באמצע הפקק כרצונו, המניאק.

        24/6/10 22:58:

      " אך האויבים הלא פחות גדולים שלי הם אלה שסתם הולכים במרכז המדרכה ומהרהרים. הם מרשים לעצמם לחשוב מחשבות סרק חסרות תועלת ומען. איך הם מרשים לעצמם את התענוג האגואיסטי הזה, והמרושע?"

       

      מה הופך אותם לאויבים? ההליכה או המחשבה? והאם כל מחשבה הופכת אותם לאויבים, או רק מחשבת סרק?

       

      (לא היה לי מושג שמישהו מסתכל עלי כשאני הולך על המדרכה. ואני נחרד - מי שמסתכל עלי אפילו סבור שאני חושב. הוא קורא את פנימיותי. שאחזור להיות פרנואיד?)

       

        3/12/09 04:42:


      דיברת על רוק פולני רופס ולי דווקא קפץ לראש השיר הזה

      http://www.youtube.com/watch?v=-vg-y5VK-JY

      פרופיל

      צ'יקי!
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      הטוויטר chickos99

      צווחת שעון-המחשב - הבלוג שלי